הון טבעי
|
|
הון טבעי (Natural capital) הוא אוסף של גורמים טבעיים או של מערכות אקולוגיות שמניבים זרמים של מוצרים ושירותים בעלי ערך ואשר נמשכים אל העתיד. זוהי הרחבה של המושג הכלכלי הון או הון תעשייתי - אמצעי ייצור מלאכותיים שנוצרו על בני האדם כמו מכונות ומפעלים, לשירותי המערכת הטבעית ולמוצרים שמקורם בטבע. מערכות אקולוגיות כמו יערות אגמים או אוקיינוסים הן הון טבעי.
דוגמה בולטת להון טבעי הוא יער - אוסף של עצים שקיימת בינהם ובין היצורים החיים בבית הגידול הזה מערכת של יחסים הדדים ומחזורים אקולוגיים. יערות מספקים לבני האדם זרם עתידי של עצים, נייר ומוצרי יער אחרים כמו גומי, תרופות ועוד. מערכת אקולוגית ימית יכולה להראות במשקפיים כלכליות "הון של דגים" המספקים דגים לעתיד, זרם שעם טיפול נכון יכול להיות בר קיימא. הון טבעי מספק גם שירותים ולא רק מוצרים. יער מספק לא רק עץ לריהוט או לבנייה, אלא גם שירותים אקולוגים חיוניים - שירותי המערכת הטבעית: ייצוב הקרקע ומניעת סחף, ייצור חמצן, קיבוע פחמן, החדרת מים מתוקים למי התהום ועוד.
המונח הון טבעי משמש לעיתים קרובות בכלכלה אקולוגית כדי לציין סוג הון נוסף שמתחרה עם ההון המלאכותי. בעוד שהגישה הנאו קלאסית אינה מתייחסת אל הטבע כאל גורם מגביל של הייצור, אלא מניחה שבאמצעות הון מלאכותי ניתן לייצר עוד ועוד משאבי טבע וחומרי גלם, הגישה של הון טבעי טוענת כי המערכות האקולגיות הן סוג של הון שחיוני לשגשוג החברתי ולרווחה כלכלית. טענה נוספת היא כי יותר מידי הון מלאכותי וגידול אוכלוסין יכולים לגרום לאובדן של של הון זה.
תוכן |
תחליפיות של הון טבעי והון מלאכותי
אם מסכימים על המונח הון טבעי, קיים ויכוח עד כמה הון מלאכותי יכול להוות תחליף עבור הון טבעי. הגישה של קיימות חלשה מניחה כי בעוד להון טבעי יש חשיבות, הון מלאכותי יכול להוות תחליך להון טבעי. לדוגמה במקום לשמור על אקוויפרים נקיים ועל מערכות של ביצות ויערות כדי לטהר מים, אפשר לבצע התפלה. הגישה של אופטימיזם טכנולוגי מניחה כי שינוי טכנולוגי יכול לגרום למצב בו הון מלאכותי יכול להוות תחליף להון טבעי או לסייע בשיקום שלו. על פי גישות אלה, כדי להגיע לרווחה חברתית וכלכלית יש לשמור ולטפח על סכום מצטבר של הון מלאכותי וטבעי, אבל אין זה חשוב אם כמות ההון הטבעי היא נמוכה וההון המלאכותי הוא גבוה או להפך - העיקר שהסכום הכולל שלהם נשמר.
גישות אחרות כמו אקולוגיה עמוקה וזרמים בכלכלה אקולוגית מחזיקים ב-קיימות חזקה - עמדה כי הון מלאכותי אינו תחליפי להון טבעי. כלומר אם הורסים חלקים גדולים מהמערכות הטבעיות המכונות והמפעלים שבונים במקומן אינם יכולים להוות תחליף טוב. מכאן עולה שכדי לשמור על רווחה חברתית, יש צורך לשמור הן על הון טבעי והן על הון מלאכותי. גישות מאוחרות יותר קוראות לטפח ארבעה סוגי הון - הון טבעי, הון תעשייתי, הון אנושי והון חברתי.
הכלכלן האקולוגי הרמן דיילי מציין שלוש סיבות מדוע הון טבעי אינו תחליפי להון מלאכותי.
