כלכלת ישראל

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

כלכלת ישראל היא כלכלה מודרנית בעלת דגש על מסחר ושירותים. הכלכלה הישראלית עברה ממשק בעל דגש סוציאל-דמוקרטי, לכלכלה ליברלית וקפיטליסטית יותר ובה קיים אי שוויון כלכלי חזק. חלק גדול מן ההון מצוי ונשלט בידי מספר קטן של משפחות שמחזיקות במספר חברות ענק. נכון לשנת 2011 ישראל מדורגת במקום ה-17 מבין 187 מדינות בעולם במבחן מדד הפיתוח האנושי של ארגון האומות המאוחדות ומבחינה כלכלית היא נחשבת לאחת המדינות המפותחות.

בישראל קיימת כלכלה מוטת ייצוא, שעיקרה מסחר ושירותים. התוצר העסקי בענפי המסחר והשירותים מהווה כ-65% מסך התוצר במשק.‏[1] סך המועסקים בענפי השירותים העסקיים והציבוריים מוערך בכ-76% מכלל העובדים במשק (42% ו-34% בהתאמה).‏[2] ענפים מובילים בייצוא כוללים את תעשיית היי-טק בעיקר בתחומים של תקשורת. ענפים אחרים הם יצוא חקלאי, פיננסים ומסחר, ייצור מערכות נשק, כימיקלים, תרופות, מכשור ביו רפואי, ביו-טכנולוגיה ומוצרי טקסטיל. הסקטורים התעשייתיים העיקריים בישראל כוללים מוצרי מתכת, ציוד אלקטרוני וביו-רפואי, מזון מעובד, כימיקלים וציוד תחבורה וכן חקלאות ומוצרי חקלאות. בעבר ישראל הייתה מעצמה בתחום של ליטוש ומסחר ביהלומים, בעקבות הגלובליזציה הענף עובר בהדרגה למדינות אחרות כמו הודו, אך ענף המסחר ביהלומים עדיין תורם לייצוא של המדינה.

לישראל אין הרבה משאבים טבעיים ויש לה תלות גבוהה ביבוא של נפט ופחם, חומרי גלם, וכן בייבוא יהלומים ומוצרי ביניים. ישראל תלויה במידה רבה גם ביבוא מזון (ודרכו מים - ראו טביעת רגל מימית). רוב החקלאות בישראל מגדלת מזון ופרחים לייצוא או ירקות ופירות - רוב המזון בישראל מקורו במזון שמוגדל מחוץ לישראל ורוב הקלוריות הנצרכות בישראל מקורן במדינות אחרות. כמו כן ישראל מייבאת את רוב מוצרי התעשייה הנצרכים בישראל - מכוניות, מחשבים, מוצרי אלקטרוניקה, מוצרי חשמל, רהיטים, בגדים וכו'.

משאבי הטבע המתכלים העיקריים שיש לישראל הם פוספטים ואשלג באיזור ים המלח. בשנים האחרונות נתגלו מצבורי גז טבעי מול חופי ישראל. בקצב ההפקה הנוכחי, משאבים אלה יתכלו בתוך 20-25 שנה.

ישראל היא אחת המדינות המובילות בעולם בתחומי תוכנה, שירותי תקשורת ופיתוח מוליכים-למחצה ומוצרי חומרת מחשבים. הריכוז הגבוה של תעשיות היי-טק בישראל, העניקו לה כינויים כמו "מדינת הסטארט-אפ" או "סיליקון-וואדי", היא משמשת כמקור למרכזי פיתוח לתאגידים רב לאומיים גדולים בתחום כמו אינטל, גוגל, ומיקרוסופט. בישראל יש גם סקטור תיירות, ובמדינה ביקרו 3.5 מיליון תיירים בשנת 2012.

ב-2010 הצטרפה ישראל לחברות בארגון ה-OECD. והיא חתומה גם על הסכמי סחר חופשי עם האיחוד האירופי, ארצות הברית וכן עם מדינות נוספות כמו טורקיה, מקסיקו, קנדה, ירדן, מצרי ועם איחוד הסחר של דרום אמריקה Mercosur.

