יובל 2000

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
לוגו של קמפיין "יובל 2000"

יובל 2000 (Jubilee 2000) הייתה תנועת קואליציה בינלאומית שהחלה באנגליה ובהמשך פעלה במעל 40 מדינות, וקראה לביטול החובות של מדינות העולם השלישי עד שנת 2000. תנועה זו פעלה במקביל לאירוע שנקרא "היובל הגדול" Great Jubilee, שהיה אירוע גדול של חגיגות שנת 2000 שאורגנו על ידי הכנסייה הקתולית. הקמפיין היה שילוב של תנועות של צדק חברתי, אנשי כנסייה וקהילות דתיות נוצריות, ארגוני עובדים, ארגוני סביבה ועוד.

הרקע למאבק היה חובות עצומים של המדינות העניות ביותר בעולם למדינות העשירות בעולם. חובות אלה נמשכו על פני עשרות שנים ותקעו את המדינות עוני מתמשך. רבים הסכימו כי מדובר ב"חובות אבודים" או "חוב נצחי" - המדינות העניות לא יוכלו להחזיר אותם לעולם, החוב ימשיך להתנפח, והמדינות העניות ותושביהן ישארו במצב של עוני שלא ניתן לצאת ממנו, בין היתר בגלל החוב שימנע השקעות מלכודת עוני. העוני והחזרי החובות תרמו למצב של מוות של מיליוני אנשים, רבים מהם ילדים קטנים, שניתן היה לטפל במחלות שלהם אבל לא היה מספיק כסף עקב החזרי החובות. הקמפיין נחשב כמוצלח מאוד והשיג את רוב מטרותיו של מחיקת חובות בסך עשרות מיליארדי דולרים של המדינות העניות. כפי שתוכנן מראש, הקואליציה התמוססה בסוף שנת המילניום אבל הותירה מורשת של פעולה עולמית מוצלחת למען צדק חברתי. בנוסף חלק מהארגונים בקואליציה המשיכו לפעול בנושא מחיקת חובות וסיוע למדינות עניות לצאת מעוני.

הרעיון הכללי

הרעיון של הקמפיין נבע מהרעיון התנ"כי של שמיטת חובות בשנת יובל, כלומר כל 50 שנה. לפי טקסטים דתיים, (שאין בטחון בכך שהם נכונים) בשנת היובל משוחררים אנשים שהפכו לעבדים עקב חוב, אדמות שאבדו לבעליהן עקב חוב חוזרים לבעלים. דברים אלה אמורים לשקם את המתחים שנגרמים בקהילה עקב אי שוויון כלכלי. מטרת הקמפיין הייתה למחוק 90 מיליארד דולר של חובות של המדינות העניות ביותר בעולם, ולהקטין את סך החובות ל-37 מיליארד דולר.

הרעיון נוסח בתחילה על ידי פרופסור מרטין דנט, Martin Dent, מרצה לפוליטיקה שפרש מ-Keele University באנגליה, יחד עם חברו, הדיפלומט לשעבר William Peters שהיה כבר בשנות ה-70 לחייו. השניים קישורו את היובל התנכ"י לתוכניות מודרניות של הפחתת חובות, והחלו את קמפיין יובל 2000 בתחילת שנות ה-90. ‏[1][2]

רקע על משבר החוב

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - משבר החוב של העולם השלישי

לקראת שנות ה-2000 החל דיון ציבורי נרחב במדינות המערביות על משבר החובות של העולם השלישי, דבר שגרם לעוני נרחב במדינות העניות. הדבר גם עלה בפגישות של גופים בינלאומיים שונים ושל מנהיגי ה-G8. הדבר עלה גם בפגישה של מנהיגים דתיים נוצריים עם נשיא הבנק העולמי דאז, ג'ים וולפסנזון. (Jim Wolfensohn) ‏[3]

לטענת הארכישבישוף מקנבטרבי,ג'ורג קרי, (George Carey), שהיה מעורב בקמפיין ונכח בפגישה, וולפנסזון טען כי שלושה מיליון אנשים חיו באותה תקופה בשכר של פחות משני דולר ביום. ומתוכם 1.3 מיליארד אנשים חיו משכר של פחות מדולר ביום. מאה מיליון אנשים היו במצב של רעב תמידי. מאה וחמישים מיליון לא זכו להגיע לבית ספר. לפי קרי המנהל של ארגון הבריאות העולמי תאר מוות של 11 מיליון ילדים שמתו בכל שנה ממחלות שקל לטפל בהן, וכינה זאת "רצח עם שקט". במדינות רבות מידי העשירון התחתון מרוויח פחות מ-1% מן ההכנסות, והעשירים ב-20% האחוזים העליונים מרוויחים יותר מחצי מהכסף. עקב גידול אוכלוסין מתמשך במדינות העניות וולפנסזון תאר את המצב כ"פצצת זמן" ‏[4]. קרי טען שהנטל הגדול ביותר שיש למדינות העולם השלישי הם החובות המאסיביים שאין שום אפשרות לשלן אותם, ואשר דנים מיליוני אנשים לעבדות שהיא לא פחות ריאלית מהסכמי הסחר האטלנטים בעבדים במהלך המאה ה-19. ‏[3]

