הבדלים בין גרסאות בדף "הגוצנטריות"

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מ
שורה 1: שורה 1:
'''הגוצנטריות''' הוא ראיית המציאות מנקודת המבט של נהגי [[מכונית]]. דבר זה בא לידי ביטוי במגוון נושאים כמו הגדרה עצמית, יחס לאנשים אחרים במרחב הציבורי, התייחסות לסוגיות עירוניות, ונכונות להדחיק או להצדיק השפעות שונות שיש למכוניות על הסביבה, החברה והבריאות.  
+
'''הגוצנטריות''' או '''הגה-צנטריות''' הוא ראיית המציאות מנקודת המבט של נהגי [[מכונית]], ללא התחשבות בנקודת המבט של משתמשי דרך אחרים או בשיקולים אחרים. דבר זה בא לידי ביטוי במגוון נושאים כמו הגדרה עצמית, יחס לאנשים אחרים במרחב הציבורי, התייחסות לסוגיות עירוניות, ונכונות להדחיק או להצדיק [[השפעות חיצוניות של מכוניות|השפעות שונות שיש למכוניות]] על הסביבה, החברה ו[[השפעות בריאותיות של מכוניות|הבריאות]].  
  
 
הגוצנטריות היא חלק מ'''תרבות מכוניות''' שמקודמת על ידי [[חברות מכוניות]] דרך [[חברות יחסי ציבור]], חברות פרסום, עיתונים וגופי תקשורת, פוליטיקאים, מתכנני ערים, ואירועי ספורט  - שכן תרבות זו והוא משרת אינטרסים של חברות אלה. זה חלק מ[[תרבות הצריכה]] שמכוונת היבטים כמו זהות אישית, הצלחה בחיים והסתכלות על סוגיות חברתיות או פוליטיות באופן שנוח לחברות ול[[תאגידים רב-לאומיים]]. זו דוגמה כיצד אינטרס של חברות לגבי מוצר מסויים גורם לשינוי בתרבות ובחשיבה של אנשים, שבתורה משנה את העדפות הצרכנים בשוק, את האפשרויות שיש לאותם צרכנים ואת המציאות הפוליטית.   
 
הגוצנטריות היא חלק מ'''תרבות מכוניות''' שמקודמת על ידי [[חברות מכוניות]] דרך [[חברות יחסי ציבור]], חברות פרסום, עיתונים וגופי תקשורת, פוליטיקאים, מתכנני ערים, ואירועי ספורט  - שכן תרבות זו והוא משרת אינטרסים של חברות אלה. זה חלק מ[[תרבות הצריכה]] שמכוונת היבטים כמו זהות אישית, הצלחה בחיים והסתכלות על סוגיות חברתיות או פוליטיות באופן שנוח לחברות ול[[תאגידים רב-לאומיים]]. זו דוגמה כיצד אינטרס של חברות לגבי מוצר מסויים גורם לשינוי בתרבות ובחשיבה של אנשים, שבתורה משנה את העדפות הצרכנים בשוק, את האפשרויות שיש לאותם צרכנים ואת המציאות הפוליטית.   
 +
 +
הגה-צנרטיות היא הלחם מילים (הגה+צטנרטיות) המזכיר "אגוצנטריות"-  ראיית העולם מנקודת מבטו הבלעדית של המתבונן, ללא התייחסות לנקודות המבט של אנשים אחרים.
  
 
==הגוצנטריות בעיתונות ובתקשורת==
 
==הגוצנטריות בעיתונות ובתקשורת==
הגוצנטריות היא דבר נפוץ בעיתונות מסחרית ובתקשורת. לדוגמה פתיחה של כביש חדש תוצג כ"בשורה לנהגים" ולא כדבר שעלול לסכן או להגביל הולכי רגל (כאשר הוא נעשה בעיר) או כדבר שגורם לקיטוע שטחי מחייה או כחלק ממגמה של פרבור כאשר מדובר בדבר מחוץ לעיר. הרחבת כבישים תוצג כדבר חיובי גם אם פרוש הדבר חלק ממנגנון של ביקוש מושרה שלא פותר פקקים או כאשר הדבר בא על חשבון נוחות ההליכה. מגבלות על חניה על מדרכות מוצגת דרך עיני הנהגים (שמקבלים עונש) ולא דרך עיני הולכי הרגל (שהמדרכה שלהם הופכת להיות פנויה). הוזלה בדלק תוצג תמיד כדבר חיובי תוך התעלמות מכך שהוזלה כזו יכולה להגדיל את הנסועה במכוניות ולכן גם להגדיל היבטים כמו פקקי תנועה, תאונות דרכים, זיהום אוויר או ביקוש לחניות.
+
הגוצנטריות היא דבר נפוץ בעיתונות מסחרית ובתקשורת. לדוגמה פתיחה של כביש חדש תוצג כ"בשורה לנהגים" ולא כדבר שעלול לסכן או להגביל הולכי רגל (כאשר הוא נעשה בעיר) או כדבר שגורם ל[[קיטוע שטחי מחייה]] (ולכן תורם ל[[|הכחדה המונית בימנו|הכחדה בעלי חיים]]) או כחלק ממגמה של [[פרבור]] (ולכן הגדלת פקקי תנועה) כאשר מדובר בדבר מחוץ לעיר. הרחבת כבישים תוצג כדבר חיובי גם אם פרוש הדבר חלק ממנגנון של [[ביקוש מושרה]] שלא פותר פקקים או כאשר הדבר בא על חשבון נוחות ההליכה. מגבלות על חניה על מדרכות מוצגת דרך עיני הנהגים (שמקבלים עונש) ולא דרך עיני הולכי הרגל (שהמדרכה שלהם הופכת להיות פנויה). הוזלה בדלק תוצג תמיד כדבר חיובי תוך התעלמות מכך שהוזלה כזו יכולה להגדיל את הנסועה במכוניות ולכן גם להגדיל היבטים כמו פקקי תנועה, תאונות דרכים, זיהום אוויר או ביקוש לחניות.
  