נוכח מיעוט משאבי טבע, ותעשייה מוטת שירותים, המשאב העיקרי לעתידה של כלכלת ישראל הוא השכלה, התלויה באיכות מערכת החינוך. מבחינת קיימות טביעת הרגל האקולוגית של ישראל גבוהה יחסית ויש בה צפיפות אוכלוסין גבוה, יחד עם תלות גבוהה בייבוא וביצוא. לישראל יש רגישות גבוהה יחסית למשברים אקולוגיים כמו גם למשבר מזון או משבר אנרגיה.

אוכלוסיית ישראל מונה מעל 7 מיליון תושבים, והיא בעלת גידול אוכלוסין וצפיפות אוכלוסין גבוהות יחסית למדינות מערביות אחרות. דבר זה יחד עם ריכוזיות כלכלית ובידוד גאוגרפי ממרכזי הייבוא והייצוא שלה תורמים לכך שיוקר המחיה בישראל גבוהה יחסית למדינות מערביות אחרות.

נתונים

הנתונים הבאים פורסמו בשנת 2008 על פי אתר הסטטיסטיקה של ה-OECD, והם נכונים לשנת 2006.

לפני נתוני הלמ"ס לשנת 2010:

  • יש 2.18 מיליון משקי בית בישראל.[4]

סקטורים

להלן נתונים על כמות ואחוז המועסקים בענפים שונים במשק, נכון לשנת 2011.[5]

ענף כלכלי ראשי כמות מועסקים באלפים אחוז מכלל המועסקים במשק אחוז עובדים חלקית אחוז השכירים בענף
סך כולל 3,024.7 100.0 28.2 87.4
חקלאות 42.6 1.4 23.3 62.3
תעשייה 417.4 13.8 16.0 93.5
חשמל ומים 22.9 0.8 14.0 99.5
בנייה ועבודות הנדסה אזרחית 162.5 5.4 16.8 78.3
מסחר סיטוני וקמעוני ותיקונים 402.3 13.3 24.2 83.7
שירותי אירוח ואוכל 139.5 4.6 37.5 89.3
תחבורה, אחסנה ותקשורת 196.6 6.5 19.4 87.3
בנקאות, ביטוח ופיננסים 118.7 3.9 21.5 92.9
שירותים עסקיים 429.2 14.2 25.9 79.7
מינהל ציבורי 146.3 4.8 18.2 98.2
חינוך 385.4 12.7 43.7 95.6
שירותי בריאות, רווחה וסעד 306.8 10.1 42.3 90.3
שירותים קהילתיים ואישיים 154.2 5.1 38.4 69.2
שירותים למשק הבית על ידי פרטיים 52.2 1.7 48.0 92.9
ארגונים וגופים חוץ מדינתיים 2.5 0.1 9.9 100.0
לא ידוע 45.6 1.5 23.3 95.0

סה"כ עבדו במשק 3.024 מיליון עובדים נכון לשנת 2011. אחוז אחד מהעובדים במשק הוא כ- 30 אלף עובדים.

חמשת הסקטורים הגדולים ביותר מבחינת עובדים הם שירותים עסקיים עם 430 אלף עובדים (14% מהעובדים במשק), תעשייה עם 417 אלף מועסקים (13%) ומסחר קמעונאי וסיטונאי עם 402 אלף מועסקים (13%), חינוך עם 385 אלף עובדים (12%) ושירותי הבריאות והרווחה עם 306 אלף עובדים (10%). חמשת הענפים האלה מעסיקים יחד חצי מהעובדים במשק.

