זכויות בעלי חיים

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
גרסה מ־22:49, 22 במאי 2019 מאת עידן ד (שיחה | תרומות) (פיטר סינגר)
(הבדל) → הגרסה הקודמת | הגרסה האחרונה (הבדל) | הגרסה הבאה ← (הבדל)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

זכויות בעלי חיים או שחרור בעלי חיים, (באנגלית: Animal rights), היא תנועה להגנת בעלי חיים מפני ניצולם על ידי בני האדם. מטרת התנועה אינה רק יחס מתחשב יותר כלפי בעלי חיים, אלא גם התחשבות באינטרסים הבסיסיים שלהם (לדוגמה, לא לגרום להם סבל שלא לצורך) בצורה דומה לדרך בה מתחשבים באינטרסים של בני אדם. מבחינה חוקית ומוסרית, טוענים חסידי התנועה, אסור להתייחס לבעלי חיים כרכוש, או כמשאבים למטרות אנושיות אלא כיצורים בעלי זכויות. לשם כך, תומכת התנועה במתן זכויות משפטיות לבעלי חיים כדי להגן על ענייניהם.

התנועה לזכויות בעלי חיים היא תנועה שמרחיבה את הרעיון של צדק חברתי מהמין האנושי בלבד אל מינים אחרים. התנועה צמחה מתוך גישות ליברליות והומניסטיות והרחיבה אותן. התנועה לזכויות בעלי חיים עוסקת בסוג מסויים של אי שוויון פוליטי - העדר זכויות יסוד של בעלי חיים.

לתנועה לזכויות בעלי חיים יש יחס מורכב לקפיטליזם - מצד אחד העושר החומרי שאפשר הקפיטליזם והמהפכה התעשייתית מאפשרים את ההשכלה, התקשורת הפנאי והשפע שבהם מתקיימת רוב התנועה לזכויות בעלי חיים (אם כי יש פעילי זכויות בעלי חיים גם במדינות עניות כמו הודו). מצד שני הקפיטליזם והחקלאות התעשייתית הביאו לשיאים חדשים את התעללות בבעלי החיים, מיסדו אותה וממשיכים להצדיק את הפגיעה בבעלי החיים בטענות של חופש הצרכן או שמירה על זכויות רכוש וחופש העיסוק. תרבות הצריכה מאפשרת להסתיר ולהציג את ניצול בעלי החיים בצורה ניטרלית ומושכת. התחזקות של תאגידים רב לאומיים גרמה ללובי פוליטי וקשרי הון שלטון עיתון שעלול להסתיר נזקים בריאותיים או סביבתיים שנובעים ממזון מהחי.

סקירה

"זכויות בעלי חיים" הוא רעיון שלכל או לחלק מבעלי החיים יש זכות לשלוט בחייהם. כמו כן, זה הרעיון שלבעלי החיים מגיע, או שכבר יש להם, זכויות מוסריות מסוימות, ושכמה זכויות בסיסיות לבעלי חיים צריכות להיות מעוגנות בחוק, בדומה לזכויות אדם. נקודת מבט זו דוחה את הרעיון שבעלי חיים הם בסך הכל סחורה, מוצר או רכוש שנועד לרווחת בני האדם. לעיתים נוצר בלבול בין רעיון זה לבין רעיון "רווחת בעלי החיים", שזו הגישה שלוקחת בחשבון את ההתאכזרות כלפי בעלי חיים ואת סבלם, אך ממשיכה לראות בהן רכוש לא בהכרח מעניקה להם זכויות מוסריות. דבר זה דומה להבדל בין מי שרצו לשחרר את העבדים השחורים לחופשי לבין מי שרצו להבטיח תנאי מחיה נוחים לעבדים.

אלו בעלי חיים זכאים לזכויות?

הגישה של זכויות בעלי החיים לא בהכרח טוענת שבני האדם ובעלי חיים הם שווים בכל דבר ונושא. לדוגמה, תומכי זכויות בעלי חיים אינם תומכים בהענקת זכות הצבעה לתרנגולות. חלק אף יעשו את ההבחנה בין בעלי חיים בעלי יכולת לחוש ולסבול ובעלי מודעות עצמית לבין צורות חיים נמוכות יותר, עקב האמונה שרק לבעלי חיים בעלי יכולת לחוש, או אולי רק לבעלי חיים בעלי דרגה משמעותית של מודעות עצמית, צריך להעניק את הזכות לשלוט בחייהם ובגופם, ללא קשר לערך שנותנים להם בני האדם. אחרים מרחיבים את הרעיון לכל בעלי החיים, אפילו אלו ללא מערכת עצבים או מודעות עצמית. הם טוענים שכל בן אדם וכל מוסד אנושי שמשתמש בבעלי החיים כאל מוצר לצורכי מזון, בידור, מוצרים קוסמטיים, ביגוד, ניסויים מדעיים או כל סיבה אחרת, מפר את זכותם הבסיסית לשלוט בחייהם ולרדוף אחר צורכיהם.

מעטים יכחישו את העובדה שקופי אדם הם חיות מאוד אינטליגנטיות שמודעות למצבם ולמטרותיהם, ועלולים להיות מתוסכלים כאשר מגבילים את החופש שלהם. לעומת זאת, לבעלי חיים רבים אחרים, כמו המדוזה, יש מערכות עצבים פשוטות ביותר ותגובות אוטומטיות, בעלי מספר רפלקסים פשוטים אשר אינם מסוגלים לנסח מטרה למעשיהם או לתכנן תוכניות (כמו למשל נמר המתכנן ציד), ובאותה מידה חסרים את היכולת להבחין אם הם בשבי או שהם חופשיים.

כרגע אין קונצנזוס לגבי אילו תכונות הופכות אורגניזם חי לבעל חיים הזכאי לזכויות. הוויכוח בנוגע לזכויות בעלי חיים ניזוק מהקושי של תומכיו לקבוע גבול ברור שעל פיו יהיה אפשר לקבוע אלו בעלי חיים ראויים לזכויות ואלו לא. עם זאת, רוב תומכי זכויות בעלי החיים חושבים שהקריטריונים צריכים להיקבע על ידי שאלה אחת בלבד והיא: האם בעל החיים מסוגל לסבול? במידה והתשובה חיובית, אזי בעל החיים זכאי לזכויות.

חלק מתומכי זכויות בעלי חיים מצביעים על הנתק המלאכותי בין האדם לטבע כגורם שמייצר נתק בין זכויות של בני אדם לבין בעלי חיים. היות ואין באמת נתק אמיתי בין האדם לטבע מבחינת תכונות או מבחינה היסטורית קשה להצדיק נתק כזה בזכויות. לדוגמה מבחינה אבולוציונית מוצא האדם מקופי אדם שהם אבותיהם של קופי האדם המודרניים, קשה להצדיק מתן זכויות מלא לאדם שחי לפני מיליוני שנה, אבל התייחסות לאביו כאל חפץ או רכוש. בנוסף הכחדת מיני האדם האחרים (כמו האדם הניאדרטלי) הקלה על התרבות האנושית לראות עצמה מנותקת ונשגבת על מינים אחרים ולכן לשלול ממינים אחרים זכויות בסיסיות.