בשנים האחרונות הופיע בישראל הביטוי "מצוקת חניה" (זו גם השלמה נפוצה של גוגל למילה מצוקת). המונח המקורי של מצוקה הוא "הרגשת מתח וחוסר אונים; מועקה" פרושים אחרים למילה מצוקה פרושה "מצב חירום". הביטוי הזה מסתיר את הנקודה שקשה להגדיל את מצאי החניה בערים צפופות וכי מחסור זה נובע למרות מלאי עצום של חניות שהוכשרו ברחובות רבים במרחב הציבורי - וניתנים לתושבי העיר בחינם. למעשה מומחים בתחום ה[[חנייה]] ממליצים על ייקור החניה ועל צמצומה כדי לעודד אנשים להגיע באמצעים אחרים או לשלם על חניה פרטית, בלי לבזבז זמן בחיפוש אחר חניה. בד בבד אין ביטוי דומה כמו "מצוקת נוסעי התחבורה הציבורית" (בגלל קווי אוטובוס שמאחרים או תחנות אוטובוס בלי צל) או "מצוקת הולכי הרגל" (בגלל המתנה ברמזורים או רוכבי אופניים על המדרכות) או "מצוקת רוכבי האופניים" (בגלל העדר [[תשתיות אופניים]]).  
+
בשנים האחרונות הופיע בישראל הביטוי "[[מצוקת חניה]]" (זו גם השלמה נפוצה של גוגל למילה "מצוקת"). המונח המקורי של מצוקה הוא "הרגשת מתח וחוסר אונים; מועקה" פרושים אחרים למילה מצוקה הם "מצב חירום". הביטוי הזה מסתיר את הנקודה שקשה להגדיל את מצאי החניה בערים צפופות וכי מחסור זה נובע למרות מלאי עצום של חניות שהוכשרו ברחובות רבים במרחב הציבורי - וניתנים לתושבי העיר בחינם. למעשה מומחים בתחום ה[[חנייה]] (כמו דונלאד שופ) ממליצים על ייקור החניה ועל צמצומה כדי לעודד אנשים להגיע באמצעים אחרים או לשלם על חניה פרטית, בלי לבזבז זמן בחיפוש אחר חניה. בד בבד אין ביטוי דומה כמו "מצוקת נוסעי התחבורה הציבורית" (בגלל קווי אוטובוס שמאחרים או תחנות אוטובוס בלי [[צל במרחב הציבורי|צל]]) או "מצוקת הולכי הרגל" (בגלל המתנה ברמזורים או רוכבי אופניים על המדרכות) או "מצוקת רוכבי האופניים" (בגלל העדר [[תשתיות אופניים]]).  
  
דוגמה לכותרות הגוצטריות:
+
דוגמה לכותרות ודיווחים הגהצטריות:
* "מצוקת החניה בת"א מחריפה: "הסידור הסודי בלילה" מבוטל" (גלובס, אוגוסט 2019)- כתיאור של הפסקת העלמת עין של העיירה מנהגים שנהגו להחנות את המכוניות על המדרכות או באדום לבן בניגוד לחוק. {{הערה|1= [https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001296081 מצוקת החניה בת"א מחריפה: "הסידור הסודי בלילה" מבוטל], גלובס 2019}}
+
* "מהיום: חנייה על מדרכות תל אביב - בלי קנסות ... בשורה טובה לנהגים: מהיום ועד להודעה חדשה לא יירשמו דו"חות חנייה בגין חנייה על המדרכות בתל אביב." (ynet 1991) - אין שום התייחסות לכך שמדובר בבשורה פחות טובה להולכי הרגל. {{הערה|יוסי יהושעו, [https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-1268428,00.html מהיום: חנייה על מדרכות תל אביב - בלי קנסות], ynet, 02.11.01}}
* "היכונו לפקקים: נהגי הקטרים צפויים להשבית היום את הרכבת — בגלל חצי שעת עבודה" - (דה מרקר, מאי 2019) - הדגש בכותרת הוא על השפעת השביתה על הנהגים, אף שמי שנפגע הם קודם כל נוסעי הרכבת. {{הערה|[https://www.themarker.com/dynamo/cars/.premium-1.7002747 היכונו לפקקים: נהגי הקטרים צפויים להשבית היום את הרכבת — בגלל חצי שעת עבודה], דה מרקר, מאי 2019}} דיווח דומה קיים גם ב-ynet  בשנת 2018 - "היכונו לפקקים: בשבוע הבא ייסגרו תחנות רכבת בשרון".  {{הערה|[https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5274951,00.html היכונו לפקקים: בשבוע הבא ייסגרו תחנות רכבת בשרון], ynet, 30.05.18}}
+
* "מצוקת החניה בת"א מחריפה: "הסידור הסודי בלילה" מבוטל" (גלובס, אוגוסט 2019)- כתיאור של הפסקת העלמת עין של העיירה מנהגים שנהגו להחנות את המכוניות על המדרכות או באדום לבן בניגוד לחוק. הכתבה מראיינת רק נהגים שמוחים על ביטול החניה ולא מראיית כלל הולכי רגל. {{הערה|1= [https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001296081 מצוקת החניה בת"א מחריפה: "הסידור הסודי בלילה" מבוטל], גלובס 2019}}
* "בשורה לנהגים: מחיר הבנזין יוזל במוצ"ש ב-14 אגורות לליטר" - אלו בשורות טובות לנהגים, פחות טובות מבחינת זיהום האוויר. (ynet, מאי 2019) {{הערה|[https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5517845,00.html בשורה לנהגים: מחיר הבנזין יוזל במוצ"ש ב-14 אגורות לליטר], מאי 2019}}
+
* "היכונו לפקקים: נהגי הקטרים צפויים להשבית היום את הרכבת — בגלל חצי שעת עבודה" - (דה מרקר, מאי 2019) - הדגש בכותרת הוא על השפעת השביתה על הנהגים, אף שמי שנפגע משביתה כזו הם קודם כל נוסעי הרכבת. {{הערה|[https://www.themarker.com/dynamo/cars/.premium-1.7002747 היכונו לפקקים: נהגי הקטרים צפויים להשבית היום את הרכבת — בגלל חצי שעת עבודה], דה מרקר, מאי 2019}} דיווח דומה קיים גם ב-ynet  בשנת 2018 - "היכונו לפקקים: בשבוע הבא ייסגרו תחנות רכבת בשרון".  {{הערה|[https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5274951,00.html היכונו לפקקים: בשבוע הבא ייסגרו תחנות רכבת בשרון], ynet, 30.05.18}}
 +
* "בשורה לנהגים: מחיר הבנזין יוזל במוצ"ש ב-14 אגורות לליטר" - אלו בשורות טובות לנהגים, פחות טובות מבחינת [[זיהום אוויר מתחבורה]]. (ynet, מאי 2019) {{הערה|[https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5517845,00.html בשורה לנהגים: מחיר הבנזין יוזל במוצ"ש ב-14 אגורות לליטר], מאי 2019}}
  
