מדבריות האורן

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
(הופנה מהדף מדבריות אורן)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
תמונה לשם המחשה: קטע מיער ירושלים המלאכותי הדו-סוגי בעיקרו מהיותו מכיל בעיקר עצי אורן ירושלים ועצי ברוש מצוי (ניתן לראות בבירור את מיעוט הצמחיה היבשה בין העצים הזהים מבחינה סוגית - אורן וברוש כדוגמה טיפוסית ליער מדברי מלאכותי בתחום מדינת ישראל).
תמונה לשם השוואה: קטע מיער נחל חרמון שהוא יער טבעי רחב היקף בגליל העליון (למעלה מ-10 סוגי עצים לפחות ועשרות סוגי ומיני שיחים סמוכים); מן היערות הרב-גוניים הטבעיים האחרונים שנשארו בארץ ישראל והפך גמור ליערות מלאכותיים חד סוגיים או דו סוגיים מבחינת מגוון ביולוגי ותרומה אקולוגית; שריד ליערות ממוזגים אדירים שהיו באזור ארץ ישראל ולבנון וכיום כוללים שרידים בודדים ודלילים - ראו בהמשך.

מדבריות האורן או לחלופין מדבריות הברוש הם מונחים המתארים את הדעה לפיה חלק ניכר מן היערות בישראל שניטעו על ידי קרן קיימת לישראל מעת הקמתה ועד לאמצע שנות ה-2000 לערך, כוללים בעיקר רק שני סוגים של עצים - אורן - בעיקר מן המין אורן ירושלים שהוא אנדמי לארץ ישראל וברוש - בעיקר מן המין ברוש מצוי שגם הוא אנדמי לארץ ישראל, כאשר לפי הדעה נזנחו יותר מדי סוגים ומינים אנדמיים אחרים כך שהיערות שנוצרו הם אללופתיים, אינם אקולוגיים דים ומתפקדים כיערות מדבריים.

בחלק אחד של המקרים (חורשות מלאכותיות קטנות היקף) ניתן לטפל בתופעה בטכנולוגיות הזמינות כיום אך בחלק שני של המקרים (חורשות מלאכותיות רחבות היקף או יערות מלאכותיים עצומים) ניתן יהיה לטפל ביעילות רק בעתיד הקרוב יחסית (100 שנה לערך) עם הכנסת טכנולוגיות שונות עליהן יתואר בהמשך הערך.

המונח "מדבריות האורן" נתבע על ידי מי ממבקרי קק"ל‏[1] לתיאור דיכוי האנדמיות בכלל יערותיה. המונח עצמו בוקר על ידי הנהלת קק"ל והם השיבו לביקורת שעלתה סביבו באתר החברה במגוון מאמרים.

גלריית יערות מדבריים בארץ ישראל

הגלריה לעיל ממחישה בצורה שלא ניתן לערער עליה כי יערות חד סוגיים, דו סוגיים, תלת סוגיים וכדומה (לפחות עם המינים המוצגים) גורמים לתופעת האללופתיה במסגרתה סוג צמח דומיננטי אחד או כמה סוגי צמחים דומיננטיים מעטים וספורים יחדיו מונעים או לפחות מזיקים צמיחה ושגשוג של סוגי ומיני צמחים אחרים בקרבתם, כאשר הסוג הראשון או הסוג הראשונים אינו ניזוק או אינם ניזוקים כלל וכן כמה התופעה רווחת בתחום מדינת ישראל.

יערות מלאכותיים עם כמות מעטה מדי של סוגי עצים ראויים מנציחים את תופעת האללופתיה וגורמים נזק סביבתי תוך הקטנת הסיכוי לפתח יעזר ממוזג, גריעת משקעים, גריעת קליטת רעלנים מן האוויר (עצים קולטים רעלנים ולא כל העצים קולטים רעלנים באופן זהה לכדי טיהור אוויר טבעי אקולוגי) וכן גורמים נזק סביבתי, נופי ופסיכולוגי על ידי יצירת רסס פיטוכימי אווירי דל ובלתי אקולוגי אליו לא רגילים בני האדם או בעלי החיים מבחינה ניורו-גנטית ונוף סביבתי מוזר.

הטענה לדיכוי אנדמיות בחורש הטבעי בישראל

קטע יער טבעי מיער "ארזי האלוהים" השופע שבלבנון
קטע מן היער הטבעי הרב-מיני "חורש אחדן" (Horsh Ehden, בערבית - حرش اهدن) אשר גם הוא בלבנון.

