מדרחוב

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מדרחוב בקוריטיבה שבדרום ברזיל. הדגמה של מרחב ציבורי נוח להולכי רגל, המשלב מגורים עם מסחר, כחלק מתפיסה של עירוב שימושי קרקע ועירוניות מתחדשת.

מדרחוב (באנגלית: Pedestrian zone) או איזור ללא מכוניות הוא רחוב או מרחב עירוני בו התנועה מותרת להולכי רגל, רוכבי אופניים ואמצעים לא ממונעים אחרים, ואסורה התנועה למכוניות וכלי רכב ממונעים אחרים. הרחבה של רעיון המדרחוב היא עיר ללא מכוניות.

בעבר נבנו רוב רחובות העיר כרחובות בהן לא אפשרית תנועה עגלות או מכוניות והדבר השתנה רק במאה ה-20 עם הופעת המכונית. משנות ה-50 החלה להתפתח באירופה מגמה איטית של בניית מדרחובים שבהם אסורה כניסת מכונית ואופנועים. בשנים האחרונות הדבר תופס תאוצה גם לערים נוספות כמו ניו יורק, פריז, לונדון ועוד.

קיימים מקומות בהם מדרחובים מתפקדים כשלידם יש תנועה איטית או מופחתת של אמצעי תחבורה ממונעים כמו קו רכבת חשמלית לדוגמה.

מדרחובים בעולם

דוגמאות לערים בעולם שסגרו רחובות מרכזיים והפכו אותם למדרחובים:

אירופה

מספר רב של ערים ועיירות באירופה הפכו חלק ממרכז העיר שלהם לאיזור ללא מכוניות מאז תחילת שנות ה-60. לעיתים קרובות איזורים אלה מלווים במגרשי חניה למכוניות בקצה האיזור, ובצורה נפוצה יותר, קיימות תוכניות חנה וסע (בתחבורה ציבורית). רוב האיזורים מאפשרים למשאיות לשנע סחורות לחנויות ולעסקים הממוקמים במדרחוב בשעות הבוקר המוקדמת, ולכלי רכב לניקיון הרחוב לפעול מאוחר בערב.