בעוד שהבעיה לא התקיימה רק באפריקה, מתוך 20 המדינות העניות שנמצאו אז בחובות הגדולים ביותר, 16 היו מדינות באפריקה. החוב החיצוני של 16 המדינות האלה באותה תקופה היה 100 מיליארד דולר. העלוית של החזרי החובות האלה מתואר על ידי קרי כמו טבעת חנק סביב צוואר המדינות הללו. ‏[3]

המאבק האזרחי לשמיטת החובות

בשנת 1990 מרטין דנט, Martin Dent, שהיה מרצה לפוליטיקה ב-Keele University באנגליה, התבקש על ידי סטודנטים שלו לתת הרצאה על סיום העוני בשנת 1990, והוא חשב שהדרך הטובה ביותר לכך היא הקטנת החובות של המדינות העניות. ‏[2]

כמה סטודנטים של דנט שמו לב לחשיבות ולסמליות של שנת 2000, שהיתה גם בעלות משמעות דתית לנוצרים. קבוצה קטנה של סטודנטים החליטה לדחוק בממשלות המערביות ובמוסדות הפיננסים העולמיים (הבנק העולמי, קרן המטבע הבינלאומית) להכריז על שנת 2000 כעל שנת שמיטת חובות. דנט חשב שחשוב לשמור על המסגרת של שנת 2000 לטענתו "שכנעתי אותם (את קבוצת הסטודנטים) ש"יובל 2000" יהיה תיאור מוצלח שלנו. דחינו את ההצעה שלם "מילניום 2000" שכן זה היה קרוב מדי לציפיות הבלתי מציאותיות של מילנריאנים, שקמו במועדי מפתח שונים בהיסטוריה האנושית, כדי להכריז על הגעה מיידית של סדר חדש לגמרי של החברה. הייתי מודע מאוד לעובדה כי מי שיצא לשנות את הכל בדרך כלל בסופו של דבר לשנות כלום."‏[2]

בשנת 1993 נפגש דנט עם ווילאם פיטרס (William Peters), שפרש שנים אחדות לפני כן משורתו כדיפלומט. שניהם חשבו כי החובות של המדינות העניות הם "חובות אבודים" או "חוב נצחי" שהמדינות לעולם לא יוכלו להחזירם. הם החליטו לפעול יחד ולפתוח בקמפיין "יובל 2000". ‏[5][6]

בתחילה בוצעו הפעילויות דרך ערוצי הכנסייה, וקבוצות נוער בפרט שהיו מעורבים בצורה משמעותית. קמפיינים הושקו באמצעות מזכירות בבריטניה, והעניקו את "הסימן המסחרי" לכל מי שניהל את מסע הבחירות ברוח "יובל 2000". כנסיית אנגליה תמכה בתנועה; ג'ורג' קרי (George Carey) מי שהיה באותה תקופה הארכיבישוף של קנטרברי (מנהיג הכנסייה האנגליקנית), פנה לנוכחים בעצרת שהתקיימה בכיכר טרפלגר (בשנת 1999) יחד עם דנט ופיטרס. הוא גם בחר ב"יובל 2000" כנושא שלו הנאום שלו ב-BBC בראש השנה.

סטפן רנד (Stephen Rand) היה שותף גם למאבק וכיהן בהמשך כיו"ר משותף של " קמפיין יובל החוב". בשנת 1996 הוא שכנע את קרן הצדקה Tearfund להצטרף למאבק. הקרן שלחה מכתב לתומכים שלה וביקשה מהם לשלוח כסף לא לקרן עצמה אלה לקמפיין 2000. אחת הנקודות המרכזיות של קמפיין "יובל 2000" היתה שעל כל דולר אחד של סיוע תרומות וכו' שהמדינות המערביות שולחות למדינות העניות, המדינות העניות שולחות 9 דולרים חזרה בצורה של החזרי חוב. לכן הקמפיין טען שהתרומה המשמעותית ביותר למדינות העניות תהיה הפסקת גביית החובות. ‏[7]

ב-1997 נבחרה בבריטניה מפלגת ה"לייבור" לשלטון בראשותו של טוני בלייר. כמה מהשרים הבריטים הממונים על המשרדים הרלוונטיים היו סקוטים. אלה כללו את גורדון בראון (Gordon Brown) ואת אלסטר דארלינג (Alastair Darling) באוצר, ואת רובין קוק (Robin Cook) כשר חוץ. כולם תמכו בסופו של דבר ביוזמה. קואליציית "יובל 2000" הסקוטית קיבלה תמיכה נרחבת של איגודים מקצועיים, ארגוני צדקה וקהילות שונות שעבדו יחד, וערכו אירועים ברחבי סקוטלנד. מאפיין אחד של הקמפיין היה שהקבוצות המקומיות כתבו מכתבים, פרסמו את הנושא והסבירו עליו בכל רחבי בריטניה.

