מבט מערכתי על חדשנות חינוכית

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מאת שני שולזינגר
שם מקורי: מבט מערכתי על חדשנות חינוכית במסגרת ניסוי בבית ספר "בן צבי" :
(חקר מקרה) / שני שולזינגר (100 עמ') 

מתוך גף ניסויים ויזמות במשרד החינוך (המסמך באתר הישן של בית הספר לחינוך של אוניברסיטת תל אביב) http://www.tau.ac.il/education/innovation/docs/article_shulsinger.doc

אפשר למצוא עותק קשיח של המאמר של הספרייה לחינוך ועבודה סוציאלית באוניברסיטה העבריתhttp://aleph500.huji.ac.il/F/?func=file&file_name=find-b&local_base=hujwe קטלוג הספרייה

במחקר זה יש עניין למי שמתעניין במערכות מורכבות היות והוא מתאר את הספרות והגישות המצויות בתחום החינוך הוא מועתק לכאן מחשש שימחק באתר המקורי שלו. ניתן אולי לחלק אותו לכמה מאמרים - לדוגמה סקירת הספרות היא רלבנטית לגבי מערכות חברתיות בכלל ולאו דווקא לבתי ספר. הבאתי גם את התקציר והמסקנות כך שמי שמתעניין בנושא המחקר המקורי יוכל להנות מהם.

תקציר המחקר

מטרת המחקר היא תיאור וניתוח של בית-הספר הניסויי "בן צבי" באמצעות גישת המערכות, כדי לברר אילו מאפיינים של הגישה המערכתית רלוונטיים לבית-הספר, כיצד הם מסבירים תהליכים המתרחשים בבית-הספר, ומהו הקשר בין המאפיינים הללו לניסוי.

סקירת הספרות מתארת בעיקר את גישת המערכות ואת מרכיבי המערכת לפי גישה זו. שיטת המחקר היא איכותית. זהו חקר מקרה שבו נבחן בית-ספר ניסויי חדשני באמצעות מסגרת תאורטית מוגדרת. כלי המחקר כללו ראיונות, שאלונים, תצפיות, ספר הניסוי, ניתוח מסמכים ממקורות שונים ופרוטוקולים.

ממצאים עיקריים

  1. בבית-הספר חלו שינויים רבים, שכולם מאפשרים התבוננות על בית-הספר מנקודת מוצא של תורת המערכות.
  2. כל מאפייני הגישה המערכתית נמצאו בבית-הספר, והם באים לידי ביטוי באורח החיים היומיומי בבית-הספר.
  3. ישנו קשר חיובי בין הניסוי והפעלתו לבין השינויים הרבים שהתחוללו בבית-הספר.

מסקנות והמלצות

בבית-ספר שפועל באופן מערכתי גוברים הסיכויים שחדשנות תוטמע בו. כמו-כן יש קשר בין גישה מערכתית לבין הפעלת חדשנות במסגרת ניסויית. כדי שחדשנות תיכנס אל בין כותלי בית-הספר ותיטמע בו, מומלץ לקיים את התנאים הבאים:

  1. בית-הספר צריך לפתוח את גבולותיו.
  2. אינטראקציות מרובות ומגוונות מחזקות את הצלחת החדשנות בבית-הספר.
  3. יש להמשיך ולהזרים תשומות כדי לקבל את התפוקות המצופות וכדי להבטיח את המשך קיומה של החדשנות.
  4. הפעלת ניסוי מטעם גף ניסויים ויזמות תסייע לבית-הספר להפעיל ראייה מערכתית.

הבסיס התאורטי של הניסוי הוא התאוריה של ג'ון דיואי, שלפיה "בית-הספר הוא החיים" ולא רק הכנה תאורטית לחיים שיבואו אחרי בית-הספר. לפי תאוריה זו, מכיוון שהחיים מתחילים עם הלידה ובית-הספר הוא חלק מהחיים, אין להפריד אותו מהחיים, אלא להתייחס אליו כחלק מהחיים השלמים (אור, 2004). דגם נוסף המלווה את בית-הספר וממשיך את התאוריה של דיואי היא התאוריה של שרן, שלפיה גבולותיו של בית-הספר משתרעים מעבר לקירותיו (שם). הצוות חוזר ואומר שיש לפתוח את תוכנית הלימודים וליצור מערך למידה מתרחב, שגבולותיו אינם תחומים. בכך, בית-הספר מעמיד על הפרק שלושה תחומים עיקריים שהוא עורך בהם שינוי: 1. שינוי במבנה הפיזי של בית-הספר. 2. שינוי בארגון הזמן. 3. שינוי בתוכנית הלימודים.