היסטוריה של התנועה לזכויות בעלי חיים

בחלק מהתרבויות העתיקות יותר של ציידים לקטים האדם נתפס כחלק מהטבע, כחלק ממחזור של מיתות וחיים ששותפים לו צמחים, בעלי חיים, רוחות, שדים, בני אדם וכו' שיכולים לפעמים להתגלגל זה לאחר ולהשפיע אחד על השני בלי שבהכרח יש היררכיה ברורה וללא נתק בין האדם לטבע.

מאז המהפכה החקלאית ברוב התרבויות ראו בני האדם את עצמם כנפרדים מהטבע וכשליטים עליו. האדם הוא כביכול עליון על הטבע וברוב הדתות והתרבויות הוא מקבל הרשאה מטעם האלים לעשות בבעלי חיים אחרים כרצונו. רעיון זה הותקף בהמשך על ידי תאוריית האבולוציה ומחקרים מדעיים נוספים שמצביעים על המשכיות בין האדם לבין מיני בעלי חיים אחרים ומערערים על הנפרדות והעליונות של האדם.

בתרבויות החקלאיות העתיקות

הקריאה לגלות יחס מתחשב כלפי בעלי-חיים, במידה זו או אחרת, קיימת בתרבות האנושית עוד מזמנים קדומים, ומעוגנת במסורות דתיות. היחס לבעלי-חיים תופס מקום חשוב בעיקר בדתות המזרח, כגון ההינדואיזם הג'ייניזם והבודהיזם.

בין ההוגים של יוון העתיקה ניתן למנות את פיתגורס, אמפדוקלס ופלוטארכוס בין התומכים בהתחשבות בבעלי-חיים, שאף היו צמחונים.

"גדולים מעשיה של נדיבות־לב ממעשיו של צדק, לפי שעל־פי טבענו יכולים אנו לנהוג בצדק רק בבני אדם, אך מעשי חסד ורחמים היוצאים מלב אדם, כנובעים ממעיין שופע, מגיעים גם עד כל נפש חיה...שהרי טוב־הלב יאכיל את סוסיו היגעים מרוב שנים ויטפל בכלביו לא רק כל זמן שהם צעירים, אלא גם לאחר שהזקינו. בשעה שבנו האַתונאים את הפּארתּינוֹן, שחררו את הפרדות שטרחו יותר מאחרות ונתנו להן לרעות להנאתן. מספרים שאחת מהן שבה מרצונה אל מקום העבודה והייתה מהלכת על יד הבהמות שמשכו את העגלות אל האַקרוֹפוֹליס, כאומרת לעודדן ולזרזן. הוחלט להחזיק פרדה זו על חשבון המדינה עד יום מותה. סוסיו של קימוֹן, שבהם ניצח שלוש פעמים באולימפיה, נקברו על יד מצבתו. רבים אחרים קברו בכבוד את כלביהם..."
-- פלוטארכוס, חיי אישים, קאטון הזקן, פרק ה (תרגום יוסף ליבס).

ביהדות ובדתות מונותאיסטיות

היהדות ובעקבותיה הנצרות והאיסלם רואות בדרך כלל בבעלי החיים האחרים יצורים נחותים יותר שהאדם נועד לשלוט בהם.

סיפור הבריאה התנ"כי מתאר היררכיה בין האדם לשאר בעלי החיים. בספר בראשית א, כו' נכתב: "וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ; וְיִרְדּוּ בִדְגַת הַיָּם וּבְעוֹף הַשָּׁמַיִם, וּבַבְּהֵמָה וּבְכָל-הָאָרֶץ, וּבְכָל-הָרֶמֶשׂ, הָרֹמֵשׂ עַל-הָאָרֶץ". האדם, במסורת היהודית, הוא היחיד שנעשה בצלם אלוהים ועליו מוטלת הרדייה בבעלי החיים. הנצרות אימצה לחיקה תפיסה היררכית זו וכך היא התפשטה במערב. גישה זו הייתה מקובלת במערב ללא עוררין עד המאה ה-18, עת פילוסופים החלו להביע עמדות נאורות שאינן תלויות בכנסייה[1].

למרות היחס ההיררכי הזה היהדות לא ראתה בבעלי חיים חפץ חסר חיים שניתן לעשות בו כל דבר אלא מאמצת גישה של "צער בעל חיים". בתנ"ך מצויים מספר ציווים הנוגעים למניעת פגיעה בבעלי-חיים. השבת נועדה גם למנוחת בהמות העבודה "למען ינוח שורך וחמורך" (תבנית:תנ"ך) והציווי לא תחסום שור בדישו אוסר למנוע מבהמה לאכול את המאכל עליו היא עושה את מלאכתה. בתלמוד[2] מסופר על רבי יהודה הנשיא שראה עגל מובל לשחיטה. תלה העגל את ראשו בתוך בגדו, כמבקש רחמים על חייו. אמר לו רבי: "לך, לכך נוצרת". כיוון שלא ריחם, באו עליו ייסורים. כמה שנים אחר כך נכמרו רחמיו על גורי חולדה, תוך שאמר: "ורחמיו על כל מעשיו". כיוון שריחם, פסקו גם ייסוריו.

רנה דקראט

הפילוסוף הצרפתי רנה דקארט כתב בשנת 1641 את ספרו "הגיונות על הפילוסופיה הראשונית" או בקיצור "הגיונות" (Meditations). היחס של דקראט לבעלי חיים השפיע בצורה עמוקה על התרבות המערבית ויחס זה נמשך גם במהלך המאה ה-21. דקרט שכתב בזמן המהפכה המדעית הציע תאוריה מכניסטית של הייקום, שמטרתה הייתה להראות שניתן להבין את העולם ללא אשליה של חוויה סובייקטיבית.

"הגישה המכניסטית" של דקראט הורחבה אל הרעיון של התודעה של בעלי החיים. דקראט טען כי הנפש היא דבר נפרד מהיקום הפיזי, חומר אחר שכביכול קישר את בני האדם אל אלוהים. הלא-אנושיים, כלומר בעלי החיים היו עבור דקראט רק אוטומטים משוכללים, כמו סוג של שעון משוכלל, שאין להם נשמה, מחשבה או הגיון. בתאוריה של אקו פמיניזם סוג כזה של הבחנה מכונה הבחנה דואלית - כדי להצדיק את קיומו של האל כדי לרומם את האדם יש צורך להנגיד אותו למשהו אחר - כלומר בעלי החיים. באופן דומה הרעיון הדואלי משמש כדי להצדיק יחס מפלה כלפי בני אדם ממוצא אחר או של יחס מפלה של גברים נגד נשים.