שירותים עסקיים, מחקר והיי-טק

נכון לשנת 2011 היו 429 אלף עובדים עסקו בשירותים עסקיים שהם 14% מהעובדים. הדבר כולל עובדים בהיי-טק המספקים "שירותי מחשוב" - כ-90 אלף איש, 32 אלף עובדים במחקר ופיתוח, 44 אלף עורכי דין, 51 אלף אדריכלים ומקצועות דומים, 32 אלף רואי חשבון, 10 אלפים עובדים בהשמת כוח אדם, 30 אלף שעובדים בהשכרת נדל"ן ובהשכרת ציוד מכונות, 70 אלף עובדים בניקיון, ושמירה. 190 אלף עובדים ב"פעילויות עסקיות אחרות".[5]

הסקטור הטכנולוגי

סקטור המדע והטכנולוגיה הוא אחד הסקטורים המפותחים ביותר במדינה. אחוז הישראלים שמעורבים במחקר מדעי וטכנולוגי ואחוז הכסף שמושקע במחקר ופיתוח ביחס לתוצר המקומי הגולמי הוא מבין הגבוהים בעולם. ישראל מדורגת במקום הרביעי בעולם בפעילות מדעית, על פי מדד של מספר הפרסומים המדעיים למיליון אזרחים. אחוז המאמרים המדעיים מבין סך המאמרים המדעיים בעולם גבוה בערך פי 10 מגודלה היחסי של אוכלוסיית ישראל ביחס לאוכלוסיית העולם.

המדע בישראל תרם להישגים בחקלאות, במדעי המחשב, אלקטרוניקה, גנטיקה, רפואה, אופטיקה, אנרגיה סולארית ותחומים שונים של הנדסה. ישראל מארחת מספר חברות מובילות בתחום תעשיית ההיי-טק, והיא אחת מהמדינות המשכילות ביותר מבחינה טכנולוגיות. בשנת 1998 המגזין ניוזוויק כינה את תל אביב אחת מ-10 הערים המשפיעות ביותר מבחינה טכנולוגיות בעולם. בשנת 2012 "סיליקון וואדי" בתל-אביב דורג כאחד המקומות הטובים ביותר בעולם לחברות הזנק (סטארט-אפ), שני רק לעמק הסיליקון בקליפורניה.

הסקטור הפיננסי, בנקים וביטוח

מערכת הבנקאות בישראל מורכבת ממספר מצומצם של בנקים גדולים. גם הפנסיה בישראל והביטוח בישראל נשלטים על ידי מספר מצומם של שחקנים. בשנת 2011 עבדו בתחום הפיננסים 118 אלף עובדים, שהם 4% מכלל העובדים במשק, 74 אלף מהם עבדו בבנקים ובמוסדות פיננסים ו-44 אלף עבדו בתחום הביטוח. [5]

הון סיכון וקרנות גידור

החל מתחילת שנות ה-90 החלו להתפתח בישראל תעשיית הון-סיכון (Venture-capital), וכיום יש בה כ-70 קרנות הון סיכון, מתוכם 14 קרנות בינלאומיות. עסקי ההון סיכון והחממות לעסקים שיחקו תפדי חשוב בעליית תעשיית ההי-טק במדינה. בשנת 2008, תעשיית ההון סיכון בישראל עלתה ב-19% ל-1.8 מיליארד דולר. [6]

בין 1991 ל-2000 עלו השקעות ההון-סיכון, רובן פרטיות, פי 60, מ-58 מיליון דולר ל-3.3 מיליארד דולר. מספר החברות שהוזנקו על ידי קרנות סיכון ישראליות עלה מ-100 ל-800, וההכנסות מתעשיית ה-IT עלו מ-1.6 מיליארד דולר ל-12 מיליארד דולר. עד שנת 1999, רק ארצות הברית הייתה לפני ישראל באחוז ההשקעות של הון פרטי, ישראל הייתה המובילה בעולם בשיעור הגידול בתמ"ג שיוחס להשקעות בהיי-טק - 70%.[7]

לישראל יש גם סקטור קטן אך צומח של קרנות גידור. בין 2007 ל-2012 מספר קרנות הגידור הכפיל את עצמו והגיע ל-60 קרנות, וסך הנכסים שבשליטת הקרנות גדל פי 4 מאז 2006. קרנות הגידור דיווחו על גידול של 162% מאז 2006 וכיום הן מנהלות נכסים בסך 2 מיליארד דולר, כשהן מעסיקות כ-300 אנשים. תעשיה זו מושכת משקיעים רבים מרחבי העולם, במיוחד מארצות הברית.