מטרת מחקר זה היא לתאר ולנתח את בית-הספר הניסויי "בן צבי" באמצעות גישת המערכות, כדי לברר אילו מאפיינים מהגישה המערכתית רלוונטיים לבית-הספר, כיצד הם מסבירים תהליכים המתרחשים בבית-הספר, ומהו הקשר בין המאפיינים הללו לניסוי. כמו-כן, המטרה היא לערוך מיפוי של מהלך הניסוי, כדי ללמוד ולזהות מרכיבים שעשויים לאפיין ארגונים נוספים.


סקירת ספרות

א. גישת המערכות

א.1. גישות שונות לניתוח ארגונים חברתיים

קיימות כמה תפיסות מרכזיות לראייה ולניתוח של ארגונים חברתיים. התפיסות הללו מושתתות על הנחות יסוד מתחומי ידע מגוונים (גורי, אביקם וחן, 1991):

  1. הגישה המבנית תפקודית (סטרוקטורלית-פונקציונלית).
  2. גישת המִנהל המדעי.
  3. הגישה של יחסי אנוש.
  4. הגישה של ניתוח קבלת החלטות.
  5. גישות נאו-מרקסיסטיות.
  6. גישת המערכות.

גישת המערכות מאפשרת להתבונן במערכת החינוכית מנקודת מבט כוללת. הגישה יעילה במיוחד בניתוח של הכנסת שינויים בארגון, מכיוון שהיא מדגישה את חשיבותה של ההתייחסות לכל הרכיבים במערכת ואת ראייתה בשלמותה. במסגרת מחקר זה נבחרה תורת המערכות כמתאימה ביותר לחקירת המבנה הארגוני-חינוכי של בית-הספר ולהכנסת הניסוי לתוכו. עם זאת, אפשר למצוא בבית-הספר הנחקר גם מאפיינים המופיעים בגישות אחרות.

א.2. מערכת חברתית

שרן, שחר ולוין (1998) מגדירים מערכת כשורה של יסודות בעלי זיקה זה לזה, שיש ביניהם פעולות גומלין במשך זמן ממושך. מדבריהם עולה שבכל המערכות בטבע ובחברה ישנן מערכות קטנות יותר, הכלולות בתוכן, ואילו הן עצמן כלולות במערכות מקיפות יותר, המהוות את סביבתן. המערכות מחליפות חומרים, אנרגיה ומידע עם הסביבה, כלומר, יש להן תשומות ותפוקות.

בית-ספר הוא מערכת חברתית של רכיבים או תת-מערכות בעלת גבולות, פעילויות ואינטראקציות. אולסן (Olsen, in: Hoy & Miske, 1987) מגדיר ארגון חברתי כארגון בעל כמה רכיבים ייחודיים, ששלמותו עולה על סכום רכיביו. הוא מובחן מהסביבה באמצעות גבול מוגדר. המערכת מתת-מערכות, רכיבים ותת-יחידות, המנהלים מערכת יחסים הדדית ביניהם. סנג'י (1995) מדגיש את ייחודיותם של כל רכיב ותת-יחידה בכך שהוא גורס כי הטבע אינו מורכב מחלקים בתוך שלם, אלא משלמים בתוך שלם. על-פי סמואל (1996), חלקים שונים של המערכת הארגונית מסוגלים לפעול באופן עצמאי, למרות היותם רכיבים של מערכת אחת. כמו-כן, מערכת חברתית יכולה להיות יחידה בכל גודל שהוא, ולכן ישנה חשיבות רבה להגדרת הגבולות של היחידה לניתוח.