התייחסויות מודרניות מוקדמות

ההתייחסות הרצינית הראשונה למעמדם של בעלי-חיים בפילוסופיה המערבית, נעשתה על ידי ג'רמי בנת'ם, אבי תורת התועלתנות, אשר כתב בספרו "הקדמה לעקרונות המוסר והחקיקה" (1781):

Cquote2.png אולי יבוא יום כאשר הברואים האחרים יזכו לאותן זכויות אשר מלכתחילה לא ניתן היה למנען מהם אלא בכוח-הזרוע. הצרפתים כבר גילו כי צבעו השחור של העור אינו נימוק המתיר להשליך יצורי-אנוש לגחמותיהם של מענים למיניהם. -אולי יבוא יום שבו יובן כי מספר הרגליים, שעירות-העור או קיום עצם-הזנב, באותה המידה אינם מהווים נימוק לזנוח יצורים בעלי-תחושות לגורל דומה. מהן, אם כן, התכונות האחרות, המסמנות את הקו הבלתי-עביר שבין הישויות שיש להתחשב בהן לבין כל השאר? האם זוהי היכולת לחשיבה רציונלית, או שמא יכולת-הדיבור? אבל הלא סוס שהגיע לפרקו או כלב בוגר הם בלי ספק יותר רציונליים בהתנהגותם ובעלי כושר-תקשור לעומת יונק אנושי בן-יומו או בן שבוע או אפילו חודש. אך גם לו היה המצב אחר - מה אפשר היה ללמוד מכך? השאלה כלל אינה "האם הם מסוגלים לשקול בדעתם?" או "האם הם מסוגלים לדבר?" אלא "האם הם מסוגלים לסבול?" Cquote1.png

למרות הביקורת החריפה שהוא מביע, ההתייחסות שלו לנושא נותרה שולית למדי, ולא הורחבה מעבר למה שנכתב בפסקה זו (ולמעשה, אף הדברים הללו לא נכתבו אלא כהערת שוליים).

פילוסופים נוספים, כגון שופנהאואר, רוסו, או אמרסון הביעו ביקורתיות על היחס הבעלתני והאכזרי של בני האדם כלפי בעלי-חיים, אבל באופן מועט ומאופק מאוד, והנושא נותר זנוח ולא נפתח לדיון משמעותי.

צ'ארלס דארווין

צ'ארלס דארווין הוביל למהפכה מחשבתית ותרבותית בעקבות פיתוח תורת האבולוציה וספריו על מוצא המינים ומוצא האדם. רעיון האבולוציה לא רק שינה כליל את ההשקפה לגבי ביולוגיה הוא גם ערער את היחס המסורתי שראה באדם נפרד מהטבע, וביתר שאת נפרד ממינים אחרים של בעלי חיים, וכן שהאדם הינו "נזר הבריאה". פיתוח תורת הביולוגיה ותורת האבולוציה אפשרו בהמשך לדון בצורה מדעית יותר ברקע לשאלות מוסריות כמו במה נבדל האדם מבעלי חיים אחרים, ולערער על המחשבה שהשליטה ביצורים אחרים היא פריבילגיה מטעם אל כלשהו.

James Rachels כותבת שספרו של דארווין על מוצא המינים (1859) שהיצג את התאוריה של אבולוציה וברירה טבעית, יצר מהפכה בדרך שבה בני האדם ראו את הקשר שלהם למינים אחרים, לא רק שלבני האדם יש מוצא משותף או "קשרי משפחה" עם מינים אחרים, אלא גם הגילוי שלבעלי חיים אחרים יש חיים חברתיים, מנטליים ואפילו מוסריים. דארווין כתב במחברת שלו בשנת 1837: "אנחנו לא רוצים לראות בבעלי חיים - שהפכנו אותם לעבדים שלנו - כשווים לנו. האם בעלי עבדים לא מנסים להפוך את האדם השחור למין אחר"? מאוחר יותר בספרו "מוצא האדם" (1871) טען דארווין כי "אין שום הבדל יסודי בין האדם לבין יונקים גבוהים ביכולות הנפשיות שלהן" והוא ייחס לבעלי חיים את היכולת של היגיון, קבלת החלטות, זיכרון, סימפתיה ודמיון.

Rachels כותבת שדארווין הצביע על ההשלכות המוסריות של דמיון ביכולות הקוגניטיביות, וטען עי "יחס אנושי ביחס לחיות נמוכות יותר" היא אחת מ"תכונות הנאצלות שבהם אדם מתברך". הוא התנגד בחוזקה לכל סוג של אכזריות כלפי בעלי חיים, כולל הצבת מלכודות. הוא כתב במכתב שהוא תומך בניתוח בעלי חיים עבור חקירה אמיתית על פיסיולוגיה אבל לא לשם סיפור הסקרנות לשמה. הוא העיד למען התחשבות בחיות בניתוחים. עם זאת תומכי זכויות בעלי חיים בתקופתו כמו Frances Power Cobbe לא ראו בו תומך לרעיון.

הנרי סולט

החיבור הראשון שמנסה להתייחס באופן מקצועי ונרחב לשאלת מעמדם של בעלי-חיים, היה ספרו של הנרי סולט, "זכויות בעלי-חיים בשיקול ביחס לקדמה חברתית" (1892) שהיה גם הראשון להשתמש במושג "זכויות בעלי-חיים". סולט טען, שלא ניתן באופן עקבי להעניק זכויות לבני-אדם בעוד שמונעים אותן מחיות, וקרא לרפורמות נרחבות ביחס לבעלי החיים. ספרו לא זכה לפופולריות רבה, ולא הייתה לו שום השפעה משמעותית בדורו.

בעלי-חיים, בני-אדם ומוסר

רק בשנות השבעים של המאה העשרים נפתחה הסוגיה של מעמד בעלי-החיים לדיון פילוסופי רציני. ב-1971, יצא לאור הספר "בעלי-חיים, בני-אדם ומוסר", אסופת מאמרים בעריכת סטלני גולודוביץ', שעסקה ברצינות בסוגיות של יחס לבעלי חיים.

פיטר סינגר

ב-1975, יצא לאור ספרו של פיטר סינגר, "שחרור בעלי-החיים", שהיה נקודת תפנית משמעותית בתחום ההגנה על בעלי-חיים, ונחשב גם כיום לאחד הספרים החשובים ביותר בתחום. סינגר, בהסתמך על המסורת התועלתנית של בנתהם, טען שלא ניתן להצדיק פגיעה בזולת למען קידום האינטרס שלנו, כאשר הפגיעה היא קשה יותר מאשר האינטרס שאותו אנו באים לקדם. עם זאת, ביחסנו אל בעלי-החיים, החברה מצדיקה פגיעה קשה וחמורה ביותר אפילו בשם האינטרסים האנושיים הזניחים ביותר.

