דיכוטומיה מעמדית
דיכוטומיה מעמדית היא חלוקת החברה לשתי קבוצות מוגדרות. בדרך כלל חלוקה כזו נועדה לצרכי הפליה כלכלית של אחת הקבוצות או עקב סכסוך לאומי, דתי, אידאולוגי או תרבותי. דיכוטומיה מעמדית יכולה להיות דבר אמיתי ומעוגן בחוקים ובנורמות חברתיות - כמו במקרים של עבדות של שחורים או מעמד של לא-מוסלמים במדינות מוסלמיות, והיא יכולה להיות חלק מ"ברירה כוזבת" - כשל לוגי שנועד לצבור אהדה פוליטית למפלגה או לקבוצה או דבר שנועד להחזיק במקומו חלוקה מעמדית בינארית שהייתה בעבר אבל הולכת ונחלשת - אם כדי לשמור על חלוקה כזו או כדי להצביע על חוסר צדק. יש שימוש תכוף בדיכוטומיה מעמדית לצרכים פוליטיים. דוגמאות לכך היא שימוש ברטוריקה של שחורים מול לבנים לשם צידוקים לעבדות ובהמשך לשם המשך הפליית השחורים (תוך התעלמות מהבדלי מעמדות בתוך החברה הלבנה או מזוגות מעורבים של שחורים ולבנים) וכן מן הצד הליברלי שרוצה לשנות את המציאות הזו. רעיונות כמו ישראל הראשונה והשנייה (תוך התעלמות מקבוצות נוספות כמו עולים מברית המועצות לשעבר, ערבים ישראלים, פלסטינים ועוד). דיכוטומיה מעמדית התקיימה בעבר בין בעלי אדמות, בעלי הון ואנשי כנסיה ושלטון לבין מעמד הפועלים והאיכרים - ייתכן כי דיכוטומיה כזו מתקיימת גם היום.
דוגמאות לדיכוטומיה מעמדית כוזבת
התנועה לביטול העבדות החלה לפעול באנגליה ולאחר מכן בארצות הברית בתחילת המאה ה-19. עם התגברות כוחה של התנועה, היה צורך לבעלי העבדים להצדיק את המשך קיום העבדות ולהציגה כדבר חיוני, הכרחי ומוסרי. אחת השיטות לכך הייתה שימוש בדיכוטומיה מעמדית ביחס לגזע ולבעלות על עבדים. לפי רעיון זה החברה מתחלקת לשתי מעמדות ברורים - לבנים ושחורים, לצורך הטיעון מתעלמים הן מילדים שנולדו לגברים לבנים ונשים שחורות. לכאורה לכל הלבנים יש אינטרס אחד - להמשיך את העבדות. ללבנים העניים יש אינטרס לשמור על קיום העבדות של השחורים לפי ההגיון הבא - עבדו קשה וחסכו, יהיה לכם מספיק כסף כדי לקנות עבד, ובהמשך העבד יעבוד עבורכם. בפועל החברה בארצות הברית התחלקה לכמה מעמדות ולא לשני מעמדות. ניתן לדבר על כלכלת ארבע מעמדות שבה היו - שחורים עבדים חסרי זכויות וחסרי רכוש, עובדים לבנים עניים, עובדים לבנים במעמדות הביניים (בעיקר מצפון ארצות הברית, במדינות המתועשות יותר), ובעלי אחוזות לבנים עשירים. האינטרס לשמר את העבדות היה קודם כל של בעלי האחוזות בדרום ארה"ב. בעלי הון בצפון ארצות הברית לא היו בעלי אינטרס דומה שכן קיום של מיליוני עבדים צמצם את שוק הקונים שלהם. אנשי מעמד הביניים היו בעלי אינטרס כלכלי דומה. פועלים עניים בצפון ארצות הברית יכלו להתמקח מול מעסיקים שלהם על גובה השכר בזכות איום קרדבילי - הקרקעות באותה תקופה היו זולות ובשפע ואם השכר יהיה נמוך מידי הם יוכלו להפוך לאיכרים. עליית שכר הפועלים בצפון ארה"ב גרמה לעלייה לביקושים למוצרים שונים כולל מוצרי תעשייה דבר שאפשר לתעשייה שם להתפתח ולמכור עוד מוצרים. לעומת זאת כלכלת דרום ארצות הברית הייתה שונה - היא התבססה הרבה יותר על חקלאות ובמיוחד על חקלאות תלויית עבדים בגידולים כמו טבק וכותנה (שהיה קשה לגדל בצפון ארה"ב בגלל אקלים שונה). הפועלים הלבנים העניים בדרום ארצות הברית התחרו מול עבדים חסרי זכויות ולכן שכרם היה נמוך מאד. בדרום לא התפתח כמעט מעמד ביניים (מלבד רופאים, עורכי דין וכו') ולא תעשייה שדורשת עובדים מיומנים או משכילים. בנוסף לדיכוטומיה מעמדית, בעלי האחוזות יכלו להסית את הפועלים העניים נגד השחורים (המעמד שנמצא מתחתם וסיכן את העבודות שלהם) וכן מול אנשי המעמד הביניים (היאנקים הצפוניים שהיו משכילים יותר והרוויחו יותר - ולכן צוירו כמתנשאים) וליצור זהות אינטרסים כביכול בין בעלי אחוזות ענק שהעסיקו מאות פועלים לבין עובדים לבנים עניים שגדלו בחברה כזו.