א.3. מערכת פתוחה

מערכת פתוחה היא מערכת המתקיימת באמצעות יחסי גומלין עם הסביבה החיצונית. יחסים אלה מאפשרים לה לייבא את התשומות הדרושות לתהליכי ההפקה של מוצרים ושירותים ולייצא את התפוקות שלה לסביבה (סמואל, 1996). המערכת הפתוחה אינה נעצרת, משום שהיא יכולה לייבא אנרגיה מן העולם שמחוצה לה (Katz & Kahn, 1978).

כץ וקאהן מונים תשעה מאפיינים המגדירים מערכות פתוחות:

  1. ייבוא של אנרגיה: מערכות פתוחות מייבאות מן הסביבה החיצונית צורה זו או אחרת של אנרגיה. ארגונים חברתיים חייבים לקבל אספקה חדשה של אנרגיה ממוסדות אחרים, מבני אדם או מן הסביבה החומרית. לפי תאוריה זו, אין מבנה חברתי שיכול לספק את עצמו ולעמוד בפני עצמו. אנרגיה זו היא התשומות של המערכת.
  2. שינוי צורה: מערכות פתוחות משנות את צורת האנרגיה -- התשומות -- העומדות לרשותן. זהו ארגון מחדש של התשומות.
  3. התפוקה: מערכות פתוחות מייצאות לסביבה מוצרים, אנרגיה ומידע. אלה הן התפוקות שהמערכת מפיקה.
  4. המערכות בתורת מחזורי אירועים: לדפוס חילופי האנרגיה יש אופי מחזורי. התפוקה המיוצאת לסביבה מספקת את מקורות האנרגיה הדרושה למחזור הפעולות. מחזורים בודדים עשויים להצטרף יחד למבנה גדול יותר של אירועים או למערכות אירועים.
  5. אנטרופיה שלילית: על-פי חוק האנטרופיה, כל צורות הארגון נדונות להתפרקות. כדי להוסיף ולהתקיים, מערכות פתוחות חייבות לנוע כדי לעצור את תהליך האנטרופיה. האנטרופיה השלילית מניעה את ההתפרקות באמצעות ייבוא אנרגיה (תשומות) רבה יותר מזו שהיא מוציאה (התפוקות). מערכת פתוחה וצומחת נוטה להגדיל את היחס הזה שבין התשומות לתפוקות, כלומר, לייבא תשומות בכמות גדולה יותר מהדרוש לה לצורך התפוקות.
  6. תשומת המידע, משוב שלילי ותהליך הקידוד: התשומות לְמערכות חיות מורכבות לא רק מחומרים ואנרגיה, המשתנים בהתאם לפעולות המערכת, אלא הן גם נושאות מידע ומספקות למערכת סימנים ביחס לסביבה וביחס לתפקודה של המערכת ביחס לסביבה. כלומר, במערכות חיות ישנן תשומות מידע ותשומות של אנרגיה. הסוג הפשוט ביותר של תשומות מידע, המצוי בכל המערכות, הוא משוב שלילי. משוב זה מאפשר למערכת לתקן את סטיותיה ממסלולה. מילר (Miller, in: Katz & Kahn, 1978) מדגיש את חשיבותו של המשוב השלילי: "כאשר משוב שלילי של מערכת נפסק, יציבותה מתערערת. גבולותיה של המערכת נעלמים בבת-אחת והיא מגיעה אל קִצה." לפיכך, בהיעדר אמצעי מתקן להחזרת המערכת למסלולה, היא תבזבז כמות רבה של אנרגיה או שתספוג תשומה רבה מדי של אנרגיה ולא תוכל להמשיך ולהתקיים. לפי תאוריה זו, לא כל תשומות האנרגיה עשויות להיספג בכל מערכת. קבלת התשומות למערכת היא קבלה מתוך ניפוי. באמצעות הניפוי, החומרים הנכנסים נדחים או מתקבלים. תהליך זה נקרא קידוד (Coding).
  7. מצב יציב והוֹמֵאוֹסְטָזיס: מערכות פתוחות ולא-מתכלות מתאפיינות במצב יציב. מצב זה נוצר באמצעות ייבוא אנרגיה לשם עצירת האנטרופיה, כלומר, לשמירה או להגברה של הסדר. מצב יציב אינו מצב של חוסר תנועה או של איזון מוחלט, אלא מצב של שיווי משקל דינמי. מצב זה שומר על אופייה של המערכת באמצעות שיווי משקל. המנגנון הדינמי של שמירת שיווי המשקל נקרא הומאוסטזיס.
  8. בידול (דיפרנציאציה): מערכות פתוחות מתפתחות לכיוון של בידול והשתכללות. דפוסים כוללניים מוחלפים בתפקודים ייחודיים יותר. מתרחשת צמיחה מארגונים פרימיטיביים לארגונים משוכללים ובעלי תפקוד ייחודי.
  9. שוויון האחרית: מערכת עשויה להגיע לאותו מצב סופי גם אם התחילה מתנאים שונים והתקדמה בדרכים שונות.

