למידה חוץ-כיתתית
למידה חוץ-כיתתית היא חינוך של ילדים במרחבים טבעיים, בפארקים ומרחבי טבע עירוני, יערות, וכדומה. סיבה אחת ללמידה כזו היא לימוד בזמן מגיפות הנישאות באוויר כמו שחפת, כדי להקטין הדבקה של הילדים. סיבה אחרת היא להיעזר במרחב החיצוני הטבעי כמקום שמאפשר לימוד טבעי ובריא יותר. הכיתה היא מרחב שמנותק מן העולם החיצון ומן הסביבה הטבעית ורוב שיטות הלימוד בה גורמות לפגיעה בסקרנות שקיימת בקרב ילדים באופן טבעי. הלימוד בסביבה החיצונית מקשר את הילדים לעולם הטבעי הסובב אותם ומשתמש בסקרנות הטבעית.
לימודים בבתי ספר, במיוחד בתחום המדעים, מלמדים את התלמידים על העולם, אבל הדבר נעשה בסביבה סטרילית המנותקת במובנים רבים מהעולם המוחשי. לפי תומכי חינוך חוץ כיתתי הדבר גורם ללימודים אלה להיות לא מעניינים היות ואין להם משמעות פנימית.
בית ספר הקלאסי הקיים כיום בכל העולם, קיים בעקבות התפתחות בית הספר הציבורי במאה ה-19, שנוצר כתוצר משלים של המהפכה התעשייתית. מוסד חברתי זה הוקם כדי לשרת את צורכי המבוגרים כמו לאפשר להורים ללכת לעבוד מחוץ לבית, להקנות השכלה בסיסית (כמו קרוא וכתוב) לקבוצה גדולה ככל האפשר של ילדים ובכך לאפשר פועלים וחיילים יעילים יותר. דבר זה שירת הן את המשפחות עצמן והן את האליטה הכלכלית והפוליטית של מדינות אירופה. כל הדברים האלה לא נועדו בהכרח כדי לספק חינוך טוב לילדים או לענות על צרכים נפשיים שונים.
אחת הביקורת על בית הספר הקלאסי הוא שהוא מנותק מהעולם המוחשי. יציאה מחוץ לכותלי בית הספר לצורך התנסות עם העולם המוחשי נתפסת כבזבוז משאבים של זמן וכסף אבל הלימודים בבית הספר עלולים לפגוע בתהליכי למידה טבעיים. למידה היא אינסטינקט הקיים בקרב מינים רבים של בעלי החיים ולא רק בקרב בני האדם, כמו אינסטינקטים אחרים, גם יצר הלמידה מופעל כתגובה לגירוי היוצר צורך. לפי פרופ' ניר אוריון, בבית הספר הקלאסי הגירוי הזה לא קיים באופן טבעי. בית הספר הקלאסי פועל בניגוד לאינסטינקט הלמידה הטבעית של מרבית הילדים ולכן הוא מעורר בקרבם רתיעה, בריחה והתנגדות. ילדים שמגיעים עם סקרנות טבעית והתלהבות מהגן, "נכבים" בבית הספר. כנגד התנגדות זו מפעיל בית הספר הקלאסי מניפולציות שונות, כולל מניפולציות כוחניות, או הבטחת פרסים, שגורמות לחינוך רגיל להיות דומה יותר לתחום האילוף.[1]
לפי אוריון, מוצעות לבעיה זו שיטות הוראה שונות, אולם אף אחת מהן לא נוגעת בשורש הבעיה שמרבית הנלמד בבית הספר לא רלוונטי למרבית הילדים. לפי אוריון, בשיטות הלימוד שהוא מפתח מאז אמצע שנות ה-80 של המאה ה-20, הסביבה מחוץ לכיתה היא מרכיב אינטגרלי ברצף הלמידה, ודבר זה יכול לתרום לרלוונטיות של הנושא הנלמד בקרב לומדים ולקרב את הלומד לאינסטינקט הלמידה הטבוע בו.[2]
ראו גם
קישורים חיצוניים
- חמש שאלות עם פרופ' ניר אוריון על למידה חוץ-כיתתית, מכון ויצמן למדע, 02.02.2015