הסיבה שהחברה מצדיקה פגיעה בבעלי-חיים גם כשהיא חמורה יותר מהתועלת שהיא מביאה לבני-אדם, על פי סינגר, נעוצה בסוגנות (Speciesism), מונח שנטבע על ידי פעיל זכויות בעלי-החיים ריצ'רד ריידר ופירושו אפליה שרירותית על רקע מין ביולוגי.
בנוסף לטיעונים התאורטיים לגבי מעמד בעלי החיים, סינגר גם סוקר בספרו את הפגיעה בבעלי-חיים המקובלת בתעשיית המזון ובניסויים בבעלי-חיים, ומקדיש פרק אחד לדיון מעשי לגבי קיום אורח-חיים צמחוני.

טום ריגן

ספרו של טום ריגן, "הטיעון לזכויות בעלי-חיים", שיצא לאור ב-1983, מציע תפיסה פילוסופית שונה. בניגוד לתפיסתו התועלתנית של סינגר, שמבסס את משנתו על הרעיון של אינטרסים ולא על הרעיון של זכויות, ריגן מציע תפיסה דאונטולוגית שמכירה בכך שכל מי שיש לו טווח מסוים של תכונות נפשיות, המביאות לכך שניתן לפגוע ברווחתו, הוא בעל "ערך פנימי", ולכן ראוי לזכויות יסודיות, לא פחות מכל פרט אחר בעל "ערך פנימי". חידושו של ריגן הוא בערעור על ההנחה, שרק בני-אדם ראויים לזכויות יסודיות.

בעוד סינגר מדבר בעיקר על שיפור היחס לבעלי-חיים ומסכים שלפחות בכמה מצבים היפותטיים, יהיה לגיטימי להשתמש בבעלי-חיים למטרות מסוימות, ריגן דוגל ברעיון שבדומה לבני-אדם, אל לנו להתייחס לבעלי החיים כאמצעי למען תכלית מסוימת, אלא כתכלית כשלעצמם.

למרות ההבדלים התאורטיים בגישותיהם של סינגר וריגן, יש ביניהם הסכמה על ההשלכות המעשיות של הפילוסופיה שלהם - מעבר לתזונה צמחונית והפסקת הניסויים בבעלי-חיים.

המשכיות בין בני אדם לבין בעלי חיים אחרים

היסטוריה של האדם וניתוח אבולוציוני מצביעים על כך שהאדם נפרד מקופי האדם רק לפני מספר מיליוני שנה אחדים, וכי יש לו תכונות דומות רבות למינים אחרים.

בספר קיצור תולדות האנושות מצביע יובל נוח הררי על ההשפעה האדירה על התרבות האנושית. שהיתה להכחדת מיני האדם אחרים (כמו האדם הניאדראטלי) על ידי מין האדם הנבון. דבר זה איפשר לקיים את המיתוס על הנתק בין האדם לטבע בלי שהאדם צריך לשקול להעניק תכונות אנושיות או זכויות למיני אדם אחרים. לולי הכחדה זו כל התרבות האנושית הייתה נראית אחרת לגמרי. לדוגמה כיצד היה ניתן להצדיק הענקת זכויות אדם להומו-סאפינס בלבד, או לקיים את סיפור הבריאה התנכ"י אם היה מתקיים במקביל מין אנושי אחר, שלא ניתן להעמיד איתו צאצאים פוריים אבל מסוגל לדבר, להביע רגשות ועוד.

בנוסף הראיה האבולוציונית מעמידה בספק את רעיון הנפרדות ביחס לצאצאים ולהורים. אם הולכים אחורה בעץ האבולוציוני, הגנה רק על זכויות אדם ללא הגנה על זכויות של בעלי חיים מביאה למצב אבסורדי שבו אדם אחד נחשב אדם לפי החוק ולכן מקבל זכויות אדם נרחבות אבל אביו יחשב קוף אדם ולכן חסר זכות כלשהן.

מחקרים אבולוציוניים סיפקו הסברים להתנהגויות אלטרואיסטיות בקרב בני אדם ובקרב בעלי חיים אחרים, והציעו על דמיון בין המינים. מדענים כמו ג'יין גודל וריצ'ארד דוקינס מאמינים כי לקופי-אדם, המינים הקרובים ביותר לאדם הם בעלי יכולות של רציונליות ומודעות עצמית. מחקרים על שפה בקרב פרימטים מראים כי יש להם יכולת להחזיק שפה ואף ללמד שפה קופים צעירים אחרים, ולתקשר איתה עם בני אדם. מחקרים על קופים מראים שהם מתקשרים בינם לבין עצמם והם יכולים להעביר מסרים על רגשות ועצמים לקופים אחרים ואף לשקר. עם זאת אין להם יכולת להעביר מסר מורכב יותר כמו רכילות - או לספר לקוף אחד על הרגשות והמחשבות של קוף אחר.

בשנת 2010 מחקר בהנהגת הפסיכולוגית Diana Reiss והזואולוגית Lori Marino והוצג בכנס בסן-דיאגו הציע כי דולפינים הם בעלי אינטליגנציה גבוה ונמוכה רק מזו של בני האדם. לפי החוקרות יש לראות בהן פרטים לא אנושיים. Marino השתמשה בסורקי MRI כדי להשוות בין מונח של פרימטים לבין מוח של דולפין. היא טענה כי יש "המשכיות פסיכולוגית" בין דולפינים לבין בני אדם. Reiss טענה כי דולפינים מסוגלים לפתור בעיות מסובכות, להשתמש בכלים, ולעבור את מבחן המראה (להשתמש במראה כדי לבחון חלקים של גופם).

חוקרי פילים רבים מצביעים על התנהגויות מורכבות שמיוחסות בדרך כלל רק לבני אדם - לדוגמה פילים שמזהירים קבוצות אחרות מפני ציידים, אימוץ של פיל תינוק יתום, יחסי היררכיה מורכבים ועוד. יש עדויות לכך שפילים בוחנים שרידים של פילים מתים אחרים שהכירו במעין סוג של אבל. פילים יכולים לצייר ציורים ולעסוק במלאכות עדינות ומורכבות.

אמפתיה בקרב מינים אחרים

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - אמפתיה

אמפתיה נחשבה בעבר לרגש אנושי בלבדי, אבל מחקרים מהשנים האחרונות מערערים על תפיסה זו.