א.4. מערכת סגורה

מערכת סגורה היא מערכת שגבולותיה חסומים, כלומר, אין יוצא ואין בא. מערכת זו נושאת את עצמה, מתקיימת ופועלת בלי תלות בסביבה החיצונית, על בסיס אנרגיה ובעזרת מנגנונים פנימיים המכוונים אותה (סמואל, 1996). בניגוד למערכת פתוחה, מערכת סגורה היא מערכת עצמאית דיה, עד שאפשר לנתח את רוב בעיותיה מתוך זיקה למבנה הפנימי שלה ובלי שום זיקה לסביבה החיצונית. תפיסת ארגון כמערכת סגורה תוביל לכך שלא יפותח המשוב להשגת מידע מספיק על השינויים בכוחות הפועלים בסביבה. כץ וקאהן (Katz & Kahn, 1978) טוענים שכיום "אנו הולכים ומתקנים את תפיסתנו המוטעית שהארגון הוא מערכת סגורה". ככלל, מערכות ארגוניות או חברתיות אינן יכולות להתקיים כמערכת סגורה.

א.5. גבול בית-הספר והחדירות שלו

כל הגבולות של הארגונים הם שרירותיים ביסודם. אנחנו מגדירים אותם, ואחר-כך, למרבה האירוניה, אנחנו מוצאים את עצמנו לכודים בתוכם (סנג'י, 1995).

לבית-הספר, כמו לארגונים אחרים, יש גבול המפריד אותו מהסביבה (Hoy & Miske, 1987). הסביבה היא כל מה שנמצא מחוץ ליחידות שמשפיעות או שתורמות לרכיבים הפנימיים ואשר משתנות על-ידי המערכת החברתית. אך כאשר הארגון הוא בית-ספר, אי אפשר להפריד בינו לבין הסביבה. בית-הספר משלב מרכיבים מהסביבה, ולכן גבולותיו פתוחים חלקית בדרך כלל. כלומר, בית-הספר הוא מערכת פתוחה למחצה.

קשה להפריד בין הארגון לסביבתו, מפני שרוב הטכניקות, הכישורים והידע שבהם משתמשים בבית-הספר לא הומצאו שם, אלא הוחדרו לתוך הגבולות ונהפכו לחלק מהארגון. באופן דומה, מחשבות, נורמות, חוקים ותובנות אינם רק "נמצאים בבית-הספר", אלא הם חלק מבית-הספר. זהו ארגון הידוע כארגון שקל לחדור לתוכו (Hoy & Miske , 1987). יש לציין שמידת הפתיחות או הסגירות של מערכות היא יחסית. מערכות רבות הן פתוחות במידת-מה, ואילו אחרות יכולות להתקיים תקופה ארוכה בלי קשרי גומלין עם סביבתן החיצונית (סמואל, 1996).