מבקרי קק"ל טוענים כי ברור באופן חד משמעי או אמפירי שיערות מלאכותיים שהם בעיקר חד סוגיים או דו סוגיים כאמור כמו אלו שניטעו בארץ ישראל מדכאים צמיחת סוגים ומינים בתחום היערות עצמם במהלך הקיץ והחורף כאחת אך בעיקר בקיץ (כלומר, לא צומחת צמחיה אנדמית בשטח שבתוך היער ושבין העצים).

דיכוי האנדמיות מצמצם אוכלוסיות אחרות של צמחים אנדמיים לארץ ישראל (עצים, פטריות, שיחים ופרחים כאחת) שצמחו בה או בחלקיה השונים רבות בעבר כגון ארז, אלת המסטיק, קטלב מצוי, אלון מצוי, אשוח, חרוב, אדר סורי וייתכן שגם ער אציל ואף מינים שונים של פיקוס כגון פיקוס שקמה ופיקוס בת-שקמה וכן גם העצים הנשירים תאנה ורימון ואחרים.

יערות שהם בעיקר חד-סוגיים או דו-סוגיים של עצים אלה אינם חורש-טבעי כפי שהיה בימי קדם בישראל וכלל עשרות סוגי עצים נוספים ירוקי צמצמו למעשה את חלקות היער הטבעיות ומחקו נופים טבעיים מארץ ישראל לפחות עד התקופה בה ניתן יהיה לשחזרם באופן יעיל. הדבר גורם להתמעטות משקעים ובעיות אקולוגיות שנות.

עלתה גם הטענה כי העלווה של היערות המלאכותיים כהה מדי ביחס לעלווה הטבעית שהייתה יותר בגוון צהוב-ירוק וכהות כללית מעטה יותר.

היסטוריה של היערות בארץ ישראל וסביבתה

עד לפני שנת 2000 לפנה"ס לערך (או עד לתקופת השלטון הפרעוני בארץ ישראל, לערך) הייתה ארץ ישראל שופעת חורש טבעי עתיר סוגי עצים ובעלי חיים; נפוצו בכל השטח הצפוני ואף ייתכן שגם בשטחה המרכזי של מדינת ישראל של ימינו עצי ארז, שהם עצים ירוקי עד עתירי עלווה עם עלווה ירוקה מאוד (ומשני מאפיינים אלה, ייצור רב של חמצן) וכן סוגי עצים ירוקי עד רבים נוספים אשר כיום ואינם זמינים בארץ (ראו פרק ייעודי לסוגי עצים אלה בהמשך הערך); שטח ארץ ישראל ולבנון היה שופע יערות ארז, קטלב, אשחר, אורן, אלת המסטיק, בת-שקמה, ברוש, אלון מצוי, קיסוס וייתכן שגם ער אציל, שקמה ואשוח ועוד רבים שניתן לשער שדמו במראם ליערות המחטניים מאד שנשתמרו עד ימינו במדינת יפן; היה זה אזור ייחודי במראהו באזור הלבנט; היו אלו יערות ממוזגים (וייתכן שאף עם מאפיינים לוקאליים-מינוריים של יער גשם ממוזג) כמו אלו המעטים שנשארו בצפון איראן, צפון טורקיה, היערות הממוזגים הכולקיים של דרום גאורגיה ובמובן מסוים גם שרידי היערות הממוזגים של חופי דרום-מרכז חצי האי ערב (Dhofar forests) ועוד.

בשל היות ארץ ישראל ארץ "מרכזית" בעת העתיקה, אשר חיברה בין נתיבי מסחר ימיים ויבשתיים בין אסיה, אפריקה ואירופה וכן בשל קדושתה לדתות שונות ומלחמות שונות עליה שהושפעו מקדושה זו, ידעה הארץ תמורות רבות של ניצול משאבי הטבע שלה ובין היתר כריתת יערות מאסיבית לבניית פיגומים, מקדשים, מבצרים צבאיים, שיקום מבנים, בניית ספינות ועוד.

סביר להניח שהשימוש המאסיבי של העמים שפלשו לארץ ישראל בשטחי היער שלה (בעיקר החל מן הפלישה הרומאית) גרמו למגמה מתמשכת של כריתת יערות שצמצמה אולכוסיית צמחייה ומיני בעלי חיים רבים בארץ.

