השלכות בריאותיות וחברתיות של צפייה בטלוויזיה

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

לצפייה בטלוויזיה יש מספר השלכות על הבריאות ועל החברה. ההשלכות כוללות היבטים בריאותיים כמו קיצור תוחלת החיים, פגיעה בפעילות הגופנית, השמנה, הקטנת כמות ואיכות הקשרים החברתיים, תרומה לקשיי קשר וריכוז, ולאלימות, ופחות מעורבות חברתית, וכן היבטים חברתיים כמו הגדלת כוחם של בעלי הון, תאגידים גדולים ומוסדות פיננסים גדולים להשפיע על סדר היום הציבורי ועל הסדר החברתי.

בני משפחה מארצות הברית צופים בטלוויזיה בסלון ביתם, 1958.

האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים ממליצה להגביל את צפיית הילדים בטלוויזיה לפחות משעתיים ביום. מחקר שבדק את ההשפעה ארוכת הטווח של צפייה בטלוויזיה בגיל צעיר, מצא מתאם הפוך בין כמות הצפייה בטלוויזיה בגיל שנתיים, להצלחה בחשבון, מקובלות חברתית בכיתה, פעילות גופנית ומשקל גוף נכון, בגיל 10[1]. בשנת 2015 איגוד רופאי הילדים בישראל המליץ כי יש להגביל ככל אפשר, ועדיף להימנע בכלל מצפייה במסכי טלוויזיה ומחשב עד גיל שנתיים.[2] בגיל הגן ממומלץ להגביל את הצריכה לשעה ביום ועד גיל שמונה לשעתיים ביום. המלצה נוספת היא לא להכניס מסכי טלוויזיה ומחשב לחדר הילדים ולא לאכול מול הטלוויזיה. [1][2]

השפעות בריאותיות של טלוויזיה ומשחקי מחשב מתרחשות דרך מספר אפיקים:

  • פרסום גלוי, וסמוי אשר משפיע על הרגלי חשיבה ומקנה לילדים, לנוער ולמבוגרים הרגלי בריאות במסגרת תרבות הצריכה. הדבר בולט במיוחד בהקשר של פרסום מוצרי מזון לילדים, שיווק של משקאות ממותקים וכדומה אך קיים גם בתחומים נוספים כגון עישון, מכוניות ועוד.
  • השפעות של תכנים - תכנים אלימים ו"רועשים" משפיעים הן דרך הרגלי חשיבה והן דרך השפעות פיזיולוגיות של התכנים כמו יצירת מתח נפשי (סטרס).
  • האפיק הפיזי - אורח חיים יושבני ומחסור בפעילות גופנית, הרגלי אכילה מול הטלוויזיה ואכילה בהיסח הדעת, פחות פעילות מחוץ לבית, השפעה על הרגלי שינה ועל הראייה.
  • אפיקים חברתיים - פחות פעילות משפחתית, פחות אינטראקציה בין הורים וילדים, פחות מפגשים חברתיים ופחות הזדמנות לפעילות גופנית עם חברים.

השפעות חברתיות וסביבתיות של הטלוויזיה הן רבות ומורכבות - השפעה אחת נובעות מהיותה סוכן מרכזי בהקניית תרבות הצריכה, שבה יש עידוד של צריכת מוצרים ושירותים ללא התחשבות בהשלכות הסביבתיות והחברתיות של הצריכה, מכאן שהשפעות הצפייה בטלוויזיה חורגות מהשפעותיה הישירות של צפייה בטלוויזיה - כך לדוגמה פרסום גלוי וסמוי של מכוניות או של מוצרים אחרים שגורמים לזיהום ולנזקים אחרים. צורות אחרות של השפעה כוללות השפעה על נורמות חברתיות וכן על מודעות או העדר מודעות לנזקים מגורמי סיכון שונים לסביבה או לבריאות. לטלוויזיה השפעה כלכלית ופוליטית חשובה ודבר זה מאפשר לפירמות גדולות להסתיר את מעשיהן, להכתיב נרטיב באופן שיאפשר מצבים הפוגעים בחברה דרך אפיקים רבים. מבחינה פוליטית לטלוויזיה יש השפעה עצומה בגלל היכולת שלה להשפיע על רגשות המשתמש, בגלל הישירות שבה הוא חווה את התכנים, וכן בגלל היכולת של המדיום להשפיע על ידי פרסום סמוי בלי שהצופה מודע למניפולציות שמופעלות עליו. מסיבות אלה במשטרים דיקטטורים יש שליטה מלאה של השליטים על ערוצי הטלוויזיה וניסיונות צנזורה על ערוצים אחרים, ובמשטרים דמוקרטיים יש חשיבות פוליטית גדולה לקשרי הון-שלטון שמערבים גם שליטה על השפעה על ערוצי טלוויזיה פופולריים. סינדרום העולם האכזר טוען שאנשים שצופים זמן רב יותר בטלוויזיה חושבים שהעולם אכזרי ומסוכן יותר ושהם מפתחים חוסר אמפתיה לסבלו של הזולת.

היקפי צפייה בטלוויזיה

בחברות מערביות, ובאופן מתגבר בכל העולם אנשים, ילדים ופעוטות מבלים זמן רב מול הטלוויזיה. דבר זה יכול להיות מוסבר על ידי היותה של הטלוויזיה בעלת היבטים דומים לחומרים ממכרים. הרגלי צפיה עלה גבוהים יחסית להמלצות של גורמים רפואיים מרכזיים.

בקרב כלל האוכלוסייה

אנשים מדינות מתועשות מקדישים לצפייה בטלוויזיה שלוש שעות בממוצע ביום, שהן מחצית משעות הפנאי שלהם, ויותר מכל פעילות אחרת למעט עבודה ושינה. בשיעור הזה, אדם החי עד גיל 75 יקצה תשע שנים מחייו לצפייה בטלוויזיה.[3]

נכון לשנת 2011, ישראלי ממוצע צופה בטלוויזיה 232 דקות, כמעט 4 שעות, מדי יום. בממוצע תושבי ישראל מדורגים במקום השלישי בעולם בצפייה בטלוויזיה, אחרי ארצות-הברית ובריטניה.[3]

בקרב ילדים

זמן מסך (Screen Time) היא כמות הזמן בו אנשים נמצאים מול טלוויזיה, מחשב, משחקי וידאו, DVD וקונסולות משחקים למיניהן.

על פי נתוני המועצה הלאומית לשלום הילד בשנתון "ילדים בישראל-2010", כשני שליש מהילדים, בגילאי 6–12, צופים בטלוויזיה לפחות 5 שעות ביום. אין נתונים על משך הזמן בו נמצאים מול מסך המחשב כך שבפועל מדובר בזמן מסך ארוך יותר.[4]

לפי מחקר של ארגון הבריאות העולמי משנת 2012, 35% מהילדים והנוער בישראל צופים בטלוויזיה מעל 4 שעות ביום, דבר שמציב את ישראל במקום השני בעולם מבחינת היקף הצפייה. מעל 28% מהילדים והנוער משתמשים במחשב במשך יותר מ-4 שעות ביום, יותר מאשר כל מדינה אחרת בעולם.[4]

בארצות הברית, שני שלישים מהתינוקות והפעוטות צופים בממוצע בטלוויזיה במשך 2 שעות ביום. ילדים מתחת לגיל 6 צופים במסך במשך 2 שעות ביום בממוצע, בעיקר בטלוויזיה, וידאו או DVD. ילדים ונוער בין הגילאים 8–18 מבלים כ-4 שעות ביום מול מסך הטלוויזיה, ועוד 2 שעות ביום במשחקי מחשב. [5]

שינויים בהרגלי הצפייה ובתכנים

יש הבדלים במשך השנים ובין תרבויות שונות הקשורים להרגלי הצפייה. כיום תוכן טלוויזיוני (שידורי וידאו שהוכנו כדי להיות משודרים בטלוויזיה) נצפה לא רק בטלוויזיה אלא גם במחשבים ובטלפונים ניידים, ובמקום צפיה משותפת של בני המשפחה במכשיר אחד, שיכולה לעודד אולי דיון ובקרה על התוכן, יש בתים שבהם לכל חדר או לכל בן משפחה יש מכשיר צפייה משלו.על פי נתוני המועצה לשלום הילד בשנתון "ילדים בישראל-2010" לכ-70% מבני הנוער, בגילאי 15–18 יש טלוויזיה בחדר.[4] בנוסף יש בתים שבהם מכשירי טלוויזיה דלוקים ברקע במשך כל שעות היממה.

עם השנים יש השתנות של התכנים בטלוויזיה. לדוגמה מעבר לתוכניות יותר "קליפיות" שמעודדות היבטים של התמכרות לטלוויזיה (ראו בהמשך). מצד שני יש מודעות חזקה יותר של רגולטורים ומחנכים לנזקים אפשריים של תכנים המכילים סקס ואלימות, וכן לפרסומות מוסוות למוצרי מזון או לסיגריות. כמו כן יש פחות תכנים חדשותיים וניתוחי עומק ויותר תוכניות "ריאליטי" ותכנים בידוריים. התוכן הבידורי והאינטרסים המסחריים נכנסים לא פעם גם לדיווחים חדשותיים או תיעודיים כביכול.