למעשה, אנשי ציבור שואפים לשלוט בפתיחותו של בית-הספר. לדוגמה, רק אנשים מורשים יכולים להיכנס לגבולות בית-הספר, ואנשים לא רצויים יישארו מחוצה לו. אך פעילויות ייחודיות, כגון פעילויות ספורט ואולם ספורט הפתוח בשעות אחר-הצהריים להנאת הציבור, מעודדות גופים להיכנס לתוך גבולות בית-הספר. כתוצאה מכך נוצרת שליטה חלקית, שמובילה לתיאום בין רכיביה של פנימיוּת הארגון לבין רכיבי הסביבה שלו (Hoy & Miske, 1987).

כלומר, אפשר למקם את בית-הספר כארגון על פני ציר דמיוני המתאר את רמת הפתיחות של ארגונים או מערכות:

תרשים 1: ציר פתיחות מערכות

כפי שמתואר בתרשים, יש למקום את בית-הספר הממוצע בנקודת האמצע בין מערכת פתוחה למערכת סגורה, כלומר, מערכת פתוחה למחצה. בתי-הספר בכלל סובבים סביב רדיוס כלשהו של נקודת האמצע. ישנם בתי-ספר הנמצאים קרוב יותר למצב של מערכת סגורה, וישנם בתי-ספר הקרובים יותר למצב של מערכת פתוחה.

א.6. סביבת הארגון

סביבת הארגון מוגדרת בדרך כלל ככל מה שנמצא מחוץ לארגון, אך להבדיל ממערכות פיזיות, המערכות החברתיות הן פתוחות. מכאן שהגבולות הם אמביוולנטיים והסביבה היא חודרנית (Hoy & Miske, 1987). על-פי סמואל (1997), הארגון והסביבה מייצגים שני צדדים של אותו מטבע, ולכן להם אין אפשרות להבין זה את זה.

הסביבה היא מהותית מבחינתו של בית-הספר, היא מקור אנרגיה מבחינתו. היא מספקת משאבים, מידע וטכנולוגיה – כל מה שארגון צריך (Hoy & Miske, 1987).

א.7. תשומות ותפוקות הארגון

המערכות מחליפות חומרים, אנרגיה ומידע עם הסביבה, כלומר, יש להן תשומות ותפוקות. המערכת מבצעת עבודה או פעולות (עיבוד) על התשומות, כדי לשנותן באופן כלשהו כדי להפיק תוצר (תפוקה) (שרן וחובריו, 1998).

על-פי תפיסה זו, האנרגיה המתקבלת מהתפוקה מפעילה את המערכת מחדש. כך, ארגונים חברתיים הם מערכות פתוחות, שכן תשומת האנרגיה והפיכת התפוקה לתשומה נוספת של אנרגיה מתבטאות בהן בפעולות גומלין בין הארגון לסביבתו (Katz & Kahn, 1966). תשומות בית-הספר הן תלמידים, תקציב, זמן ותוכניות לימודים. תפוקות בית-הספר הן בדרך כלל הבוגרים שלו, הידע שהוא מייצר והתוכניות הייחודיות לו.

א.8. יחסי הגומלין (האינטראקציות) בתוך הארגון

ההתנהגות בבית-הספר אינה רק פונקציה של מרכיבים בארגון ובסביבה שלו, אלא היא פונקציה של האינטראקציה בין המרכיבים (Hoy & Miske, 1987).

האינטראקציה או יחסי הגומלין קיימים בין תת-המערכות ובין המערכת לבין סביבתה (גורי-רוזנבליט, גזית וחן, 1991). מערכת שיחסי הגומלין בה הם טובים היא מערכת שבה האנרגיה של תת-המערכות שבתוך המערכת נעשית הרמונית יותר, בזבוז האנרגיה קטן יותר, ולמעשה מתפתחים בה תהודה או אִגבור (סינרגיה) (סנג'י, 1995). מערכת כזאת היא את אחד המאפיינים של "ארגון לומד". יחסי הגומלין בבית-הספר מתקיימים בין תלמידים, ידע ומורים.