הסיבה הראשונה היא שאם הון מלאכותי היה אכן תחליפי בצורה טובה להון טבעי, הרי שגם להפך הוא נכון - הון טבעי היה תחליף טוב להון טבעי, ולכן אין סיבה להרוס הון טבעי בתהליכים הכלכליים ולהפוך אותו למוצרים ולהון מלאכותי - היות והון טבעי הוא דבר שנתוון בכמויות גדולות, אם מאמינים בתחליפיות מלאה, אפשר פשוט לטפח הון זה במקום לבנות מכונות. העובדה שמאז המהפכה התעשייתית מושקע מאמץ רב בגידול ההון התעשייתי מצביעה על כך שיש הבדל מהותי בין הון טבעי להון מלאכותי ולכן אין תחליפיות בינהם.
לפי זמי הכלכלה האקולוגית שיקום הון טבעי ידרוש משאבים ואנרגיה שלא יוכלו להיות מופנים אל הייצור של הון מלאכותי. כמו כן מצביעים על מורכבות המערכת, היקפה ועל נסיונות היסטוריים לבצע זאת, שנכשלו, לדוגמה ביוספרה 2.
שיקום הון טבעי
לפי הכלכלה הנאו קלאסית, יש שתי סיבות טובות שלא להפסיק את ההרס של הון טבעי. סיבה אחת היא אופטימיזם טכנולוגי יחד עם שילוב של אמונה בתחליפיות ההון המלאכותי בזה הטבעי- בעתיד יהיו לנו טכנולוגיות טובות יותר הן להספקת מקורות אנרגיה, הן לשם ניקוי זיהום והן לשם הפקת משאבים או מחזור. הטענה היא כי כדאי לנצל את ההון הטבעי כדי לגרום לצמיחה כלכלית, שתוביל לקידמה טכנולוגית שתאפשר לדורות העתיד להתמודד טוב יותר עם כמות קטנה יותר של הון טבעי. כמו כן, אם ירצו דורות העתיד לשקם את המערכות הטבעיות הם יוכלו לעשות זאת באמצעות טכנולוגיה משופרת - ולכן יוכלו לעשות זאת במאמץ כלכלי קטן יותר ממה שדרוש לנו כיום. לכן אין להפסיק את הרס ההון הטבעי כיום, אלא לתת לדורות העתיד להתמודד עם משימה זו כאשר ידרשו לכך.
הסיבה השניה שלא להפסיק את ההרס של הון טבעי היא שהדבר צריך להעשות על פי תמריצי השוק החופשי. אם כמות ההון הטבעי תרד וכמות ההון המלאכותי תעלה, המחיר של ההון הטבעי יעלה והמחיר של ההון המלאכותי ירד, כאשר יהיו מחירי שוק מתאימים, כלומר כאשר להון טבעי יהיה ערך כלכלי מספיק גבוה, יווצר תמריץ כלכלי לשמור על הון זה, ויופנו מאמצים כלכליים, בפרופורציה של השקעה כלכלית שתשמור על יעילות פאראטו. אין טעם לנסות להפסיק את ההרס של ההון הטבעי קודם, משום שהדבר מנוגד ליעילות השוק.
בספר מבוא לכלכלה אקולוגית דן הרמן דיילי בנושא של שיקום מערכות אקולגיות ומערכות המספקות זרם של משאבים מתחדשים כמו יער. לפי דיילי הבריאות של המערכת האקולוגית תלויה הן בכמות השנתית שמוצאת ממערכת זו (כמות העצים שנכרתת בכל שנה) והן בהיסטוריה של המערכת או בהיקפה - כמה עצים נשארו ביער. כאשר המערכת גדולה מאד (ובריאה) ניתן להוריד כמות גדולה של עצים בכל שנה והמערכת תשמור על יציבות אקולוגית. כאשר המערכת קטנה יותר (בגלל שכבר כרתו חלק מהעצים) מגיעים לשלב שבו אפשר לכרות פחות ופחות עצים, אם רוצים לשמור על מערכת בעלת יכולת התחדשות. אם כורתים יותר עצים, הדבר מוביל למערכת קטנה וחולה יותר, בעלת כושר עמידות נמוך יותר. מתחת לסף מסויים יש צורך להשקיע בטיפוח המערכת האקולוגית (לדוגמה לטעת עצים) משום שללא השקעה כזו המערכת תדרדר ותהרס מעצמה.