המנגנון הרגשי של אמפתיה הוא מנגנון שנתגלה לראשונה אצל קופים, והוא קיים גם בקרב בני אדם וכנראה גם בקרב יונקים אחרים. מנגנון זה קשור ל"נויריוני מראה" - כאשר רואים מישהו חובה סבל או מצוקה (לדוגמה נחתך ביד, בוכה, וכו') יש נויריונים במוח שמחקים חוויה דומה אך חלשה יותר במוח שלנו, כאילו אנו עצמנו עברנו את הסבל הזה. משום כך בקרב רוב בני האדם צפיה באדם אחר סובל מובילה לתחושה של סבל. תהליך זה הוא אינסטינקטיבי ומולד. [1]

מחקרים רבים נעשו על התנהגויות אמפתיות בקרב פילים, קופים, כלבים ובעלי חיים נוספים. מושא האמפתיה במחקרים אלה הוא בעל חיים נוסף מאותו מין. בשנת 2011 התפרסם מחקר במגזין המדעי Science המתאר ניסוי שנעשה באוניברסיטת שיקגו על אמפתיה בקרב חולדות. בניסוי זה, הוכנסו זוגות של חולדות לתוך תאים, כאשר אחת מהחולדות כלואה בתוך כלוב קטן ללא יכולת לצאת. החולדה החופשיה אינה נרגעת, עד אשר היא מצליחה לפתוח את הכלוב ולשחרר את החולדה הכלואה. לאחר השחרור מראות החולדות גינוני השמחה. רק לאחר מכן ניגשות שתי החולדות יחד לכרסם מנת שוקולד מפתה שהייתה מונחת במשך כל הזמן כפיתוי עוצמתי עבור החולדה הראשונה. שוב ושוב, עם זוגות מתחלפים, חזרה התופעה של עזרה לחולדה במצוקה לפני מילוי תענוגות וצרכים של עצמה. [3]

קיימות עדויות שונות לגילוי אמפתיה של בעלי חיים (ממשפחת היונקים) כלפי בעלי חיים אחרים - בדרך כלל יונקים אחרים. היבט אחד הוא מקרים של אימוץ גורים על ידי בוגרים (בדרך כלל אמהות) ממין אחר. לדוגמה נמרה שאימצה גור קוף-בבון לאחר שטרפה את אימו [2], טיגריסית שאימצה חזירים [3], אורנג-אוטנג שאימץ וטיפל בגורי נמרים [4], כלבים שמאמצים גורים נמרים [5],[6] ועוד.

היבט נוסף הוא סיוע של דולפינים לבני אדם ולבעלי חיים אחרים במצוקה - על ידי הגנה מפני טביעה, סיוע בניווט, או מתן הגנה מכרישים. קיימות עדויות רבות בנושא עוד מיוון העתיקה. מקרים מודרניים מתועדים בסיפורי חדשות ובצילומים. מקרה אחד הוא הצלת כלב מטביעה [7] מקרים נוספים הם הצלה של בני אדם שהיו בסכנת טביעה וכן הגנה על בני אדם מפני תקיפה של כרישים על ידי שחיה מסביב לאדם. לדוגמה הצלם Hardy Jones ניצל ממתקפת כרישים על ידי דולפינים. בשנת 2004 הביא עיתון הגרדיאן סיפור על קבוצה של 4 שחיינים מניו זילנד שניצלו מתקיפה של כריש לבן על ידי להקת דולפינים ששחתה סביבם במשך 40 דקות עד שהכריש איבד עניין. לדולפינים יש סונאר ולכן הם מסוגלים לחוש במצב האיברים הפנימיים כמו לב, ריאות וכו'. לדברי חוקרת הדולפינים ד"ר Diana Reiss, התנהגות הצלה של דולפינים היא לא אוטומטית ולא נובעת רק מאינסטינקטים. לדבריה דולפינים מקבלים החלטה מודעת בשאלה למי הם מוכנים לעזור ובאיזה נסיבות. [8] במקרה נוסף קבוצה של 12 צוללים בים האדום אבדו במשך מעל 13 שעות ובכל הזמן הזה קבוצה של דולפינים הגנה עליהם מפני כרישים בסביבה וסייעה למחלצים למצוא אותם. [9]

בשנת 1983 נקלעה להקה של לווייתנים (pilot whales) למצוקה ליד Tokerau Beach בניו זילנד. גם לאחר סיוע אנושי הלווייתנים התקשו לחזור למים בטוחים. קבוצה של דולפינים סיכנה את עצמה וליוותה את הלוויתנים חזרה למים עמוקים בדומה לכלבי רואים הרואים עדר כבשים. והצילה בכך כ-76-80 לווייתנים. [10]

מחקר משנת 2008 בחן עדויות על פני תקופה של 35 שנה לגבי התנהגות של פילים בהקשרים של יצירת קואליציות, הגנה על אחרים, חילוץ ושמרטפות על גורים, סיוע לפילים שמתקשים לזוז והסרה של גופים זרים. הממצאים מצביעים על כך שפילים מסוגלים לזהות חיות ותחושת כיוון, ומסוגלים להבין את היכולת הפיזית והמצב הנפשי של פילים אחרים. החוקרים טוענים כי הבנה אמפתית היא ההסבר הפשוט ביותר להתנהגות זו. [4]

ספרו של חוקר הפרימטים De Waal, עידן האמפתיה ("The Age of Empathy") שיצא לאור בשנת 2008, סוקר מחקרים שונים של אמפתיה בקרב יונקים ועוסק גם בהשלכות הדבר לגבי ההשקפה האנושית אודות המין האנושי. [11]

זכויות בעלי חיים במשפט

החוק בישראל ובעולם המערבי מגן על בעלי חיים, מבלי לתת להם זכויות. ישנם חוקים פליליים כנגד התאכזרות לבעלי חיים, חוקים שמסדירים החזקה של בעלי חיים בערים ובחוות, חוקים הנוגעים להעברת בעלי חיים בין מדינות, כמו גם חוקים הנוגעים לבידוד ובדיקה של בעלי חיים. חוקים אלו נועדו להגן על בעלי החיים מפגיעה פיזית לא הכרחית ולהסדיר את השימוש בבעלי חיים כמזון.

ב-1992, שווייץ העבירה חקיקה שמכירה בבעלי חיים כיצורים חיים, ולא כחפצים; וב-2002, ההגנה על בעלי החיים קודשה בחוקה הגרמנית כאשר הפרלמנט העליון במדינה הצביע בעד הוספת המילים "ובעלי חיים" לפסקה בחוקה שמחייבת את המדינה להגן על "היסודות הטבעיים של החיים...בשם האינטרסים של הדורות העתידיים."

המשפט הישראלי

שלושה חוקים עיקריים עוסקים בישראל בהגנת בעלי-חיים:

  • חוק הגנת חיית הבר, תשט"ו-1955,
  • חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים), תשנ"ד-1994,
  • חוק צער בעלי-חיים (ניסויים בבעלי-חיים), תשנ"ד-1994.

חוק הגנת חיית הבר עוסק בהסדרת הציד ובכל הנוגע להחזקת חיות בר ולסחר בהן. כל חיה המוגדרת כחיית בר, כלומר, כל בעל-חוליות (למעט דגים) שאין טבעו לחיות במחיצת האדם, מוגנת מציד אלא אם הוכרזה במפורש כמזיק או כחיית בר מטופחת או כמותרת בציד.