טלוויזיה, פרסום, והרגלי אכילה

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – תרבות הצריכה, אומת המזון המהיר
דגני בוקר המשווקים לילדים, הם בדרך כלל צבעוניים ומכילים כמות גדולה של סוכר.

צפייה בטלוויזיה חושפת את ילדים וכן נוער ומבוגרים לפרסומות למזונות לא בריאים ומשקאות ממותקים בסוכר. הילדים זוכרים את הפרסומות ומעדיפים לצרוך את המוצרים הללו על פני מוצרים אחרים. מתברר כי אפילו חשיפה קצרה לפרסומות גורמת לכך שהילדים יעדיפו את המזון שהופיע בפרסומת, וכי פרסומות של מזון מגבירות את הצריכה הקלורית בקרב ילדים.[4]

בארצות הברית הפרסום למזון הוא השני בהיקפו לאחר הפרסום למכוניות. הפרסום מבוצע בכל ערוצי המדיה, כולל רדיו, אינטרנט, עיתונות, שלטי חוצות והדגש הוא על פרסום בטלוויזיה. ערוצי הטלוויזיה לילדים בארצות הברית מראים בשבת בבוקר ואחר הצהריים ביתר ימי השבוע כ-76% יותר פרסומות למזון לשעה מאשר ערוצי טלוויזיה אחרים. כשליש מהפרסומות בתוכניות הטלוויזיה לילדים מוקדשות למזון בהשוואה לחמישית בתוכניות עבור קהל הצופים המבוגר. רוב הפרסומות, כ-70%, מתמקדות במזונות עתירי סוכר או שומן. רק כ-1.7% מהפרסומות מוקדשות לירקות ופירות. כ-40% מהפרסומות לילדים מתמקדות בדגני בוקר, בעיקר ממותקים בסוכר. יתר הפרסומות מתמקדות בממתקים, מסעדות מזון מהיר וצ'יפס או חטיפים מלוחים אחרים. [5]

בני נוער חשופים גם הם לפרסומות למזון לא בריא. בתוכניות לנוער, כמו MTV, כמחצית מהפרסומות היא עבור מסעדות מזון מהיר. 80% מהפרסומות למזון בערוץ MTV נחלקות ל-3 קטגוריות: מסעדות מזון מהיר, משקאות ממותקים בסוכר וממתקים.[5]

מלבד הפרסומות הגלויות קיים גם פרסום סמוי דרך מסרים שיווקים בתוכניות, במיוחד בקלטות וידאו לגיל הרך, כאשר השחקנים שותים או אוכלים משקה של חברה מסויימת.

הפרסומות משפיעות על צריכת המזון במגוון צורות (כתלות בגיל הילדים), החל מנדנוד להורים, עבור דרך בהשפעה על סל הקניות המשפחתי וכלה ב"חינוך" הילדים לסוג המזונות אותם הם צורכים כבני נוער וכמבוגרים.[5]

השלכות בריאותיות של טלוויזיה

קיצור תוחלת החיים

לפי מחקר שפורסם בשנת 2011 בכתב העת הבריטי לרפואת ספורט, צפייה בטלוויזיה במשך שש שעות או יותר ביממה עלולה לקצר את תוחלת החיים בחמש שנים. גבר אוסטרלי ממוצע שצופה בטלוויזיה מקצר את חייו ב-1.8 שנים, ואשה תקצר את חייה ב-1.5 שנים, בהשוואה לאנשים שאינם צופים כלל בטלוויזיה.

ההסבר לכך הוא שצפייה ממושכת בטלוויזיה ידועה כתורמת למיעוט הפעילות הגופנית, להשמנה להרגלי תזונה, ולהרגלי שינה לא בריאים (ראו בהמשך) ושגורמים אלה ידועים כגורמי סיכון לתמותה מוקדמת, במיוחד מהתקפי לב ושבץ מוחי. המחקר שנערך על 11 אלף מבוגרים באוסטרליה, כלל שאלונים על זמן צפייה בטלוויזיה. ממצאי המחקר מובהקים ונלקחו גורמי סיכון נוספים כמו עישון וחוסר פעילות גופנית. מסקנת החוקרים היא שצפייה בטלוויזיה היא גורם תחלואה בר השוואה לזה של גורמי בריאות אחרים כמו משקל יתר ופעילות גופנית. [6] [6]

מחקר משנת 2012 של פרופסור I-Min Lee ושל Peter T Katzmarzyk מצא כי תוחלת החיים בלידה של תושבי ארצות הברית יכולה לעלות ב-2.0 שנים אם הם יצליחו להוריד את הישיבה העודפת לפחות מ-3 שעות ביום ולעלות את תוחלת החיים ב־1.38 שנים על הגבלת הצפייה בטלוויזיה ללא יותר משעתיים ביום. [7] זאת על בסיס מחקרים שקישרו בין פעילות גופנית להפחתת תמותה ממחלות לא מדבקות כמו סוכרת מסוג 2, סרטן השד, סרטן המעי הגס ומחלות לב.

טלוויזיה והשמנה בקרב ילדים ומבוגרים

מחקרים רבים מצביעים על כך שטלוויזיה ומחשב מקושרים עם השמנה בקרב ילדים ומבוגרים. בנוסף קיימות השפעות נוספות כמו הרגלי אכילה ופיתוח טעמים למזונות מתוקים ועתירי שומן.

האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים מצביעה על מספר אפיקים שבהם צפיה בטלוויזיה יכולה לתרום לעליה במשקל:[8]

למרות שלא ידועים המנגנונים המדויקים שבהן צפייה בטלוויזיה מעודדת השמנה, לטענת האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים, רוב החוקרים כיום מסכימים כי הראיות שמקשרות בין עודף צפייה בטלוויזיה לבין השמנה הן מספקות.[9][10][11]בוצעו עשרות מחקרי אורכיים ומחקרי קורלציה שמצביעים על קשר. מספר גדל והולך מבין המחקרים האלה מתייחסים גם למעמד סוציואקונומי ולאתניות שידוע שהם מרכיבי מפתח בהשמנה, ועדיין מוצאים כי צפייה בטלוויזיה היא גורם מרכזי להשמנה.[8]

שינוי קטן במאזן הקלוריות היומי, יכול להוביל להשמנה. עודף של 50 קלוריות ביום יכול להוביל לתוספת משקל של 2.5 קילו בשנה. שתיית פחית קולה ביום מובילה לתוספת משקל של 7.5 קילו. בארצות הברית, כמעט 40% מצריכת הקלוריות של ילדים מקורה בתוספים של שומן וסוכר למוצרים, ומשקאות תוססים ומיצים תורמים כ-10% מצריכת הקלוריות. [8]

הטמעת הרגלי אכילה ופרסום

סקירת מחקרים משנת 2012 שסקרה הרגלי אכילה של ילדים בגיל 2–6 מצאה כי עליה בכמות שעות הצפייה, מקושרת עם ירידה בכמות הפירות והירקות ועליה בצריכת הקלוריות. נתון זה משמעותי החל משעת צפייה ביום ומעלה.[12]

מחקר מ-2012 על 15,000 ילדים באירופה בני 2–9, מצא כי הגדלת שעות הצפייה בטלוויזיה, צפייה בזמן ארוחות ומכשירי טלוויזיה בחדרים מקושרים כולם להגדלה של משקל יתר ולצריכה גבוהה יותר של מוצרים עתירי שומן וסוכר. החוקרים מסבירים כי בנוסף לכך שהם בעלי משקל יתר, צפייה בטלוויזיה גוררת שינוי בטעמים לכיוון של מזונות שמנים ובעיקר מתוקים יותר. [13] מחקר נוסף מ-2012 על כמה מאות בני נוער, מצא קשר חלש יותר בין טלוויזיה להשמנה, אבל שלל קשר אפשרי הפוך - לפיו ילדים שמנים רואים יותר טלוויזיה. [7]

זמן מסך קשור בתדירות גבוהה יותר של אכילת מזון מהיר ותעשייתי: במחקר שפורסם בשנת 2006, נמצא שככל שהילדים בילו זמן רב יותר מול משחקי וידאו ומחשב כך אכלו כמות גדולה יותר של מזון מהיר.[4]

כאמור, אפיק מרכזי אחד להשמנה בקרב מבוגרים וילדים קשור לעידוד מזון רווי שומן ומתוק בפרסומות ובתכנים. צפייה בטלוויזיה פוגעת באיכות התזונה של ילדים. במחקר שפורסם בשנת 2008 נמצא, שעל כל שעת צפיה בטלוויזיה ביום, עלתה צריכת הקלוריות ממגוון מזונות מתוקים ועתירי שומן, ובמקביל, פחתה צריכת הפירות והירקות, וכן רכיבים כמו סידן וסיבים תזונתיים.[4]