תעשייה

התפלגות המועסקים בישראל, נכון לשנת 2011 מסך כלל המועסקים במשק, לפי ענפי תעשייה ראשיים. סה"כ עבדו במשק 3.024 מיליון עובדים, מתוכם, 13% עבדו בתעשייה.

מתוך 3 מיליון מועסקים במשק בשנת 2011, 417 אלף, או 14%, עבדו בתעשייה. 60 אלף עבדו בתעשיות מזון שתייה וטבק, 56 אלף במתכת ומוצרי מתכת, 36 אלף בזיקוק נפט ותעשיות כימיקלים, 19 אלף בתעשיות פלסטיק וגומי, 25 אלף בציוד אלקטרוני, ו-34 אלף לציוד רפואי ומדעי וציוד ולבקרה. 25 אלף עובדים בדפוס ו-25 אלף עובדים בתעשיות עץ. [5]

עסקי תעשייה בולטים בישראל כוללים את כימיקלים לישראל כולל מפעלי ים המלח, מכתשים אגן, נייר חדרה, חיפה כימיקלים, נשר מלט, בתי הזיקוק לנפט מפעלי המזון הגדולים כוללים את מפעלי הפירמות אוסם-נסטלה, תנובה-אייפקס, ושטראוס-עלית. מפעל ישקר בגליל עוסק בייצור סכינים ומחרטות למתכת ומייצא לכל העולם.

עסקי היהלומים

ישראל היא אחד מ-3 המרכזים העולמיים ליהלומים מלוטשים, לצד בלגיה והודו. היצוא הנקי (יצוא בניקוי יבוא) של יהלומים מלוטשים ירד באופן חד ב-22.8% בשנת 2012 כאשר ייצוא היהלומים ירד מ-7.2 מיליארד דולר ב-2011 ל-5.56 מיליארד דולר ב-2012. היצוא הנקי של יהלומים בלתי מלוטשים ירד ב-20% ל-2.8 מיליארד דולר, כאשר ירידות חדות נרשמו גם בייבוא. הירידות החזקות בייצוא היהלומים נובעות מהמשבר הפיננסי העולמי המתמשך, במיוחד באירופה ובארצות הברית. ארצות הברית היא שוק היהלומים העיקרי לייצוא והיא קולטת 36% מייצוא היהלומים של ישראל, הונג קונג קולטת 28% מהייצוא ובלגיה קולטת 8%.

חינוך

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - נתונים על מערכת החינוך בישראל

נכון לשנת 2011 כ-385 אלף עובדים עבדו בתחום החינוך.[5] אלא שמתוך אלה, רק 132 אלף הם עובדי הוראה (נכון ל-2012). אלו מלמדים ב-62 אלף כיתות (וגנים), ב 4,502 מוסדות לימוד. נכון לשנת 2012, מספר הילדים במערכת החינוך הציבורית (בבתי ספר ובגנים הציבוריים) היה 1.564 מיליון תלמידים. [1]

באופן ממוצע יש 25 תלמידים לכיתה ו-11 תלמידים לכל עובד הוראה. עם זאת יש התפלגות שונה של תלמידים, כיתות, ועובדי ההוראה בין דרגי לימוד (גנים, בתי ספר יסודיים, חטיבות ביניים, תיכונים), בין חינוך מיוחד לרגיל, ובין זרמי החינוך השונים. לדוגמה כיתות בחינוך החרדי והממלכתי-דתי הן בממוצע קטנות יותר בזרם החינוך הרגיל לעומת הכיתות בזרם הערבי והיהודי ממלכתי (חילוני). כיתות בחינוך המיוחד עומדת על ממוצע של 7 תלמידים בכל הזרמים. בבתי הספר היסודיים, יש בממוצע 23.3 תלמידים בכיתה בחינוך החרדי, 24.5 בחינוך הדתי ו-28.7 תלמידים בממוצע בכיתה בבית ספר יסודי רגיל יהודי חילוני.[2]

בריאות רווחה וסעד

306.8 אלף עובדים עבדו בשנת 2011 בתחומי הבריאות הרווחה והסעד[5]