א.9. נטייתו הטבעית של ארגון לאי-סדר ושאיפתו ליציבות

כפי שנכתב לעיל, לפי החוק השני של תורת התרמודינמיקה כל צורות הארגון נדונות להתפרקות. נטייתה של המערכת להתפוררות זו היא בלתי נמנעת (סמואל, 1996). בעקבות זאת, המערכות החברתיות שואפות ליציבות כדי להימנע ממצב של מוות. לפי כץ וקאהן (Katz & Kahn, 1978), מצב יציב זה נהפך בהמשך, ברמות המורכבות יותר, למצב השומר על אופייה של המערכת על-ידי צמיחה והתרחבות.

כתוצאה מכושרן של מערכות פתוחות לייבא את האנרגיה הדרושה לקיומן ולתפקודן מהסביבה החיצונית, הן מאטות את תהליך הכיליון באמצעות תהליך נגדי של "אנטרופיה שלילית", המאריך את תוחלת החיים שלהן. באופן דומה ארגונים מבטיחים לעצמם את המשאבים המזינים את תת-המערכות שלהם ומאפשרים להם לתקן שיבושים פנימיים, לחדש את חיוניותם של רכיבים מנוונים, לשפר את המבנה שלהם, להפעיל מנגנונים יעילים יותר ואפילו לאגור עתודות לצורך קיום המערכת כולה במצבי מחסור ומשבר (סמואל, 1996). כלומר, הארגונים שואפים לשמור על הסדר (היציבות) ולהגדילו (לצמוח).

א.10. משוב (פידבק)

מערכות שוקדות על ויסות עצמי של התהליכים שבאמצעותם הן שומרות על איזון ויציבות של תשומות, עיבודים ותפוקות. כל זה מתאפשר על-ידי פיקוח מתמיד על תפקוד המערכת באמצעות משוב, שהוא המידע הזורם למערכת מן התפוקות ומן התהליכים, כדי לתקן את תפקודה בעתיד על יסוד התנהגותה בעבר (שרן, שחר ולוין, 1998). סנג'י (1995) מגדיר משוב באופן רחב יותר, ולפיו משוב הוא כל זרימה הדדית של השפעה. לפי גישה זו, כל השפעה היא סיבה ומסובב בעת ובעונה אחת. שום דבר אינו משפיע בכיוון אחד. לפיכך, ארגון המפעיל משוב הוא "ארגון לומד". בהמשך לכך, המערכת מבטיחה לעצמה שחלק מההתנהגויות של בית-הספר והיחסים בתוך בית-הספר ומחוץ לבית-הספר יחזרו למערכת כתשומות. לשם כך, בית-הספר מפתח מערכות שמייצרות משוב לבית-הספר (Hoy & Miske, 1987). בסעיף א.6.3 (מאפיינים של מערכת פתוחה על-פי כץ וקאהן) הוזכר המשוב השלילי. משוב זה הוא משוב מהותי למערכת כדי לתקן את סטיותיה מן היציבות וכדי לשמור על איזון בין התשומות לתפוקות.

לסיכום, תורת המערכות היא אמצעי לתפיסה ולניתוח של מערכות וארגונים חברתיים. לפי גישה זו, המערכת היא קבוצה של חלקים המקיימים ביניהם אינטראקציות ומופרדים באמצעות גבול מהסביבה. בזכות האינטראקציות הללו המערכת מכילה תכונות רבות יותר מסך התכונות של כל חלק בנפרד. האופציה ללמוד ולהתחדש היא חלק בלתי נפרד מתורת המערכות. היא ידועה כסגולת ההיערכות מחדש, הנותנת "פתרונות רבים אפשריים לאותה הבעיה". עיקרון זה קובע שארגונים יכולים להתקדם בדרכים שונות בניסיון לפתור בעיה אמיתית, ולשום בעיה אין פתרון אחד ויחיד.

ב. בית-הספר כמערכת חברתית

לפי תורת המערכות (שרן, 1976), בית-הספר הוא ארגון, וכמו בכל ארגון, גם בית-הספר זקוק לתקשורת פתוחה ויעילה בין מרכיביו. חלקי המערכת שומרים על קשרים זה עם זה. רק באמצעות תקשורת רב-כיוונית בין מרכיבי המערכת וביניהם לבין הסביבה, הפרטים יכולים לתרום את תרומתם לקיום המערכת ולחיזוקה. תרומות אלה מצטברות ומשתלבות, כך שכלל עוצמתו של בית-הספר גדולה מסכום פשוט של תרומותיהם האישיות של כל פרט ופרט. אך ככל שיעילותה של התקשורת בין המרכיבים יורדת או משתבשת, כך מתמעטת גם יכולתם של הפרטים בבית-הספר לתרום את תרומתם למאמץ המשותף.