הסחות דעת בזמן האכילה מגבירים את צריכת המזון

הטמעת הרגלי אכילה בזמן צפייה בטלוויזיה: בחלק מהמשפחות ההורים אוכלים מול הטלוויזיה ולעיתים גם מאכילים את הילדים מגיל הינקות מול הטלוויזיה כדי "שיאכלו טוב יותר". כאשר נטמע ההרגל של אכילה ליד טלוויזיה, נוצר גם הרגל לפיו כאשר צופים בטלוויזיה יש לעשות זאת בליווי אוכל.[4]

אכילה במהלך צפייה בטלוויזיה פוגעת באיתותי השובע: ילדים בריאים נולדים עם היכולת לווסת את כמות המזון הדרושה לגדילה תקינה. הסחת הדעת בזמן האכילה, כמו על ידי טלוויזיה או מחשב, עלולה לפגוע במודעות לתחושת השובע ובכך לגרום לאכילה עודפת.[4]

עיצוב להרזיה הוא שמו של ספר ושל גישה לתזונה מאת פרופ' בריאן וונסינק. וונסינק מדגיש את ההשפעה של הסחות דעת ועיצוב סביבת מכירה והגשת המזון על כמות הקלוריות שאנו צורכים. מחקר של וונסינק משנת 2005 הוא נתן לאנשים לאכול מרק ולחלקם הייתה קערה עם צינור נסתר שמילא את קערה. אלו שהייתה להם קערה כזו אכלו 73% יותר מרק מיתר הנסיינים, הם גם העריכו את מספר הקלוריות שצרכו בצורה פחות מדוייקת מנסיינים עם צלחת רגילה. אנשים שאכלו לבד שמו לב שמשהו לא בסדר, אבל כאשר היו בקבוצות של ארבעה אנשים ודיברו על נושאים שונים לא שמו לב. המסקנה של וונסינק היא שאכילה, צפייה בטלוויזיה, קריאה או הסחות דעת אחרות בזמן הארוחה יכולה להשפיע על כמות המזון שאנו צורכים. כדי לשים לב מה אנחנו אוכלים עלינו להשקיע בדבר מחשבה, וזה גובה מחיר נפשי, שאותו רוב האנשים מעיפים לא לשלם - זה לא מעניין ויכול לגרום לרגשות אשם, אנשים מעדיפים לבצע פעילויות יותר נחמדות בזמן האוכל. את הקושי שלנו להעריך כמה אנחנו אוכלים הוא מכנה mindless margin - אכילה לא מודעת שיכולה להעלות את צריכת המזון ב-20% [14]

במחקר שפורסם בשנת 2007, נמצא שילדים בני 9–12 אשר היו מרוכזים בצפייה בטלוויזיה אכלו כמות גדולה יותר של מזון וצרכו יותר קלוריות לעומת ילדים שלא צפו בטלוויזיה.[4]

מחקר משנת 2002 מצא כי פעילות גופנית בקרב בני נוער מקושרת עם פחות שעות טלוויזיה ועם פחות השמנה, אבל שצפייה בטלוויזיה משפיעה יותר מאשר הפעילות הגופנית. [15]

צמצום הפעילות הגופנית

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – אורח חיים יושבני

פעילות עם אמצעי מדיה כמו מחשב וטלוויזיה צורכת יותר זמן מכל פעילות אחרת של ילדים, מלבד שינה, ועומדת על 7 שעות בארצות הברית. יש מחקרים רבים שמראים על ירידה בפעילות הגופנית עם העלייה בזמן המסך ואילו מחקרים אחרים לא מוצאים זאת. ילדים שמשתמשים הרבה באמצעי מדיה יכולים להיות יושבניים יותר באופן כללי או שהדבר יכול לנובע מהגדרות שונות של מהי פעילות גופנית. [8]

מחקרי התערבות שבהם בוצעה הורדה של זמן השימוש במדיה, הגברת הפעילות הגופנית ושיפור הרגלי התזונה הצליחו לעצור את העליה במשקל, גם אם לא להוריד את משקל הגוף חזרה למצב הקודם. משחקי וידאו שמשלבים פעילות גופנית עשויים להיות מועילים בהקשר זה, והם דומים להשקעת מאמץ בעת הליכה מתונה. [8]

לפעילות גופנית יש השפעה הן על המשקל (אם כי קשר כזה אינו ברור מאליו, ראו השמנה) והן כגורם בריאותי חשוב בפני עצמו. פרופסור אי-מין לי (I-Min Lee), מבית הספר לבריאות הציבור באוניברסיטת הרווארד בארצות הברית, פרסמה סדרת מחקרים על תת-פעילות גופנית בירחון The Lancet בשנת 2012. צוות חוקרים בראשותה של פרופסור לי, העריך את כמות התחלואה והתמותה הנגרמים מאורח חיים בישיבה ברחבי העולם. לשם כך הם השתמשו בהערכות שמרניות של כמות התחלואה העודפת הנגרמת מתת פעילות גופנית למחלות לא מדבקות ידועות כמו מחלות לב, סוכרת מסוג 2 וסרטן - במיוחד סרטן השד וסרטן המעי הגס, שקושרו במחקרים קודמים לאורח חיים יושבני. במאמר שפורסם בירחון The Lancet בשנת 2012 הם מצאו כי אורח חיים יושבני גורם לעודף תחלואה של 6%-10% במחלות אלה, ולתמותה של 5.3 מיליון בני אדם בשנה (לעומת 5 מיליון בני אדם שמתים מעישון). הפסקת אורח החיים היושבני תוביל בממוצע להגדלת תוחלת החיים בלידה של 6 חודשים ו-24 יום. ברחבי העולם, אורח החיים היושבני מוביל ל-9% מכלל מקרי המוות הניתנים למניעה [16][8]

כאשר ילד בוחר שלא לצאת ולעסוק בפעילות גופנית יש לכך השפעה מערכתית גם על ילדים אחרים, דרך שני אפיקי השפעה. האחד הוא דרך השפעה על העדפות והרגלי משחק של חבריו. האפיק השני הוא דרך הסיכוי להמצאות של חברי משחק בקרבת הבית של ילדים שכנים. רוב הפעילות הגופנית של ילדים מבוצעת בקבוצות קטנות ולא כיחידים, במשחקים כמו כדורגל, כדורסל, מחבואים, תופסת, משחקי דמיון ועוד. גם בקרב מבוגרים יש להעדפה של שכנים ומכרים השפעה על יכולת הקיום של קבוצות ספורט מקומיות, על נורמות חברתיות הנוגעות לבריאות וספורט, וכן לדרישה של מתקני ספורט וכן מסלולי הליכה ושבילי אופניים מול העירייה.

המלצות משרד הבריאות האמריקאי משנת 2008, ושל משרד הבריאות הישראלי בעקבותיו, הן ביצוע של לפחות 150 דקות מצטברות בשבוע של פעילות בעצימות בינונית או 75 דקות של פעילות בעצימות גבוהה או שילוב של השניים, כאשר בכל פעם הפעילות תימשך לפחות 10 דקות.[9]

צמצום הפעילות משפחתית

ישיבה מול טלוויזיות ומסכים אחרים באה על חשבון היבטים אחרים בחיים ולא רק על חשבון פעילות גופנית של הילד. אחד התחומים שנפגעים הם פעילות משפחתית כמו הליכה לים או לפארק יחד עם ההורים, הקראת סיפורים או ארוחות משותפות.

מחקר שפורסם בכתב העת Developmental & Behavioral Pediatrics, בשנת 2014, נערך בקרב 8,550 ילדים בגילאי טרום בית-ספר בניו-יורק, ארה"ב. המחקר בדק פעילויות המשפחתיות שונות: ארוחת ערב משותפת עם כל בני המשפחה (הארוחה העיקרית ביום), קריאה או סיפור סיפורים, שירה משותפת ומשחקים משותפים. נבדקה גם התדירות של הפעילויות. במקביל, בעזרת ההורים, ניתן לכל ילד ציון רגשי-חברתי המשקף את מידת הבגרות הנפשית והיכולות החברתיות של הילדים. לפי המאמר, הפעילויות שהשפיעו על גובה הציון בצורה המובהקת ביותר היו: סיפור סיפורים או שירה משותפת, ארוחות ערב משפחתיות ומשחק משותף, בעוד שקריאה משותפת בספרים לא השפיעה על גובה הציון. החוקרים ציינו את ההשפעה של הרגלי הפעילות המשפחתית על הגדלת הסיכוי לבריאות נפשית וכשירות חברתית אצל ילדים לפני כיתה א'.[17] [10] [11] [12]

מחקר משנת 2000 הראה כי פעילות גופנית משותפת של הורים וילדים מקושרת באופן סטטיסטי חיובי עם פעילות גופנית מוגברת בקרב ילדים. [18]

שיבוש דפוסי שינה

האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים טוענת כי ידוע שטלוויזיה ואמצעי מדיה אחרים באים על חשבון שעות שינה וגורמים להפרעות בשינה של ילדים ונערים.[8] דבר זה יכול ליצור בעיות שונות כמו בעיות ריכוז, התפתחות, והתנהגות.

