הולכי רגל

הליכה ברגל היא פעילות התחבורה הבסיסית והנפוצה ביותר. הולכי רגל הם אנשים שהולכים או רצים. רוב בני האדם הלכו ברגל במשך רוב ההיסטוריה, וגם היום, בתקופה של תחבורה מבוססת רכב פרטי ותחבורה ציבורית רוב בני האדם בעולם משתמשים בהליכה ברגל, כשרק 18% מהעולם משתמשים ברכב פרטי.

הולכי רגל בקנדה

תוכן

1 תכנון עירוני
- 1.1 הדרה של הולכי הרגל מהמרחב הציבורי
- 1.2 תכנון לבני אדם באירופה ובדרום אמריקה
2 יתרונות בריאותיים
3 יתרונות חברתיים
4 איזורים וערים ללא מכוניות
5 יוזמות לעידוד הליכה ברגל
6 ראו גם
7 קישורים חיצוניים

תכנון עירוני

התכנון העירוני המסורתי שהיה נהוג במשך עשרות אלפי שנים, הוא תכנון המתאים להולכי רגל. הערים כהמצאה חברתית איפשרו מפגש ספונטני ומרחב קומפקטי ונוח שבו ניתן להגיע בקלות למוצרים ולשירותים עירוניים על ידי הליכה רגלית. בהתאם לכך תוכננו רוב הרחובות כרחובות צרים, נבנו בתים מרובי קומות בצפיפות מגורים ועסקים גבוהה, ופעילות עסקית כמו בתי ממכר לאוכל, כלים ושירותים עירוניים אחרים מוקמו בתוך שכונות מגורים.

הדרה של הולכי הרגל מהמרחב הציבורי

עם התפתחות תחבורת העגלות ולאחר מכן כרכרות הסוסים, הפך חלק משטח הציבורי, בעיקר בערים הגדולות, למקום שבו הולכי הרגל הם "אזרחים סוג ב'". מגמה זו התחזקה בהרבה לאחר פיתוח הרכב הפרטי.

בערים רבות - בעיקר ערים בארצות הברית או בברזיליה קיים תכנון מוטה רכב פרטי. בערים אלה ההליכה ברגל הפכה למשימה מסוכנת ומתישה, אם בגלל העדר מדרכות, אם בגלל כבישים רחבים מאוד שקשה לחצות אותם בבטחה, ואם בגלל פרבור ותכנון של "עץ תחבורה" שגורם להגדלת מרחקי של הליכה ברגל. מהנדסי תחבורה מתכננים "עץ תחבורה" שמותאם לרכב פרטי כך שיש רחובות ראשיים בתוך העיר שתפקידם להזרים את המכוניות בצורה המהירה ביותר אפשרית , ורחובות אלה מתפצלים לרחובות צרים יותר ואיטיים יותר, עד שהם מסתיימים ברחובות ללא מוצא. תכנון זה מקשה על הליכה ברגל שכן הוא גורמים לכך שחיבורים אפשריים בין נקודות שונות בעיר נקטעים על ידי רחובות ללא מוצא ועל ידי כבישים מהירים.

בערים בעלות תכנון מוטה רכב פרטי במקומות רבים בעיר המדרכה היא צרה, או מלאה מכשולים. במקרים רבים חונות מכוניות על המדרכה ומאלצות את הולכי הרגל, ובעיקר כאלה עם עגלות ילדים לרדת לכביש. המצב אבסורדי במיוחד במקרים של הורים שחונים על המדרכה כדי לאסוף את הילד שלהם מהגן, ומאלצים הורים אחרים לרדת עם עגלותיהם אל הכביש.

בערים עתיקות יותר קל להולך רגל להגיע לשירותים עירוניים ברגל, בעוד שבערים חדשות בעלות תכנון מוטה רכב פרטי ובפרברים המרחק האווירי אל ידעים כמו בית הספר מתארך (בגלל צפיפות בניה נמוכה והפרדת שימושי קרקע), והמסלול שהולך הרגל נאלץ לצעוד בפועל גדול בהרבה מהמרחק האווירי בגלל שילוב של רחובות ללא מוצא, מעקפים וכבישים מהירים שעליו לעבור. נוסף לכך, מתוכננים רוב הרמזורים כדי להזרים את תנועת המכוניות בצורה מהירה וללא התחשבות בהשפעות של דבר זה על הולכי הרגל.