במאה ה-19 החלה מגמה של ייעור הארץ בעצי אקליפטוס לייבוש ביצות שהיוו בתי גידול לחרקים ארסיים, מסיבות רפואיות כפי שתואר לעיל ועם הגלים השונים של ציונות ובעיקר מן המאה ה-20 וקום מדינת ישראל החלה מגמה של ייעור מלאכותי בעיקר באורן וברוש כפי שתואר לעיל, רובו כולו על ידי קק"ל.

יש שחוו דעתם ששיטת הייעור שנקטה קק"ל לאורך השנים היא שיטת "ייעור מסחרי" (שיטה בה ניטעים עצים רבים, בעיקר מחטיים, מסוג אחד או שניים, לצמיחת יער איתן שלבסוף ייכרת לשימוש האדם) אשר נבדלת משיטת "ייעור אקולוגי" שככלל אין לו כל אספקט כלכלי-כספי עבור גוף ספציפי (כמו קופת ממשלה או קופת חברה ממשלתית).

עצים ירוקי עד אנדמיים לארץ ישראל שיש להרבותם ביערותיה להשלמה אקולוגית

להלן גלריית עצים ירוקי-עד (evergreen) המהווים חלק טבעי מן היערות העתיקים של הלבנט בכלל וישראל בפרט והיוו בעבר חלק בלתי נפרד מחורשות הארץ טרם גלי הכריתה המאסיביים שתוארו לעיל; המצאותם מהווה השלמה אקולוגית לרוב ככל יערות הלבנט וישראל בפרט; לפי דעה על סמכויות הייעור בישראל ומחוצה לה לשתול יערות חדשים או לשקם יערות הרוסים תוך כלילת עצים אלה לצד שתילה מתונה ויחסית של אורנים וברושים ליצירה ושיקום של יער ממוזג (כל זאת בהינתן וישנו מערך בטיחות מספיק ויכולות כיבוי אש המתאימות לחורש טבעי סבוך וממוזג - ראו בהמשך):

על פי הבוטנאי פרופסור אבינועם דנין (1939-2015) פיקוס-שקמה הוא מין שאיננו אנדמי לארץ ישראל אך הובא אליה מארצות שכנות על ידי חקלאים ששתלו אותו גם באזורים חוליים (אם הערכתו נכונה אז ייתכן ששתילה זו נבאה ממאבק במדבור); יצוין כי לעומת זאת, לא ידועה לכותב ערך זה מחלוקת בשאלה אם פיקוס בת-שקמה אנדמי ופרטי בת-שקמה נפוצים באזור הלבנט ובירדן במיוחד באזורים סלעיים ולחים; אזורים שלא ידעו מדבור בעת העתיקה ושלא הייתה סיבה לשכפל פרטים של העץ אליהם.

שתילה מרובה של המין האנדמי לאזור הלבנט שהתמעט באופן דרסטי קיסוס החורש (Hedera Helix) אמורה לסייע ליצירה ושיקום חורש ממוזג.

עצים ושיחים ירוקי-עד אנדמיים נוספים לארץ ישראל וללבנט שפחות מתאימים ליער ממוזג:

  • אזורים הרריים גבוהים מאד וקרים מאד: אשוח קיליקי (Abies cilicica), אלון מצוי (Quercus calliprinos) וברברית הלבנון (Berberis libanotica)
  • חורש נמוך בקרבת נחלים ואגמים: מיני אשל כגון מרובע (Tamarix tetragyna), אשל היאור (Tamatix nilotica) וכן אשל הפרקים (Tamarix aphylla) וכן מיני סוף (Typha)
  • אזורים נמוכים צחיחים למחצה ועם מליחות קרקע גבוהה: מיני אשל ודקל
  • כללי: זית אירופי (Olea europaea) אשר פירותיו אכילים וכן מיני הסוג ערער (Juniperus)

ייתכן שניתן יהיה לשלב ביערות המשוקמים גם מינים ספק-אנדמיים של מירסינה (Myrsine) ושל מספילוס (Mespilus).
מינים לא אנדמיים לארץ ישראל וללבנט אך קרובים גאוגראפית מבחינה אנדמית שאולי יש צורך ממשי בשילובם ביערות ישראל הם למשל קיגליה מנוצה (Kigelia Africana), תמרינדי (Tamarindus Indica) וכן מיני הדרים כגון ליים פרסי (Citrus latifolia) ובזה גם זני אתרוג (Citrus medica) ועוד.

