גלולה למניעת היריון

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

גלולות למניעת היריון (לרוב מכונות בקיצור "גלולות") הן אמצעי מניעה המיועד לנשים ונחשב לבעל יעילות גבוהה. הגלולות נכנסו לשוק התרופות בשנות ה-60 המוקדמות של המאה ה-20 ומשמשות כיום מיליוני נשים ברחבי העולם. הגלולה נחשבת אחת הטכנולוגית בעלות ההשפעה הגדולה ביותר על חיי האנושות - שכן לראשונה היא סיפקה לנשים את היכולת להימנע מהריון לא רצוי. פיתוח הגלולות נחשב אחד השינויים הטכנולוגיים המהפכניים ביותר והוא בעל השלכות רבות וכבדות משקל על חברה האנושית והכלכלה האנושית מאז המחצית השנייה של המאה ה-20 כמו פמיניזם ומעמד האשה, שילוב נשים בשוק העבודה, היבטים דמוגרפיים כמו מעבר דמוגרפי, גידול אוכלוסין, חינוך והתמחות כלכלית , מבנה התא המשפחתי והיחסים בין המגדרים (לדוגמה חיים משותפים ללא נישואין), היחס ליחסי מין ולמיניות, היחס לגוף, תפיסת המשפחה, היחס למסורת, היחס להומוסקסואליות ועוד. השימוש בגלולות שינה בצורה מהותית היבטים רבים של כלל החברה בתוך זמן קצר יחסית.

החומרים הפעילים העיקריים בגלולות הם הורמוני המין הנשיים, אסטרוגן ופרוגסטרון, או אנלוגים סינתטיים דומים שלהם. הפרוגסטרון פועל על המוח, ומונע את הפרשת הגונדוטרופינים (FSH ו-LH) וכך נמנע הביוץ. האסטרוגן מסייע לפרוגסטרון במניעת הביוץ. הפרוגסטרון שבגלולה פועל גם למנוע מרירית הרחם את השינויים שנדרשים לקליטת הביצית המופרית.

היסטוריה של הגלולה

טאבו חברתי וחוקים נגד מין מחוץ לנישואין

באופן מסורתי מין היה קשור בצורה הדוקה להולדת ילדים. היות ובחברות מסורתיות היה קשה לקיים יחסי מין ללא כניסה להריון, יחסי מין היו כרוכים בסיבוכים חברתיים וכלכליים עבור נשים צעירות ועבור משפחתן. גידול ילדים דרש בדרך כלל לפחות סיוע של הגבר (רוב הנשים לא עבדו ולא היו משכילות) ולעיתים קרובות גם סיוע מצד המשפחה המורחבת. לכן היה טאבו נגד הולדת ילדים מחוץ לנישואין ומכאן גם נגד מין מחוץ לנישואין.

משפחות עמידות היו עלולות למצוא עצמן "נחטפות" על ידי גברים שידעו להקסים נשים צעירות לשכב איתן ולהכניסן להריון - מצב שחייב את המשפחה לחתם במהירות את בני הזוג במצב זה חלק ניכר מרכוש המשפחה היה עלול לעבור לגבר שפיתה אישה צעירה לשכב איתו, גם אם יש לו תכונות שליליות בעיני האשה (שנתגלו לאחר זמן מה) או המשפחה. היבטים אלה שהיו קיימים במשך אלפי שנים יצרו טבאו חזק בנוגע למין מחוץ לנישואין, ויצרו נורמות שונות שכיום נראות "מיושנות" כמו קביעת בני הזוג על ידי המשפחה, אירוסין בגיל הילדות, רצח על רקע "כבוד המשפחה" ועוד. הדבר יצר גם טאבו באופן כללי על מין שנחשב דבר "מלוכלך". היבטים אלו וחוקים שונים של צניעות והפרדה בין נערים ונערות סייעו למנוע תקלות ומבוכות לנשים ולמשפחתן.

החוקים הנורמות והטאבו הפכו במשך הזמן לציווים דתיים דבר שסייע לחזק ולאכוף אותם. דבר זה הקשה על קבלת שינויים שונים בתחום המיני כאשר אלה התרחשו במהמלך המאה ה-19 וה-20.

