העדפות אנדוגניות

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

העדפות אנדוגניות (באנגלית: Endogenous preferences) הן העדפות של סוכנים כלכליים (פירמות או צרכנים) שלא ניתנות מחוץ למודל הכלכלי (אקסוגניות) אלא מושפעות מהתנהגותם של סוכנים וממצב המערכת הכלכלית (אנדוגניות). העדפות אלו מושפעות על ידי מוסדות כלכליים (כמו פירמות, ממשלות, בתי משפט, איגודי צרכנים, איגודי עובדים וכו'), נורמות, פרסומות ואמצעי שיווק, לימוד של הסוכן הכלכלי (ניסיון או התבוננות), הרגלים וכו'.

העדפות אנדוגניות הן ניסיון לבצע תיקון למודל הכלכלי הנאו-קלאסי. במודל הנאו-קלאסי הרגיל העדפות של צרכנים הן דבר אקסוגני למודל. כלומר העדפות הצרכנים נקבעות כביכול לפני שמתחילים את הניתוח הכלכלי. לדוגמה, במודל זה, פרסומות לא יכולות לשנות את העדפות של צרכנים לגבי מה התכונות שהם מחפשים במוצר מסויים, או לשכנע את הצרכנים להעדיף פירמה אחת על פני האחרת בגלל היבטים כמו מותג, התפקיד היחיד של פרסום הוא ליידע את הצרכן לגבי קיום המוצר או לגבי תכונות שלו כמו מחיר או איכות המוצר.

מנגנונים להשפעה על העדפות הצרכן

העדפות הצרכן עשויות לעבור שינוי דרך מספר מנגנונים.

