הפלרת מי-שתייה

הפלרת מי שתייה (Water fluoridation ) היא תהליך מובקר של הוספת פלואוריד או חומצות דומות לו למערכות מי השתייה הציבוריות.

התומכים בהפלרת מי השתייה טוענים כי המטרה העיקרית של צעד זה הוא להקטין את כמות העששת. קיימת התנגדות ציבורית בהיקף קטן לנושא, בטענה שהפלרת מי השתייה גורמת לנזקים בריאותיים וסביבתיים, שלא ברור האם הפלרת מי השתייה מסייעת לבריאות השן, וכי מחקרים וחוקרים שקידמו את נושא ההפלרה קודמו על ידי תעשיות בעלות עניין בנושא, כמו לדוגמא עסקי תעשיית האלומניום ופרוייקט מנהטן.

מים מופלרים הם מים שיש בהם רמת פלואור ברמה שנטען כי היא בטוחה מצד אחד ויעילה במניעת עששת מצד שני. מים מופלרים פועלים על משטח פני השן - הם יוצרים רמה נמוכה של פלואוריד ברוק. בשלבים המוקדמים של עששת, דבר זה מקטין את הקצב בו מתפרק האמייל ומגביר את הקצב שבו הוא עובר מנילרליזציה מחודשת.

מקור הפלרת המים יכול להיות טבעי או תעשייתי. בדרך כלל מוסיפים תרכובות של פלואוריד למי השתיה, דבר שעולה כ 0.94$ לאדם לשנה בארה"ב. בשנת 1994 המליצה וועדת מומחים של ארגון הבריאות העולמי המליצה על רמות של 0.5 עד 1.0 מיליגרם לליטר, כתלות באקלים. במים בבבקבוקים יש רמה לא ידועה של פלאוריד וחלק מהמסננים הביתיים היקרים יותר מורידים את כל או חלק מהפלאוריד.

תוכן

1 צורות הפלרה במדינות שונות
2 מחקרי סקר על הפלרת מי השתייה
3 התנגדות להפלרת מי השתייה
- 3.1 הונאת הפלואוריד
4 הפלרת מי שתייה בישראל
- 4.1 ועדת עדין
- 4.2 התנגדות להפלרת מי השתייה בישראל
5 קישורים חיצוניים

צורות הפלרה במדינות שונות

רוב מדינות העולם מספקות כיום פלואוריד לאוכלוסיה בצורות שונות.

אירלנד וישראל הן המדינות היחידות שבהן מחייבים את הפלרת מי השתייה. עם זאת, הפלרת מי שתייה מתקיימת במספר גדול של מדינות בארצות הברית. באירופה הדבר נהוג פחות, ומספר מדינות שבהן היתה הפלרה של מי השתייה הפסיקו דבר זה משיקולי בריאות, סביבה והתנגדות לכפייה. עם זאת, בכל המדינות, ניתנים סוגי פלואורידים לאוכלוסיה במגוון דרכים אחרות, כמו הספקה במלח או במוצרי יסוד אחרים. במדינות אלה יש גם תחליפים נטולי פלואוריד למי שבוחר שלא לצרוך פלואוריד דרך מוצרי המזון.

אחת הטענות בעד הפלרת המים היא כי במדינות בעלות פערים חברתיים ניכרים והעדר מימון ציבורי לטיפולי שיניים, הפלרת המים היא אמצעי ראשון במעלה למניעת עששת בקרב המעמדות העניים יותר. חשיבות הפלרת המים למניעת עששת חשובה יותר בקרב ילדים מאשר במבוגרים, וכאשר יש פערים כלכליים וחברתיים - במצב זה יש קושי לממן טיפולי שיניים ומודעות להגיניית שיניים בקרב ילדים עניים.

מחקרי סקר על הפלרת מי השתייה

מאז 1998 פורסמו בעולם שני מחקרים מקיפים בנושא הפלרת מי השתייה שסקרו מספר גדול מאוד של מחקרים קודמים– דו"ח יורק, ודו"ח של המרכז האמריקני לבקרת מחלות. לפי וועדת עדין (ראו בהמשך) 2 הדוחות הגיעו למסקנות דומות:

כל המחקרים שנסקרו היו באיכות מחקרית בינונית עד נמוכה;
המחקרים שנסקרו אינם מראים על פגיעה בריאותית כלשהי הנגרמת על-ידי הפלרת מי שתייה;
המחקרים מצביעים על עלייה ממוצעת של 15% במספר הילדים ללא סתימות בשיניים באזורים מופלרים לעומת אזורים עם ריכוז נמוך של פלואוריד במים, וירידה ממוצעת בהתאם של 2.25 באינדקס MDF של פגיעה בשיניים;
המחקרים (נמצאו רק מחקרים באיכות נמוכה) מראים על עלייה ממוצעת בהתאם של 4% בפלואורוזיס של השיניים;
ריכוז הפלואוריד במים המופלרים נמוך באופן משמעותי מהריכוז המותר של פלואוריד במים לא מופלרים בארצות מפותחות;
השוואת מקרי העששת בארצות שונות הראתה מגמת ירידה לאורך השנים בקצב דומה הן בארצות בהן מפלירים את המים והן באלה שלא מפלירים בהן את המים.

התנגדות להפלרת מי השתייה

קיימת התנגדות גדלה בעולם לנושא הפלרת מי השתייה וכאמור במספר מדינות שהדבר היה נהוג בעבר הנושא בוטל, כמו כן מתקיימים מחקרים שונים שחלקם מצביעים על אפשרות לנזקים בתחומים שלא נחקרו בעבר לפחות לחלק מהאוכלוסיה.