מחקר ארוך טווח, על מתבגרים בניו יורק מצא כי צפייה בטלוויזיה של 3 שעות ביום או יותר, הכפילה את הסיכוי לקשיי הרדמות בהשוואה למתבגרים שצפו פחות משעה ביום.[8]

יש כיום גם עדויות כי שעות שינה מאוחרות יותר ופחות שינה עשויות להיות קשורות לסיכון מוגבר להשמנת יתר. המכניזם יכול להיות שהפסד שינה עלול להוביל לעודף נשנוש ולצריכה של מזון פחות בריא כדי לשמור על עירנות, או שמניעת שינה מובילה לעייפות ולכן להעדפת פעילות שנעשית בישיבה, או שילדים שלא ישנים מספיק מפתחים שינוי מטבולי. [8]

מתח נפשי

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מתח נפשי

טלוויזיה יכולה להוביל גם למתח נפשי - סטרס (stress -מתח נפשי). דבר זה יכול להיות גורם בהשמנה. למרות שנעשו רק מעט מחקרים בתחום עד כה. לדוגמה מחקר סקוטי של כ-1,500 ילדים בני 4–12 מצא כי היקף צפיה גבוה יותר בטלוויזיה מובילה למתח נפשי בילדים, וכי אפקט זה הוא נפרד מהיבט של ירידה בפעילות גופנית ומוחמר על ידה. [8] למתח נפשי יש השפעות בריאותיות שנחקרות בשנים האחרונות. השפעות ישירות של מתח נפשי עלולות להיות הגברת לחץ דם ומחלות לב. השפעות אחרות נוגעות לנסיונות התמודדות לא מוצלחים עם מתח נפשי הכוללות עודף שתייה של קפאין, אימוץ הרגלי נישנוש ואכילה כמנגנון פיצוי והרגעה, עישון, צריכת אלכוהול, צריכת סמים וצריכת תרופות.

השפעות ארוכות טווח

מספר השעות בהן צופים במהלך הילדות משפיע גם לטווח הרחוק:

מחקר אוסטרלי משנת 2004 מצא כי צפייה בטלוויזיה בגיל הילדות במשך שעתיים ומעלה, מגדיל את הסיכון למשקל יתר, כושר גופני נמוך, עישון, ורמות גבוהות של כולסטרול בקרב אותם אנשים שהגיעו לגיל 26. הסיכון לכל הבעיות האלה גדל ב-15%-17% לעומת ילדים שצפו פחות שעות. קשר זה נמצא לאחר שלקחו בחשבון גם משתנים אחרים שיכלו להשפיע כמו מעמד סוציו-דמוגרפי, אינדקס משקל בגיל 5, אינדקס משקל של ההורים, עישון של ההורים, או פעילות גופנית בגיל 15.[19]

על פי מחקר שפורסם ב-2008, נמדדו מספר שעות הצפיה של למעלה מ-1,000 גברים ונשים שנולדו בתחילת שנות השבעים. נמצא שככל שמספר שעות הצפייה היה גבוה יותר בילדות, כך גדל הסיכון למדד מסת גוף (BMI) גבוה, ולסיבולת לב-ריאות נמוכה. כלומר, ההשפעה השלילית של צפייה מרובה מדי בטלוויזיה במהלך הילדות נמשכת גם לשנות הבגרות.[4]

תסמונות מטבולית

זמן מסך ארוך יותר מגביר את סיכון לתסמונת המטבולית: התסמונת המטבולית היא קבוצה של גורמי סיכון למחלות לב וכלי דם ולסוכרת סוג 2. על פי מחקר שפורסם ב-2008 נמצא, כי ככל שזמן המסך גבוה יותר, גדל גם הסיכון לתסמונת המטבולית. מתברר כי צפייה של 3 שעות ביום מגבירה פי שניים את הסיכון, וצפייה של 5 שעות ביום מגבירה את הסיכון פי שלושה.[4]

טלוויזיה ואלימות

בשנת 2007 פרסמו הכלכלן פרופ' פרדריק צימרמן ורופא הילדים ד"ר דמיטרי כריסטאקיס, שניהם מאוניברסיטת וושינגטון, מחקר בכתב העת פדיאטריקס של האקדמיה האמריקנית לרפואת ילדים. השניים עובדים בתחום במשך שנים והם מתנגדים בולטים לצפייה בטלוויזיה בגיל הרך. במחקר בדקו החוקרים במשך 5 שנים השפעה של "טלוויזיה אלימה" על הילדים: הדבר כולל סרטי מתח ופעולה, אבל גם תוכניות כמו ספיידרמן, מלך האריות ופאוור ריינג'רס, אשר כביכול מיועדות לילדים.[20]

על פי המחקר, ילדים זכרים הצופה ב"טלוויזיה אלימה" במשך שעה אחת ביום, מועד פי ארבעה יותר להתנהג בצורה אלימה: בעיות משמעת, התנהגות אכזרית, אי הבעת חרטה ורמאות יחסית לילד שלא נחשף לתכנים כאלו. [20] ילדות שצפו בתכנים אלימים בטלוויזיה היו גם הן מועדות באותה מידה לבעיות קשב וריכוז, אבל לא לאלימות.[20]

הפרעות קשב וריכוז

צימרמן וכריסטאקיס פרסמו בירחון פדיאטריקס בשנת 2004 מחקר אודות השפעת צפייה בטלוויזיה על התפתחו הפרעות קשב וריכוז בגיל מבוגר יותר. המחקר הצביע על קיום על קשר ישיר בין הרגלי הצפייה בגיל הרך לפיתוח הפרעות ריכוז בגיל מבוגר יותר.

מחקר נוסף שערכו צימרמן וכריסטאקיס, פורסם בשנת 2007 בירחון פדיאטריקס. המחקר בדק השפעות של סוג התכנים בתוכניות טלוויזיה על הפרעות התנהגות. התוכניות חולקו לשלוש קטגוריות: תוכניות חינוכיות, תוכניות לא חינוכיות ותוכניות אלימות (כולן לגילי 3–7). לפי המחקר אין קשר בין צפייה בתוכניות חינוכיות להפרעות ריכוז, אבל בתוכניות לא חינוכיות או אלימות יש קשר ברור להפרעות קשב וריכוז. על פי דפנה למיש מהחוג לתקשורת באוניברסיטת תל אביב, יש להתייחס בזהירות למחקרים מאין אלה. שכן ייתכן לדוגמה שבעיות ריכוז נובעות גם מדברים אחרים וכי בעידן של היום בעיות כאלה יכולות להפוך ליתרונות. [20]

צריכת יתר ומתח בגלל הגברת תגובה מכוונות

תגובה מכוונת (Oriented response), שתוארה לראשונה על איוון פאבלוב בשנת 1927, היא התגובה החזותית או השמיעתית האינסטינקטיבית שלנו לכל גירוי פתאומי או חדש. התגובה היא שריד אבולוציוני, רגישות מובנית לתנועה ולאיומים אפשריים מצד טורפים וסכנות דומות. תגובות מכוונות טיפוסיות גורמות להרחבת כלי הדם המובילים אל המוח, להאטת קצב פעימות הלב ולהתכווצות כלי דם לקבוצות שרירים עיקריים. גלי האלפא במוח נחסמים לכמה שניות לפני שהם חוזרים לרמת הבסיס הנקבעת על ידי הרמה הכללית של עוררות מנטלית. המוח מתמקד באיסוף מידע רב יותר ושאר הגוף נרגע. דבר זה מוכר גם כאינסטניקט ברח או הלחם.

לפי ד"ר דויד סרוואן-שרייבר, יש מנגנונים ל"עקיפת" המוח החושב לצרכי פעולה מהירה או תגובה לאירוע חשוב. מסיבה זו אנו יכולים "להתעורר" ולפעול במהירות במהלך נסיעה כאשר פתאום אנו מבחינים במשאית מאיימת, או להשתתקות של שני גברים העסוקים בשיחה כאשר לחדר פוסעת אישה יפה. [21]

בשידור טלוויזיה וקולנוע קיימים מאפיינים פורמליים. אלו הם מאפיינים פשוטים בשידור הטלוויזיה – מעברים, צורות עריכה, תקריבי דמויות שעל המסך (זום), צילום פנורמה ורעשים פתאומיים. ניתן להבחין בהבדלים בקצב של מאפיינים פורמליים או "רעשים" כאשר משווים תוכנית חינוכית או סרט קולנוע ישן, לסרטי מודרני או לתוכניות מודרניות (הדבר בולט במיוחד בקליפים, או סרטי פעולה, אבל קיים גם בסדרות משטרה, קומדיות וכו') שיש בהם קצב מהיר בהרבה של התרחשויות. המדיום הישן או החינוכי יותר נראה "איטי" יותר, למרות שהאנשים בו לא זזים יותר לאט. ההבדל הוא הכמות והקצב של המאפיינים הפורמליים.