מגמות אלו התיישבו עם המגמה שבה שרוב הולכי הרגל במדינות כמו ארצות הברית משתייכים למעמדות הנמוכים והעניים יותר, כמו גם למעמדות אחרים שנדחקים לשוליים כמו נשים, זקנים וילדים (כולם נוהגים לנסוע פחות במכוניות).

תכנון לבני אדם באירופה ובדרום אמריקה

ערים אירופאיות בניגוד לכך, עברו שינוי חלקי לטובת הרכב הפרטי, ובעשורים האחרונים הם משנים חזרה את התכנון העירוני לטובת הולכי רגל, משתמשי תחבורה ציבורית ואופניים. בערי הולנד לדוגמה, נהרסו בלוקים שלמים של בתים לאורך רחובות ראשיים כדי לפנות מקום לתחבורת הרכב הפרטי, בשנות ה-50 ו-60, כך שרחובות אלה הכליו 4 נתיבים ויותר. עם זאת נוצר ביקוש מושרה לתחבורת רכב פרטי והגידול בשימוש ברכב הפרטי היה גבוה יותר מהיכולת של הערים הצפופות להתמודד עם דבר זה, כך שנוצרו פקקי תנועה גדלים והולכים בהיקפם ובחומרתם. דבר זה יצר אפקט בייגלה ופרבור מצד אחד וחזרה לתכנון מוטה הולכי רגל, אופניי ותחבורה ציבורית מצד שני.

מגמה זו החלה להשתנות החל משנות ה-70, והחל משנות ה-90 החלו ההולנדים ומדינות נוספות כמו דנמרק בתכנון של תחבורה בת קיימא - חלק מהרחובות הוצרו מחדש על ידי בניית בתים, חלק מהרחובות הושארו באותו רוחב, אבל הפכו אותם לשבילי אופניים, מרחב ללא רכב פרטי ומסלולי תחבורה ציבורית. היות ובחתך רחוב נתון, ניתן להעביר הרבה יותר אנשים בשעה כאשר הם הולכי רגל, רוכבי אופניים ומשתמשי תחבורה ציבורית, דבר זה הקטין את בעיית פקקי התנועה, ויחד עם כך הוריד בעיות אחרות הקשורות ברכב פרטי כמו זיהום אוויר, פליטות גזי חממה, תאונות דרכים ועוד. צעדים דומים ננקטו גם בערים אירופאיות נוספות ובערים קוריטיבה, בוגוטה בדרום אמריקה ובפורטלנד בארצות הברית, כחלק מתנועה רחבה יותר של חשיבה מוחדשת על תכנון עירוני הנקראת עירוניות מתחדשת.

יתרונות בריאותיים

ערך מורחב - תחבורה פעילה

להליכה ברגל יש יתרונות בריאותיים רבים, ואף יש ספר "לך בשביל חייך" [1]. כדי להגיע לפעילות סדירה של לב ראה, מומלץ ללכת לפחות פעמיים בשבוע במשך 30 דקות לפחות הליכה נמרצת. זוהי פעילות אירובית פשוטה שרוב בני האדם מסוגלים לבצע, והיא אינה מעמיסה על הגוף משקלים ולחצים באופן שבו פעיליות אירוביות אחרות כמו ריצה יכולות להעמיס, ובניגוד לנסיעה על אופניים קל לבצע אותה בלי לחשוש מפגיעות עקב דרך שימוש לא נכונה (לדוגמה פגיעות ברך עקב נסיעות לא נכונות באופניים).

יתרונות חברתיים

להליכה ברגל יש יתרונות חברתיים שכן היא מאפשרת הליכה ספונטנית למקומות שונים, עצירה, וכו'. יתרונות דומים יש גם לרכיבה על אופניים.

איזורים וערים ללא מכוניות

כדי לעודד אקולוגיה עירונית בריאה יותר, קיימת מגמה בשנים האחרונות בקרב מתכננים עירוניים בחלק מהקהילות ליצור רחובות ואיזורים ידידותיים להולכי רגל, שיאפשרו לפעילות של יוממות, קניות ופנאי להעשות ברגל, בעיקר על ידי הפיכתם לאיזורים ללא מכוניות. בארצות הברית לדגומה Active Living network היא דוגמה לפעילות של קהילות בנסיון לעודד הליכה ברגל.

על פי התכנון של ערים ללא מכוניות מודרניות, ניתן יהיה להגיע מכל מקום לכל מקום תוך שילוב של הליכה ברגל בת לא יותר מ-10 דקות: 5 דקות הליכה לכל היותר אל תחנת הרכבת, ו-5 דקות לכל היותר ממנה.