חוק צער בעלי-חיים (ניסויים בבעלי-חיים) מסדיר את נושא הניסויים בבעלי חיים בישראל. החוק יסד "מועצה לניסויים בבעלי-חיים", שהיא הגוף המרכזי הממונה על ניסויים בבעלי-חיים בישראל. תפקידיה העיקריים של המועצה הם לקבוע כללים בנוגע לעריכת ניסויים בבעלי-חיים ורישוי מוסדות שיערכו ניסויים בבעלי-חיים. פעילי זכויות בעלי החיים טוענים כנגד המועצה שרוב מוחלט של חברי המועצה הם נציגים של גופים העורכים ניסויים בבעלי-חיים, או המייצגים קבוצות אינטרסים המעוניינות בניסויים כאלו במגבלות מזעריות. כמו כן נטען שרבים מהנציגים עורכים ניסויים בבעלי-חיים בפועל או אף אחראים על נושא הניסויים בבעלי-חיים במוסדות שבהם הם עובדים.

חוק צער בעלי-חיים (הגנה על בעלי-חיים), תשנ"ד1994-, הוא החוק המרכזי להגנת בעלי-חיים בישראל. הסעיף המרכזי של החוק הוא סעיף 2(א) הקובע איסור מסגרת: "לא יענה אדם בעל-חיים, לא יתאכזר אליו ולא יתעלל בו בדרך כלשהי". בנוסף, החוק אוסר באופן קונקרטי על שיסוי בעלי-חיים זה בזה, על ארגון תחרויות קרבות בין בעלי-חיים, על העבדת בעלי-חיים שאינם מסוגלים לכך עקב מצבם הגופני ועל העבדת בעל-חיים עד כדי אפיסת-כוחות.

ב-1999, לאחר מאבק ממושך של תלמידים בבתי הספר בישראל בשיתוף עם עמותת אנונימוס, נערכה במשרד החינוך ישיבה מכרעת בנוגע לניסויים בבעלי חיים בבתי ספר למטרות חינוך והוראה. בסוף הישיבה הכריז שר החינוך דאז, יוסי שריד: "אין צורך לפשפש בקרביים של יצור חי. יותר חשוב ללמד את תלמידי ישראל חמלה לבעלי-חיים, שתביא גם ליותר חמלה כלפי בני-אדם". מאז הופסקו הניסויים על בעלי חיים בבתי הספר בישראל [12].

כמו כן, ישנו איסור על קיום מופעים הכרוכים בגרימת סבל לבעלי-חיים - במהלך המופע, בהכנות למופע או בהובלת בעלי-החיים למקום המופע [13], והחל מחודש אפריל 2006, לאחר מאבק משפטי ממושך של עמותת אנונימוס, אמור להסתיים פיטום האווזים בישראל.

פעילות אזרחית למען זכויות בעלי חיים

ארגונים ופעילים התומכים בזכויות בעלי חיים נוהגים להחרים מספר תעשיות המשתמשות בבעלי חיים. הראשונה במעלה מבין תעשיות אלו, היא תעשיית המשקים המתועשים, האחראית לייצור רוב מוצרי הבשר, החלב והביצים במדינות המערביות המתועשות. ההתנגדות למשקים המתועשים אינה מתמקדת בהרג בעלי החיים בלבד, אלא גם, ואולי אף יותר, בייסורים שבעלי החיים עוברים במשקים אלו [14]. השקפה זו ביטא בחריפות רבה חתן פרס נובל לספרות, יצחק בשביס זינגר, כאשר שם בפי גיבור בספרו את המשפט: "ביחס אל בעלי החיים כל האנשים הם נאצים. בשביל בעלי החיים זאת טרבלינקה נצחית". השימוש בהקשר זה בקמפיינים של התנועה, עורר סערה רבה בקרב הקהילה היהודית בעולם. הדמיון בין יחס האדם לבעלי החיים לבין השואה בא לידי ביטוי בספר כל יום הוא טרבלינקה.

העברת בעלי החיים במשקים בין מדינות לצורכי שחיטה, היוותה נושא מרכזי בקמפיינים של קבוצות למען זכויות בעלי חיים, בעיקר בבריטניה, אך גם בישראל [15].

רוב תומכי זכויות בעלי החיים מאמצים תזונה צמחונית או טבעונית. כמו כן, הם נמנעים מלבוש העשוי מעורות של בעלי חיים, כגון נעלי עור ומעילי פרווה, ואינם משתמשים במוצרים קוסמטיים ורפואיים שנוסו על בעלי חיים, או בסוגים מסויימים של דיו וצבע, המכילים חומרים הלקוחים מבעלי חיים. בנוסף, כל סחורה המכילה רכיבים שנוסו על בעלי חיים, גם היא מחוץ לתחום של התומכים בזכויות בעלי חיים. חרם על חברה מסויימת, הגורמת סבל אכזרי במיוחד, או למספר חיות רב הוא דבר שכיח. התאגיד פרוקטר אנד גמבל, לדוגמה, מבצע ניסויים רבים על בעלי חיים לייצור מוצרי ניקוי ומוצרים קוסמטיים, ומוביל פעילים רבים להחרים את מוצריו [16]. חרם מפורסם נוסף קיים על חברת מקדונלד'ס הפוגעת, לטענת הפעילים, בבריאות בני האדם, באיכות הסביבה, בבעלי החיים, בזכויות עובדים, ובילדים במדינות עולם השלישי המועסקים בייצור מוצרים של החברה [17].

הרוב המוחלט של פעילי זכויות בעלי החיים מקדיש את זמנו להסברה בקרב הציבור. ארגונים מסויימים, כמו ארגון PETA הבינלאומי (שהוא גם הארגון למען זכויות בעלי חיים הגדול ביותר בעולם), ועמותת אנונימוס הישראלית, חותרים לעשות זאת על ידי הסבת תשומת הלב של התקשורת לנושאים הקשורים לזכויות בעלי חיים, ומשתמשים לעיתים קרובות בפרסומות ופעולות פרובוקטיביות על מנת להשיג את כיסוי התקשורת למסריהם.

מספר גדל והולך של פעילים משתתף בפעולות ישירות לא-אלימות. פעולות אלה כוללות בדרך כלל שחרור של בעלי חיים ממתקנים כגון משקים מתועשים או חברות המבצעות ניסויים בבעלי חיים, ושיקומם או הצבתם במקומם הטבעי בטבע, ובנוסף, גרימת נזק לרכוש במתקנים שכאלו, על מנת לגרום לנזק כלכלי בתואנה שהאינטרס העיקרי לפגיעה בבעלי חיים הוא כלכלי, ולכן רק פגיעה בכיסם של הפוגעים, תמנע מהם לפגוע ולהתעלל בבעלי החיים. הארגון המפורסם ביותר התומך ומבצע פעולות שכאלה הוא "החזית לשחרור בעלי חיים".

כמו כן, ישנו מספר גדל והולך של "הצלות פתוחות" [18], שבהן פעילי זכויות בעלי חיים נכנסים לעסקים על מנת לגנוב בעלי חיים מבלי לנסות להסתיר את זהותם. הצלות פתוחות מתבצעות בדרך כלל על ידי אנשים אשר מוכנים להיכנס לכלא אם תוגש נגדם תביעה, אולם עד כה, לא היה ולו בעל חווה אחד שהסכים להגיש תביעה נגדם, אולי עקב הפרסום השלילי שתביעה כזו תשיג.

