יש מספיק כסף להפנמת עלויות

כאשר כלכלנים נאו-קלאסיים דנים בבעיה של השפעה חיצונית הם מניחים שהפתרון היעיל ביותר הוא הפנמת עלויות של אותה השפעה לתוך השוק. לדוגמה שהמפעל המזהם ישלם למי שנפגע מהזיהום כך וכך כסף ותמורת זה יקבל מכסת כמות שתאפשר לו לזהם במסגרתה.

יש הנחה מובלעת שעקב ההשפעה החיצונית הזיהום ירד לרמה מסויימת ותהיה "כמות יעילה" של זיהום. הנחה זו היא מקרה פרטי של ההנחה שיש מספיק כסף להפנמת עלויות.

ביקורת

הבעיה שמפעל המוכר כמות מוצרים בשווי 100, או שיש לו הון בגודל 100 עלול לגרום במסגרת ההשפעות החיצוניות שלו נזק (שאם נכמת אותו רק לגודל כלכלי הוא יהיה) בגודל 200. במקרה כזה, אם רוצים למקסם את היעילות, יש לסגור את המפעל ו/או לשנות לגמרי את אופי הייצור ולהביא את הזיהום לאפס.

דוגמה תאורטית לדבר זה הינה התייחסות לפשיעה. באופן תאורטי ייתכן וגנבה היתה יכולה להיחשב כהשפעה חיצונית, ותמורת פיצוי מתאים, גנבים יכלו להמשיך באופן חוקי בעבודתם. הצרה היא שההשפעה החיצונית של הגנבה (הנזק שהם גורמים למי שהם גנבו ממנו), עלולה להיות גבוה מאשר סכום הכסף אותו הם יכולים להרוויח על ידי מכירת הציוד הגנוב.

דוגמה מהעולם האמיתי למצב בו ייתכן ואין מספיק כסף להפנמת עלויות (ואפילו בצורה חלקית) היתה אסון בופאל. אם היינו צריכים לפצות את הקורבנות באופן הוגן (בהנחה שמתעלמים כרגע מהבעיות של אובדן חיי אדם), ייתכן וסכום הפיצוי היה צריך להיות גבוה יותר ממה שהיה ליוניון קרבייד, כולל כסף שהיה בא מביטוח. במצב זה לא ניתן להפנים עלויות.