בשנת 1986, ביירון ריבס מאוניברסיטת סטנפורד, אסתר טורסון מאוניברסיטת מיזורי ועמיתיהם מחקר בשאלה אם "רעשים" אלה יכולים לגרור עלולים לגרום להפעלה של תגובת המכוונות באופן המקבע את תשומת הלב על המרקע. החוקרים הגיעו למסקנה ש"רעשים" כאלה גוררים תגובות לא רצוניות באמצעות "משיכת תשומת הלב על ידי הגורם ההתפתחותי של עצם גילוי התנועה. הצורה, ולא התוכן, של הטלוויזיה היא הדבר המיוחד".[3]

בשנים שחלפו מאז פרסמו ריבס וטורסון את מחקרם פורץ הדרך, עסקו בכך חוקרים לעומק הסוגיה. קבוצת המחקר של אני לאנג באוניברסיטת אינדיאנה הדגימה כי קצב פעימות הלב יורד למשך ארבע עד שש שניות לאחר גירוי מכוון. בקטעי פרסומת, קטעי פעולה וקליפים של מוזיקה, המאפיינים הפורמליים (מעברים, עריכה וכיו"ב) מופיעים בקצב של אחד לשנייה, ובצורה זו מפעילים את התגובה המכוונת ברציפות.[3]

תגובת המכוונות עשויה להסביר באופן חלקי הערות טיפוסיות של צופים כגון: "אם הטלוויזיה פועלת, פשוט איני מסוגל להפסיק להסתכל", "איני רוצה לצפות כל כך הרבה בטלוויזיה, אך זה לא בשליטתי", ו"אני מרגיש מהופנט כאשר אני צופה בטלוויזיה".[3]

על פי הפעיל החברתי ואיש המדיה קאלה לאסן בספר שיבוש תרבות, תוכניות רבות בטלוויזיה ובקולנוע גורמות כיום ל"רעשים" כמו מעברים או ראש פתאומי כדי ליצור עניין אצל הצופה וללכוד את תשומת ליבו. לפי לאסן דבר זה גורר גם תגובת "תגובת הילחם או ברח" שגורמת לנזקים בריאותיים.

השפעות בריאותיות נוספות

ד"ר מוטי לוי, הרופא הראשי ברשת מרפאות כללית רפואה משלימה, מונה השפעות בריאותיות נוספות של צפייה בטלוויזיה בקרב ילדים:[13]

  • חשיפה לאלימות. ילד ישראלי ממוצע, שצופה בטלוויזיה ארבע שעות ביום, ייחשף עד גיל 13 למאה אלף מעשי אלימות ול-8,000 מעשי רצח. דבר זה יחד עם מוטיבים נוספים כמו התעלמות מהסבל שנגרם למי שחווה אלימות עלול לגרור נטיה גבוהה יותר לאלימות וסובלנות אליה.
  • האטה בהתפתחות המוטורית - בקרב ילדים שמסתכלים זמן רב בטלוויזיה ולכן לא עוסקים בפעילות גופנית.
  • עומס יתר של חוויות - עומס היתר נוצר כתוצאה מקצב אירועים ותמונות בקצב מהיר. לעומת זאת, בגן, בבית ובבית הספר הילד משועמם כי הוא התרגל לעוצמת גירוי גבוהה ולקצב מהיר יותר. החיים נראים משעממים ואפורים ודבר זה גורם לבעיות התנהגות.
  • עלייה בצריכת סיגריות ואלכוהול (בקרב נערים) כחיקוי להתנהגות השחקנים על המרקע

פעילות בעולם ובישראל

בגלל המחקרים הקושרים בין צפייה מרובת שעות בטלוויזיה לבין בעיות בריאות, בעיקר בהקשרים של תזונה, השמנה ומחלות לב, מתפתחת בשנים האחרונות מודעות בקרב גופי חקיקה ובריאות בעולם כדי להגביל פרסומות למזון לא בריא המיועדות לילדים ולנוער, וכן לפעילות להקטנת שעות הצפייה.

במרץ 2011 פרסם ארגון הבריאות העולמי המלצה המעודדת את המדינות החברות לזהות מידע על ההיקף, האופי וההשפעות של שיווק מזון לילדים. כמו כן, מעודדת ההמלצה לתמוך במחקר המתמקד ביישום והערכה של מדיניות שמטרתה להקטין את השפעת שיווק מזונות עתירי שומן רווי, שומן טרנס, סוכרים פשוטים ומלח. הארגון הציע לנטר את השפעות שיווק המזון על התפיסה, ההעדפות והתנהגות האכילה של ילדים באמצעות סקרים על התנהגות קניה ודוחות עסקי המזון על מכירות ומגמות קניה.[5]

במדינות בעולם, כולל במדינות האיחוד האירופי, יש הגבלות על פרסום ועל שיווק של מזון בעל ערך תזונתי נמוך המכוונים לילדים, בחלקן באמצעות חקיקה ובחלקן באמצעות הטלת האחריות על תעשיית המזון.[5]

מנתוני ארגון הבריאות העולמי עולה כי ישראל נמנית על עשר המדינות המובילות בעליית שיעורי ההשמנה בעולם. [5] הצריכה של מזונות לא בריאים כמו ג'אנק פוד, חטיפים מלוחים וממתקים עולה. במקביל יש עלייה בהשמנה ובבעיות בריאות ונפש אחרות הקשורות למזון לא בריא כמו בעיות קשב וריכוז, סוכרת מסוג 2, אנורקסיה ועוד.

בשנת 2007 פרסם ארגון רופאי הילדים בכתב העת "פדיאטריקס" המלצה להגביל את זמן המסך לשעתיים ביום, או פחות מכך, כדי למנוע השמנה. לילדים המטופלים בהשמנה קיימת, ההמלצה היא להגביל את זמן המסך לשעה ביום, ולא יותר מכך. [4]

האקדמיה האמריקאית לרפואת ילדים (American Academy of Pediatrics) פרסמה בשנת 2011 המלצה להימנע מ-"זמן מסך" לפני גיל שנתיים, ולא יותר מ-1–2 שעות ביום של צפייה איכותית לילדים גדולים יותר, ולהימנע ממכשור אלקטרוני בחדרים של ילדים צעירים.[14]

בישראל פורסם מאמר באתר משרדי הבריאות והחינוך שמעודד הגבלות על צפייה בטלוויזיה לילדים. הגבלות אלו כוללות נסיון להפחית את זמן הצפייה לשעתיים ביום, לאכול רק ליד שולחן האוכל ולהוציא טלוויזיות מחדרים של ילדים. [15]

השלכות חברתיות של הטלוויזיה

לא כל ההשלכות החברתיות של טלוויזיה ברורות, היות וחברות שבהן יש טלוויזיה יש גם טכנולוגיות רבות אחרות.

השפעות על תפיסת המציאות של הצופים

פרופסור ג'ורג' גרבנר היא אחד מחוקרי התקשורת הראשונים שבדק מה ההשפעות של צפייה בטלוויזיה על צופים. גרבנר פיתח את תאוריית "הבניית המציאות" או "אפקט הטיפוח" (Cultivation theory). הגישה מתמקדת באופן בו תקשורת ההמונים (ובעיקר הטלוויזיה) מעצבות את תפיסת העולם של הפרטים בחברה. להלן מספר מושגים התאוריה:

  • "עולם מיד שנייה" (Second Hand World): עולם מתווך אותו אנחנו מכירים דרך סוכן. מרבית הידע שיש לנו על העולם לא בא בעקבות התנסות אישית אלא באמצעות מתווכים. במקרים קיצוניים אנשים מתקשים להאמין לדברים שנאמרו אלא אם ראו אותם מופיעים בתקשורת או בטלוויזיה. כמו כן יש תחושה שהטלוויזיה מציגה את העולם האמיתי.
  • "טיפוח" (Cultivation): מושג מאוחר עבור המונח "הבניית המציאות". תיאוריית הבניית המציאות טוענת כי לצפייה חוזרת יומיומית בטלוויזיה ישנה השפעה על תפיסת המציאות של הצופים, באופן שהולך ומדמה את המציאות לטלוויזיה. כך, למשל, צופי טלוויזיה כבדים נוטים יותר מצופים קלים להאמין כי מספר עורכי הדין והשוטרים גבוה ממספר המורים (במציאות המצב הפוך), וכי כל אדם עשירי הוא עבריין מורשע (במציאות מדובר לכל היותר בעשירית מזה). התוצאה אחת של טיפוח היא שצופי טלוויזיה כבדים חיים בתחושת פחד ואיום, שזכתה לשם "סינדרום העולם האכזר" (Mean world syndrome).
  • "האחדה" (Mainstreaming): התוצר של הבניית המציאות. תפיסת עולם הומוגנית המשותפת לאנשים מסביבות שונות. תפיסה זאת נוצרת בתהליך הטיפוח בו תפיסת העולם מגובשת דרך תקשורת ההמונים. השימוש בידע שנרכש דרך סוכן המונים יוצר האחדה של תפיסות מעבר להבדלים של רקע תרבותי. ככל שיותר אנשים צופים בטלוויזיה כך תפיסת העולם שלהם הופכת אחידה.

חוקרים מאוחרים יותר מציינים כיום כיצד הטלוויזיה, תכני וידאו באינטרנט והתקשורת העולמים ממלאים תפקיד מרכזי בהצלחה של טרור בינלאומי - פיגוע שמתרחש בצד השני של העולם מגיע תוך דקות אלינו והופך לחלק מהאיומים הנתפסים על ביטחוננו. בעוד שמקומות רבים בעולם הפכו דווקא בטוחים יותר (בגלל כמות נמוכה יותר של מלחמות, אסונות ותאונות) התחושה הסובייקטיבית היא הפוכה. לתקשורת יש אינטרס ברור לשווק את אירועי הטרור בגלל שאלו מגבירים את העניין של הצופים ולכן מסייעים לאחוזי הצפייה. הדבר משרת גם את ארגוני הטרור שכן הפיגוע שהם מבצעים מקבל תפוצה רחבה יותר שמפחידה יותר אנשים בצורה חזקה יותר.

