האסכולה האוסטרית

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

האסכולה האוסטרית (באנגלית: Austrian School) היא זרם אידאולוגי וניתוחי בחקר הכלכלה. עקרונותיה המרכזיים של האסכולה האוסטרית הם העדפת גישה מונחת הגות ושימוש בהגיון (המכונה פרקסאולוגיה) על פני מחקר אמפירי ומתמטי ככלי להסבר תופעות כלכליות. אחת מהנחות היסוד של האסכולה האוסטרית היא שימוש ב"אינדיבדואליזם מתודי" - הרעיון לפיו תופעה חברתית נובעת תמיד ממוטיבציות ופעולות של פרטים (אנושיים) ולא של קבוצות.

מקורה של האסכולה האוסטרית בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20 בוינה, עם עבודתו של קרל מנגר, אויגן פון בוהם-באוורק, ואחרים. היא פותחה בהמשך על ידי לודוויג פון מיזס, פרדריק הייק, מארי רות'בארד וישראל מאיר קירזנר. מבחינה מתודולוגית היא הייתה הפוכה לאסכולה הפרוסית ההיסטורית (מחלוקת הידועה כ-Methodenstreit). כלכלנים שדוגלים כיום באסכולה זו נמצאים במדינות בכל העולם אך השם נשמר.

על פי רוב האסכולה האוסטרית מאמצת את עקרונות הליברליזם הקלאסי ומתנגדת בתקיפות לתאוריה הקיינסיאנית ולמדיניות של התערבות הממשלה בשוק ולמדיניות סוציאליסטית. האסכולה נמצאת ברקע ויכוחים אידאולוגיים בנוגע לשוק חופשי והתערבות ממשלתית לכל אורך המאה ה-20 ומאומצת לרוב על ידי הימין הכלכלי.

האסכולה האוסטרית תרמה לכלכלה נאו-קלאסית מושגים רבים בסוף המאה ה-19, כמו תאוריית הערך הסובייקטיבי, המהפכה השולית בתורת המחירים ואת הפורמליזציה של חישוב בעיות בכלכלה. מאז אמצע המאה ה-20, כלכלנים רבים ביקורתיים כלפי האסכולה האוסטרית והזרם המודרני שלה, ורואים בה דחייה של תאוריות במאקרו-כלכלה כך שהיא אחד מזרמי הכלכלה ההטרודוקסיים. מחוץ לזרם המרכזי שהוא ברובו נאו-קלאסי. באופן דומה כלכלנים אוסטרים ביקורתיים כלפי הזרם המרכזי. למרות הביקורת על הזרם מאז שנות ה-30 של המאה ה-20 הוא משך עניין מחודש בשנות ה-70, הן בעקבות קשיים בניתוח וביישום של כלכלה קיינסיאנית והן עקב זכייתו של פרדריק הייק בפרס נובל לכלכלה בשנת 1974.

מתודולוגיה

האסכולה האוסטרית יוצאת מנקודת הנדחה כי ההחלטות של פרטים - בני אדם - וכי הן כוללות ידע אישי, זמן, ציפיות, ועוד גורמים סובייקטיביים, אשר הן הגורמות לכל התהליכים הכלכליים. האוסטרים מנסים להבין את הכלכלה באמצעות בחינה של ההשלכות החברתיות של פעולות של פרטים, גישה המכונה אינדיבדואליזם מתודי. שיטה זו שונה מגישות של אסכולות אחרות בכלכלה שהתמקדו ברובן במשתנים אגרגטיביים, ניתוח של שיווי משקל וקבוצות חברתיות במקום בפרטים.

במאה ה-20 ובתחילת המאה ה-21, כלכלנים עם מסורת מתודולוגית לאסכולה האוסטרית פיתחו גישות שונות. לדוגמה בשנת 1949 לודוויג פון מיזס, הכין גרסה משלו לגישה הסובייקטיבית המכונה פרקסאולוגיה (Praxeology)- בספר המכונה "הגיון הפעולה" (Human Action). בספר מיזס טוען כי פרקסלוגיה יכולה לשמש כדי ליצור היקשים שמהם ינבעו אמיתות כלכליות וכי הגישה הדדוקרטיבית יכולה להוביל למסקנות הנובעות מכך. הוא טען כי לא ניתן להגיע למסקנות מתצפיות אמפיריים או מניתוח סטטיסטי והיה נגד השימוש בהסתברות במודלים כלכליים. רוב ההוגים האוסטרים מצדדים בגישה זו עד היום ומתנגדים לניסוחים מתמטיים בכלכלה.

מאז זמנו של מיזס, חלק מההוגים האוסטרים קיבלו את גישתו של פרקסאולוגיה ואילו אחרים אימצו מתודולוגיות אחרות. לדוגמה Fritz Machlup, פרדריק הייק ואחרים לא קיבלו את גישתו החזקה של מיזס לניתוח דדוקטיבי לכלכלה. גם Ludwig Lachmann, סובייקטיביסט רדיקלי גם כן דוחה את הפורמליזציה של מיזס לטובת גישה אחרת שפותחה על ידי מקס וובר.

במאה ה-20 חלק מהאוסטרים שילבו מודלים ומתמטיקה באנליזה שלהם. הכלכלן האוסטרי Steven Horwitz טען בשנת 2000 כי המתודולוגיה האוסטרית עקבית עם מאקרו-כלכלה וכי המאקרו-כלכלה האוסטרית ניתנת להסבר במונחים של יסודות מיקרו-כלכלה. הכלכלן האוסטרי Roger Garrison כותבי כי מאקרו-כלכלה אוסטרית ניתנת לתיאור באמצעות מודלים ודיאגרמות. בשנת 1944, הכלכלן האוסטרי Oskar Morgenstern הציג סכמה של תורת הערך הסדרתית (תורת הערך של פון נויימן-מורגנשטיים) המשמשת בתורת המשחקים ובהתנהגות כלכלית.

ראו גם

קישורים חיצוניים