דוגמה עכשווית יותר לדיכוטומיה מעמדית כוזבת היא ארצות הברית המודרנית. וגם כאן יש שימוש בנוסף בדינמיקה של ארבע מעמדות - בעלי הון ואנשי ימין מהמעמד הגבוה, מעמד ביניים ומשכילים שמשוייכים ברובם לשמאל הליברלי, עובדי "צווארון כחול" לבנים ועובדים עניים יותר - שחורים, היספנים ומהגרי עבודה. אנשי ימין משתמשים בתעוב שחשים אנשי הצווארון הכחול הלבנים כלפי המעמד העני יותר וכלפי המעמד שנמצא מעליהם. כלפי שחורים היספנים ומהגרי עבודה, הטענות היא כי הם המסכנים את מקום עבודתם בתחרות על משרות שלא דורשות השכלה. בה בעת יש טענות לפיהן חלק גדול מהפשיעה בארצות הברית הוא באשמת השחורים וכי השחורים והמקסיקנים הם עצלנים, מסוממים, אלכוהוליסטים וכו'. האשמה קבועה של גזענים נגד שחורים היא כי יש מקרים רבים שם אונס של נשים לבנות בידי שחורים וכי דבר זה הוא כאין איום עצום על בטחונה של כל אשה לבנה. בה חובתו של כל גבר לבן הוא למנוע "נישואי תערובת" ואיום כזה של שחורים על הנשים הלבנות. לכן גם האשמה באונס או הטרדה מינית של אשה לבנה בידי אדם שחור גוררת תגובה אלימה וחסרת פרופורציות - דוגמאות לכן הם משפט סקוטסבורו והרצח של אמט טיל. שנאה דומה מופנית כלפי מהגרים שונים - מקסיקנים ובעבר גם מול יהודים ולבנים "שחומים" כמו איטלקים. דוגמה לתעוב זה תועל לתנועות פרו-נאציות, נאו-נאציות ופרו-הפרדה גזעית דוגמת ה-KKK שצמח בארצות הברית ב-3 תקופות שונות. השנאה מופנית גם כלפי המעמד שנמצא ישירות מעל מעמד העניים הלבנים - מעמד הביניים "המתנשא" - שמשמש כמנהלים בדרגות ביניים, מרצים באוניברסיטאות, עיתונאים ומפיצים של רעיונות ליברלים או פרוגרסיבים - מתוך טענה שזה "אנחנו" (אנשי הימין הכוללים מיליארדרים ופועלים עניים) מול "הם" (שמאלנים, ליברלים, "קומוניסטים", "אוהבי שחורים" וכו').
בישראל יש פעילים מזרחים המנתחים עוני בישראל ואי שוויון בישראל במונחים של דיכוטומיה מעמדית - ישראל הראשונה, מול ישראל השנייה. ישראל הראשונה כוללת כביכול אשכנזים, תושבים וותיקים ומשכילים שהשתלטו על אדמות במרכז הארץ והם בעלי קשרים במנגנוני כוח שונים - באקדמיה, בעיתונות, בבתי המשפט, בכנסת, בממשלה, בתעשייה, בתרבות. לעומתם יש את "ישראל השנייה" - אנשים שעלו מהמזרח התיכון או "מזרחים" שהגיעו בשלב מאוחר יותר, זכו באדמות פחות טובות או יושבו באופן מכוון בישובי פריפרייה או במעברות, זכו לחינוך פחות איכותי, לא היו חברים במפא"י או סבלו במשך שנים מהפליה גזעית בשל מוצאם ותרבותם. טיעון זה נשען על יסודות אמיתיים, לדוגמה אפליה של מזרחים לאורך שנים רבות, אבל הוא גם מכיל היבטים של דיכוטומיה מעמדית כוזבת. הטיעון מתעלם מקיומם של אנשים שאינם בהכרח "אשכנזים" או "מזרחים" (בעבר - "ספרדים") לדוגמה מי שנולדו להורים שהגיעו מכאן ומשם, עולים מארצות הברית או דרום אמריקה שקשה לסווג אותם כמזרחים או אשכנזים. אתיופים, עולים מברית המועצות לשעבר - כולל עולים ממקומות שונים כמו מוסקבה, אוקראינה, הקווקאז. הטיעון גם מתעלם מאוכלוסיות מודרות עוד יותר בישראל כמו ערבים אזרחי ישראל, פלסטינים, עובדים זרים חוקיים ובלתי חוקיים ופליטים / או מסתננים מאפריקה. אלו מהווים "ישראל 3,4,5" שמצבה גרוע לעיתים קרובות יותר ממצבם של "המזרחים" והמתיחות או האיבה כלפי חלק מאוכלוסיות אלה (לדוגמה אפליה נגד יוצאי ברה"מ, אפליה נגד אתיופים, שנאה לאומית לפלסטינים וכו') מהווה דלק לטיעונים פוליטיים וכלכלים כדי לשמור מפלגות ימניות בשלטון, בדומה לכלכלת ארבע מעמדות בארצות הברית.