ירידה בהון החברתי

לפי פרופסור רוברט פטנאם, צפייה בטלוויזיה היא אחת הסיבות המרכזיות, יחד עם פרבור, ויציאת נשים לעבודה לירידה בהון חברתי - כמות ואיכות הקשרים החברתיים בתוך ובין קהילות.[16] לפי פטנאם ולפי חוקרים אחרים לכמות ההון החברתי יש השלכות חברתיות רבות כמו השפעות על הבריאות ועל הרווחה הנפשית, השפעות כלכליות כמו ירידה בשחיתות ובפשיעה ועוד. פטנאם טוען כי "אנשים רואים 'חברים' במקום לרכוש לעצמם חברים".

ריכוזיות מידע וקשרי הון-שלטון

טלוויזיה משפיעה על מידת הריכוזיות של הפצת המידע ודרכו על היבטים חשובים כמו יצירה ושמירה על מיתוסים ועל סדר חברתי מסויים. דרך השפעות חשובות על התרבות, על הפוליטיקה ואל אתוסים הנוגעים לכלכלה ולנושאים אחרים לטלוויזיה יש השפעה חשובה מאוד על סדר היום הציבור, על הדרך בה אנשים משקיפים על המציאות, על התפיסה העצמית שלהם, על תפיסות פוליטיות, בחירות פוליטיות ובחירות כלכליות שיש להן השלכות פוליטיות.

החל מהבשלת מהפכת הדפוס ועד לתום המחצית הראשונה של המאה ה-20, לספרים ולאחר מכן גם לעיתונים הייתה השפעה חשובה על דעת הקהל. דוגמאות בולטות לכך הן ספרים אשר שינו מיתוסים שרווחו קודם לכן: הכתבים של מרתין לותר והמהפכה הפרוטסטנטית, ספריו של תומאס פיין לקראת המהפכה האמריקאית, "מוצא המינים" של דארווין, "המניפסט הקומוניסטי" של קרל מארקס, "מדינת היהודים" של הרצל, ולהבדיל "מיין קאמפ" של היטלר. באותה תקופה היה פער טכנולוגי קטן יחסית בין מכונות דפוס קטנות לבין מכונות דפוס משוכללות - היות ולא היה שימוש בדיו צבעוני או במכבשי ענק. כך ארגוני זכויות אדם, ארגוני נשים, איגודי עובדים ואנרכיסטים יכלו להוציא ספרים, ירחונים וכתבי-עת אחרים, שהיו בעלי תפוצה רחבה.

הטלוויזיה היא מדיום יקר להפקה (לעומת ספרים, עיתונים) ולכן דורשת חברות הפקה ושידור יקרות. בנוסף, הרדיו והטלוויזיה דרשו בעבר משאב משותף של רוחב-פס באוויר. בזמן אסון הטיטאניק עוד היה רוחב הפס של השידור פתוח לכל, ודבר זה יצר אנדרלמוסיה ששיבשה את הגעת הסיוע לספינה. לאחר מכן הממשלה תפסה שליטה על רוחב הפס, החרימה חלק ממנו לטובת הצבא, ומכרה זיכיונות שלו לגופים מסחריים גדולים.

דברים אלו תורמים לריכוזיות של אמצעי שידור, תכנים ומסרים. רוב התכנים העולמיים מופקים על ידי מספר מצומצם של חברות מדיה ענקיות, כמו דיסני, פוקס ועוד 2–3 חברות ענק. רוב גופי השידור הם תאגידים מסחריים גדולים או רב-לאומיים. מצב זה גרם לעלייה בריכוזיות התקשורת בשנים 1950–2000. בתקופה זו רוב האג'נדה - על איזה נושאים חברתיים מדברים, ובאיזה דגש, ומאיזה נושאים מתעלמים נקבעה על ידי העיתונים המרכזיים וערוצי הטלוויזיה.

מצב זה הולך ומשתנה כיום שכן יש הוזלה של הוצאות הדפוס, בצד צריכה גדלה של תכנים מהאינטרנט. רוב אזרחי המערב וחלק מתושבי המדינות העניות יכולים לפתוח תחנת רדיו באינטרנט, בלוג וכו'. קבוצות בפייסבוק ופורומים מאפשרים לשתף ולהעביר מידע בצורה רשתית. דוגמה להשפעות של מדיה זו הן המהפכה במצרים ובאלג'יר, התקוממות הסטודנטים באיראן, בחירת אובמה לנשיא בארצות הברית והמאבק לדמוקרטיה ברוסיה. כל השינויים האלה היו קשים בהרבה בעידן של טלוויזיה ממלכתית או מסחרים כספקית תכנים עיקרית. בתגובה משטרים דיקטטורים כמו סין, צפון קוריאה, מגבילים או אוסרים גישה לאינטרנט והמשטר ברוסיה נאבק ברשתות חברתיות כמו פייסבוק.

דוגמה להשפעת הטלוויזיה על סדר היום הציבורי מובאת על ידי העיתונאי הכלכלי גיא רולניק בסדרה "מגש הכסף". בתחילת הסדרה מציג רולניק את משפחות ההון בישראל, את הקשרים ביניהן ואת השליטה שלהן על המערכת הפיננסית בישראל ודרכה את השפעתן על כלכלת ישראל ועל הפוליטיקה. בהמשך מציג רולניק את הבעלות בערוץ 2 שנשלט על ידי אותם בעלי הון. לפי רולניק מותר לדבר בערוץ על פוליטיקאי זה או אחר מכל קצוות הקשת הפוליטית אבל אסור לדבר על הדרכים בהן בעלי ההון משפיעים על הפוליטיקה הכלכלה והחברה.[17]

צנזורה

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים – אדבסטרס, תביעות השתקה

צנזורה וקביעת התכנים בטלוויזיה, בדגש על תכני החדשות, על ידי השלטון נפוצים מאוד במשטרים דיקטטורים. מה שלא נוח לדיקטטור להראות לא מכוסה, ומה שאין ברירה לכסות בעקבות כיסוי במקורות אחרים כמו עיתונים או אינטרנט מסוקר מזווית נוחה ככל האפשר לשלטונות.

צנזור של תכנים בטלוויזיה על רקע מסחרי מתרחש בדרך כלל בצורה פחות בוטה וגלויה. צורה אחת היא סירוב לפרסם תכנים מבחוץ. בשנת 1988 סרבו חברות טלוויזיה להציג סרטון של קאלה לאסן אודות הגנה על יערות נגד כריתת יערות, למרות שהן אישרו סרטון פרסומת הפוך של חברות לכריתת יערות. דבר זה הוביל להקמת אדבסטרס. לאחר מכן בשנות ה-90 של המאה ה-20 וה-2000 סרבו רוב חברות הטלוויזיה בארצות הברית, למעט CNN, להציג את סרטון הפרסומת ליום ללא קניות.

צורה סמויה יותר של צנזורה היא צנזורה פנימית על התכנים בערוצים מפחד של פגיעה במפרסמים, בממשלה או בגלל איום מפורש או סמוי בתביעות השתקה. דבר זה אינו מיוחד רק לטלוויזיה, אך הוא משפיע בצורה חזקה יותר הן בגלל הפופולריות שלה והן בגלל המצב הכלכלי הקשה של חלק מהערוצים. להלן דוגמאות לתביעות דיבה נגד טלוויזיה, שנחשבות כתביעות השתקה שהתקיימו בישראל:

תביעת הדיבה של האחים עופר נגד מיקי רוזנטל

בשנת 2008 הגישה משפחת עופר תביעת דיבה על סכום עתק נגד העיתונאי מיקי רוזנטל, בעקבות סרטו שיטת השקשוקה שעסק בקשרי הון-שלטון בישראל דרך הצגת הקשרים בין המדינה לבין משפחת עופר.[22]. התמיכה הציבורית הרחבה ברוזנטל הביאה יותר מאלף גולשי אינטרנט לחתום על כתב התחייבות, בו כל אחד מהם יישא באלפית מהסכום שרוזנטל יידרש לשלם, אם משפחת עופר תזכה בתביעה[23]. התביעה הוסרה לבסוף לאחר שעידן עופר התבקש על ידי בית המשפט לספק פרטים בנוגע לחברות אליהן קשורים בני המשפחה.[24]