אטיולוגיה

קיגליה מנוצה הידועה בפירותיה הארוכים דמויי הנקניק היא מין האנדמי לאפריקה (נפוץ למשל בסודאן ואריתראה) אך הובא לישראל כעץ נוי בה הוא צומח בשפע רב (בעיקר בתוך ערים שונות). נטיעה יחסית של עץ ירוק עד עתיר עלווה זה תוכל לסייע היטב בסילוק אללופתיה והחייאת הקרקע הצחיחה של היערות המדבריים בישראל.
עץ התמרינדי הינו עץ ירוק עד דומה במראהו לעץ הקיגליה המצולה (Kigelia Africana) שנזכרה לעיל ונפוץ גם הוא בארצות הקרובות לארץ ישראל (סודאן, איראן ועוד) וניתן לשתולו בישראל גם כן לשיקום והרחבה של יערות המצריכים עצים גבוהים ורחבים עתירי עלווה ומיזוג.

אטיולוגיה פירושו מה הביא מצב X למצב Y, כלומר מה הייתה הסיבתיות לשינוי ממצב X למצב Y. בהקשר זה, מה הם המכניזמים לקיום יערות מדבריים כה רבים בשטח ישראל.

טענת חומציות המחטים והפרכותיה

בכל הנוגע לאורנים, סברו תחילו כי "חומציות המחטים" (כלומר חומצות שונות שנרקבות מן המחטים אל האדמה ובפרט לאחר גשם) מדכאות צמיחה של צמחים סביב האורנים אך טענה זו הופרכה במגוון מחקרים ומן העובדה שגם יערות חד סוגיים ודו סוגיים רבים שאינם מחטניים כלל גם מדמים יערות מדבריים (ראו למשל מדבריות האקליפטוס).

חנק אדמה וסוג אדמה

השרת עלים מרובה (ללא תלות משמעותית ברמת חומציות) היא דוגמה מובהקת לאללופתיה בעיקר דרך חילוף עלים מהיר מדי ש"חונק" סוגים סמוכים מלשגשג (אם אלה בכלל מופיעים בקרבת הסוג הדומיננטי); הסיכוי לאללופתיה הולך וגודל ככל שהיער הניטע כולל פחות סוגים כאמור.

ככל שקרקע יותר סלעית כך תוצאות האללופתיה יהיו חמורים יותר.

נמך עצים, עלווה מועטה ומשרעת עלווה צרה

ככלל, ככל יער שהוא בעיקרו אללופתי ובעיקר ככל שהסוגים שניטעו בו הם נמוכים יחסית ומכילים עלווה מועטה יחסית ושרועה פחות יחסית (יחסית לעצים רבים אחרים ביערות לא אללופתיים) כך סיכויו גבוהה יותר להיות יער מדברי שכן נמך העצים ומיעוט העלווה (בעיקר מיעוט העלווה) מאפשרים שניהם לעוד אור שמש לחדור לקרקע ולייבשה.

עץ הברוש המצוי למשל הוא יחסית גבוהה אך דל מעט בסבך עלווה (גם אם יכיל עלווה רבה זו לרוב לא תשתרע באופן נרחב); גם אם לא ינשיר עלים רבים הרי שלא ימנע מאור שמש רב לייבש את הקרקע סביבו והתופעה הופכת בעייתית במיוחד אם עץ בעל מאפיינים אלה נשתל על אדמה סלעית מאד.

מעגל אקלימי בעייתי

יער מדברי גורם לבעיות אקלים (שבעצמן מחריפות את שיעור יובש האדמה הכללי ביער המדברי); אם בעיות אקלים חיצוניות מצטרפות למעגל זה, הרי שהוא מוחרף.

יערות רב סוגיים בארץ ישראל כיום

את היערות הרב סוגיים בארץ ישראל (בהגדרה סבירה עשרה סוגי עצים ירוקי-עד ויותר) ניתן לחלק ליערות חורש טבעי וליערות מלאכותיים. נכון לשנת 2018 לכאורה כמעט ולא קיימים יערות מלאכותיים רב-גוניים מספיק (טבעיים-מספיק) בישראל למעט הקטעים החורשיים-טבעיים של יער ריחן ויער חלמיש ביהודה ושומרון, יערות הכרמל בגליל התחתון ויער נחל חרמון בגליל העליון; גם באזור הרי ירושלים נשארו מעט חורשים טבעיים אך אלו נטמעו בעיקרם במדבריות האורן והברוש באזור זה.

יער ריחן הנמצא יחסית במרכז ארץ ישראל (בשטח יהודה ושומרון ליד אום אל פאחם) הוא יער מבוסס חורש טבעי רב-סוגי המהווה שריד נדיר ודליל ליערות הטבעיים העתיקים של אזור הלבנט; בעבר היה היער רחב יותר וכלל מגוון ביולוגי רב יותר.