הפרק המוכר ביותר במאבק היה הקמפיין העולמי שנועד כדי לערב את תעשיית המוזיקה והבידור בקמפיין, תחת הכותרת "שמטו את החוב" -Drop The Debt. בין התומכים היו סולן להקת U2, בונו, קווינסי ג'ונס, וילי קולון, מוחמד עלי, בוב גלדוף, יוסו נ'דור, תום יורק, N. T. Wright ואחרים.

קמפיין "יובל 2000" ארגון הפגנות בזמן פגישת ארגון G8 שהתקיימה בברמינגהאם בשנת 1998. הפגישה התמקדה בין יתר הדברים בהשגת צמיחה כלכלית בת קיימא בהקשר של הגנת הסביבה ושיפור הממשל. בין 50,000 ל-70,000 מפגינים השתתפו בהפגנה שלוויה בנסיון להכניס את שמיטת החובות לסדר היום של ממשלות מערביות.‏[8] , ההפגנות הגיעו לכותרות הראשיות של העיתונים ברחבי העולם בזכות הפעולות שלהם להגברת מודעות לנושא, כמו יצירת שרשרת אנושית ענקית סביב מרכז העיר ברמינגהאם, החתמה על עצומה ליובל 2000 והעברת סדנאות בנושא.

ביוני 1999 נערכה וועידת G8 בקלן בגרמניה. שבוע קודם לכן ארגנה "יובל 2000 בריטניה" הפגנה גדולה בה השתתפו כ-50,000 איש בכיכר טרפלגר בלונדון, בקריאה לשמוט את חובות העולם השלישי. המפגינים יצרו שרשרת אנושית באורך 3 מיילים מסביב לבנקים ולגשרים מעל התמזה כדי לעורר את מודעות הציבור לנושא. השותפים להפגנה היו מכנסיות, קרנות סיוע וארגוני עובדים. הדוברים בהפגנה כללו את המארגנים מטעם יובל 2000, ג'ורג' קרי הארכיבישוף של קנטרברי, הכומר Rev Jesse Jackson מארצות הברית, דובר של קרן הסיוע של הכנסייה הקתולית הרומית ועוד. שיאה של ההפגנה היתה שילוח של ספינה לקלן מקום הפסגה, שבה עצומה עם חתימות של 12 מיליוני בני אדם מרחבי העולם. ‏[9]

סטפן רנד אמר בהפגנה כי "לפני שנתיים אנשים חשבו כי הנושא הזה (מחיקת חובות) מסובך מידי מכדי שהציבור יבין אותו, אבל עם 70,000 אנשים בברמינגהאם בשנה שעברה, שהפגינו בזמן פגישת ה-G8, וההמונים שהגיעו לכאן היום, מראים כיצד אנשים ננעלו על המסר הבסיסי". ‏[9]

בישראל הצטרפו לקמפיין באיחור באיזור 1997 או לאחר מכן. הפעילים היו של ארגוני מגמה ירוקה ופעולה ירוקה. אורגנו הרצאות בנושא והוחתמה העצומה הבינלאומית. חומרים בנושא רוכזו בתחילה באתר של מגמה ירוקה ולאחר מכן באתר "בדידות".

ארון קבורה של ילד בזמביה, חלק מקמפיין יובל 2000 בישראל.

השפעת המאבק על מדיניות שמיטת החובות של הממשלות המערביות

ההפגנות משכו את תשומת לבו של ראש ממשלת בריטניה דאז, טוני בלייר. שר האוצר שלו, גורדון בראון, נפגש עם מנהלי "יובל 2000" כדי לדון בנושא החוב הכבד במדינות העניות. לאחר מכן הביע בלייר בפומבי את תמיכתו האישית בנושא ואת המחוייבות שלו לבטל את החובות. בעוד המהלך של בריטניה לביטול החוב המשמעותי של העולם השלישי הושפע גם ממטרות הפיתוח של המילניום, החלטתו של גורדון בראון להכריז על תמיכה בביטול החוב, בעצרת "יובל 2000" שנערכה בקתדרלת סנט פול, מצביעה על חשיבותה של התנועה ויכולתה השפיע על המדיניות הבריטית.