בנוסף לפעולות לא-אלימות, מקרים בודדים כללו גם איומים באלימות על מדענים המבצעים ניסויים בבעלי חיים, ואף נקיטת פעולות אלימות כנגד מדענים ואנשים אחרים הפוגעים בבעלי חיים. פעילים מארגון בשם "משרד הצדק" שלחו מעטפות נפץ, שפצעו מספר מדענים, וכמו כן גם מעטפות שמולכדו בתער חד, כך שמי שיפתח את המעטפה, יחתך באצבעותיו על ידי התער. בינואר 1996, "משרד הצדק" קיבל אחריות על שליחת מעטפות עם תערים הספוגים ברעל עכברים ל-80 מדענים, מדריכי ציד ואחרים בארצות הברית וקנדה. ראוי לציין שפעולות אלימות הן נדירות ביותר בקרב התנועה ושרוב הפעילים למען זכויות בעלי חיים מתנגדים לפעולות שכאלו.

במדינות מסוימות, כמו ארצות הברית ובריטניה, הוצע לחוקק חוקים נוקשים יותר כנגד פעילים קיצוניים. מדינות אלו מגדירות פעולות מהסוג הנ"ל, כמו גם פעולות כנגד רכוש כ"טרור אקולוגי", וכיום כבר יש מספר פעילים למען זכויות בעלי החיים בין כותלי בתי הכלא.

בישראל

הארגון הגדול ביותר בישראל הפועל למען זכויות בעלי חיים הוא עמותת אנונימוס. עיקר פעילותו של הארגון מתרכז בהסברה, באמצעות אתר האינטרנט של העמותה, שבועון של העמותה ועלוני הסברה אשר מחולקים על ידי פעילי הארגון. אתר האינטרנט של העמותה מכיל קטעי וידאו ותיאורים מפורטים של העינויים אשר עוברים בעלי חיים שונים במשקים המתועשים.

עד שנת 2004-2005, פעלה בישראל קבוצה בשם "מאבק אחד" הכללה כמה עשרות פעילים שפרשו מעמותת אנונימוס עקב הטענה שהעמותה דיכאה יוזמות של פעילים בעמותה והחלה להתמקד יותר ברווחת בעלי החיים, במקום בזכויות בעלי החיים. שמה המלא של הקבוצה היה "מאבק אחד – קבוצה אנרכיסטית למען זכויות בעלי חיים", והיא חרטה על דגלה את הדגשת הקשר שבין כל צורות הדיכוי השונות, הן בנוגע לזכויות אדם והן בנוגע לזכויות בעלי חיים. הקבוצה אימצה לעצמה דפוסי פעולה רדיקליים יותר, הדומים יותר לפעולות של ארגון החזית לשחרור בעלי החיים, וקיימה משמרות מחאה שבועיות נגד מקדונלד'ס. כמו כן, הקבוצה הוציאה מספר רב של מנשרים במגוון נושאים [19], והכניסה לשיח של השמאל הרדיקלי בישראל את הנושא של זכויות בעלי חיים והקשר בין המאבקים.

כיום הקבוצה כפי שהתקיימה בעבר כבר אינה קיימת, אך חבריה ממשיכים להיות פעילים, ומפעילים, בין היתר, בר טבעוני שכל הכנסותיו מוקדשים למאבק למען זכויות בעלי חיים בסלון מזל בתל אביב, ומפיקים את תכנית הטלוויזיה "יומן חייתי" למען זכויות בעלי חיים, המשודרת בכבלים.

קשרים לאידאולוגיות אחרות

תומכים בזכויות בעלי חיים עשויים להחזיק באידאולוגיות שונות ומשונות ביחס לעולם. לדוגמה השלטון הנאצי פעל למען איסור ניסויים בבעלי חיים, וכאמור יש פעילי זכויות בעלי חיים שבחרו בשיטות אלימות. עם זאת יש מספר אידאולוגיות קרובות לזכויות בעלי חיים בעלות קשרים והשפעות הדדיות.

אוניברסליזם

התנועה למען זכויות בעלי חיים קשורה לתנועה ההומניסטית או התנועה האוניברסטליסית שרואה בכל בני האדם יצורים שווי-זכויות ולא מנסה להפריד ביניהם לפי גזע, לאום או דת. חלק מהפעילים וההוגים בתחום אף מצביעים על קווי דמיון בין הפליה או יחס אכזרי כלפי אנשים חלשים יותר, והצידוק המוסרי והתרבותי שניתן ליחס זה לבין קווי דמיון של אכזריות או פגיעה לא הכרחית בבעלי חיים וצידוק של פגיעה זו. הוגים אלה כוללים את דארווין (שהצביעה על כך שבעלי עבדים שחורים ניסו לטעון שפגיעה זו מוצדקת בגלל שהללו "לא אנושיים") את יצחק בשביס זינגר ופעילים נוספים שמוצאים קווי דמיון בין הצדקת השואה לבין הצדקת הרג סיטונאי של בעלי חיים, וכן ברעיון של "ספישיזם" שטוען שכם שגזענות היא פסולה בגלל שאין באמת סיבה אמיתית להחיל אמפתיה ומוסר ביחס לכלל בני האדם, כך היחס המפלה לרעת בעלי חיים הוא רעיון פסול. עם זאת כמובן שיש פעילי בעלי זכויות חיים שהם גזעניים, לאומניים או שוביניסטיים בצורות אחרות (מעדיפים קבוצה אחת של אנשים על פני קבוצה אחרת).

שמירת טבע וסביבתנות

שמירת טבע וסביבתנות - הפגיעה בבעלי חיים אינה מתרחשת רק במסגרת החקלאות אלא כוללת גם צייד ודייג שתי פעולות אלה, במיוחד כשהן נשענות בקנה מידה גדול ותעשייתי (לדוגמה דיג מכמורת, דיג בדינמיט, ציד מסחרי של כלבי ים ועוד) גורמים לא רק לפגיעה בבעלי החיים אלא להרס אקולוגי שכן לא רק פרטים בתוך המין נפגעים אלא מינים שלמים ואף מערכת אקולוגית שלמה. היבטים אלה הובילו למאבקים משותפים של ארגוני שמירת טבע, ארגוני סביבה, ארגונים למען בעלי חיים (שאינם בהכרח ארגוני זכויות בעלי חיים) וארגוני זכויות בעלי חיים.

בנוסף לציד ודיג יש השפעות סביבתיות רבות שגורמות לפגיעה בבעלי חיים בצורה עקיפה יותר לדוגמה זיהום או קיטוע שטחי מחיה. עם זאת מאבקים בנושאים אלה הם כבר רחוקים יותר מהליבה של עיסוק של ארגונים למען זכויות בעלי חיים שלרוב מתמקדים בפגיעות ברורות וקרובות יותר לציבור התלויות בבחירות שלו כצרכן (כמו הימנעות מצריכת מזון מהחי, ביגוד צמחוני ועוד). פעילי סביבה ושמירת טבע רבים הם צמחונים או טבעונים, אבל ניתן למצוא גם כאלה שאינם רואים פגם בפגיעה בבעלי חיים והטעם העיקרי לפעילות הוא הרצון לשמור על בני אדם בלבד. עם זאת עקב הגילוי שלמזון מהחי יש השפעות סביבתיות ניכרות כמו תרומה למשבר המים העולמי, או התרומה של מזון מהחי להתחממות עולמית]. מתחזק הקשר בין שתי התנועות.