בעיות בניתוח של דיכוטומיה מעמדית
לעיתים הדיכוטומיה בין קבוצות אנשים שונות מעוגנת בחוקים או מסורות - לדוגמה אפליה נגד נשים, אפליה נגד שחורים ועוד, אבל לעיתים הניתוח שמניח קיום של שתי קבוצות בלבד ובמיוחד עם הנחה שקבוצות אלה לא יכולות להשתנות או להכיל בתוכן עוד קבוצות משנה בעלות מאפיינים שונים - עלול לגרום לפספוס של דינמיקות שמתרחשות בחברה בכלכלה ובפוליטיקה.
בתוך קבוצה הומוגנית לכאורה - לדוגמה "בעלי הון" מול פועלים - ייתכנו שיתופי פעולה בהקשרים מסויימים (לדוגמה מאבק משותף נגד העלאת מיסוי לתאגידים ולעשירים) וניגודי אינטרסים בהקשרים אחרים (לדוגמה עסקים הנהנים מקיום מתחיחות מלחמתית מול עסקים הסובלים מכך). בעיה זו היא חלק מבעיות ניתוח של כלכלה הומוגנית מול כלכלה הטרוגנית
אחד הניתוחים המפורסמים ביותר של דיכוטומיה מעמדית הוא הניתוח הסוציאליסטי של פועלים מול בעלי הון בידי הוגים כמו מארקס. ניתוח כזה נשען על יסודות והיסטוריה ממשיים עקב מלחמות מעמדות של כמה מאות שנים - ראו לדוגמה היסטוריה עממית של העולם, אם זאת הניתוח הסוציאליסטי גם מכיל בעיות. לדוגמה הכלכלן האקולוגי הרמן דיילי כי במהלך המאה ה-19 ועד אמצע המאה ה-20 היו לפחות שלושה גורמים בעלי אינטרסים מנוגדים - בעלי הון שהרוויחו מרווחים ומבעלות על מפעלים ונכסים, פועלים שהרוויחו ממכירת עבודה ואיכרים ובעלי חוות שהרוויחו ממכירת תוצרת חקלאית ומזון. הן לתעשיינים ולקפיטליסטים (כמו בנקאים) היה אינטרס במחירי מזון נמוכים ככל האפשר, ואילו בעלי אדמות (בטרם התקופה הקפיטליסטית, כאשר היו אלו אצילים בעלי אחוזות) והן לבעלי חוות או איכרים - היה אינטרס בשימור מחירים גבוהים יותר ולכן רווחים גבוהים יותר לחקלאים. היבט נוסף שהתקיים באירופה היה צמיחה איטית בשכר של הפועלים. בניגוד לניתוח של מארקס שחזה כי הפועלים יהיו עניים יותר ויותר, ההכנסה שלהם דווקא עלתה - אם בגלל העלייה בפריון לעובד ואם בגלל דאגה של קפיטליסטים מול מהפכנות סוציאליסטית בגלל עובדים ולכן פתיחות גדולה יותר לרעיונות כמו סוציאל דמוקרטיה במדינות כמו גרמניה וצרפת. במקביל החל גם להתפתח מעמד ביניים באירופה שכלל פועלים משכילים יותר, רופאים, עורכי דין, וספקי שירותים שונים ועסקים זעירים שסיפקו שירותים רבים יותר עקב עליה בהתמחות- האינטרסים של אנשים אלה היו מעורבים - בחלקם לצד בעלי ההון הגדולים ובחלקם לצד הפועלים העניים יותר.
בנוסף לבעיות בדיכוטומיה מעמדית, החלוקה הזו לקבוצות בדרך כלל סובלת מהתעלמות מניתוחים הנוגעים לתהליכים, מוסדות חברתיים שיכולים להגביר או להקטין היבטים של עוני, אי שוויון כלכלי או אי שוויון פוליטי. לדוגמה מצבה הגרוע של תחבורה ציבורית בישראל או של מערכת החינוך בישראל פוגע בעיקר בעניים ומחריף מלכודות עוני - אבל ניתוח כזה לא יתקיים בהסברים שמתארים את כל הבעיה במונחים של אשכנזים מול מזרחים או ניתוחים של שחורים מול לבנים. ניתוחי "אנחנו מול הם" עלולים לפספס בעיות מערכתיות שנוגעות לכלל החברה כמו חלק מבעיות הקיימות שעלולות לסכן את כלל האנושות - בין אם זה משבר האקלים או גבולות פלנטריים אחרים שעלולים לגרום להתמוטטות.