התנגדות להפצת אמצעי מניעה

ארגונים דתיים, שמרנים ואחרים התנגדו בצורה נחרצת להפצת אמצעי מניעה. חלקם מתנגדים לאמצעי מניעה שונים עד היום. לפני המצאת הגלולה רוב אמצעי המניעה שהיו בנמצא היו קונדומים, שהיו בשליטת הגברים. במצב זה נשים רבות נכנסו להריון מחוץ לנישואין ונאלצו להתחתן בכפייה, לעבור הפלות (שלעיתים קרובות היו מסוכנות או בוצעו בסתר), לגדל את הילדים לבדן. גם נשים נשואות לא יכלו לשלוט בדרך כלל בכמות הילדים במשפחה.

היבטים אלה של התנגדות לאמצעי מניעה, שמרנות מינית וחיוב של נישואין לפי בחירת המשפחה, השתנו לאיטם עקב מספר תהליכים ארוכי טווח שהשפיעו זה על זה ביניהם התיעוש, העיור, התחזקות תפיסות ליברליות על חירות האדם, התפתחות אמצעי מניעה לגברים ועוד. לדוגמה עקירת מאות אלפי איכרים לערים עקב מיכון החקלאות והמעבר מחקלאות לתעשייה החלישו את ההשפעה של חמולות או משפחות מסורתיות על נשים וגברים צעירים.

התנועה לפיתוח של אמצעי מניעה התפתחה במהלך המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 כאשר חלק ממנה קשור לעליית הפמיניזם. בשנת 1877 קמה בבריטניה "הליגה המלותסיאנית" (The Malthusian League) שהתבססה על הרעיונות של הכלכלן תומס מלתוס. האגודה יידעה את הציבור על החישוב של תכנון משפחה וקראה להיפטר מעונשים שהיו קיימים אז נגד קידום של אמצעי מניעה. התנועה קמה בזמן Knowlton trial שנוהל נגד Annie Besant ו-Charles Bradlaugh שנתבעו על שהפיצו שיטות שונות למניעת הריון.

בשנת 1873, חוקק הקונגרס בארצות הברית את חוק קומסטוק (Comstock Act) - חוק פדרלי שאסר על הפצת חומר ארוטי, אמצעי מניעה, צמחים שמסייעים בהפלה, צעצועי מין ועוד.

ארגון "הורות מאורגנת" Planned Parenthood Federation of America (PPFA) נוסד בשנת 1916 כאשר מרגרט סנגר, אחותה אתל ברין (Ethel Byrne), ופניה מינדל (Fania Mindell) פתחו את המרפאה הראשונה לאמצעי מניעה בברוקלין, ניו יורק. הן הפיצו אמצעי מניעה, עצות ומידע למניעת הריון. כל שלושת הנשים נעצרו ונכלאו בגלל הפרה של חוק קומסטוק בגלל הפצה של חומרים אסורים במרפאה. דבר זה יצר את מה שקרוי Brownsville trials וגרם לתשומת לב לאומי ותמיכה במטרות הנשים. סנגר וחברותיה ערערו על ההרשעות. ההרשעות לא בוטלו, אבל השופט שפסק בנושא גם שינה את החוק כך שיותר לנשים לקבל אמצעי מניעה עם מרשם-רופא. קמפיין הנשים הוביל לשינויים מהותיים בחוקים שפיקחו על אמצעי מניעה ועל חינוך מיני בארצות הברית.

המחקר על סינתוז והשפעה של הורמונים

הביולוג Andriy Stynhach בודד וקבע את המבנה של ההורמונים הסטרואידים בשנות ה-30 של המאה ה-20. הוא מצא כי מינון גבוה של אנדרוגן, אסטרוגן או פרוגסטרון יכול למנוע ביוץ. עם זאת השגה של ההורמונים מחברות תרופות אירופאיות בוצעה אז מהפרשות של בעלי חיים וכתוצאה מכך מחירי ההורמונים האלו היו יקרים מאד.

בשנת 1939, רסל מרקר (Russell Marker), פרופסור לכימיה אורגנית מאוניברסיטת פנסילבניה, פיתח שיטה לסנתז פרוגסטרון שמקורו בסטורואיד צמחי sapogenins. השיטה בתחילה הייתה יקרה מידי עקב שימוש בצמח sarsaparilla. לאחר 3 שנות מחקר בוטנאי הוא מצא שיטה זולה יותר להפקת החומרים מפקעות מקסיקניות לא-אכילות (Dioscorea mexicana ) שמוצאן מיער הגשם ליד Orizaba. רסל לא הצליח לעניין את הממנים של המחקר שלו (חברת Parke-Davis) בפוטנציאל המסחרי של סינתוז החומר ממקור צמחי. ב-1944 מרקר עזב את האוניברסיטה והקים את חברת Syntex יחד עם שני שותפים ממקסיקו-סיטי. החברה שברה את המונופול שהיה לחבורת התרופות האירופאיות על ייצור הורמונים סטרואידים והורידה את המחיר כמעט פי 200 במהלך 8 השנים הבאות.