  • פרסום - חלק מהפרסומות עובדות דרך שינוי הציפיות של הצרכן מעצמו, השפעה על הזהות שלו, ובשאלה מה חסר לו ומה הוא צריך כדי להרגיש טוב. בתחילת המאה ה-20 פרסומות רבות התייחסו לתכונות של המוצר. עם התפשטות תרבות הצריכה ושימוש בפסיכולוגיה לצורכי שיווק ופרסום (פסיכולוגיה שיווקית) פרסומות עוסקות פחות בתכונות אובייקטיביות של המוצרים ויותר בשאלות של תדמית או התייחסות לרגשות. דוגמה אחת לכך היא חברות טבק ששיווקו סיגריות לנשים בטענה שמדובר ב"לפיד החירות" וכי הסיגריות תורמות לפמיניזם, בגלל שהן שוברות טאבו בחברה מסורתית, רעיון זה עדיין קיים בחברות מסורתיות. מסרים אחרים היו לדוגמה שיווק הטבק כאמצעי להגביר משיכה מינית, ביצועי ספורט ועוד. חלק מהפרסום הוא פרסום סמוי שהצרכן לא בהכרח מודע לקיומו ולא להשפעתו. דוגמה לפרסום מתוחכם הקשור לשיווק מופיעות בספר נו לוגו של נעמי קליין. קליין מציגה כיצד לבנים מחכים מגמות אופנה של שחורים בארה"ב. שחורים מצידם מגיבים לסממני עושר של האליטה הלבנה העשירה. לכן חברות ביגוד מפרסמות בתחילה בקרב שחורים עם דימוי של אליטה לבנה, ולאחר שאופנה זו מתקיימת בקרב שחורים היא משווקת לקהל רחב ועשיר יותר כלבוש של שחורים.
  • שיווק כולל אמצעים שונים נוספים מלבד פרסום - לדוגמה השמה של מוצרים במיקום מתאים בסופרמרקט - יש השלכות משמעותיות לשאלה איפה המוצר ממוקם על כמות המכירות שלו. באופן דומה חלק מהמוצרים, כמו ממתקים או טבק ממוקמים בקרבת הקופות כדי לעודד קנייה אימפולסיבית. יש דרכים רבות לשווק מוצרים בהתאם לאופי המוצר. לדוגמה בתחום התרופות, חברות תרופות מעסיקות כמות עצומה של אנשי שיווק שפועלים מול רופאים, כדי לעודד אותם לקנות את התרופות של החברות ולהפיג חששות מפני השפעות שליליות אפשרויות של תרופות.
  • שינוי של הרקע החברתי - אדם שעובר למקום מגורים חדש או מוקף בחוג חברתי חדש עשוי לשנות את הטעמים שלו כך שיהיו דומים לשכנים ולחברים כדי לא להרגיש שונה מכולם. הדוגמה אחת לכך היא העדפת בגדים דומים לבגדים שלובשים שכנים ומכרים, ובאופן כללי ביגוד בהתאם לתרבות. דוגמה נוספת היא שינוים בתזונה בהתאם להעדפות של אנשים שסועדים איתם בצורה יומיומית. דוגמה נוספת היא סמל סטטוס או צריכת ראווה - צריכת מוצרים כדי להרשים מכרים מהעבודה, לקוחות, שכנים, בנות זוג ועוד - דוגמאות כוללות תכשיטים, שעוני יוקרה, יהלומים, מכוניות יקרות יותר, בתים יקרים יותר ועוד.
  • רקע סביבתי - סביבה אלימה ומפחידה מעודדת קניית נשק חם, סביבה עם זיהום אויר משמעותי מעודדת קניית מטהרי אוויר, סביבה עם זיהום מים מעודדת קניית מים מינרלים. בעוד שלאדם הבודד או משפחה האפשרות המרכזית בשינוי הסביבה היא מעבר למקום מגורים אחר או מקום עבודה אחר, לעיתים קרובות יש מגבלה על כך (בשל מחיר, עבודה של בן זוג, בתי ספר של הילדים וכו'). לשוק עצמו יש השפעות על הסביבה - לדוגמה מאמצי לובי פוליטי של חברות נשק או של חברות מזהמות.
  • הרגלים - הן בבגדים ובמיוחד במזון ושתייה יש מרכיב חזק של הרגלים, כך שהקניית הרגלים בגיל צעיר עשוי להשפיע על העדפות הצרכן בגיל מבוגר יותר. מנגנונים של התרגלות ואף מנגנונים דמוי התמכרות קיימים לדוגמה לאלכוהול, מוצרי בצק, סוכר, מלח, מזון חריף ועוד. חברות מזון משקיעות כספים רבים בשיווק מזון לילדים. הרגלים נוספים הם הרגלי שינה, הרגלי צפייה בטלוויזיה, הרגלי נסיעה לעבודה ועוד.
  • התאמה טכנולוגיות \ נעילה טכנולוגית - יש סוגי טכנולוגיה וסביבה שמעודדים סוג מסויים של צריכת מוצרים ומרתיעים מפני צריכת מוצרים אחרים. פרבור ותכנון מוטה רכב פרטי מהוות דוגמאות לעיצוב טכנולוגי ומרחבי שמעודד אנשים לרכוש ולהשתמש ברכב פרטי ולא בתחבורה בת קיימא כמו תחבורה ציבורית או תחבורת אופניים. השימוש במכונית מאידך, מעודד את המשך פרבור המסחר והפרבור משום שתכנון עירוני כגון עירוניות מתחדשת פחות נוח למשתמשי המכוניות.
  • התמכרות במקרים מסויימים מתקיימת כלכלת התמכרות שבה צריכת המוצר גוררת שינוים גופניים או שינויים במוח של הצרכן, כך שקשה לו לשנות את העדפות שלו ולעיתים יש גם תופעה של הגדלת מינון השימוש במוצר, בעוד הצרכן עצמו מנסה להיגמל או להפחית את השימוש. דוגמאות כוללות סמים, התמכרות למשככי כאבים ולתרופות נוספות, התמכרות לטבק. בשנים האחרונות יש הרחבה של הגדרת התמכרות לא רק לחומרים אלא גם לדפוסי גירוי חוזרים של המוח שגורמים לאפקט דומה של התמכרות התמכרות להימורים, התמכרות למשחקי מחשב. כמו כן יש חקירות בנושא הרגלי תזונה במיוחד בהקשר של מלח, מזון מעובד וסוכר. בתחום התחבורה קיים מושג של תלות ברכב פרטי שנוצרת עקב שילוב של פרבור ותכנון מוטה מכוניות שמקשרים על שימוש באמצעים אחרים, ומגדילים את הרכישה של מכוניות ואת הנסועה במכוניות.