ערך משותף לסביבתנות שמירת טבע ולהגנה על זכויות בעלי חיים הוא הוליזם - ההבנה שמערכות שונות ומנגנונים שונים שנראים נפרדים בתחילה משפיעים זה על זה (לדוגמה חקלאות תעשייתית והשפעתה על שינוי אקלים, או הסתרת הסבל של בעלי חיים שחופף להכחשת זיהום או הכחשת שינויי אקלים). בנוסף כל התנועות האלה מחזיקות בערך חברתי המדגיש חיזוק והרחבה של אמפתיה - כלפי יצורים אחרים או כלפי בני אדם אחרים.

פמיניזם

פמיניזם - רבות מהפמיניסטיות הראשונות, הסופרז'יסטיות במדינות המערב היו צמחונית או טבעוניות. הפמיניזם הוא מאבק למען הענקת זכויות וחובות לנשים והפסקת יחס מפלה משפיל ומתנשא כנגדן, והוא מרחיב את הרעיון של צדק חברתי לצדק עבור נשים. זכויות בעלי חיים מרחיב את הרעיון הזה להתייחס גם למינים אחרים. שני הנושאים הם תתי נושא של התייחסות לאי שוויון פוליטי.

אקופמיניזם היא תת זרם בסביבתנות ובפמיניזם שטוען שיש קשר דו כיווני בין דיכוי של הטבע ושל בעלי חיים על ידי החברה האנושית \ החברה הגברית לבין דיכוי נשים בידי תרבות גברית (שבה יכולים להשתתף נשים וגברים כאחד בדיכוי נשים). אחד הרעיונות המרכזיים הוא שקיים קשר הדוק בין דיכוי נשים לפגיעה בטבע, וכי מאחורי השניים עומדת תפיסה מערבית קוטבית, המתאפיינת בפיצול ובזוגיות היררכית: גברים מול נשים, מתיישבים מול ילידים, תרבות מול טבע, אני לעומת האחר וגוף מול נפש. התכונות החיוביות משויכות לגברים, והתכונות השליליות לנשים. ‏[5]

ביקורת על התנועה לזכויות בעלי חיים

מלבד הקושי, שצוין לעיל, להגדיר את הגבול התחתון בין בעלי חיים לאורגניזמים שאינם זכאים לזכויות, מתמקדת הביקורת בכמה מישורים.

הטיעון הנפוץ ביותר כנגד התנועה ידוע בתור "טיעון חוקי הטבע". על פי טיעון זה, ישנה הצדקה לאכילת בעלי חיים, מפני שבעלי החיים עצמם הורגים האחד את השני בטבע, לשם מאכל. פעילי זכויות בעלי החיים עונים על כך בתשובה שלבעלי חיים אין יכולת לשקול את ההשלכות המוסריות של המעשים שלהם, ולכן אי-אפשר להטיל עליהם אחריות מוסרית. בני אדם נורמליים, לטענתם, בהיותם מסוגלים להבין שיקולים מוסריים, מחויבים להתנהגות יותר אחראית. הרבה התנהגויות של בעלי חיים, כגון גזילת אוכל מהפרטים החלשים בקבוצה או כפיית יחסי מין, אינן מקובלות בקנה מידה אנושי, וקיומן בקרב בעלי חיים אינו מצדיק התנהגות זו אצל בני אדם. בנוסף הם טוענים, שעבור רוב החיות אוכלות הבשר, שלא כמו עבור בני-אדם, אכילת בשר חיונית לקיום, כך שגם אם נעמיד את ההתנהגות שלהם בקנה-המידה המוסרי של האדם, אין להם את הברירה שיש לנו - לבחור בתזונה צמחית.

רובד נוסף של הטיעון הנ"ל מדבר על כך שבני-אדם הם טורפים מטבעם, ולכן מוצדק מבחינה מוסרית לנצל בעלי-חיים למטרות אכילה. פעילי זכויות בעלי החיים טוענים שלמעשה, לא רק בתחום המוסר, אלא בכל היבט של החיים שלנו, אנחנו לא נצמדים להתנהגות הטבעית שלנו. האם זה טבעי לגלוש באינטרנט? - לטענתם, אם אנחנו לא כפופים לטבע שלנו בכל תחום אחר, אין סיבה שתחום המוסר יהיה שונה.

טיעון נפוץ נוסף ידוע בשם "טיעון שרשרת המזון", שעל פיו, אכילת בעלי חיים על ידי בני אדם מהווה חלק משרשרת המזון, השומרת על האיזון האקולוגי. על כך עונים הפעילים בתשובה ש"שרשרת המזון" הוא מושג המתייחס ליצורים החיים באופן טבעי באותה סביבה, ועל ידי איזון יחסי הכוחות ביניהם נשמרת יציבות המערכת. בעלי החיים שבני אדם נוהגים לאכול אינם גדלים באופן טבעי - הם מורבעים על מנת להיות מנוצלים בתעשיות המזון. הם לא מהווים חלק מהמערכת האקולוגית, אלא חלק מהתעשייה האנושית [20]. בכך שאנחנו אוכלים אותם, טוענים הפעילים, אנחנו לא מרסנים את גדילת האוכלוסייה שלהם, אלא למעשה מגדילים אותה, מכיוון שככל שיש יותר דרישה לבשר, כך מרביעים יותר חיות לתעשיות הבשר, ובכך אנו דווקא פוגעים בסביבה [21].

מישור נוסף של ביקורת כלפי התנועה, מתמקד באלימות של חלק מפעיליה, כפי שתוארה לעיל.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ פיטר סינגר, שחרור בעלי-החיים, 1998
  2. ^ תלמוד בבלי, מסכת בבא מציעא, דף פה, עמוד א.
  3. ^ Inbal Ben-Ami Bartal, Jean Decety Peggy Mason, Empathy and Pro-Social Behavior in Rats, Science 334; 6061 2011
  4. ^ Byrne, Richard et al Do Elephants Show Empathy? Journal of Consciousness Studies, Volume 15, Numbers 10-11, 2008, pp. 204-225(22)
  5. ^
    הוספת הערת שוליים נעשית באופן הבא:
    {{הערה|יש להזין הערת שוליים כאן}}

    שימו לב: אם הערת השוליים כוללת סימן שווה (=), יש להגדיר את הערת השוליים באופן הבא:

    {{הערה|1=יש להזין הערת שוליים שכוללת סימן שווה כאן}}
    שימו לב לתוספת "1=".