כאשר מקישים בגוגל "America's love affair with" תוכנת השלמה של גוגל משלימה את המשפט ל"עם מכוניות" (או "עם רובים"). לפי ההיסטריון פיטר נורטון דבר זה אינו מקרי אלא תוצר של מדיניות ושל תעמולה מצד חברות מכוניות. {{הערה|1=[https://www.youtube.com/watch?v=IdYcx3n4Xq8 CNU 20 - Why Did We Stop Walking & How Do We Start Again?],הרצאה על הספר [[נלחמים בתנועה]] מאת פיטר נורטון, Congress for the New Urbanism, May 30, 2012}}
+
כאשר מקישים בגוגל "America's love affair with" תוכנת השלמה של גוגל משלימה את המשפט ל"עם מכוניות" (או "עם רובים"). לפי הספר [[נלחמים בתנועה]] של היסטריון פיטר נורטון, דבר זה אינו מקרי, אלא תוצר של מדיניות ו[[תעמולה]] מצד [[חברות מכוניות]]. {{הערה|1=[https://www.youtube.com/watch?v=IdYcx3n4Xq8 CNU 20 - Why Did We Stop Walking & How Do We Start Again?],הרצאה על הספר [[נלחמים בתנועה]] מאת פיטר נורטון, Congress for the New Urbanism, May 30, 2012}}
  
 
==הסטת האשמה בתאונות דרכים אל הולכי הרגל==
 
==הסטת האשמה בתאונות דרכים אל הולכי הרגל==
מבחינה היסטורית, חלק מהיבטים של נקודת מבט של נהגים בתקשורת, קיימים החל מאמצע שנות ה-20 של המאה ה-20 כאשר החל שימוש נפוץ במכוניות והתחזקה ההשפעה של חברות המכוניות על אמצעי התקשורת. בספר "[[Fighting Traffic]]" מתאר ההיסטוריון פיטר נורטון את הקונפליקט הראשון בו היתה מעורבת תעשיית המכוניות – העליה התלולה [[הולכי רגל|בפגיעה בהולכי רגל]] ובמיוחד בילדים, ב[[תאונות דרכים]] בארצות הברית.  
+
מבחינה היסטורית, הדגשת נקודת המבט של נהגים בתקשורת, קיימת החל מאמצע שנות ה-20 של המאה ה-20 כאשר החל שימוש נפוץ במכוניות והתחזקה ההשפעה של חברות המכוניות על אמצעי התקשורת. בספר "[[Fighting Traffic]]" מתאר ההיסטוריון פיטר נורטון את הקונפליקט הראשון בו היתה מעורבת תעשיית המכוניות – העליה התלולה [[הולכי רגל|בפגיעה בהולכי רגל]] ובמיוחד בילדים, ב[[תאונות דרכים]] בארצות הברית.  
  
 
[[קובץ:Sacrifices to the Modern Moloch.jpg|ממוזער|200px|"קורבן למולך המודרני" – קריקטורה של העלאת קורבנות אדם למכוניות, ניו יורק טיימס, 1922]]
 
[[קובץ:Sacrifices to the Modern Moloch.jpg|ממוזער|200px|"קורבן למולך המודרני" – קריקטורה של העלאת קורבנות אדם למכוניות, ניו יורק טיימס, 1922]]
 
עם התרחבות השימוש במכוניות, מספר הרוגים ב[[תאונות דרכים]] בארצות הברית עלה בצורה דרמטית. מספר הרוגים בתאונות הכפיל את עצמו בכל כמה שנים - כ-500 הרוגים בשנת 1907, 1,000 הרוגים בשנת 1909,  9,000 הרוגים בשנת 1917, וכמעט 16 אלף הרוגים בשנת 1923.[https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1082] כשלושה רבעים מתוך ההרוגים היו הולכי רגל, שרבים מתוכם לא נהגו בכלל. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1110] בנתונים של עיריית פילדלפיה משנת 1928, ניתן לראות כי רבים מתוך ההרוגים היו ילדים בגיל 4-8. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1121 ]  
 
עם התרחבות השימוש במכוניות, מספר הרוגים ב[[תאונות דרכים]] בארצות הברית עלה בצורה דרמטית. מספר הרוגים בתאונות הכפיל את עצמו בכל כמה שנים - כ-500 הרוגים בשנת 1907, 1,000 הרוגים בשנת 1909,  9,000 הרוגים בשנת 1917, וכמעט 16 אלף הרוגים בשנת 1923.[https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1082] כשלושה רבעים מתוך ההרוגים היו הולכי רגל, שרבים מתוכם לא נהגו בכלל. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1110] בנתונים של עיריית פילדלפיה משנת 1928, ניתן לראות כי רבים מתוך ההרוגים היו ילדים בגיל 4-8. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1121 ]  
  
בתקופה זו החלה מחאה ציבורית. קריקטורות משנות ה-20 של המאה ה-20 מתארות את המכוניות כמלאכי מוות ש"קוצרים" ילדים או מגישים אותם כקורבנות לאל מולך. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1148] לזכר הילדים שנהרגו ברחוב הוקמו אנדרטאות - לדוגמה בעיר בולטימור ובסנט לואיס. ילדים שנהרגו ברחוב נתפסו כבעיה פרטית אלא כ[[בעיה ציבורית]], בצורה דומה לדרך שבה אנחנו חושבים על משפחות שאיבדו חיילים במלחמה. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1269] כתוצאה מכך נוצרה זעקה ציבורית גדולה, כולל הפגנות ומאמרים שדרשו להגביל את מהירות המכוניות בעיר. חברות המכוניות פחדו מהגבלה כזו ונקטו שורה של צעדים ובראשו כולל הסטת האשמה בתאונות להולכי רגל לא זהירים.  
+
בתקופה זו החלה מחאה ציבורית. בתחילה העיתונות יצאה נגד נהגי המכוניות והנהיגה המהירה בעיר - קריקטורות משנות ה-20 של המאה ה-20 מתארות את המכוניות כמלאכי מוות ש"קוצרים" ילדים, או תאור של הגשת ילדים כקורבן למכוניות - בדומה לקורבנות המועלים לעל הקדום מולך. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1148] לזכר הילדים שנהרגו ברחוב הוקמו אנדרטאות - לדוגמה בעיר בולטימור ובסנט לואיס. ילדים שנהרגו ברחוב נתפסו כבעיה פרטית אלא כ[[בעיה ציבורית]], בצורה דומה לדרך שבה אנחנו חושבים על משפחות שאיבדו חיילים במלחמה. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1269] כתוצאה מכך נוצרה זעקה ציבורית גדולה, כולל הפגנות ומאמרים שדרשו להגביל את מהירות המכוניות בעיר. חברות המכוניות פחדו מהגבלה כזו ונקטו שורה של צעדים ובראשו כולל הסטת האשמה בתאונות להולכי רגל לא זהירים.  
  