  • האיזור ללא מכוניות הראשון שנבנה כך במכוון באירופה היה רחוב Lijnbaan ברוטרדם שנפתח ב-1953.
  • איזור הקניות העירוני להולכי רגל בבריטניה היה ב-Stevenage בשנת 1959.
  • בשנת 1962 הפכה עיריית קופנהגן את רחוב Stroget, רחוב ראשי במרכז העיר, לרחוב להולכי רגל בלבד. בזמנו הדבר היה מעורר מחולקת ורבים מהסוחרים התנגדו לו. עם זאת הרחוב התברר כהצלחה עירונית. האיזור ללא מכונית הורחב בשנת 1968 והורחב שוב בשנים 1973, 1980 ו-1992. השטח אינו נקי ממכוניות לגמרי והוא נחתך בכמה מקומות ברחובות בעלי מכוניות. השטח הראשוני של המדרחוב היה 15,800 מטרים רבורים וכיום רשת המדרחובים של קופנהגן משתרעת על פני שטח של כ-100,000 מטרים רבועים. [1].
  • פונטוודרה (Pontevedra) היא עיר בצפון מערב ספרד עם כ-80 אלף תושבים. מאז שנות ה-50 של המאה ה-20 גדלה כמות המכוניות בעיר בהדרגה. עד שנות ה-90 נסעו ברחובות העיר כ-52 אלף מכוניות ביום. בשנת 1999 נבחר לראשות העירייה מפלגה סוציאליסטית שבראשה עמד הרופא לשעבר מיגל לורס (Miguel Anxo Fernández Lores). הוא היה ראש העיר השמאלי הראשון לאחר שנות שלטון של שמרנים בעיר מאז החזרת השלטון הדמוקרטי לספרד ב-1978. מרכז העיר היה אז במצב עגום למרות שפע של ארכיטקטורה מתקופת ימי-הביניים והרנסנס. מהר לאחר היבחרו החל לורס והיועץ העיקרי שלו César Mosquera להחזיר את הרחובות לידי בני האדם. הם נבחרו ב-3 יולי 1999 ועד ה-6 באוגוסט המרכז ההיסטורי כבר הפך לאיזור להולכי רגל. את סיכום הצלחת המהלך ניתן לבטא במשפט "עיר צריכה רק מעט מכוניות כדי לעבוד". לורס "הפך" את הפירמידה כך שהולכי הרגל נמצאים בראש סדר העדיפויות, אחריהם האופניים והתחבורה הציבורית ובמקום האחרון המכוניות. לפי נתוני העירייה כמות המכוניות במרכז ההיסטורי של העיר ירדה ב-97% מאז שנת 1999. תנועת המכוניות ירדה ב-77% באיזורים הסמוכים למרכז וב-53% בעיר כולה. מאז השינוי התרחשו מספר שינויים - מאז שנת 2011 לא היה בעיר אף הרוג בתאונות דרכים, איכות האוויר השתפרה. ילדים יכולים לשחק ברחוב, ומבוגרים מתניידים בקלות. רוב הרכבים שכן נוסעים בעיר - הם בעיקר רכבים מסחריים של שליחויות והם נוסעים לאט ובזהירות. לורס נבחר שוב שוב במשך 5 פעמים ונכון לשנת 2017 הוא כיהן במשך 18 שנים ברציפות. סוד ההצלחה של העיר הוא לא תיאור פשטני של "מלחמה על מכוניות" אלא מתן מענה למכלול נושאים כמו נגישות, בטחון וזיהום על ידי תוכנית אינטגרלית. לורס וחבריו עשו לולאות שמנעו גישה למרכז העיר אם מכוניות - אם נכנסת מצד דרום גם יצאת מצד דרום. מטרת תוכנית זו שגובתה גם בהגבלות משמעותיות על החנייה בכל מרכז העיר הייתה להיפטר מ"תנועה לא הכרחית" כמו תנועת מכוניות דרך מרכז העיר במקום להקיף אותה, או תנועה של נהגים שמחפשים חניה. חניה לכמה שעות אסורה בכל מרכז העיר אבל יש מספר מקומות שבהם ניתן להשאיר את המכוניות בחינם למשך זמן של עד 15 דקות. קיימים מגרשי חניה רחבים בפאתי העיר כדי לעודד אורחים להשאיר את המכוניות שלהם שם במרחק הליכה של 5-10 דקות ממרכז העיר. לפי נתוני העיירה מי שצריך להיכנס למרכז העיר עם מכוניות - לדוגמה כדי להעביר חבילה או להסיע אדם מבוגר לא תקועים בפקקי תנועה. [2]
  • שכונת וובן, פרייבורג בגרמניה היא שכונת מגורים שבתוכה אין מכונית.
  • מספר ערים באיטליה מכילים מדרחוב במרכז העיר בדרך כלל עם כניסה למכוניות במהירות איטית מאוד - לדוגמה ורונה [3] ופדואה. [4]

צפון אמריקה

  • באי הקטן מאקינאק (Mackinac Island) שבשטח מדינת מישיגן, אסורה תנועת כלי רכב ממונעים או מרכבות, למעט רכבי חירום, מאז 1896.
  • Sparks Street באוטווה, קנדה, הפך למדרחוב בשנת 1966, וכך הוא המדרחוב הראשון בצפון אמריקה.
  • בשנת 2009 החליט ראש עיריית ניו יורק, מייקל בלומברג, להפוך את רוב השטח של הטיימס סקוור למדרחוב, עם מעט נתיבים עבור כלי רכב בצד הכיכר.

דרום אמריקה

  • חלקים מרחוב פלורידה בבואנוס איירס, ארגנטינה, הפכו למדרחוב בשנת 1913 [5]
  • עם היבחרו לראש העיירה של העיר קוריטיבה בדרום ברזיל, בשנת 1972, הורה ז'יימה לרנר לסגור את הכביש הראשי בעיר לתנועת מכוניות. "רחוב הפרחים" או "רחוב ה-15 בנובמבר" הפך למדרחוב הראשון בברזיל. לרנר יצר את המדרחוב במהלך סופשבוע אחד, כדי להימנע מתביעות משפטיות שהיו יכולות לעכב צעד כזה. לרנר החליט לשנות לחלוטין את הכיוון בו צעדה קוריטיבה באותה עת - של המשך מגמות פרבור והשענות התחבורה על הרכב הפרטי.
  • אריקיפה, פרו, הפכה בשנת 2009 את רחוב מרסדס, רחוב מסחרי מרכזי, למדרחוב. [6]
  • בשנת 1998 הפכה עיריית בוגוטה בפרו, רחובות רבים בעיר למדרחובים, כולל מדרחוב בשדרות Jimenez באורך 2.3 ק"מ ורחוב Porvenir Promenade באורך 17 ק"מ.[7]

אסיה

  • בהונג קונג המדרחוב הפופולרי ביותר הוא רחוב Sai Yeung Choi שהפך למדרחוב בשנת 2003.
  • בטוקיו, ביפן סוגרים מספר רחובות ראשיים לרכבים במהלך סוף השבוע.