מאוחר יותר, במהלך פגישת-G7 (שרי האוצר של G-8, למעט רוסיה) בקלן שבגרמניה בשנת -1999, הודיעה ארצות הברית כי היא מתכוונת לבטל 100% מהחוב של המדינות העניות. דבר זה יוחס בחלקו לפחות להשפעת הקמפיין על ארה"ב. לאחר מכן תנועת "יובל 2000" קיימה לויב פוליטי מול הקונגרס של ארצות הברית כדי שהבטחה זו תתקיים. הקונגרס הגיב ללחץ הגובר לטפל בבעיות של הפחתת החוב בשנת 2000, והכריז על ידי התחייבות של 769 מיליון דולר להקלת חובות דו-צדדיים ורב-צדדיים. (חובות לארצות הברית וחובות שלה שהועברו לאחר מכן לבנקים מסחריים או להפך).

הכרה בחשיבות הקמפיין

אף על פי שהמאבק לא הצליח להשיג את כל המטרות המוצהרות שלו - שהיו שאפתניות מאוד - הקמפיין קיבל הערכות חיוביות מאוד על מעורבותו, ראייתו והשפעתה על המדיניות העולמית ועל העוני. ג'ונת'ן גלני (Jonathan Glennie),עיתונאי וחוקר שכתב מספר ספרים בנושא כלכלת פיתוח ומדינות עניות, כינה את תנועת "יובל 2000", "אחת התנועות העולמיות החשובות ביותר עבור הצדק של ימינו". ‏[7]

קופי אנאן, שכיהן בזמנו כמזכיר האו"ם אמר בשנת 2001 : "אירועים רבים בשנים האחרונות הראו כיצד ארגונים לא-ממשלתיים רבי עוצמה יכולים להשפיע על ... ראינו את זה עם הקמפיין לאיסור מוקשים, ראינו את זה עם הקואליציה של בית הדין הפלילי הבינלאומי, ואולי הכי מרשים מכל, ראינו את זה עם קמפין יובל 2000 להקלת חובות ". אנאן טען כי "הקמפיין הזה בייש את הממשלות והאנשים של הצפון וגרם להם להבין כי החוב פוגע במאמצים של מדינות עניות רבות לצאת מעוני - וכמה הדבר מוטעה, הן מבחינה מוסרית והן מבחינה פוליטית, שהמשאבים יועברו מהדרום לצפון במקום בכיוון ההפוך. אני לא רוצה לרמוז כי בעיית החובת נפתרה. כפי שאמרתי לעצרת רק עתה, אפילו המדינות העניות ביותר, שעומדות בתנאי ביטול חובות במסגרת Indebted Poor Countries scheme עדיין משלמות יותר חובות במידה חזקה יותר מאשר הן משלמות על הוצאות בריאות." ‏[10]

הארכיבישוף ג'סטין ולבי תיאר את קמפיין "יובל 2000" כ"אולי השעה הטובה ביותר של הכנסיות בהפיכת הממון ... תמיכה ממושכת מצד נוצרים ואחרים ברחבי העולם הובילה לביטול של יותר מ-100 מיליארד דולר של חוב שמגיע ל-35 המדינות העניות ביותר ".‏[11]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ William Peters, The Times, April 29 2014
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 "Genesis of the Campaign" Yale School of Management: Faith & Globalization Case Studies. Archived from the original on 2010-06-10
  3. ^ 3.0 3.1 3.2 James H. Thrall , International debt emerging as central issue for Lambeth Conference Episcopal News Service Archives". Archive.episcopalchurch.org. 1998-01-07. Retrieved 2014-04-09.
  4. ^ ראו גם ספרו של פול ארליך, פצצת האוכלוסין
  5. ^ William Peters, The Times, April 29 2014
  6. ^ Wroe, Martin. "An Irresistible Force". Sojourners Magazine.(May–June 2000), Retrieved 8 April 2018
  7. ^ 7.0 7.1 Jonathan Glenni, The debt we owe the debt campaign, The Guardian, 20 Apr 2011.
  8. ^ Isabel Carter, Reflection: the 1998 human chain around Birmingham city centre, jubilee debt, 2018
  9. ^ 9.0 9.1 Jamie Wilson, 50,000 in human chain reinforce petition shipped to G8 leaders, The Guardian, 14 Jun 1999
  10. ^ Secretary-General Urges NGOs to Campaign,Global Policy Forum, M2 Presswire, May 15, 2001
  11. ^ Welby, Justin, (2016) Dethroning Mammon, Making Money serve Grace. London, Bloomsbury, (p154)