e.b. Lefferts שהיה חבר של מועדון המכוניות של דרום קליפורניה הציע להשתמש בפסיכולוגיה. הטענה שלו הייתה שבמקום להסביר לאנשים שאסור לבצע "Jaywalk" יותר טוב להגחיך את הולכי הרגל שחוצים בצורה כזו. אם אחרים יצחקו עליהם הם לא יעשו את זה יותר. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1858] בעקבות הצעה זו החל קמפיין של קריקטורות שהציגו את הולכי הרגל שחצו לא במעבר חציה כאנשים מגוחכים ונלעגים. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1879] כמו כן השתמשו בליצנים, גברים שהיו לבושים בבגדי נשים, או בגדים מוזרים שהיו "jaywalker" - דבר יצר אצל הקהל הרגשה שהוא לא רוצה להיות "Jaywalk" בעצמו. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1904] בהמשך לוס אנג'לס הוציאה חוק שאוסר על "Jaywalk". {{כ}} [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1922]עד 1924 נכנסה מילה חדשה למילון - Jaywalker - "אדם שחוצה את הרחוב בלי לשים לב לחוקי תנועה עבור הולכי רגל". [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1946] בארצות הברית וכן בישראל אוסר להולכי רגל לחצות את הרחוב שלא במעבר חצייה, זאת לעומת מדינות רבות באירופה שבהן מותר להולכי רגל לחצות את הכביש היכן שהם רוצים.  
+
e.b. Lefferts שהיה חבר של מועדון המכוניות של דרום קליפורניה הציע להשתמש בפסיכולוגיה. הטענה שלו הייתה שבמקום להסביר לאנשים שאסור לבצע "Jaywalk" (חציית הכביש בכל מקום) יותר טוב להגחיך את הולכי הרגל שחוצים בצורה כזו. אם אחרים יצחקו עליהם הם לא יעשו את זה יותר. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1858] בעקבות הצעה זו החל קמפיין של קריקטורות שהציגו את הולכי הרגל שחצו לא במעבר חציה, כאנשים מגוחכים ונלעגים. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1879] כמו כן השתמשו בליצנים, גברים שהיו לבושים בבגדי נשים, או בגדים מוזרים שהיו "jaywalker" - דבר יצר אצל הקהל הרגשה שהוא לא רוצה להיות "Jaywalk" בעצמו. [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1904] בהמשך לוס אנג'לס הוציאה חוק שאוסר על "Jaywalk". {{כ}}[https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1922] עד 1924 נכנסה מילה חדשה למילון - Jaywalker - "אדם שחוצה את הרחוב בלי לשים לב לחוקי תנועה עבור הולכי רגל". [https://youtu.be/IdYcx3n4Xq8?t=1946] עד היום בארצות הברית וכן בישראל אוסר להולכי רגל לחצות את הרחוב שלא במעבר חצייה, זאת לעומת מדינות רבות באירופה שבהן מותר להולכי רגל לחצות את כביש עירוני לא רק במעבר חציה.  
  
בנוסף להסברה, חברות המכוניות קידמו חוקים להגבלת הולכי רגל בעיר וקידום תכנון עירוני שנועד לבצע הפרדה בין הולכי רגל לבין מכוניות - תחילתו של [[תכנון מוטה מכוניות]]. תכנון זה, במיוחד עם התפתחות של [[פרבור]] בתום מלחמת העולם השנייה, גרם בסופו של דבר גם לכך שהליכה בעיר הפכה פחות ופחות נוחה והגבירה את השימוש במכוניות. כמאה שנים לאחר מכן [[נתונים על פיצול נסיעות בערים בעולם|נתוני פיצול נסיעות]] ברוב ערי ארצות הברית, מצביעים על ירידה תלולה והדרגתית בהולכי הרגל, כך שברוב הערים שנבנו בעידן המכונית, אחוז ההליכה ברגל לעבודה הוא נמוך מ-3%.
+
בנוסף להסברה, חברות המכוניות קידמו חוקים להגבלת הולכי רגל בעיר וקידום תכנון עירוני שנועד לבצע הפרדה בין הולכי רגל לבין מכוניות - תחילתו של [[תכנון מוטה מכוניות]]. תכנון זה, במיוחד עם התפתחות של [[פרבור]] בתום מלחמת העולם השנייה, גרם בסופו של דבר גם לכך שהליכה בעיר הפכה פחות ופחות נוחה והגבירה את השימוש במכוניות. כמאה שנים לאחר מכן [[נתונים על פיצול נסיעות בערים בעולם|נתוני פיצול נסיעות]] ברוב ערי ארצות הברית, מצביעים על ירידה תלולה והדרגתית בהולכי הרגל, כך שברוב הערים שנבנו בעידן המכונית, אחוז ההליכה ברגל לעבודה הוא נמוך מ-3% - נמוך בהרבה לעומת העבר ולעומת ערים באירופה ובמזרח אסיה.
  
עד היום נהגים רבים מאשימים את הולכי הרגל בתאונות דרכים. מחקר של הרשות לבטיחות בדרכים, בחן את האחריות לתאונות של פגיעות בהולכי רגל בישראל בתאונות חמורות שבהן נהרגו או נפצעו קשה הולכי רגל בשנת 2015: [https://www.gov.il/BlobFolder/reports/injury_to_pedestrians_in_israel/he/injury_to_pedestrians_in_israel.pdf] לפי המחקר ב-67% אחוז מהתאונות החמורות נהגים עברו על החוק. העבירה השכיחה ביותר היא אי ציות של נהגים לחובת מתן זכות קדימה. עבירה זו מהווה 60% מעבירות הנהגים. ב-30% מהתאונות החמורות היו עבירות של הולכי הרגל. העבירה השכיחה ביותר בשיעור של 33% הייתה התפרצות הולך רגל לכביש. ב-3% מהמקרים לא ניתן היה להכריע מה העבירה שגרמה לתאונה.  
+
עד היום נהגים רבים מאשימים את הולכי הרגל בתאונות דרכים. מחקר של הרשות לבטיחות בדרכים, בחן את האחריות לתאונות של פגיעות בהולכי רגל בישראל בתאונות חמורות שבהן נהרגו או נפצעו קשה הולכי רגל בשנת 2015. לפי המחקר ב-67% אחוז מהתאונות החמורות נהגים עברו על החוק. העבירה השכיחה ביותר היא אי ציות של נהגים לחובת מתן זכות קדימה. עבירה זו מהווה 60% מעבירות הנהגים. ב-30% מהתאונות החמורות היו עבירות של הולכי הרגל. העבירה השכיחה ביותר בשיעור של 33% הייתה התפרצות הולך רגל לכביש. ב-3% מהמקרים לא ניתן היה להכריע מה העבירה שגרמה לתאונה. {{הערה|
 +
ד"ר אסף שרון, [https://www.gov.il/BlobFolder/reports/injury_to_pedestrians_in_israel/he/injury_to_pedestrians_in_israel.pdf היפגעות הולכי רגל בישראל, רקע מדעי והמלצות על דרכי פעולה, כחלק מגיבוש תכנית העבודה לשנת 2017, תקציר מנהלים], הרשות הלאומית לבטיחות בדרכים, יוני 2017}}
  