עד אמצע המאה ה-20, התנאים לפיתוח אמצעי מניעה הורמונלי היו מוכנים, אבל חברות תרופות, אוניברסיטאות וממשלות לא הביעו שום עניין בקידום מחקרים בנושא זה.

פיתוח הגלולה למניעת הריון

לפי העיתונאי Jonathan Eig ארבע דמויות מפתח אפשרו את פיתוח הגלולה - מרגרט סנגר שהייתה פעילה לזכויות נשים, גרגורי פינקוס, ביולוג עצמאי שפוטר מאוניברסיטת הארווארד בגלל המחקר השנוי במחלוקת שלו על הפריה חוץ-גופית, ג'ון רוק (John Rock) רופא קתולי שניהל את המחקרים הקליניים של הגלולה ושימש מתווך מול הכנסייה הקתולית, וקתרין מקורמיק (Katharine McCormick) יורשת עשירה שמימנה כמעט לבדה את המחקר.

גרגורי פינקוס (Gregory Pincus), היה ביולוג מארצות הברית. הוא היה פיזיולוג לעניני רבייה, מוביל בחקר ההורמונים ושותף מייסד של Worcester Foundation for Experimental Biology. בתחילת 1951 הוא פגש לראשונה את מרגרט סנגר, מי שייסדה את התנועה לבקרת ילודה, הפגישה נערכה בארוחה במנהטן שאורחה על ידי Abraham Stone מנהל רפואי וסגן הנשיאם של ארגון לתכנון משפחתי (PPFA). סנגר סייעה לפינקוס לקבל מענק קטן מטעם PPFA להתחיל במניעה הורמונלית של הריון. ‏[1]

המחקר החל באפריל 1951, כאשר הפיסיולוג מין צ'ה צ'אנג (Min Chueh Chang) חזר והרחיב ניסוי משנת 1937 של Makepeace ואחרים שהדגים כי הזרקה של פרוגסטרון גרמה לעיכוב בביוץ בארנבות.

בשנת 1952 סנגר סיפרה על הניסוי לחברתה קתרין מקורמיק. מקורמיק וסנגר היו מתוסכלות מהתמיכה המועטה שקיבלו מצד PPFA, הן נפגשו עם פינקוס בשנת 1953 והרחיבו את היקף הפרוייקט פי 50. פינקוס הוקסם מסנגר שתארה לו כיצד נראים החיים עבור נשים עניות שנאלצו לעבור הריונות רבים נגד רצונן. דבר זה השפיע עליו לנסות לייצר אמצעי נגד הריונות לא רצויים.

כדי להוכיח שהגלולה אכן בטוחה, היה צורך לבצע ניסויים בהשתתפות בני אדם. דבר זה בוצע במרפאה של ג'ון רוק, בברוקלין מסצ'וטס באמצעות פרוגסטרון בשנת 1953 ושלושה סוגים של פרוגסטין ב-1954. פורטו-ריקו נבחרה כאתר ניסוי בשנת 1955 בין היתר בגלל שבאי הייתה רשת של 67 מרפאות שסייעו לנשים עניות להימנע מהריונות לא רצויים. הניסויים החלו בשנת 1956 בפיקוחה של הרופאה Edris Rice-Wray.

מספר נשים חוו תופעות לוואי עקב לקיחת הגלולה. Edris Rice-Wray כתבה כי הגלולה מעניקה הגנה של 100 אחוז נגד הריון אבל גורמת ליותר מידי תופעות לוואי. פינקוס ורוק התנגדו למסקנות אלה בהתבסס על הניסיון שלהם עם מטופלות ב-מסצ'וטס והם קיימו מחקר שהראה כי אותם תופעות לוואי נבעו מלקיחת גלולות פלאסבו. הניסויים נמשכו באהיטי, מקסיקו ולוס אנג'לס.