דיון ספציפי (יער חלמיש)

השטח בו ניטע הקטע המלאכותי של יער חלמיש (יער אום צפא) הוא שטח הררי-סלעי טיפוסי לאזור יהודה ושומרון שידע כריתת עצים רבה ושיקום טבעי מועט בשל סלעיות הקרקע ואי ספיקת משקעים, אך אם עצי היער היו מוחלפים לפחות בחלקם בעצי ארז הלבנון האנדמי ללבנט למשל (Cedarus Ilbani) או אורן חואנגשני (Pinus hwangshanensis) שאינו אנדמי ללבנט אלא בכלל למזרח סין אך דומה לארז במראהו ואשר להם עינוף רחב ועלווה רבה וסבוכה יחסית והתאמה טבעית לשטח סלעי ביותר, הרי שהיה צל רב יותר והאדמה הסלעית ממילא הייתה כוללת יותר צמחיה מגוונת ואנדמית.

ארז הלבנון (Cedarus Ilbani) הוא מין אנדמי לאזור הלבנט ומתאים לקרקע סלעית באופן קיצוני; משכך, ישגשג עוד יותר בנקל ברקע פחות סלעית כמו זו של יהודה ושומרון ובשל ענפיותו הרחבה ועלוותו הרבה ויוכל לסייע ביצירת אקלים ממוזג באזור זה ושחזור נופיו הטבעיים.

אורן חואנגשאני (Pinus hwangshanensis) הוא מין אנדמי להריה הסלעיים של מזרח סין ודומה במראהו לארז הלבנון שאולי יהיה מין לא אנדמי שיתאים היטב לאזוריה הסלעיים של יהודה ושומרון שידעו כריתת יערות גבוהה לצד שיקום טבעי נמוך בשל סלעיות הרי יהודה ושומרון ובשל ענפיותו הרחבה ועלוותו הרבה יוכל לסייע ביצירת אקלים ממוזג באזור (חסיד האנדמיות יעדיפו ארז לבנוני שגם הוא מעולה לקרקע סלעית ביותר).

ביקורת קק"ל והשלכותיה

גורמים שונים בקק"ל התוועדו לעצם קיום הבעיה ולביקורות על קק"ל בהקשרה אך לכאורה לא ננקטו פעולות לשינוי יערות קיימים למעט חידוש יערות שנפגמו וגם אז אין לכלל אזרחי המדינה דרך להתחקות אחר הנעשה וממילא שינוי יערות קיימים כמעט בלתי אפשרי בטכנולוגיה הנוכחית.

כיום בשנת 2018 אם קק"ל נוטעת יערות חדשים (מה שכמעט ולא קורה לפחות בשל גורמים שונים בעלי אינטרס כללי המונעים זאת מקק"ל עצמה) היא ככלל מקפידה על יערות מגוונים יותר סוגית (4 סוגים ויותר) במטרה לשמר את החורש הטבעי של ארץ ישראל תוך לקיחה בחשבון של גורמי סיכון כמו היותו של חורש סבוך כבעל סיכון גבוה יותר לשריפות אם כי אין לציבור יכולת לדעת באופן שוטף כמה סוגים נשתלים בכל יער או אם השתילה נעשית באופן רנדומלי או בחלקות ייעודיות לסוגים ספציפיים (פרקטיקה שמעודדת אללופתיה בכל חלקה נתונה) ואף האם הם כוללים גם שיחים בנוסף.

מבט לעתיד

יער ממוזג כה עשיר עד להיותו יער-גשם ממוזג במחוז גילאן (Gilan) שבצפון איראן, בקרבת הים הכספי; ניתן לתפוש תמונה זו כהדמיה לאיך בערך יראה שיקום רחב היקף כפי שתואר בגוף הערך, באזור הלבנט בכלל וברצועות ההרים שאל מול חופי ישראל ולבנון בפרט.