לפי גישת [[חזון אפס]] עיקר האחריות על היפגעות הולכי רגל בתאונות דרכים הוא מדיניות ותכנון עירוני שבהן חיי אדם הם לא שיקול מוביל, ויש שיקולים אחרים כמו נוחות או מהירות של נהגים שהם חשובים יותר. תכנון של [[מעבר חצייה בטוח|מעבר חצייה בטוח]] או [[אזור מיתון תנועה]] מדגימים כיצד ניתן לשפר את בטיחות הולכי הרגל באופן משמעותי. כך במדינות שקידמו גישה זו, כמו הולנד או שוודיה החפגעות קטלנית הולכי הרגל נמוכה במאות אחוזים לעומת מדינות כמו ישראל או ארצות הברית. {{הערה|ראו [[בטיחות הולכי רגל בישראל]]}}
+
לפי גישת [[חזון אפס]] לבטיחות בדרכים, עיקר האחריות על היפגעות הולכי רגל בתאונות דרכים הוא מדיניות ותכנון עירוני שבהן חיי אדם הם לא שיקול מוביל, ויש שיקולים אחרים כמו נוחות או מהירות של נהגים שהם חשובים יותר. תכנון של [[מעבר חצייה בטוח|מעבר חצייה בטוח]] או [[אזור מיתון תנועה]] מדגימים כיצד ניתן לשפר את בטיחות הולכי הרגל באופן משמעותי. כך במדינות שקידמו גישה זו, כמו הולנד או שוודיה החפגעות קטלנית הולכי הרגל נמוכה במאות אחוזים לעומת מדינות כמו ישראל או ארצות הברית. {{הערה|ראו [[בטיחות הולכי רגל בישראל]]}}
  
 
==המכונית כסמל סטטוס, והשפעתה על התפיסה העצמית==
 
==המכונית כסמל סטטוס, והשפעתה על התפיסה העצמית==

גרסה מ־11:48, 13 באוגוסט 2019

הגוצנטריות או הגה-צנטריות הוא ראיית המציאות מנקודת המבט של נהגי מכונית, ללא התחשבות בנקודת המבט של משתמשי דרך אחרים או בשיקולים אחרים. דבר זה בא לידי ביטוי במגוון נושאים כמו הגדרה עצמית, יחס לאנשים אחרים במרחב הציבורי, התייחסות לסוגיות עירוניות, ונכונות להדחיק או להצדיק השפעות שונות שיש למכוניות על הסביבה, החברה והבריאות.

הגוצנטריות היא חלק מתרבות מכוניות שמקודמת על ידי חברות מכוניות דרך חברות יחסי ציבור, חברות פרסום, עיתונים וגופי תקשורת, פוליטיקאים, מתכנני ערים, ואירועי ספורט - שכן תרבות זו והוא משרת אינטרסים של חברות אלה. זה חלק מתרבות הצריכה שמכוונת היבטים כמו זהות אישית, הצלחה בחיים והסתכלות על סוגיות חברתיות או פוליטיות באופן שנוח לחברות ולתאגידים רב-לאומיים. זו דוגמה כיצד אינטרס של חברות לגבי מוצר מסויים גורם לשינוי בתרבות ובחשיבה של אנשים, שבתורה משנה את העדפות הצרכנים בשוק, את האפשרויות שיש לאותם צרכנים ואת המציאות הפוליטית.

הגה-צנרטיות היא הלחם מילים (הגה+צטנרטיות) המזכיר "אגוצנטריות"- ראיית העולם מנקודת מבטו הבלעדית של המתבונן, ללא התייחסות לנקודות המבט של אנשים אחרים.

הגוצנטריות בעיתונות ובתקשורת

הגוצנטריות היא דבר נפוץ בעיתונות מסחרית ובתקשורת. לדוגמה פתיחה של כביש חדש תוצג כ"בשורה לנהגים" ולא כדבר שעלול לסכן או להגביל הולכי רגל (כאשר הוא נעשה בעיר) או כדבר שגורם לקיטוע שטחי מחייה (ולכן תורם ל[[|הכחדה המונית בימנו|הכחדה בעלי חיים]]) או כחלק ממגמה של פרבור (ולכן הגדלת פקקי תנועה) כאשר מדובר בדבר מחוץ לעיר. הרחבת כבישים תוצג כדבר חיובי גם אם פרוש הדבר חלק ממנגנון של ביקוש מושרה שלא פותר פקקים או כאשר הדבר בא על חשבון נוחות ההליכה. מגבלות על חניה על מדרכות מוצגת דרך עיני הנהגים (שמקבלים עונש) ולא דרך עיני הולכי הרגל (שהמדרכה שלהם הופכת להיות פנויה). הוזלה בדלק תוצג תמיד כדבר חיובי תוך התעלמות מכך שהוזלה כזו יכולה להגדיל את הנסועה במכוניות ולכן גם להגדיל היבטים כמו פקקי תנועה, תאונות דרכים, זיהום אוויר או ביקוש לחניות.

בשנים האחרונות הופיע בישראל הביטוי "מצוקת חניה" (זו גם השלמה נפוצה של גוגל למילה "מצוקת"). המונח המקורי של מצוקה הוא "הרגשת מתח וחוסר אונים; מועקה" פרושים אחרים למילה מצוקה הם "מצב חירום". הביטוי הזה מסתיר את הנקודה שקשה להגדיל את מצאי החניה בערים צפופות וכי מחסור זה נובע למרות מלאי עצום של חניות שהוכשרו ברחובות רבים במרחב הציבורי - וניתנים לתושבי העיר בחינם. למעשה מומחים בתחום החנייה (כמו דונלאד שופ) ממליצים על ייקור החניה ועל צמצומה כדי לעודד אנשים להגיע באמצעים אחרים או לשלם על חניה פרטית, בלי לבזבז זמן בחיפוש אחר חניה. בד בבד אין ביטוי דומה כמו "מצוקת נוסעי התחבורה הציבורית" (בגלל קווי אוטובוס שמאחרים או תחנות אוטובוס בלי צל) או "מצוקת הולכי הרגל" (בגלל המתנה ברמזורים או רוכבי אופניים על המדרכות) או "מצוקת רוכבי האופניים" (בגלל העדר תשתיות אופניים).