במקביל לחשיבותה הרבה של התקשורת בתוך המערכת, יש השפעה רבה לתקשורת שבין המערכת לבין סביבתה. סביבתו של בית-הספר מורכבת מן ההורים, הסביבה המקצועית, הידע החדש ותוכנית הלימודים. כדי למנוע ניתוק בין הסביבה לבית-הספר, יש לקיים משוב חוזר ביחס להשפעת בית-הספר על תלמידיו, על מוריו ועל סביבתו. דרושים מאמצים בלתי פוסקים להתחדשות ולהשתנות בעקבות המשוב החוזר. טענתו של שרן (1998, בתוך שרן, שחר ולוין, 1998) היא שבתי-הספר אינם ערוכים לקבלת משובים חוזרים, והם אינם יודעים לנצלם לטובת התפתחות ארגונית ומקצועית.

מסקנות כלליות

בקצה הציר של מערכות פתוחות נמצאים דגמים ארגוניים מצליחים. אין פירוש הדבר שבית-הספר צריך להידמות למודל עסקי, אך בדומה לכל ארגון, גם בית-הספר צריך לשאוף לסדר ולהישרדות. בית-ספר רגיל, ובמיוחד בתי-ספר שאינם תיכוניים, כלומר, בתי-ספר שאזורי הרישום שלהם סגורים, אינם עומדים בתחרות ציבורית, ולכן בית-הספר עסוק פחות בהישרדות ובהארכת תוחלת חייו. לעומת זאת, מהספרות ומהמחקר עולה שבית-ספר שפועל כמערכת פתוחה יותר מבטיח לעצמו תוחלת החיים ארוכה יותר, או לפחות תוחלת חיים ארוכה יותר לשינויים שחולל.

מעבר לתוחלת החיים של הארגון, יש להתייחס לאיכות הארגון ולהצלחתו לעמוד במשימות שהוא מציב לעצמו. ארגון שמציב לעצמו משימות ומודע להיותו מורכב מכל התת-מערכות שבו יוכל להביא להצלחת המשימות ולעמידה במטרות שהציב לעצמו. לכן, כאשר מחוללים שינויים וניסויים, חשוב לקיים מגע עם הסביבה, כדי לקבל ממנה אנרגיות ומשאבים שיאריכו את חייה. הובלת שינוי בדרך של ניסוי תסייע לארגון לפעול באופן מערכתי וכולל. נראה שהניסוי של בית-הספר "בן צבי", שפעל על-פי עקרונותיה של תורת המערכות, זכה בהצלחה רבה במימוש המטרות שהציבה הנהלת בית-הספר.


המלצות

מערכת החינוך עושה מאמצים רבים כדי לשנות את המצב הקיים. כדי שהחדשנות תיטמע במערכת מומלץ לקיים את התנאים הבאים:

  1. בית-הספר צריך לפתוח את גבולותיו לתת-מערכות השונות (קהילה, הורים, עירייה, משרד החינוך ועוד).
  2. הסביבה צריכה לפתוח את עצמה לפני מערכת בית-הספר, לתמוך בה ולקיים אִתה אינטראקציה משמעותית.
  3. בית-הספר צריך לקיים אינטראקציות רבות ומגוונות כדי להגדיל את כוחו מעבר לסכום הרכיבים שלו.
  4. המערכת צריכה לקבל תשומות רבות יותר מהתפוקות המצופות.
  5. יש להמשיך ולהזרים תשומות גם לאחר שנות הניסוי, כדי לקבל את התפוקות המצופות וכדי להבטיח את המשך קיומה של החדשנות.
  6. לשם חדשות מוצלחת דרושה ראייה מערכתית.
  7. לשם יצירת חדשנות בראייה מערכתית רצוי ליישמה תחילה במסגרת ניסויית.
  8. מן הראוי שגף ניסויים ויזמות ומקבלי ההחלטות במשרד החינוך והתרבות יקיימו דיון מעמיק במהות השינוי שיצר בית-הספר "בן צבי" וילמדו את לקחיו.