8 חתני פרס נובל לכימיה ו6 חתני פרס נובל לרפואה מתנגדים להפלרת מי השתייה.

הונאת הפלואוריד

"הונאת הפלואוריד" הוא ספר מאת העיתונאי האמריקאי כריסטופר ברייסון, שיצא לאור בשנים האחרונות.

ברייסון ביצע מחקר הן על המחקרים הקשורים בהפלרת מי השתייה, והן על הגורמים שקידמו את ההפלרה ושניסו להשתיק את הביקורת נגדה. לטענתו, תחילת הקידום של ההפלרה קשורה בבעיות של תעשיית האלומניום שהיתה צריכה להפטר מכמויות גדולות של חומצות פלואוריות. דבר זה היה בעייתי במיוחד לנוכח רעילות חומצות אלה. ברייסון טוען שתעשייה זו, יחד עם גופים כמו הצבא ופרוייקט מנהטן, טשטשו את הנזקים שעלולים להגרם מהפלואור. בין היתר הוא חושף מסמכים המעידים על הטיות במחקרים וגניזת מחקרים. כמו כן הוא טוען שהרופאים והגופים שקידמו את הפלרת המים, קידמו במקביל את חשיפת הציבור לחומרים מסוכנים כמו אזבסט, עישון ועופרת בדלק.

ברייסון טוען בספרו כי קיימים מחקרים, המעידים על חשש כי הפלרה תורמת למקרי סרטן כמו סרטן כבד ועצמות, להפרעות התנהגותיות ולבעיות במערכת העצבים.

הפלרת מי שתייה בישראל

ההפלרה בארץ בחלק מהמקומות כמו אילת קיימת כבר מזה עשרות שנים, עם זאת רק בשנות השמונים חייב משרד הבריאות את הפלרת מי השתייה לישובים בגודל מעל 5,000 איש. קיימת התנגדות גדלה והולכת לנושא מצד מספר מומחים ומצד מספר פוליטיקאים. עם זאת, משרד הבריאות נשאר איתן בדעתו שהפלרת המים חשובה לבריאות השיניים וכי החסרונות, אם יש כאלה בכלל, אינם מצדיקים את הפסקת ההפלרה.

נכון להיום (2009) מקור הפולואוריד בישראל הוא תעשייתי, מחברת רותם אמפרט - חברת בת של כימיקלים לישראל בבעלות האחים עופר. הדבר ספג ביקורת בטענה שפלואוריד זה שונה מהפלאורידים אחרים שעליהם בוצעו מחקרי בטיחות בעולם. כמו כן הפלואוריד התעשייתי (חומצה פלואורוסיליצית) בארץ, מכיל כמות זעירות של מתכות כבדות. משרד הבריאות טען שהכמוית הן הרבה מתחת לתקנים ולכן זה לא מהווה בעייה. המתנגדים טוענים כי המתכות הכבדות אינן מתפרקות ולכן ריכוזן גדל בהתמדה בגוף ובסביבה. בגלל הביקורת הגדלה על הנושא פרסמה החברה, ביולי 2009, כי בכוונתה להפסיק את הספקת הפלואוריד להפלרה.

ועדת עדין

ב- 13 במאי 2003 מינה מנכ"ל משרד הבריאות את "הוועדה לעדכון תקנות מי השתייה", בראשות פרופ' אבנר עדין מהאוניברסיטה העברית בירושלים, הוועדה ידועה בשם ועדת עדין.[1] לוועדה היה מנדט לעסוק בנושאים אחרים הקשורים למי השתייה, אבל בגלל עניין ציבורי בנושא, היא החלה לעסוק גם בנושא זה. בשנת 2006 המליצה הוועדה המלצות ביניים. לאחר דיונים סוערים ואי הסכמות, פרסמה הוועדה במרץ 2007 את המלצותיה הסופיות:

"הוועדה ממליצה להשאיר את התקנים לריכוזי פלואוריד במים ברמות הקיימות כיום בתקנות. הריכוז המרבי המותר של פלואוריד במים יהיה 1.4 מג"ל באזור א' ו 1.7- מג"ל באזור ב'. עבור מים מופלרים הריכוז המיטבי של פלואוריד במים יהיה 0.8 מג"ל ו 1.0- מג"ל באזורים א' ו-ב'בהתאמה.
מי ים מותפלים יופלרו לריכוז המיטבי האמור, ביציאה ממתקן הפלרה.
ההפלרה של המים צריכה להיות מלווה במחקר ארוך טווח שיבחן את השפעת ההפלרה בתנאי מדינת ישראל, בפיקוח ועדת היגוי בלתי תלויה שתוקם לאלתר. דיון על ממצאי המחקר ייערך בתוך 10 שנים.
הוועדה ממליצה לדון שנית בנושא ההפלרה בעוד 5 שנים.
בדיון שקיימה הוועדה לגבי המשך חובת ההפלרה של המים, היא לא הצליחה להגיע לתמימות דעים. מרבית חברי הוועדה (שישה כנגד ארבעה ואחד נמנע) היו בדעה שההפלרה לא צריכה להיות חובה ממלכתית גורפת, אלא נתונה להחלטה על-פי צורכי הציבור בכל מקום.

המלצות הוועדה, הנוגעות לצורך במחקר על ההפלרה בישראל, ולהפסקת החובה להפליר את המים, לא התקבלו על ידי משרד הבריאות.

התנגדות להפלרת מי השתייה בישראל

מספר פעילי סביבה ומומחים בנושא מים מתנגדים להפלרת מי השתייה, ביוני 2009 צברה המחאה תאוצה, ורותם אמפרט הודיע על הפסקת העברת פלאוריד למדינה. הוקם גם מאהל מחאה בנושא מול הכנסת.