עקרון המזהם משלם

עקרון המזהם משלם (Polluter pays principle) הוא עקרון באתיקה סביבתית ובחקיקה סביבתית, לפיו הגוף המזהם שאחראי לייצירת הזיהום אחראי לשלם עבור הנזק שהוא גרם לסביבה הטבעית ולבריאות של בני אדם שניזוקו מהזיהום. העקרון קיבל תמיכה חזקה מצד מדינות ה-OECD ומצד האיחוד האירופי. בחקיקה סביבתית בינלאומית עקרון המזהם משלם מוזגר כעקרון 16 בהצהרת ריו לסביבה ופיתוח

עקרון המזהם משלם עומד בבסיס מדיניות סביבתית כמו מס סביבתי שנועדה לספק תמריץ להקטנת הזיהום מצד אחד, ולספק פיצוי לנפגעים ומקור למחקר אחר חלופות מצד שני. בכלכלה עקרון המזהם משלם מקביל לרעיון של הפנמת עלויות, כאשר העלות מוטלת על מי שיצר אותה.

עקרון המזהם משלם דומה למושג כ"אחריות יצרן מורחבת" (extended polluter responsibility EPR). מושג זה תואר לראשונה על ידי הממשלה השוודית בשנת 1975. EPR מנסה להסיט את האחריות של טיפול בפסולת מהממשלה (כלומר ממשלמי המיסים ומהחברה כככל) אל היישויות שמייצרות את הפסולת ואו את המוצרים או הפעילות הכלכילת שגורמים לה. למעשה הרחבת אחריות המזהם מפנימה את העלות של נזקי הפסולת וההפטרות ממנה אל תוך מחיר המוצר, ויוצרת תמריץ כלכלי לשינוי. עבור היצרנים יש תמריץ כלכלי לעבור לטכנולוגיות פחות מזהמות (וכך למכור מוצרים זולים יותר ולכן להנות מיתרון תחרותי), עבור הצרכנים נוצר תמריץ כלכלי לקנות מוצרים דומים פחות מזהמים, ולכן זולים יותר.

ראו גם

• אחריות יצרן מורחבת
• מעריסה לעריסה

קישורים חיצוניים

• עקרון המזהם משלם בויקיפדיה האנגלית