ב-10 ביוני 1957 אישר ה-FDA את השימוש ב-Enovid במטרה למנוע תסמיני גיל המעבר, בהתבסס על נתונים מ-600 נשים. בשנת 1960 אישר ה-FDA את השימוש בגלולות למניעת הריון.

גישה לגלולה

גם לאחר פיתוח הגלולה ואישור שלהם על ידי מנהל המזון והתרופות גורמים וחוקים שונים הגבילו את ההפצה שלה.

כאמור בשנת 1960 הוכרו הגלולות למניעת הריון ככאלה על ידי ה-FDA. בזמן זה השימוש בגלולות בוצע כבר במשך שלוש שנים בארצות הברית, ולפחות כחצי מיליון נשים השתמשו בו. ביולי 1961 חברת התרופות Searle החלה לשווק לרופאים את התרופות כגלולות נגד הריון. עם זאת באותה תקופה גלולות נגד הריון לא היו זמינות לנשים נשואות בכל המדינות עד שנת 1965, מצב שהשתנה בעקבות משפט Griswold v. Connecticut. הגלולות לא היו זמינות לנשים לא-נשואות בכל המדינות עד שנת 1972, דבר שהשתנה עקב משפט Eisenstadt v. Baird.

ההפצה הראשונה של גלולות מחוץ לארצות הברית היתה באוסטרליה ב-1 בינואר 1961. באותה שנה ביוני שווקה הגלולה בגרמניה.

בצרפת אושר השימוש באמצעי מניעה, לרבות גלולה נגד הריון בדצמבר 1967 על ידי Neuwirth Law. הגלולה היא אמצעי המניעה הנפוץ בצרפת במיוחד בקרב נשים צעירות, והיא משמשת כ-60% מכלל אמצעי המניעה. אחוז ההפלות נשאר יציב לאחר הפצת הגלולה.

ביפן הצליח לובי פוליטי של איגוד הרופאים למנוע את האישור של שימוש כללי בגלולה במשך כמעט 40 שנה. גלולות "דור שני" אושרו במקרים של בעיות גניקולוגיות, אבל לא למטרות של מניעת הריון. שתי התנגדויות שהובעו על ידי איגוד הרופאים נגעו לבטיחות בטווח הארוך של התרופה, ולכך שהגלולה תוביל לירידה בשימוש בקונדומים ותביא בכך להפצה של מחלות מין. אחת הסיבות שהועלתה כמניע של הרופאים היתה שבהעדר גלולות אחוז גבוה יותר של נשים נאלצו לעבור הפלות דבר שסיפק מקור הכנסה עבור גניקולוגים. בשנת 1999 אושר ביפן השימוש בויאגרה לאחר חצי שנה בלבד ממתן הבקשה בעוד שלגבי גלולות נטען שצריך עדיין עוד בדיקות. דבר זה יצר צעקה ציבורית והביא לאישור הגלולה. עד היום השימוש בגלולה נמוך ביפן ויש שימוש גבוה בקונדומים, דבר שאולי מסביר את התפוצה הנמוכה של איידס ביפן.

השפעות חברתיות של הגלולה

השפעות חברתיות של הגלולה כוללות את ההיבטים הבאים:

