שינויים

קפיצה אל: ניווט, חיפוש

התאוריה של הסנטימנט המוסרי

נוספו 154 בתים, 18:09, 26 בפברואר 2019
חלק א ': תקינות הפעולה
==חלק א ': תקינות הפעולה==
סמית פותח בתת-חלק בשם "תחושת ההגינות".
הפרק בחלק זה עוסק בסימפתיהב[[אמפתיה]] (סמית כותב סימפתיה, אבל משמעות המילה השתנתה כך שהיא עוסקת באמפתיה - רגש חמלה לאחרים).
"גם אם נניח כי האדם הוא אנוכי ביותר, עדיין ברור כי קיימים עקרונות כלשהם בנפשו, הגורמים לו להתעניין בגורלם של אחרים והופכים את אושרם של האחרים לחיוני עבורו, אף שאותו אושר אינו מביא לו שום תועלת לבד מעצם ההנאה לנוכח קיומו. אחד מאלה הוא הוא הרחמים או החמלה, הרגש שאנו מרגישים בגלל סבלם של אחרים, כאשר אנו רואים אותו, או נאלצים להבינו בצורה מוחשית. העובדה שלעתים קרובות אנו שואבים צער מצערם של אחרים, היא עובדה ברורה מכדי לדרוש כל מקרה שיוכיח זאת; שכן רגש זה, כמו כל התשוקות המקוריות האחרות של הטבע האנושי, אינו מוגבל בשום אופן לצדיקים או להומניים, אם כי אולי הם מרגישים אותו ברגישות המופלאה ביותר. הפושע הגדול ביותר, המפר הקשוח ביותר של חוקי החברה, לא נמצא לגמרי בלעדיו. "
הפרק השני בספר עוסק בעונג שבסימפתיה שבאמתפיה הדדית - הסולידריותה[[סולידריות]]
"לא משנה מה היא הסיבה לאמפתיה, אין הרבה דברים שמשמחים אותנו יותר מלראות באדם אחר את הזדהותו איתנו. האדם, שמודע לחולשתו, ולצורך שיש לו בעזרתם של אחרים, שמח כשהוא רואה אחרים מזדהים עם רגשותיו, יודע ובטוח בתמיכתם. ועצוב, כשההפך קורה כמה שמחים הסובלים על שיש להם מישהו לחלוק איתו את תחושת הצער שלהם".
הנטייה שלנו להעריץ, וכתוצאה מכך לחקות, את העשירים והגדולים, הם אלו המאפשרים להגדיר, או להוביל את מה שקרוי אופנה.
 
==ראו גם==

תפריט ניווט