דוגמה לכותרות ודיווחים הגהצטריות:

  • "מהיום: חנייה על מדרכות תל אביב - בלי קנסות ... בשורה טובה לנהגים: מהיום ועד להודעה חדשה לא יירשמו דו"חות חנייה בגין חנייה על המדרכות בתל אביב." (ynet 1991) - אין שום התייחסות לכך שמדובר בבשורה פחות טובה להולכי הרגל. ‏[1]
  • "מצוקת החניה בת"א מחריפה: "הסידור הסודי בלילה" מבוטל" (גלובס, אוגוסט 2019)- כתיאור של הפסקת העלמת עין של העיירה מנהגים שנהגו להחנות את המכוניות על המדרכות או באדום לבן בניגוד לחוק. הכתבה מראיינת רק נהגים שמוחים על ביטול החניה ולא מראיית כלל הולכי רגל. ‏[2]
  • "היכונו לפקקים: נהגי הקטרים צפויים להשבית היום את הרכבת — בגלל חצי שעת עבודה" - (דה מרקר, מאי 2019) - הדגש בכותרת הוא על השפעת השביתה על הנהגים, אף שמי שנפגע משביתה כזו הם קודם כל נוסעי הרכבת. ‏[3] דיווח דומה קיים גם ב-ynet בשנת 2018 - "היכונו לפקקים: בשבוע הבא ייסגרו תחנות רכבת בשרון". ‏[4]
  • "בשורה לנהגים: מחיר הבנזין יוזל במוצ"ש ב-14 אגורות לליטר" - אלו בשורות טובות לנהגים, פחות טובות מבחינת זיהום אוויר מתחבורה. (ynet, מאי 2019) ‏[5]

כאשר מקישים בגוגל "America's love affair with" תוכנת השלמה של גוגל משלימה את המשפט ל"עם מכוניות" (או "עם רובים"). לפי הספר נלחמים בתנועה של היסטריון פיטר נורטון, דבר זה אינו מקרי, אלא תוצר של מדיניות ותעמולה מצד חברות מכוניות. ‏[6]

הסטת האשמה בתאונות דרכים אל הולכי הרגל

מבחינה היסטורית, הדגשת נקודת המבט של נהגים בתקשורת, קיימת החל מאמצע שנות ה-20 של המאה ה-20 כאשר החל שימוש נפוץ במכוניות והתחזקה ההשפעה של חברות המכוניות על אמצעי התקשורת. בספר "Fighting Traffic" מתאר ההיסטוריון פיטר נורטון את הקונפליקט הראשון בו היתה מעורבת תעשיית המכוניות – העליה התלולה בפגיעה בהולכי רגל ובמיוחד בילדים, בתאונות דרכים בארצות הברית.

"קורבן למולך המודרני" – קריקטורה של העלאת קורבנות אדם למכוניות, ניו יורק טיימס, 1922

עם התרחבות השימוש במכוניות, מספר הרוגים בתאונות דרכים בארצות הברית עלה בצורה דרמטית. מספר הרוגים בתאונות הכפיל את עצמו בכל כמה שנים - כ-500 הרוגים בשנת 1907, 1,000 הרוגים בשנת 1909, 9,000 הרוגים בשנת 1917, וכמעט 16 אלף הרוגים בשנת 1923.[1] כשלושה רבעים מתוך ההרוגים היו הולכי רגל, שרבים מתוכם לא נהגו בכלל. [2] בנתונים של עיריית פילדלפיה משנת 1928, ניתן לראות כי רבים מתוך ההרוגים היו ילדים בגיל 4-8. [3]

בתקופה זו החלה מחאה ציבורית. בתחילה העיתונות יצאה נגד נהגי המכוניות והנהיגה המהירה בעיר - קריקטורות משנות ה-20 של המאה ה-20 מתארות את המכוניות כמלאכי מוות ש"קוצרים" ילדים, או תאור של הגשת ילדים כקורבן למכוניות - בדומה לקורבנות המועלים לעל הקדום מולך. [4] לזכר הילדים שנהרגו ברחוב הוקמו אנדרטאות - לדוגמה בעיר בולטימור ובסנט לואיס. ילדים שנהרגו ברחוב נתפסו כבעיה פרטית אלא כבעיה ציבורית, בצורה דומה לדרך שבה אנחנו חושבים על משפחות שאיבדו חיילים במלחמה. [5] כתוצאה מכך נוצרה זעקה ציבורית גדולה, כולל הפגנות ומאמרים שדרשו להגביל את מהירות המכוניות בעיר. חברות המכוניות פחדו מהגבלה כזו ונקטו שורה של צעדים ובראשו כולל הסטת האשמה בתאונות להולכי רגל לא זהירים.

e.b. Lefferts שהיה חבר של מועדון המכוניות של דרום קליפורניה הציע להשתמש בפסיכולוגיה. הטענה שלו הייתה שבמקום להסביר לאנשים שאסור לבצע "Jaywalk" (חציית הכביש בכל מקום) יותר טוב להגחיך את הולכי הרגל שחוצים בצורה כזו. אם אחרים יצחקו עליהם הם לא יעשו את זה יותר. [6] בעקבות הצעה זו החל קמפיין של קריקטורות שהציגו את הולכי הרגל שחצו לא במעבר חציה, כאנשים מגוחכים ונלעגים. [7] כמו כן השתמשו בליצנים, גברים שהיו לבושים בבגדי נשים, או בגדים מוזרים שהיו "jaywalker" - דבר יצר אצל הקהל הרגשה שהוא לא רוצה להיות "Jaywalk" בעצמו. [8] בהמשך לוס אנג'לס הוציאה חוק שאוסר על "Jaywalk". ‏[9] עד 1924 נכנסה מילה חדשה למילון - Jaywalker - "אדם שחוצה את הרחוב בלי לשים לב לחוקי תנועה עבור הולכי רגל". [10] עד היום בארצות הברית וכן בישראל אוסר להולכי רגל לחצות את הרחוב שלא במעבר חצייה, זאת לעומת מדינות רבות באירופה שבהן מותר להולכי רגל לחצות את כביש עירוני לא רק במעבר חציה.

בנוסף להסברה, חברות המכוניות קידמו חוקים להגבלת הולכי רגל בעיר וקידום תכנון עירוני שנועד לבצע הפרדה בין הולכי רגל לבין מכוניות - תחילתו של תכנון מוטה מכוניות. תכנון זה, במיוחד עם התפתחות של פרבור בתום מלחמת העולם השנייה, גרם בסופו של דבר גם לכך שהליכה בעיר הפכה פחות ופחות נוחה והגבירה את השימוש במכוניות. כמאה שנים לאחר מכן נתוני פיצול נסיעות ברוב ערי ארצות הברית, מצביעים על ירידה תלולה והדרגתית בהולכי הרגל, כך שברוב הערים שנבנו בעידן המכונית, אחוז ההליכה ברגל לעבודה הוא נמוך מ-3% - נמוך בהרבה לעומת העבר ולעומת ערים באירופה ובמזרח אסיה.