טיפול עתידי ידרוש תחילה שיפור מערכי בטיחות קיימים אשר הצורך אודותם נלמד עוד יותר לאחר ריבוי שריפות באזורים מיושבים ומתוירים בכלל ובכל הנוגע לישראל משריפות יער בישראל ובמידה רבה אסון השריפה בכרמל בשנת 2010 והתופעה הנפוצה בישראל ובסביבתה בה גורמים אסלאמיים-פונדמנטליים ורדיקליים מסוימים נכונים להצית חורשים ויערות כפעולות טרור (וייתכן שחלק משריפות היערות בישראל כולל השריפה בכרמל ב-2010 היו פעולות טרור).
מעבר לכך, יידרש פיתוח טכנולוגיות מסייעות שיאפשרו שינוי מאסיבי של יערות קיימים על ידי החלפת מיקומם של עצים קיימים באחרים וכן ניקיון "קרחות יער" שנגרמו למשל מאללופתיה לא טבעית והחדרת סוגים חדשים אליהם (ובכך למעשה גם ללב היער).

אזור הלבנט שופע זיהום אוויר מתעשייה, מלחמות וצפיפות אוכלוסין רבה אך על ידי הפתרונות לעיל ואחרים סביר כי ניתן יהיה לשחזר ואף להרחיב בדיעבד יערות ממוזגים רב סוגיים (כולל מעיינות ונחלים) גם בקרבת ערים ואזורים מיושבים בלבנט בכלל ובישראל בפרט.

יידרש שיקום יערות ישראל (כולל שטחי הרשות הפלסטינית), לבנון וירדן; סביר להניח כי תחילה עדיף לשקם את יערות רצועות ההרים שאל מול חופי ישראל ולבנון (ליצירה מחודשת או הרחבה של יערות ממוזגים עתיקים שהתקיימו באזור, אשר יסייעו למנוע זיהום אוויר ולהרים קמעה את כמות המשקעים ולגרום לייצובם בשל הקרבה לים וייתרון גובה קל); הדבר יציריך שיתוף פעולה בין סמכויות הייעור של המדינות השונות, אם כי במצב היחסים הנוכחי בין המדינות (בעיקר ישראל, פלסטין ולבנון) תהליך זה אינו נראה באופק.

טיפול טכנולוגי

הדרך היעילה היחדיה לכאורה למנוע לחלוטין את מדבריות האורן (לאחר הבטחת מערך בטיחות שיטרים פעולה זו) היא לפתח רחפנים מאסיביים וחשמליים בעלי יכולת טעינה עצמית-סולארית ויכולת לעקירה ונשיאה בטיחותית של עץ על ידי משיכתו מעלה והזזתו למקום אחר ובכך לעקור חלק מן העצים באופן ספורדי ולשתול מחדש את העצים שנעקרו במקומות אחרים באופן טבעי ורב-גוני תוך ריחוף הרחפן אל אתר השתילה (העברת עץ), הנחתו באתר שנחפר מבעוד מועד על ידי רחפן אחר נניח אשר ימתין בקרבת האתר לכיסוי גזע העץ באדמה וייצוקו לקרקע;
במצב בלתי סביר של היעדר שטח לשתילה העץ במדינה נתונה יוכל להישתל במדינה שכנה או במקרה נדיר לעבור התמרה לקומפוסט אורגני.

סיכום ומסקנות זהירות

נכון לשנת 2018 טיפול טכנולוגי כפי שתואר איננו בנמצא והטכנולוגיות הקיימות הנוגעות לרחפנים ורובוטים רחוקות מאוד מלאפשר לפתח רחפן חשמלי מאסיבי בעל יכולת אגירת אנרגיה חשמלית והיטענות סולארית כפי הנדרש לתלישת עץ עם שורשיו להעברתו לשתילה במקום אחר.

בארץ ישראל ניטעו כבר מיליוני אורנים וברושים וניתן להעריך כי רק בסביבות שנת 2118 לערך תיתכן טכנולוגיה שתוכל להתמודד ביעילות עם תופעת מדבריות העצים השונות.
מה שכן ניתן לעשות כיום הוא שיקום מערכי בטיחות כולל (הכנסת רובוטים מסייעת) ושיקום יערות שנשרפו על ידי שתילה של למעלה מלפחות 10 סוגי עצים בהם (כולל סוגי שיחים שונים) כך שהחלקה המשוקמת תשקף חורש טבעי ואקולוגי לכל הדעות.

הערות

  • אין לבלבל בין יערות מדבריים לבין תופעה דומה מעט אך טבעית לחלוטין הנקראת טייגה ("יער קר ויבש") המאפיינת אזורים צרים וקרים באופן קיצוני בקווי השטח הקוטביים של כדור הארץ (רובה ככולה בקו השטח הקוטבי הצפוני).
  • שמו המדעי של קטלב משונן - Arbutus unedo.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ נכון להוספת הערה זו, כותבו המקורי של הערך לא יודע מי אדם זה