פתיחת התפריט הראשי

אקו-ויקי β

הון כערימת חול

הון כערימת חול היא הנחת יסוד משתמעת בכלכלה הנאו-קלאסית ובזרמים נוספים בחקר הכלכלה המתייחסים למושג הון. כלכלנים נאו-קלאסיים מתייחסים למכונות, מפעלים ואף לדברים נוספים כאל "הון". להון זה יש תכונות דומות לערימת חול:

  1. דבר המורכב מיחידות הומוגניות (גרגרי חול) שניתן לכמת אותו (כשם שמכמתים את כמות גרגרי חול, ניתן לכמת את כמות ההון).
  2. דבר המורכב מיחידות שאין להן מבנה ואין קשר ביניהן (כשם שגרגירי חול שונים אינם קשורים זה לזה, ניתן לערבב את ערימת החול ונשאר עם אותה ערימה).
  3. דבר פסיבי, שאינו משתנה בכוחות עצמו עם הזמן (הנחה נוספת היא בדרך כלל שהגורם היחידי שיכול לשנות את ההון מבחוץ הוא בני אדם).
  4. דבר שאין בו משמעות להיסטוריה (אם ניקח כף מערימת החול ואז נחזיר חול באותה כמות הערימה עצמה, ותפקודה לא השתנתה).
  5. אין נוכחות מרחבית להון ואין קושי להעתיק אותו ממקום למקום.

הון, בפונקציית היצור הוא "הון מכונות" - הון תעשייתי ומייצג מכונות ומפעלים - דברים פיזיים שמסייעים לייצור באופן מיידי ואינם מתכלים בתהליך הייצור.

בכלכלה נאו-קלאסית מחשבים את כמות ההון על ידי ערכים כספיים, דבר שמאפשר להגדיר את כמות ההון כיחידה הומוגנית אחת. כיצד סופרים כמה "הון" מהווים טרקטור, סככה ומפתח ברגים? כלכלה נאו-קלאסית עושה זאת על ידי מחירי הסחורות שכמות הון זו מאפשרת לייצר. לפיכך כדי לדעת את כמות ההון שיש לנו עלינו לסכום את מכפלת כמות המוצרים שמסייעים לייצור ולהכפיל אותם במחיריהם ואז לסכום. מודלים בכלכלה נאו-קלאסית לא עושים דבר כזה, אלא מסתכלים על הזרמים הכספיים ומחשבים מתוכם (בהינתן מכירות, השקעות, פחת וכו' את כמות ההון של המפעל או הפירמה).

הון מתפקד בכל מקום ובכל זמן באופן זהה. כך לדוגמה מכונה שעובדת בקנדה, תהיה בעלת אותו ערך גם באפריקה.

ביקורת

טענה אחת היא כי כלכלנים נאו-קלאסיים מבלבלים בדרך כלל בין כמות ההון לבית ההון עצמו. או בין כסף בו ניתן לקנות מכונות, או גורמי הון אחרים לבין ההון עצמו. קושי משמעותי של הנחה זו בא לידי ביטוי כאשר סוכמים יחד הון משני מפעלים - לדוגמה עקב מיזוג. כמות ההון משתנה פתאום - הן באופן פיננסי והן בשטח. הון לא מציית ל"חוק שימור החומר" שחל על כמויות של גרגרי חול.

הנחה שניה שמגולמת במודל "הון כערימת חול" היא שכל יחידות ההון הן הומוגניות או תחליפיות זו לזו - ההון הוא תחליפי - ניתן להוריד כמות מסויימת של הון מסוג אחד, ואז להוסיף כמות זהה מסוג אחר בלא לשנות את המערכת. אלא ש"הון טבעי" הון חברתי והון אנושי או אפילו "הון מכונות" אינם מתנהגים באופן כזה. אם נגרע שתי כמויות שוות של הון (מבחינת שווי), מאותה כמות הון כוללת של מפעל, כמות אחת של מכונות יכולה לגרור את השבתת המפעל, והשנייה לא תשנה כמעט כלום. דבר זה נובע מכך שהון מכונות מתפקד כמערכת שבה יש חשיבות לקשרי גומלין ויש נקודות מפתח.