השפעות קיום של הנחות אנדוגניות על התאוריה הכלכלית

שיווי משקל יחיד

העדפות אנדוגניות מאפשרות מצב של ריבוי מצבי שיווי משקל בגלל שהן מאפשרות לולאת משוב מחזקת:

  • במצב אחד פירמות בענף לא יוכלו לפרסם מספיק, ולכן טעמי הצרכנים לא ישתנו, הצרכנים לא יקנו מספיק מוצרים של אותו ענף, והענף יקרוס. מצב קיצוני פחות הוא שכמות קטנה של קונים אכן משנים את העדפותיהם, אבל הענף (או פירמה בתוך הענף) נשאר קטן יחסית לענפים אחרים (או לפירמות אחרות) ואין לו כסף מספיק כדי לפרסם בכמות מספיקה.
  • במצב אחר (התלוי בהון הראשוני של הענף, באיכות הפרסום ובפער בין טעמי הצרכנים לפני ואחרי הפרסום) יש מספיק כסף לפרסום, טעמי הצרכנים משתנים, הענף משגשג ויש לו מספיק כסף כדי להמשיך ולשנות טעמים של לקוחות אחרים או של לקוחות צעירים יותר וכו'.

הנחה של ריבוי שיוויי משקל במודל כלכלי נמצאת בניגוד לרוב המודלים הסטאטיים בכלכלה נאו-קלאסית המניחים שהכלכלה מגיעה לשיווי משקל יציב ויחיד.

כלכלת רווחה

בספר חברת השפע טען גלבריית שאין חשיבות חברתית גדולה מידי לסיפוק תשוקות על ידי מוצרים אם תשוקות אלו נוצרו על ידי יצרני מוצרים אלה.

העדפות אנדוגניות יכולות גם לערער תוצאות הנוגעות לכלכלה רווחה ויעילות פארטו שכן בהגדרות של יעילות פארטו קיימת הנחה משתמעת שהעדפות השחקנים אינן משתנות תוך כדי התהליך הכלכלי. לדבר זה יש השלכות נרחבות על התאוריה של כלכלת רווחה. כלכלנים טוענים שהשוק וקיום של מוצרים משפרים את הרווחה של הציבור בגלל שהם מספקים מענה לצורכי הציבור, אבל אם חלק מהצרכים האלה בעצם יוצרו או חוזקו על ידי תאגידים, הדבר מערער את כלכלת הרווחה. דוגמה בולטת לדבר זה נוגעת לכלכלת התמכרות, וניתן לתאר אותה דרך תעשיית הטבק. בעבר אנשים מעטים מאד עישנו. במהלך המאה ה-20, חברות הטבק הצליחו להגדיל מאד את צריכת הטבק בקרב גברים בחברות מערביות, בהמשך התברר כי הטבק הוא חומר ממכר מאד וכי חברות הטבק מבצעות מניפולציה בניקוטין כדי להגדיל את התמכרות הצרכנים. עם הגילוי של נזקי העישון החלו צרכני טבק רבים להתחרט על העישון, ורבים מהם הצטערו שהחלו לעשן בכלל. הבעיה של תיאור הטבק כמענה לצורך של החברה התברר כבעתי עוד יותר כאשר התברר כי חברות הטבק משווקת את אותו במיוחד לילדים ולנוער כדי לנצל תמימות של ילדים ונערים וכדי לגרום להם להתמכר בשלב מוקרם ככל האפשר. במצב זה קשה להגיד ששוק הטבק אכן נותן מענה לצרכנים והוא גם משנה את העדפות של הצרכנים. היכולת של חברות הטבק להגדיל את המכירות תלויה מאד ביכולת שלהן לשמור על מוצר ממכר ככל האפשר ועל היכולת לשווק (גם בצורה לא חוקית) טבק לילדים ולבני נוער. אבל במצב זה ייתכן כי הרווחה של כלל הצרכנים תהיה גדולה יותר אם שוק הטבק יחזור לגודל אפסי, בלי התמכרות ובלי שיווק לילדים.

ראו גם

קישורים חיצוניים