בנייה ותשתיות

בשנת 2011 עבדו 162 אלף איש בענף הבינוי בישראל, 141 אלף בענף הבנייה, 47 אלף בהתקנות מזגנים, מתקני מים ועוד ו-21 אלף בהנדסה אזרחית שאינה מבנים.[5]

מסחר סיטונאי וקמעונאות

בשנת 2011 בתחום המסחר סיטונאי והקמעוני ובתחום תיקונים עבדו בישראל 401 אלף איש, שהם 13.5% מסך העובדים בישראל. מתוכם 111 אלף עסקו במסחר סיטונאי ו-211 אלף עסקו במסחר קמעונאי. [5]

חקלאות בישראל

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - חקלאות בישראל

2.8% מהתוצר המקומי הגולמי מקורם בחקלאות. לטענת משרד החקלאות מתוך כוח עבודה של 2.7 מיליון עובדים, 2.6% עובדים בחקלאות, בעוד ש-6.3% עובדים במתן שירותים לחקלאות.[8]. לעומת זאת, לפי הלמ"ס בשנת 2011 עסקו בחקלאות 42 אלף איש, מתוך 3 מיליון מועסקים, כלומר 1.4% מכלל המועסקים במשק עבדו בחקלאות. כאשר 22 אלף מהם עבדו בגידולי צמחים, 8,000 עבדו בחקלאות מהחי ו-11 אלף עבדו בגינון ויערנות.[5]

בעוד שישראל מייבאת חלק ניכר מגרעיני התבואה שלה (כ-80% מהצריכה המקומית) וכן מזון מהחי, היא מספקת לעצמה את רוב הירקות והפירות. במשך מאות שנים, חקלאי האיזור גידלו סוגים רבים של גידולים כמו תמרים, תאנים, חיטה, שעורה, זית ורימון. במאה השנים האחרונות החל גידול פירות ההדר באיזור ועד היום מיוצאים פירות אלה תחת המותג JAFFA לאירופה. ישראל נחשבת אחת המדינות המובילות בגידול מזון בחממות לצורכי ייצוא. כמו כן החקלאות מייצאת פרחים לאירופה. בשנים האחרונות החקלאות הישראלית היא אחד המעסיקים הגדולים של עובדים זרים בישראל.

מנהל ציבורי

146 אלף עובדים עבדו במנהל הציבורי - עובדי מדינה ורשויות.[5]

שירותים קהילתיים חברתיים, אישיים ואחרים

150 אלף עובדים עבדו בשנת 2011 שירותים קהילתיים חברתיים, אישיים ואחרים בתחומים כמו ניקיון, ספורט, שירותי דת, מספרות ועוד. [5]

שירותי אירוח מזון ותיירות

בשנת 2011 עסקו 140 אלף ישראלים בתחום האירוח והמזון. 35 אלף בבתי מלון ושירותי אירוח, ו-104 אלף במסעדות ושירותי אוכל. [5]

תחבורה אחסנה ותקשורת

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים - תחבורה בישראל, תחבורה ציבורית בישראל

בשנת 2011 עבדו בתחומי התחבורה, האחסנה והתקשורת 196 אלף עובדים, שהם 6.5 אחוז מכלל העובדים במשק. 75 אלף מהם עבדו בהובלה יבשתית (אוטובוסים ומשאיות) ו-52 אלף עבדו בתחום התקשורת. [5]

נכון לשנת 2010, על פי נתונים מהאגף למערכות מידע במשרד התחבורה, מספר הרכבים בישראל הגיע ל-2.46 מיליון. מתוכם 1.95 מיליון היו כלי רכב פרטיים, כ-110 אלף אופנועים, כ-350 אלף משאיות, כ-15.3 אלף אוטובוסים זעירים, כ-14.1 אלף אוטובוסים, כ-18.6 אלף מוניות וכ-4,000 כלי רכב מיוחדים. בשנים האחרונות גדל מספר הרכבים בקצב של 3%-5% בשנה. [3], הפרבור בישראל גדל, ואיתו גם השימוש ברכב פרטי, הקילומטראז' הממוצע של הנסיעות, וההוצאות על רכבים ודלקים, שני גורמים משמעותיים בייבוא הישראלי (ראו בהמשך).