גישה זו עומדת בניגוד לתאור הנאו קלאסי של השיקום של המערכת האקולוגית הן לגבי הזמן והן לגבי ההיקף - שכן בעוד בגישה הנאו קלאסית זמן ההתערבות והיקפה נקבע על פי רצונות אנושיים, בגישה של הכלכלה האקולוגית הזמן והיקף ההתערבות צריכים להתאים לאילוצים של הטבע - שכן אחרת לא יהיה בהם כל טעם. אם השוק יכתיב מועד התערבות מאוחר יותר ייתכן ותדרש כמות עבודה והון מלאכותי גבוהים מאד כדי להציל את ההון הטבעי - שכן ייתכן וההתערבות תהיה בשלב של החלשות המערכת האקולוגית שרוצים לשקם. גם היקף ההשקעה הנדרש אינו תלוי ברצונות השוק אלא בפרמטרים טבעיים - ללא השקעה מספקת המערכת האקולוגית תקרוס, ללא קשר לרצונות בני האדם, אם הם מתווכים על ידי מוסד השוק או על ידי כל מוסד חברתי אחר. גישה זו דומה להבדלי הגישות הקיימים לגבי מערכות מורכבות אחרות - כמו ברפואה לדוגמה - גם שם הרפואה מעדיפה רפואה מונעת זולה ומוקדמת, וגם שם הצרכים הטבעיים של שמירה על יציבות מערכת מכתיבים את מועד והיקף ההתערבות שתספק תוצאה מתאימה.
לפי הספר התמוטטות, קיימים חסמים טכנולוגיים וחברתיים בפני שיקום מהיר של הון טבעי שהושחת, ולפי נסיון העבר שיקום כזה לוקח זמן רב, ואינו רק שאלה של יישימות טכנית או מוטיבציה שיש לכלל החברה לבצע מהלך כזה. לדוגמה, בחלק מהחברות, קיימים מאבקים פנים חברתיים בין אליטות שונות, שגורמים לכך שאליטות אלה מנווטות את החברה לכיוון של טכנולוגיות ובחירות חברתיות שמעצימות את ההרס הסביבתי או מונעות שיקום שלו. דוגמאות לכך אפשר לראות בסיפורם של איי הפסחא בהתיישבות הנורדית בגרינלנד ובהתמוטטות חברת המאיה.
ביקורת על המונח
הון, בעיקר הון פיננסי מתואר בדרך כלל כערימת חול - זהו אוסף של דברים בדידים, שניתן לחבר ולחסר אותם בכל כמות (כך ש: 3+7-7 = 3) ואין חשיבות לסדר במרחב ובזמן, למיקום היחסי או ליחסים פנימיים אחרים בין מרכיבי ההון. זאת בניגוד למערכת מורכבת שבה כל הדברים האלה הם בעלי חשיבות. במכונת מצבים לדוגמה (מכונת חישוב תאורטית המשמשת במדעי המחשב), אם יש לנו 3 פריטים אנו מוסיפים להם 7 פריטים ומורידים 7, ייתכן ועברנו למצב פנימי אחר של המערכת, ולא חזרנו למצב הקודם.
מערכות אקולוגיות הן מערכות מורכבות בהן יש חשיבות גדולה ליחסים בין הפרטים, המינים והסביבה הא-ביוטית וכלל התנהגות המערכת יכולה להשתנות על פני זמן. במערכת כזו יש חשיבות גדולה למבנה המערכת, ולמגוון שבה. את ההבחנה הזאת ניתן ליישם כביקורת כנגד גישת ההון הטבעי, כדי לטעון כי הן "הון טבעי" והן מערכות חברתיות ותעשתיות, הן למעשה מערכות מורכבות, כך שגישת ההון אינה מתארת אותן בצורה טובה. גישה אחרת היא לנסות להתייחס אל המערכות הטבעיות כאל "הון" בדומה לדרך שבה מתייחסים לתופעות אחרות כמו "הון חברתי" או הון אנושי בנסיון להתאים אותן לחשיבה הכלכלית בכלל למודל הכלכלי הנאו קלאסי בפרט ולהרחיב מודל זה, בעיקר בהקשרים של ויכוחים כלכליים פוליטיים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- הון טבעי בוויקיפדיה האנגלית