ההנחה השלישית הנגזרת מכאן נוגעת להעדר זמן במודל הנאו-קלאסי. אם מוסיפים 10% מכמות ההון, אז במציאות יש תקופת הסתגלות ולמידה. הון תמיד מחייב למידה, היינו מידע וידע, ושילובו לוקח זמן. העברה של הון דורשת אנרגיה לתחבורה להתקנה ולתחזוקה - כל אלו נעדרים במודל הנאו-קלאסי.

הרעיון של חשל קיים בהנדסה ובתחומים נוספים ולפיו יש מערכות שבהן התגובה לקלט כלשהו, תלויה בהיסטוריה של קלטים קודמים. בהון טבעי הון אנושי או הון חברתי) יש משמעות להיסטוריה - במיוחד בהקשרים של הון טבעי, הון חברתי והון אנושי שבהם יש תהליכים בלתי הפיכים וכיווניות של חץ הזמן כגון גדילה, התפתחות, קליטת מידע, מחלות, התפתחות של אמון או בגידה באמון, התפתחות קשרים חברתיים ועוד. בערימת חול אין כל משמעות להיסטוריה.

בתוך ערימת חול אין כוחות פנימים המשנים אותה על פני זמן. אין לה מושכים או כיוונים שאליהם היא רוצה לנוע, היא עצם דומם ופסיבי. לעומת זאת דברים כמו עצים, תפוזים, מכוניות, גנרטורים, ספינות, מערכות יחסים, פירמות ועוד הם מערכות דינמיות שיש להן "שאיפה" לשינוי - וזאת במסגרת היותן מערכות דיאספטיות שדורשות זרם מתמיד של אנרגיה כדי להמשיך ולשמור על הסדר שלהן, ומשום שאלו מערכות תרמודינמיות רחוקות משיווי משקל.

הון מכונות לא מתפקד באותה צורה בכל מקום - מכונות ומערכות בכלל מתפקדות רק בהינתן טווח מסויים של פרמטרים, וגם בתוך טווח זה יש בדרך כלל תפקוד מקסימלי בתחום צר יותר (נישה. לדוגמה מכונות לא יעבדו כלל או יתקלקלו מהר מאוד בתנאים לא מתאימים של לחות, טמפרטורה, זרם חשמלי, ועוד. מכוניות שיוצרו עבור האקלים הישראלי עלולות לא לעבוד באקלים אירופי קר מידי שבו יהיו חלקים שיקפאו, או צמיגים שיחליקו בשלג. באופן כללי התפקוד של הון תלוי בתנאי הסביבה (שהם בדרך כלל תלויי מקום). דבר זה נכון גם בהקשר של הון טבעי - הרעיון לפיו יצורים חיים אינם חיים סתם כך אלא מושפעים ממערכות אקולוגיות ומשפיעים עליהן ומשגשגים רק במסגרת נישה אקולוגית מוגדרת.

הון תעשייתי משמש כמכשיר לשינוי זרם של חומרים (מכונה) או כמעטפת מבנה למכונות כאלה (גדר, מפעל וכו'), ולכן התפקוד שלו תלוי במיקום של מכונות אחרות - מכונה לסחיטת מיץ יכולה לעבוד בקצב הרבה יותר נמוך אם אין לפניה ואחריה מכונות שמשלימות פס ייצור, שמעביר את המוצרים מצורה אחת יציבה מבחינת אנטרופיה (כמו תפוזים) למצב יציב אחר (כמו מיכלים סגורים של משקה). התפקוד של מכונות על פני זמן תלוי גם בקיום של מעטפת הגנה מסביב (כדי לשמור על תנאי תפקוד טובים ונגד לכלוך), ובתחזוקה מתמדת.

הנחות אלו הן בעייתיות במודל הנאו-קלאסי כאשר דנים בהון מכונות. הן הופכות לעוד יותר בעייתיות כאשר דנים ב"הון טבעי" (גם בחלק מהכלכלה האקולוגית). על פי החשיבה שהורישו הנאו-קלאסיים, ניתן לחשוב על הון כעל ערמה של חול, כולם זהים, יושבים זה על זה, בלי קשר של תפקוד או של סדר. להבדיל, המבנים הטבעיים הדוממים (כמו נפט או עורקי מתכת בהר) ובמיוחד המבנים בתוך [הביוספרה]], אינם דומים לערמת חול- יש להם סדר, יש להם תפקוד וסכנה של תת תפקוד, יש חשיבות לקשרי הגומלין בין הרכיבים השונים, יש להם חשל והתפתחות על פני הזמן ועוד.

ראו גם