במקביל, יש ירידה מתמשכת, מאז שנות ה-70, בשימוש בבתחבורה הציבורית בישראל נכון ל-2012 רק 18%-19% מהעובדים בגוש דן משתמשים בתחבורה ציבורית כדי להגיע לעבודה, זאת לעומת מטרופולינים אחרים בעולם, בעיקר באירופה ואסיה, שם הנתון עומד על 30%-40%. מנתונים של עמותת אור ירוק עולה כי נסועת האוטובוסים בישראל עומדת על 3.5% מהנסיעות, לעומת ממוצע של 12% במדינות שונות באירופה.[9]

אנרגיה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - משק האנרגיה בישראל

נכון לשנת 2012 ישראל מסתמכת על ייבוא דלקים מחצביים להפקת רוב האנרגיה במדינה, כשהיא מוציאה כ-5% מהתמ"ג שלה על ייבוא של מוצרי אנרגיה. סקטור התחבורה נשען בעיקר על דלקי בנזין ודיזל בעוד שרוב החשמל בישראל תלוי בייבוא של פחם. בעקבות טכנולוגיות חדישות של סקרים ססמיים, נתגלו כמויות ניכרות של גז טבעי בים מול ישראל ב-2009, לאחר שנים של ניסיונות לא מוצלחים למציאת גז ונפט ביבשה. גז זה אמור לשמש כמקור חלקי לשם ייצור חשמל ולמפעלי תעשייה שונים.

23 אלף איש עבדו בשנת 2011 בתחום האנרגיה והמים בישראל. חלקם הגדול בחברת החשמל לישראל ובתחומי אנרגיה וחלקם הקטן בתחום המים [5]

יבוא ויצוא

יבוא

מפת יבוא הנטו של ישראל, 2009

יבוא הסחורות (לא כולל שירותים) נטו לישראל עמד בשנת 2009 על 15 מיליארד דולר. יבוא נטו הוא היבוא ללא היבוא שמיועד לשלבי ביניים לייצוא. מבחינת עלות כלכלית, ייבוא הנטו של הגדול ביותר של ישראל הוא בייבוא מכונות וציוד אלקטרוני, ולאחר מכן מכוניות וציוד תחבורה, נפט וסוגי דלקים שונים (לדוגמה פחם), מוצרי טקסטיל, מזון וחומרי גלם לחקלאות, כימיקלים, חומרי פלסטיק, מתכות ועץ ומוצרי עץ לבסוף זכוכית ואבן ושונות. מבחינת סוג המוצרים היחידים שתופסים נפח כספי רב, נפט היווה 8% מהייבוא, ומכוניות היו 6.8% מהייבוא בשנת 2009.[4]

סך יבוא הסחורות עומד על 38 מיליארד דולר. מתוך הייבוא הכולל, שמיועד גם לתעשייה לייצוא, יהלומים הם 14% ומהווים המוצר הבודד המיובא ביותר. עיקר הייבוא הכולל מגיע מאירופה (10% מגרמניה, וכ-5% מכל אחת מהבאות: שווייץ, הולנד, בריטניה ואיטליה), ולאחר מכן מסין. 10% מהיבוא מגיע מסין. 19% מהייבוא מגיע מארצות הברית, שהיא המדינה הבודדת שחלקה בייבוא הוא הגדול ביותר. [5]

לפי הלמ"ס סה"כ הוציאה המדינה 10 מיליארד דולר, או כ-40 מיליארד ש"ח בשנת 2010 על ייבוא חומרי דלק לישראל[6] יש עליה מתמשכת בהוצאות על ייבוא אנרגיה עם הוצאות של 2 מיליארד דולר בשנת 1980 עד ל-10 מיליארד דולר בשנת 2010, כששיא ההוצאות היה בשנת 2008 עת המדינה הוציאה 12 מיליארד דולר על ייבוא דלקים.[7]. בשנת 2009 כ-4.5 מיליארדים מוצאים על ייבוא נפט. דבר זה מהווה ירידה לאורך 5 שנים מהוצאות ייבוא של 8 מיליארד דולר ב-2008 שנבעו ממעבר מייצור חשמל מתוצרי נפט לייצור חשמל בגז טבעי.[8]