איום בתביעת דיבה שלדון אדלסון נגד ערוץ 10

בינואר 2011, בכתבה של אבנר הופשטיין ששודרה בתוכנית "השבוע" 2011 פרסם ערוץ 10 תחקיר על איש העסקים שלדון אדלסון בעל השליטה בעיתון ישראל היום. בעקבות התחקיר קיבל הערוץ איום בתביעת דיבה מצד אדלסון. בתגובה לכך התנצלו אנשי מערכת התוכנית "השבוע" בשידור חי, בפני שלדון אדלסון ביולי אותה שנה. ראודור בנזימן, מי שהיה מנכ"ל ערוץ 10, התפטר מתפקידו בעקבות ההתנצלות. [18] בנזימן טען כי רון לאודר הפעיל לחץ ישיר על הערוץ להתנצל.[19] בראיון שנערך עימו לעיתון הארץ סיפר בנזימן כי מצבו הפיננסי של הערוץ היה גרוע ולא איפשר לו לעמוד במשפט ארוך ויקר ולכן נאלץ להתקפל. [20]

השפעות תביעה זו קיימות עד היום. לטענת אילנה דיין, החשש שלה לבצע תחקירים בנושא הון-שלטון אינו נובע מלחצים של בעלי הערוץ, אלא מכך שאיום בתביעת כמו זה של אדלסון, יגרור לחץ כלכלי כבד על הערוץ, ומכאן תהיה קצרה הדרך להתנצלות והתקפלות.[21]

השפעה הטלוויזיה על הפוליטיקה

בהיבטים רבים השפעת הטלוויזיה על הפוליטיקה נמשכת גם היום, במיוחד בהקשר של התמודדות פוליטיקאים לבחירות והשפעה על דעת הקהל. מסיבה זו כבר עשרות שנים וגם היום, פוליטיקאים שוכרים מומחים למדיה ולתקשורת כאשר לפעמים יש דגש מיוחד על בטלוויזיה.[22]

השפעת הטלוויזיה על הפוליטיקה היא דרך הקניית חשיפה והפיכת פוליטיקאי לדמות מוכרת שבאה "לבקר" בסלון. שכן ללא קשר לתכנים של מועמד, מצביעים לא רוצים להצביע למועמד אלמוני. יש תכונות נוספות שמועמדים אמורים לשדר - דוגמה לתכונה שרוב המועמדים מנסים לאמץ היא עממיות - התחושה שהפוליטיקאי יכול לשתות איתך בירה או להיות חבר טוב וקשוב. יש תכונות רבות נוספות - לדוגמה גובה - לכן מועמדים נמוכים שנושאים נאום מנמיכים את הפודיום או משיגים הגבהה - אחרת הם נתפסים בידי הקהל - ובמיוחד הצופים כמועמד ילדותי.

עד שנות ה-2000 היה לדיבייט הנשיאותי בטלוויזיה השפעה מכרעת על הבחירות בארצות הברית. כמו כן יש חשיבות גדולה ליכולת הופעה בטלוויזיה או יכולת "לעבור מסך" על פוליטיקאים ואנשי ציבור. דבר זה יוצר הטיה בעד יכולת להעביר מסרים במהירות ובקלות, והופעה ייצוגית נאה ונגד מועמדים זקנים יותר, פחות נאים או בעלי מסרים מורכבים הדורשים הסברים ארוכים.

בישראל יש מספר דוגמאות לפוליטיקאים שצמחו דרך מוכרות בטלוויזיה - אם כמנחים או עיתונאים ואם כדוברים פופולריים ורהוטים. מבין העיתונאים והמנחים שקיבלו חשיפה בולטת בטלוויזיה והפכו לפוליטיקאים ניתן למנות את יוסף (טומי) לפיד, יאיר לפיד, שלי יחימוביץ, ניצן הורוביץ, דניאל בן סימון, מיקי חיימוביץ' ומיקי רוזנטל. דוברים בולטים בטלוויזיה שהקריירה הפוליטית שלהם הושפעה בצורה חזקה מהטלוויזיה כוללים את בנימין נתניהו (כשהיה שגריר ישראל באו"ם ובראשית דרכו הפוליטית לאחר מכן) וסתיו שפיר. דוגמאות לאישים מהעולם כוללות את רונלד רייגן, נשיא ארצות הברית לשעבר, ואת ארנולד שוורצנגר (שאינו שחקן טלוויזיה אלא שחקן קולנוע) שהיה מושל קליפורניה.

יש כיום ערוצים דמוקרטים יותר לקבל מידע פוליטי וליכולת של אזרחים להתארגן ולהשפיע על מהלך הבחירות. לבלוגים, פייסבוק ורשתות חברתיות יש השפעה גדלה והולכת, במיוחד במדינות מערביות. אבל לטלוויזיה יש עדיין יש השפעה חשובה על סדר היום של התקשורת, ועל הפוליטיקה.

תרבות הצריכה

דרך אחת שבה טלוויזיה מקדמת את תרבות הצריכה היא קיום של פרסומות, פרסום סמוי והיבטים דומים שנועדו לקדם מוצרים ספציפיים או לעודד שירותי יחסי ציבור עבור תאגידים או אנשים עשירים ספציפיים. בנוסף לקידום מוצר ספציפי, לפרסומות יש מסרים חוזרים שבהם מועברים רעיונות לגבי הדרך בה העולם מתפקד.

דרך נוספת בה טלוויזיה מקדמת את תרבות הצריכה היא דרך תוכניות רבות המציגות מוצרים ואת העושר כדבר נחשק ונערץ. כאשר אנשי טלוויזיה מסקרים פתיחת רשת אופנה חדשה, מתארים מתכון בתכנית בישול או מתארים תכונות של מכונית עליהם להציג זאת בצורה מאוד מרוגשת. אם לא יעשו זאת, זה יהיה משעמם. בכך הטלוויזיה מתפקדת ככלי שמציג סחורות כמושא לתשוקה. [23]

השלכות חברתיות נוספות

יש מספר השלכות חברתית שנובעות מהשפעות הטלוויזיה על הבריאות הפיזית והנפשית:

  • חברה שיש בה שיעור גבוה יותר של בעיות תזונה סובלת יותר מבעיות אחרות כמו תחלואה מוגברת בסרטן, במחלות לב, סוכרת ועוד, ודבר זה עולה כסף למערכת הבריאות.
  • בעיות אכילה ושינה גוררות בעיות נפשיות רבות כמו כמו בולמיה, דיכאון, ואנורקסיה.
  • בעיית האלימות הופכת להיות בעיה חברתית גדלה שפירושה הגדלת הפציעות, מקרי התקיפה וירידה באמון חברתי ובאיכות החיים.

השפעות סביבתיות

טלוויזיות, בעיקר טלוויזיות שטוחות מכילות מתכות כבדות כמו כספית ועלולות ליצור בעיות של זיהום קרקע וזיהום מים לאחר השימוש בהן.

השלכות סביבתיות משמעותיות הרבה יותר של הטלוויזיה נובעות עקב תרבות הצריכה. טלוויזיה מהווה ערוץ עיקרי לפרסום ולהקניית ערכים של צרכנות. לדבר זה יש ההשפעות סביבתיות ניכרות שכן טביעת רגל אקולוגית של אדם מערבי עשויה להיות גדולה פי כמה יחסית לזו של אדם ממדינות עניות יותר או מאנשים מערביים החיים בפשטות מרצון.

לדוגמה, שני אפיקי הפרסום העיקריים בטלוויזיה - מכוניות ומזון, הם גם בעלי השלכות סביבתיות ניכרות. השפעות סביבתיות וחברתיות של מכוניות כוללות פרבור, הוצאות גדולות על תחבורה, תאונות דרכים, זיהום אוויר, פקקי תנועה, ייקור הדיור בגלל הקצת שטח לחנייה, תרומה להתחממות עולמית וכילוי דלקים מחצביים וחומרי גלם. למזון מהיר, במיוחד למזון מהחי יש השפעות סביבתיות של מזון מהחי השפעות סביבתיות נוספות כמו זיהום מים, תרומה להתחממות עולמית סחף קרקע ועוד.

ניסיונות התמודדות עם נזקי הטלוויזיה

מומחי בריאות שונים ממליצים על הפחתת הצפייה בטלוויזיה ובמסכים בכלל. עם השנים חלה ירידה בצפיה בטלוויזיה, במיוחד בקרב אנשים צעירים, אבל במקביל חלה עליה בשימוש במסכים בכלל - כולל שימוש במחשבים וסלולאר - כדי לגלוש ברשתות חברתיות, באתרים וכן לצורך משחקי מחשב. אלו יצרו תופעות דומות - התמכרות למשחקי מחשב, התמכרות לסמארטפון והתמכרות לרשתות חברתיות שלעיתים יש להם השפעות עוד יותר חזקות בחלק מהדברים - בין היתר בגלל היכולת של מתכנתים של משחקי מחשב, לבחון מהם הדברים שגורמים לאנשים להיות מעורבים יותר ולגרום להתנהגות זו (בדומה למחקרים דומים שמנוצלים בתחומים אחרים של יצירת התמכרות - לדוגמה - התמכרות להימורים).

במהלך השנים הוצאו הצעות שונות להפחתת השימוש בטלוויזיה. הצעה אחת היא שבוע כיבוי הטלוויזיה. הרעיון של פעילות זו היא להפחית את ההשפעה של טלוויזיה על הדרך שבה אנחנו חושבים, במיוחד על צריכת החדשות והתרבות שלנו.