מדרחובים בישראל

מדרחוב בן יהודה בירושלים.
  • מדרחוב נחלת בנימין בתל אביב
  • מדרחוב רוטשילד בתל אביב (בקצה המערבי של השדרה)
  • מדרחוב בן יהודה בירושלים, ולאחר מכם הצטרף אליו גם מדרחוב יפו הסמוך שמכיל גם רכבת קלה.
  • מדרחוב קראוזה בנתניה.
  • מדרחוב רוטשילד בראשון לציון
  • מדרחוב זכרון יעקב במרכז העיירה.
  • מדרחוב "מגדל" באשקלון (החלק הדרומי של רחוב הרצל).
  • הפיכת הרחוב הראשי בהרצליה, רחוב סוקולוב, למדרחוב על ידי ראשת העירייה יעל גרמן בשנות ה-2000.
  • חלקים גדולים משכונת מעוז אביב בתל אביב בנויים כאיזורים ללא רכב עם גינות בין הבתים. אם כי מקומות אלה אינם מתפקדים כמדרחוב היות ואין בהם מסחר.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הולכי רגל

הולכי רגל: הולכי רגל - תחבורה פעילה - הולכי רגל בישראל - תחבורה רכה - אורח חיים יושבני

הולכי רגל

תכנון עירוני ובטיחות: עירוניות מתחדשת - חזון אפס הרוגים בתאונות דרכים - הליכתיות - עירוב שימושי קרקע - בנייה מרקמית - עצים בעיר - מיתון תנועה - אזור מיתון תנועה - מעבר חצייה בטוח - מרחב משותף (תחבורה) - מדרחוב - Woonerf - בטיחות הולכי רגל בישראל

ספרים, כלים לשינוי, מאבקים: Fighting Traffic - מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות - Walkable City - המאבק למען רחובות משחק באמסטרדם - מרחב - התנועה לעירוניות בישראל - Reclaim the Streets - פרויקט המקומות הציבוריים - יום ההליכה העולמי - אוטובוס מהלך - סיקלוביה - עירוניות טקטית



אקולוגיה עירונית

בבית פנימה (אורח חיים): locavore - ניקיון ידידותי לסביבה - פשטות מרצון - עבודה מרחוק - מיחשוב ירוק - שימור מזון ללא מקרר חשמלי - קומפוסט

תכנון עירוני: עירוניות מתחדשת - פרבור - עירוב שימושי קרקע - פיתוח מוטה תחבורה ציבורית - ערים ללא מכוניות - בנייה ירוקה

תחבורה: תחבורה בת קיימא - הולכי רגל - תחבורת אופניים - השפעות חיצוניות של מכוניות - מרחב משותף - BRT - תחבורת מעברים - חנייה - אופניים חשמליים

תופעות: אי חום עירוני - פרבור - ביקוש מושרה - אפקט הבייגלה - השפעות סביבתיות של מזון מהחי - תסמונת הבניין החולה - שלטי חוצות

ישובים ומדינות לדוגמא: קופנהגן - ונקובר‏ - אוטווה - בריזביין - פורטלנד - קוריטיבה - תחבורת אופניים בהולנד - BedZED - אורוויל - שכונת וובן, פרייבורג - בוגוטה - מלבורן - פריז - ברלין - ברצלונה

כלים לשינוי: אוטובוס מהלך - מסה קריטית - גינה קהילתית - מרחב משותף - בנייה ירוקה - פרמקלצ'ר - מפה ירוקה - גני הניצחון - מיתון תנועה - הליכתיות - התייעלות אנרגטית

אישים וארגונים: מרחב - התנועה לעירוניות בישראל - תחבורה היום ומחר - המרכז לקיימות מקומית - ישראל בשביל האופניים - עץבעיר - פרויקט המקומות הציבוריים - דיוויד אינגוויץ' - ז'יימה לרנר - ג'יין ג'ייקובס

ספרים וסרטים: ערים ללא מכוניות - מותן וחייהן של ערים אמריקאיות גדולות - אומת הפרברים - Walkable city - אגדה אורבנית - סוף עידן הפרברים