עד היום נהגים רבים מאשימים את הולכי הרגל בתאונות דרכים. מחקר של הרשות לבטיחות בדרכים, בחן את האחריות לתאונות של פגיעות בהולכי רגל בישראל בתאונות חמורות שבהן נהרגו או נפצעו קשה הולכי רגל בשנת 2015. לפי המחקר ב-67% אחוז מהתאונות החמורות נהגים עברו על החוק. העבירה השכיחה ביותר היא אי ציות של נהגים לחובת מתן זכות קדימה. עבירה זו מהווה 60% מעבירות הנהגים. ב-30% מהתאונות החמורות היו עבירות של הולכי הרגל. העבירה השכיחה ביותר בשיעור של 33% הייתה התפרצות הולך רגל לכביש. ב-3% מהמקרים לא ניתן היה להכריע מה העבירה שגרמה לתאונה. ‏[7]

לפי גישת חזון אפס לבטיחות בדרכים, עיקר האחריות על היפגעות הולכי רגל בתאונות דרכים הוא מדיניות ותכנון עירוני שבהן חיי אדם הם לא שיקול מוביל, ויש שיקולים אחרים כמו נוחות או מהירות של נהגים שהם חשובים יותר. תכנון של מעבר חצייה בטוח או אזור מיתון תנועה מדגימים כיצד ניתן לשפר את בטיחות הולכי הרגל באופן משמעותי. כך במדינות שקידמו גישה זו, כמו הולנד או שוודיה החפגעות קטלנית הולכי הרגל נמוכה במאות אחוזים לעומת מדינות כמו ישראל או ארצות הברית. ‏[8]

המכונית כסמל סטטוס, והשפעתה על התפיסה העצמית

פרסומת למכונית בשנות ה-50, מתוך הסרט מחלת השפע שעוסק בתרבות הצריכה.

המכונית היא סמל סטטוס שנועד לסמל לאחרים כמה האדם הוא מוצלח, עשיר וכו', היא אביזר גדול ובולט שאפשר לקחת למקומות שונים ולהפגין בו לפני זרים ומכרים (בניגוד לבית). דבר זה גורם לאנשים רבים להשקיע במכוניות יקרה יותר או בניקיון המכונית.

הגוצנטריות יכולה להשפיע על היבטים כמו הערכה עצמית וזהות עצמית. לדוגמה אנשים שמנסים לבטא את עצמם דרך סוג הרכב שהם קונים, אביזרים שהם קונים למכוניות ורמת הניקיון והתחזוקה של המכונית. חלק מהאנשים עשויים להשקיע במכונית מאמץ גדול יותר ממה שהם ישקיעו בגוף שלהם עצמם. בנוסף שימוש יומיומי במכונית גורם לאנשים להרגיש שהמכונית היא המשך של הגוף שלהם ודבר זה יוצר תחושת הזדהות עם המכונית. כך אנשים אומרים "אני פונה" כאשר הם מתכוונים שהמכונית בה הם נוהגים תפנה. פגיעה במכונית בכוונה או בטעות עלולה לגרור התנהגות אלימה כאילו האדם עצמו נתקף.

מכוניות מעוצבות לעיתים קרובות כמעין "חיות טרף" - שני פנסים קדמיים המזכירים עיניים, מעין "פה" וכו'. דבר זה עשוי לאפשר לאנשים לזהות עצמם עם הכוח של המכונית, כדי לפרוק בצורה בטוחה יחסית רגשי תוקפנות נסתרים שהם לא יכולים לפרוק בסיטואציות אחרות.

השפעה נוספת של המכונית על הנפש היא היותה כמעין "רחם מלאכותי" שבו האדם נמצא לבד, בלי שהוא צריך לדבר, או להתייחס לאנשים אחרים, ובלי שהוא צריך לעטות על עצמו מסכות חברתיות שונות. דבר זה יכול לגרום לתחושת רוגע על האדם וליצור תחושת שחרור וחופש, במיוחד בקרב הורים המטופלים בילדים. חלק מביטוי של דבר זה הוא בצילום של אנשים את עצמם בווידאו או בסטילס כאשר הם נמצאים בתוך המכונית בתא הנהג. בעידן היוטיוב אנשים מצלמים סרטונים שבהם הם נותנים מונולוגים ממצב זה - שוב מתוך תחושה של חיבור ובטחון שכלוב המכונית מציע מפני הפרעות לא רצויות מבחוץ. מצד שני הנהיגה עצמה עלולה ליצור תחושה הפוכה של מתח נפשי - במיוחד נהיגה בכבישים עמוסים, בכבישים פקוקים או בנסיעות ארוכות.

הגוצנטריות והכחשת פגיעה באחרים

הגוצנטריות יכולה לבוא לידי ביטוי דרך הכחשת אלימות – הדחקה, הסתרה והצדקה של סיכון עצמי או סיכון חייהם או בריאותם של אחרים, כדי להצדיק את השימוש במכונית. לדוגמה נהגים רבים מכחישים את הסיכון שנהיגה במכונית יוצרת בעיר להולכי רגל ולרוכבי אופניים, ונהגים נוטים להאשים הולכי רגל או רוכבים בתאונות (תסמין האשמת הקורבן), יש אנשים שמתנגדים שיכולים להגביר את הבטיחות של הולכי רגל כמו אזורי מיתון תנועה, מתוך העדפת הייצוג שלהם כנהג על פני ייצוגים אחרים שלהם – לדוגמה הם עצמם כהולכי רגל או כהורים שהילד שלהם עלול להיפגע ממכונית בשכונה. באופן דומה נהגים עלולים להתעלם מנזקים כמו זיהום אוויר מתחבורה ולטעון שזיהום זה הוא חלק הכרחי מהחיים המודרניים ושאסור להגביל שימוש במכוניות כדי להפחית זיהום כזה. דבר דומה הוא תמיכה של אנשים בהכחשת אקלים מתוך חשש שהכרה בהתחממות עולמית עלולה לגורר שינויים בתחום התחבורה.

הגוצנטריות בקרב מקבלי החלטות

הגוצנטריות בא לידי ביטוי גם בקרב מקבלי החלטות בתחום התחבורה והתכנון – מתכני תחבורה, מתכננים עירוניים, מהנדסים, ראשי עיר וכדומה – כאשר יש להם דילמה בתחום התכנון לרוב הם יסתכלו על הנושא מנקודת מבטו של נהג ולא מנקודת מבט של משתמשי דרך אחרים או משיקולים עירוניים אחרים. דבר זה עלול לפעמים לפגוע גם בנהגים עצמם בטווח הארוך אבל ההסתכלות מתעדפת את נקודת המבט הצרה ולא תכנון לטווח ארוך.

דוגמה להגוצנטריות בקרב מקבלי החלטות היא הבלטת סטטוס שלהם על ידי סוג מכוניות יוקרתית על חשבון המדינה. רכב צמוד יוקרתי לראשי ממשלות, שרים, ראשי עיר וכו', וכמובן רכב צמוד לקצינים בכירים, מנכ"לים וכו'. בארגונים ממשלתיים רבים נהוג לספק רכב צמוד החל מדרג מסויים דבר שמקבע את הרעיון לפיו דרגה בכירה יותר = רכב צמוד. בניגוד לכך במדינות רבות באירופה מנהיגים כולל ראשי ממשלה נוסעים בתחבורה ציבורית ואופניים, הן בגלל מודעות גבוה יותר לבריאות והן בגלל שהדבר נתפס כדוגמה אישית לנורמה חיובית. ‏[9] הענקת רכב בחינם או בסבסוד ניכר נפוצה גם בקרב עובדים שונים במגזרי הפרטי - בסיוע המדינה שמעניקה החזרי הוצאות רכב.