מגבלות המחקר

טיבו של ניסוי הוא בדינמיות שבו. המחקר ניסה לבחון את הניסוי לאורך השנים, אך מטבע הדברים, ומן הטבע האנושי, הניסוי נבחן מנקודת מבט שלאחר שנות הניסוי הרשמיות. ייתכן שבמבט לאחור גילו הנחקרים תובנות חדשות, שלא היה אפשר להצביע עליהן במהלך שנות המחקר. כמו-כן, התלמידים הנחקרים היו עדים אך ורק לתוצאות ולא לקחו חלק במעבר מהתנהגות ההתחלתית של הארגון להתנהגות הסופית שלו. לכן אפשר ללמוד מהתלמידים על תוצאות הניסוי, אך על התהליכים שהתרחשו אפשר ללמוד באופן חלקי בלבד. נוסף על כך, המחקר בדק מקרה אחד בלבד. כדאי לחקור ניסויים נוספים שנערכו בבתי-ספר מבעד לעיניה של תורת המערכות, כדי לוודא אם הדפוסים שנמצאו הם אכן דפוסים חוזרים ולא יד המקרה בניסוי בודד אחד.


מקורות

  • אור, ש' (2004). בית-הספר הוא החיים. ספר הניסוי. מדינת ישראל, משרד החינוך, התרבות והספורט, גף ניסויים ויזמות.
  • בלום, ה' (1997). בתי-הספר הניסויים. משרד החינוך, התרבות והספורט, המזכירות הפדגוגית.
  • גורי-רוזנבליט, ש', גזית, א' וחן, ד' (1991). הכנסת שינויים למערכת החינוך. האוניברסיטה הפתוחה.
  • גורי-רוזנבליט, ש', גזית, א' וחן, ד' (1991). הכנסת שינויים למערכת החינוך. מדריך נלווה לחומר הלימוד. האוניברסיטה הפתוחה.
  • לוין, ת' (1998). מתכנון לימודים קווי למרחב-למידה: מדוע וכיצד? בתוך: ש' שרן, ח' שחר ות' לוין (עורכים), בית הספר החדשני: ארגון והוראה. רמות, אוניברסיטת תל-אביב.
  • סמואל, י' (1997). ארגונים: מאפיינים, מבנים ותהליכים (מהדורה שנייה מורחבת ומעודכנת). אוניברסיטת חיפה, זמורה ביתן.
  • סנג'י מ"פ (1998). הארגון הלומד (מהדורה שנייה). מטר וספריית המרכז הישראלי לניהול.
  • שילד, ג' (1999). חט"ב ביניים ניסויית ע"ש י' בן-צבי, פתח-תקווה: דו"ח הערכה. ירושלים: משרד החינוך והתרבות.
  • שרן, ש' (1976). גישה מערכתית לשיפור בית-הספר. עיונים בחינוך , 10, 81–100.
  • שרן, ש', שחר, ח' ולוין, ת' (1998). בית-הספר החדשני: ארגון והוראה. תל-אביב: רמות.
  • שרן, ש' והרץ-לזרוביץ', ר' (1978). שיתוף פעולה ותקשורת בבית-הספר. תל אביב: שוקן.
  • Hoy, W. & Miske, C. (1987). Educational administration: Theory research and practice (3rd edition). New York: Random House.

Katz, D. & Kahn, R.L. (1978). The Social Psychology of Organizations (2nd edition). New York: Wiley.

ראו גם

קישורים חיצוניים

  • גף ניסויים ויזמות במשרד החינוך:

http://cms.education.gov.il/EducationCMS/Units/Nisuyim/Odot/Odot.htm

בפיתוח ארגוני של בית-ספר ניסויי מאת אסנת בר (גם בפתיח שלו ניתן למצוא רקע מעניין).