לפי Observatory of Economic Complexity, ישראל מייבאת נפט גולמי בעיקר מאזרבייג'ן (מעל 80%) ומרוסיה[9], בשווי כולל של 2 מיליארד דולר לשנת 2009. היא מייבאת נפט מזוקק מארצות הברית (מעל 50%) ומגוון מדינות אחרות כמו רוסיה, איטליה, רומניה והולנד. ב-2008 עלתה עלות יבוא הנפט המזוקק לשיא של 2 מיליארד דולר, וב-2010 היא ירדה ל-500 מיליון דולר. ישראל מייבאת את רוב הפחם מקולומביה (מעל 80%), כאשר תמהיל המדינות משתנה עם השנים וכולל גם את אוסטרליה, אירלנד, ואנגליה. סך יבוא הפחם על פי מקור זה עלה לישראל 312 מיליון דולר בשנת 2010. ישראל ייבאה גז טבעי ממצרים בשווי 250 מיליון דולר בשנת 2010. יש לשים לב כי נתונים אלה, אינם עולים בקנה אחד עם נתוני הלמ"ס שכן סך הדלקים אינם מגיעים ל-10 מיליארד דולר!

ייצוא

מפת יצוא הנטו של ישראל, 2009

הייצוא ממדינת ישראל עמד בשנת 2012 על 90 מיליארד דולר. סך הייצוא ללא חברות הזנק (סטארט-אפ) ויהלומים עמד על 81 מיליארד דולר. ייצוא סחורות ללא יהלומים עמד על 46 מיליארד דולר, ייצוא השירותים הסתכם ב-29 מיליארד דולר, שירותי המחשב והתוכנה מהווים 40% מייצוא השירותים הנ"ל [10]

היצוא נטו של סחורות (לא כולל שירותים) עמד בשנת 2009 על 28 מיליארד דולר. 17% ממנו הם יהלומים, 14% תרופות באריזה, 9% מעגלים מודפסים ו-5.4% טלפונים. מבחינת ענפים ישראל מייצאת בעיקר בתחומי האלקטרוניקה, חלקי מטוסים וחלקי תחבורה, בתחום הכימיקלים (תרופות, דשנים, חומרי הדברה ועוד), ויהלומים. אלו מהווים יותר מ-3 רבעים מהייצוא. עוד ענפי ייצוא הם פלסטיקה וחקלאות. [11] סך היצוא עמד באותה שנה על 51 מיליארד דולר. 40% מייצוא הסחורות והמוצרים נעשה לארצות הברית, וחלק ניכר מהיתר הוא לאירופה, כאשר הולנד וגרמניה מייבאות כל אחת כ-4% מסך הייצוא של ישראל.[12]

ראו גם

נתוני יסוד ותשתיות
מדיניות וכלכלה
דיור
ענפים
משאבי טבע
תחבורה
חינוך בריאות וחברה

קישורים חיצוניים

מידע כללי
מחקרים
הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה
כתבות

הערות שוליים

ישראל

נושאים: אוכלוסיית ישראל - משאבי טבע בישראל - משק האנרגיה בישראל - גז טבעי בישראל - משק המים בישראל - חקלאות בישראל - כלכלת ישראל - חוק ההסדרים - לובי פוליטי בישראל - משפחות ההון בישראל - הפרטה בישראל - אי שוויון בישראל - בנקאות בישראל - פנסיה בישראל - תחבורה בישראל - תחבורה ציבורית בישראל - פרבור בישראל - זיהום מים בישראל - זיהום אוויר בישראל - אנרגיה מתחדשת בישראל - מערכת החינוך בישראל - מערכת הבריאות בישראל - כלכלת המחר - צמיחה ירוקה לישראל - תוכנית אב ארצית לפיתוח מקיים