הצעה מודרנית היא יום ללא מסכים - יום קבוע בשבוע שבו לא פותחים אף מסך, במיוחד במשפחות עם ילדים, ומקדישים את היום לפעילות משפחתית, קריאה, טיולים, משחקים וכו'. דרך נוספת לניסיון התמודדות עם הנושא היא דרך עידוד של משחקים בחוץ של ילדים, בין היתר על ידי עיר ידידותית לילדים. ככל הנראה נדרשת גם תמיכה קהילתית ועירונית לנושא ולא רק צעדים מצד המשפחה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

פעילות ומידע על ישראל
התמכרות לטלוויזיה
סקרים על שעות צפייה בטלוויזיה ובמסכים אחרים
השפעות בריאותיות של טלוויזיה
השפעות חברתיות של טלוויזיה

הערות שוליים

  1. ^ Toddlers & TV: early exposure has negative and long-term impact, may 3, 2010, Université de Montréal
  2. ^ מניעת חשיפה למדיה בתינוקות מתחת לגיל שנתיים, האיגוד הישראלי לרפואת ילדים, נובמבר 2014
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 3.3 פסיכולוגיה – התמכרות לטלוויזיה אינה רק מליצה, רוברט קובי ומיהלי קסיקשנטמיהלי, סיינטיפיק אמריקן, 2002
  4. ^ 4.00 4.01 4.02 4.03 4.04 4.05 4.06 4.07 4.08 4.09 4.10 , משרד החינוך ומשרד הבריאות המלחמה בהשמנה: מכבים את הטלוויזיה טובה קראוזה, דיאטנית קלינית, באדיבות האתר תזונה טובה, תפור עלי - תוכנית לקידום הבריאות בבתי הספר ובגני הילדים.
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 5.3 5.4 5.5 ד"ר פליציה שטרן ודורית וורמן, האגודה לבריאות הציבור, פרסומות למזון והרגלי צריכת מזון של ילדים ונוער
  6. ^ Veerman JL, Healy GN, Cobiac LJ, Vos T, Winkler EA, Owen N, Dunstan DW Television viewing time and reduced life expectancy: a life table analysis. British journal of sports medicine, 2012 Oct;46(13):927-30.
  7. ^ Peter T Katzmarzyk, I-Min Lee Sedentary behaviour and life expectancy in the USA: a cause-deleted life table analysis BMJ Openbmjopen.bmj.com BMJ Open 2012;2:e000828 doi:10.1136/bmjopen-2012-000828
  8. ^ 8.0 8.1 8.2 8.3 8.4 8.5 8.6 8.7 8.8 Policy Statement—Children, Adolescents, Obesity, and the Media American Academy of Pediatrics, 2011
  9. ^ Jordan AB. Heavy television viewing and childhood obesity. Journal of Children and Media. 2007; 1(9):45–54
  10. ^ Dennison BA, Edmunds LS. The role of television in childhood obesity. Progress in Pediatric Cardiology. 2008;25(2):191–197
  11. ^ Strasburger VC, Wilson BJ, Jordan AB. Children, Adolescents, and the Media. 2nd ed. Thousand Oaks, CA: Sage; 2009
  12. ^ Ford C, Ward D, White M.Television viewing associated with adverse dietary outcomes in children ages 2-6 Obesity reviews : an official journal of the International Association for the Study of Obesit. 2012 Sep 1
  13. ^ Lissner L et al. Television habits in relation to overweight, diet and taste preferences in European children: the IDEFICS study European journal of epidemiology. 2012 Aug 22.
  14. ^ לא תאמינו בגלל איזה שטויות אנחנו זוללים יותר נעמי דרום, מוסף הארץ, 31.12.2014
  15. ^ Eisenmann JC, Bartee RT, Wang MQ Physical activity, TV viewing, and weight in U.S. youth: 1999 Youth Risk Behavior Survey ,Obesity research, 2002 May;10(5):379-85.
  16. ^ I-Min Lee, Eric J Shiroma, Felipe Lobelo, Pekka Puska, Steven N Blair, Peter T Katzmarzyk Effect of physical inactivity on major non-communicable diseases worldwide: an analysis of burden of disease and life expectancy, The Lancet, Volume 380, Issue 9838, Pages 219 - 229, 21 July 2012
  17. ^ Muñiz, Elisa I. MD, MS*; Silver, Ellen J. PhD†; Stein, Ruth E.K. MD, Family Routines and Social-Emotional School Readiness Among Preschool-Age Children, Journal of Developmental & Behavioral Pediatrics: February/March 2014 - Volume 35 - Issue 2 - p 93–99
  18. ^ 1. Sallis JF, Prochaska JJ, Taylor WC. A review of correlates of physical activity of children and adolescents. Med Sci Sport Exerc. 2000;32(5):963–75. http://www.ncbi.nlm.nih.gov/pubmed/10795788.
  19. ^ Hancox RJ, Milne BJ, Poulton R, Association between child and adolescent television viewing and adult health: a longitudinal birth cohort study Lancet, 2004 Jul 17-23;364(9430):257-62.
  20. ^ 20.0 20.1 20.2 20.3 פרויקט מיוחד: מה מעוללת הטלוויזיה לילדים? רותי דוסו, מעריב, 13/11/2007
  21. ^ ד"ר דויד סרוואן-שרייבר, ללא פרויד, ללא פרוזאק: דרכים חדשות ויעילות לטיפול במצבי לחץ, חרדה ודיכאון, "מטר" 2004
  22. ^
    שגיאות פרמטריות בתבנית:Ynet
    פרמטרים ריקים [ 5 ] לא מופיעים בהגדרת התבנית         האחים עופר: סרט מלחמה, באתר ynet, 19.8.2008
  23. ^ באתר פונדרדד
  24. ^ באתר דה מרקר
תרבות הצריכה

מושגים: התיישנות מכוונת - שיווק - פסיכולוגיה שיווקית - האדם הכלכלי - השלכות בריאותיות וחברתיות של טלוויזיה - קפיטליזם כתרבות - מיתוס - סדר מדומיין - פסיכולוגיה חיובית - כלכלה התנהגותית - כלכלת אושר - הון חברתי - שביעות רצון מהחיים - מרוץ הנאה - אשראי - צמיחה כלכלית - I=PAT - טביעת רגל אקולוגית

תרבות הצריכה

סרטים וספרים: הפרסומת והאגו - מחלת השפע - המאה של העצמי - סיפורם של הדברים - אומת המזון המהיר - בלי לוגו - האוטופיה הרומנטית - שיבוש תרבות - הכסף או החיים - לא רציונלי אבל לא נורא - כשתאגידים שולטים בעולם - כסף כחוב

חלופות: פשטות מרצון - שבוע כיבוי הטלוויזיה - יום ללא קניות - יום לתקשורת דמוקרטית - אדבסטרס - עירוניות מתחדשת - סחר הוגן - מזון איטי - עשה זאת בעצמך - פרמקלצ'ר - שגשוג ללא צמיחה - כלכלת מצב יציב - חמש דרכים לרווחה - צרכים אנושיים בסיסיים - כלכלה בודהיסטית - רוחניות חילונית

בריאות הציבור, קידום בריאות, ורפואה מונעת
תזונה והרגלי אכילה: מזון מעובד - השמנת יתר - סוכרת - כלכלת השמנה - עיצוב להרזיה - מזון מהיר ותעשייתי - סוכר - משקאות ממותקים - מלח - בשר מעובד - מזון אורגני - דגנים מלאים
הרגלי חיים והתמכרויות: התמכרות - עישון - מניעת עישון - גמילה מעישון - אלכוהול ובריאות - השלכות בריאותיות של טלוויזיה - התמכרות למשחקי מחשב
תנועה ובטיחות בתחבורה: השפעות בריאותיות של מכוניות - זהירות בדרכים - תחבורה פעילה - הליכתיות - מיתון תנועה - תחבורת אופניים - כיצד להימנע מפגיעת מכוניות - אורח חיים יושבני - אורח חיים פעיל - פעילות גופנית
זיהום וסיכונים לשיבוש מערכות: גורמים מסרטנים - זיהום - זיהום אוויר - זיהום מים - זיהום במזון - חומרי הדברה - מתכות כבדות - ניקיון ידידותי לסביבה - משבש אנדוקריני - טרטוגן - עמידות לאנטיביוטיקה
רווחה נפשית וחברתית: פסיכולוגיה חיובית - מתח נפשי - דיכאון - חמש דרכים לרווחה - הון חברתי - גורמים חברתיים המשפיעים על הבריאות
עקרונות ונושאים מערכתיים: הוליזם - גורם סיכון בריאותי - נטל תחלואה - נכות - אזורים כחולים - טכנולוגיה נאותה - חשיבה מערכתית - רפואה משתתפת - חברות התרופות - הכחשת נזקי העישון - עקרון הזהירות המונעת - עירוניות מתחדשת - אי שוויון בריאותי - אי שוויון בריאותי בישראל - סיבות מוות בישראל


הבהרה: המידע באקו-ויקי נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

אוחזר מתוך "https://ecowiki.org.il/index.php?title=השלכות_בריאותיות_וחברתיות_של_צפייה_בטלוויזיה&oldid=124414"