  • שליטה של נשים בחייהן - הגלולה נחשבת אחת הטכנולוגיות המהפכניות ביותר בנוגע למעמד האשה ופמיניזם. בעקבות הגלולה יכלו לבחור האם ברצונן להוליד ילד, ללכת ללימודים, להצטרף לשוק העבודה או לפתוח עסק. בעקבות החופש המיני וחופש התכנון המשפחתי ירדה מאד ההשפעה של גברים על נשים ונחלשה ההשפעה של משפחת האשה (והגבר) על בחירותה של האשה המודרנית בכל תחומי החיים.
  • כניסה של נשים לשוק העבודה - נשים רבות החלו להשתלב בתחומים שונים כאשר הן פחות מוגבלות בשל שיקולים של הריון, לידה, טיפול בתינוקות וטיפול בילדים. הכניסה של נשים לתחומי עבודה שונים וכן השילוב שלהן במערכות החינוך והאקדמיה שינו נורמות נגד מתן השכלה והעסקת נשים במקצועות שונים.
  • הפרדה בין סקס לבין נישואין - נשים רבות נאלצו להתחתן עם מישהו בעקבות "מעידה של לילה אחד" היבט נוסף היה נשים הרות שננטשו על ידי מאהב הפכפך. דבר זה היה בעל השלכות הרסניות הן לאם הצעירה והן למשפחתה שכן תינוקות רבים נותרו ללא אב-מפרנס. באותה תקופה נשים כמעט שלא עבדו, ואם עבדו היו אלו עבודות לא מקצועיות או בתשלום נמוך (בגלל היצע גבוה של עובדות ללא אופציות אחרות, ובגלל נורמות והפליה נגד נשים). גם אם האב נשאר לא בטוח שהיה ביכולתו לפרנס את המשפחה. כדי למנוע נישואין לא רצויים, והולדת ילדים שאין להם הורים שיכולים לפרנס אותן נוצרו נורמות וטאבו חזקים נגד מין מחוץ לנישואין, בחברות מסורתיות, ובמיוחד נגד נשים שמקיימות יחסי מין לפני הנישואין. דבר זה מקובל עד היום בחברות מסורתיות ובגרסה הקיצונית מהווה רקע ל"רצח על כבוד המשפחה". תופעות אלה של הריונות לא רצויים ונישואין לא רצויים ירדו בצורה ניכרת בעקבות פיתוח הגלולה (ועוד יותר בעקבות פיתוחים נוספים כמו גלולת הלילה שאחרי). נשים וגברים יכלו מעתה לקיים יחסי מין, ואף לגור יחד במשך שנים בלי להתחתן. דבר זה שינה לגמרי את ההתנסות של נשים וגברים ביחס למין ולמוסד הנישואין, את היחס למערכות יחסים בגילאים שונים ואת היכולת להתנסות במין עם בני זוג שונים לפני התחייבות לנישואין. דבר זה אפשר במידה רבה נישואים על רקע אהבה ובחירת בן הזוג על ידי האשה במקום בחירת בן הזוג על ידי משפחת החתן או הכלה.
  • דחייה של גיל הנישואין. בחברות מסורתיות נשים וגברים רבים התחתנו סמוך לגיל הבגרות המינית, כלומר בגיל 13-14. עם התפתחות הקפיטליזם והמהפכה התעשייתית התרחש תהליך של התמחות ונוצר צורך בשנות לימוד ארוכות יותר. עם הזמן גיל הנישואין החוקי נדחה לגיל 16 ומאוחר יותר 18. כמו כן נוצרה הפרדה בחלק מהמדינות בין גיל יחסי המין בהסכמה לבין גיל הנישואין. במדינות מערביות רבות הנישואים נדחים בגלל לימודים ושיקולי קריירה (התמחות כלכלית) של הגברים והנשים עד לגיל 30.
  • הפרדה בין נישואין לילודה וירידה בפריון הילודה - נשים נשואות ולא נשואות קיבלו שליטה גדולה בשאלה כמה ילדים יבחרו להביא לעולם ומתי הם יבחרו להביא אותם. השילוב של דחיית גיל הנישואין, שיקולי קריירה בנשים, גידול בצפיפות האוכלוסין וגידול בחשיבות של חינוך (בשל התמחות כלכלית) הובילו לתהליך שנקרא מעבר דמוגרפי - ירידה בכמות הילדים שנשים מולידות במהלך חייהן ככל שמדינות הופכות מערביות יותר (ובאופן כללי כתהליך שמתרחש עקב צמיחה כלכלית או אולי תהליכים אחרים) - דבר זה מתרחש הן במדינות מערביות והן במדינות לא מערביות.
  • פתיחות מינית- היכולת לקיים יחסי מין בלי שהדבר מחייב נישואין והתחייבות לבן זוג אחד הובילה לכך שמין הפך מדבר אינטימי בין בני זוג בלבד, שיש להם אמון מספיק כדי לרצות להביא ילד, להתנסות שניתן "לשחק" איתה גם ללא התחייבות כזו - עם בן זוג מזדמן. היחס הכללי למין שהיה מוגבל על ידי שורה של נורמות למניעת הבאת ילדים לא רצויים, בושה ובורות השתנה לפתוח הרבה יותר.
  • זכויות לקהילה הגאה - יש חוקרים שטוענים שהפתיחות המינית וההפרדה בין מין לבין נישואין שאפשרה הגלולה, והפתיחות המינית שנבעה בעקבותיה, אפשרו בהמשך את הרעיון של לגיטימיות של סקס הומוסקסואלי ושל נישואין בין שני גברים או שתי נשים.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ Nance, Kevin. "Jonathan Eig on ' The Birth of the Pill'", Chicago Tribune, 16/10/2014