היבטים אלה באים לידי ביטוי בצעדים של תכנון מוטה מכוניות (בערים קיימות) ובפרבור צמוד קרקע (בעיקר במקומות עם צפיפות אוכלוסין נמוכה יחסית). דוגמאות לדבר זה הן ניסיונות להגדיל את היצע החניה בכל מחיר במרחב העירוני (להתיר לדוגמה חניה על מדרכות, חפירת חניונים תת קרקעיים ועוד), הרחבת כבישים על חשבון מדרכות, גינות וכו', התנגדות להגבלת מהירות, התנגדות לסלילת שבילי אופניים או נתיבי תחבורה ציבורית. לרוב צעדים אלה גורמים לביקוש מושרה למכוניות, להגברת תלות במכוניות ולהגברת בעיות של פקקים וחניות, אבל מקבלי החלטות, עיתונאים וחלקים גדולים בציבור עשויים לא להיות מודעים לנושא זה.

מנגנון זה מתרחש הן בגלל חינוך והרגלים אישיים (מקבל ההחלטות רואה עצמו כנהג), הן בגלל חינוך מקצועי (בתחומים כמו הנדסת תחבורה) לפיו יש זהות בין תחבורה לבין תנועת מכוניות. סיבה נוספת היא פוליטית - חשש ששינוי התכנון העירוני יוביל לזעם ציבורי מצד הנהגים – תוך התעלמות מצרכים של ציבורים שהם לא נהגים או מכך שעם השינוי הוא מוצלח חלק מהנהגים יכולים לעבור לאמצעי תחבורה אחרים כך ששינוי זה יהיה לטובתם ולא לרעתם.

ביקורת והתנגדות

היו מבקרים של תרבות המכוניות עוד בתחילתה. בשנות 1920 הולכי רגל והורים ארגנו מחאות נגד השתלטות של המכוניות על המרחב הציבורי ועל סיכון חיי הולכי רגל בכלל וילדים בפרט.

בשנות ה-50 היתה התחזקות של תרבות המכוניות הן באירופה והן בארצות הברית. בארצות הברית החלה עליה תלולה בבניית פרברים צמודי קרקע, ויציאה של המשפחות הצעירות מתוך הערים. משפחות שחיו בפרברים היו צריכות לפחות מכונית אחת ובדרך כלל שתי מכוניות, בגלל הקושי לקיים תחבורה ציבורית בעיר לא צפופה ובגלל שחנויות ומקומות עבודה לא נמצאים במרחק הליכה (גם בגלל הפרדת שימושי קרקע). באירופה החל גל דומה של פרבור ועליה ניכרת במכירות מכוניות אם כי רוב ערי אירופה עדיין היו בנויות סביב תחנות רכבת ובצורה צפופה שהקלה על הליכה.

הקונפליקט עם מכוניות היה משמעותי יותר במדינות שבהן היתה מסורת ארוכה של תחבורת אופניים ובערים צפופות. בשנות ה-60 וה-70 החלו מחאות נגד מכוניות בהולנד. תנועת פרובו דרשה יותר תחבורת אופניים. דבר זה הפך בשנות ה-70 למחאה עממית עצרו את רצח הילדים עקב הגידול המתמיד בילדים שנהרגו בתאונות דרכים כהולכי רגל וכרוכבי אופניים. בנוסף לכך בערים הצפופות של הולנד היה קשה לייצר מספיק מקומות חניה והיו כבר בעיות גדולות של פקקי תנועה. בנוסף לכך משבר הנפט של שנות ה-70 ערער את כלכלת המכוניות והעלאה שאלות האם היא רצויה. דבר זה גרם לשינוי מדיניות בהולנד במדיניות כמו "החזק שומר על החלש" בתכנון עירוני ובקידום תשתיות אופניים.

באותה תקופה החלה תנועה של עירוניות מתחדשת שביקרה את השפעות הפרבור בעקבות כתביה של ג'יין ג'ייקובס ובמיוחד ספרה מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות. תומכי העירוניות הנגידו בין העיר לבין הפרברים והצביעו על בעיות שונות שהפרברים החריפו כמו זיהום אוויר, פקקי תנועה, ניכור, בדידות ותלות ברכב פרטי. הם קראו לתכנון שיתחשב יותר בצרכים של הולכי הרגל וקידמו רעיונות כמו עירוב שימושי קרקע ותכנון מוטה תחבורה ציבורית והליכתיות. כמו כן החלו מחקרים על השפעות חיצוניות של מכוניות כמו עלויות של פקקים, של חניה, זיהום, תאונות עוד.

בשנות ה-80 החלו מחאות נגד כבישים מהירים באנגליה. באותו זמן החלו להתפרסם מחקרים שערערו על הרעיון לפניו כבישים מהירים מהווים פתרון טוב לבעיות גודש בגלל היבטים כמו ביקוש מושרה בתחום התחבורה. התוצאה היתה שינוי מדיניות וביטול כבישים מהירים.

מספר חוקרי בריאות החלו לשים לב להשפעות בריאותיות של מכוניות – מלבד תאונות דרכים וזיהום אוויר מתחבורה חוקרים החלו לחקור היבטים נוספים כמו אורח חיים יושבני או השפעות של נהיגה על מתח נפשי. ארגוני למען בריאות הציבור כמו ארגון הבריאות העולמי החלו לתמוך באורח חיים פעיל ובקידום תחבורה פעילה.

בעשורים האחרונים יש ביקורת תרבותית נגד ראייה מרוכזת במכוניות. ביקורת זו מגיעה מצד תנועות סביבתיות, מצד מתנגדים לתרבות הצריכה, פעילים נגד שינויי אקלים, רוכבי אופניים והולכי רגל. דוגמה אחת לכך היא איורים של אדבסטרס בהקשר של מכוניות. הסרט מחלת השפע שעסק בתרבות הצריכה הדגים כיצד נעשה שיווק של חיי פרברים בשנות ה-50 כדי לשכנע אנשים לעבור לשם.

המאייר אנדי סינגר צייר קריקטורות רבות המדגימות היבטים של תרבות מרוכזת בנהגים כמו נהגים שמתנגדים לסלילת שבילי אופניים, או נהגים שתקועים בפקקים, וכועסים על שאר הנהגים שהם לא נוסעים בתחבורה ציבורית.

ראו גם

קישורים חיצוניים

יואב לרמן ואחרים, "עוד בלוג תל אביבי"
תכנון מוטה רכב פרטי באומנות

עבודות רבות מאת אנדי סינגר

הערות שוליים