ממגורה
ממגורה (Granary או Silo או Hórreo) הוא מבנה לאכסון גרעיני תבואה לשם מזון לבני אדם או לבעלי חיים. הממגורות המסורתיות נבנו בדרך כלל במבני אבן, בוץ או עץ מעל הקרקע כדי להגן על התבואה ממכרסמים ומבעלי חיים אחרים. לעיתים קרובות נבנו הממגורות על עמודים. בממגורות עתיקות, התבואה אוכסנה בדרך כלל בכדי חרס. בזמן המודרני משתמשים במבני סילו הבנויים מבטון או פלדה.
ממגורות מאפשרות ליחידים, קבוצות ועמים שלמים לעבור תקופה של רעב עקב תקופת בצורת קצרה או סיבה אחרת של מחסור במזון או בתנובה חקלאית (כמו מחלה חקלאית, מגפה אנושית, ארבה, שטפון, מלחמה וכו')ובכך היא מגבירה את הביטחון תזונתי ומהווה סוג של ביטוח.
במונחי קיימות ומערכות מורכבות ממגורה היא אמצעי לקיום יתרות, ובכך היא דוגמה להגדלת היחס בין מלאים ובין זרמים, ולכן משפרת את החוסן של מערכת - את היכולת של מערכת להשתקם לאחר זעזוע.
היסטוריה
אכסון של גרעינים קיים כנראה מאז המהפכה הניאוליתית מזה כ-12,000 שנה. הממגורות העתיקות ביותר שנמצאו עד כה תוארכו ל-ותוארכו ל-9500 לפני הספירה, והן נבנו ביישוב נאוליתי מלפני תקופת הכדרות שממוקם בעמק הירדן. הממגורות הראשונות מוקמו במקומות בין בניינים אחרים. עם זאת, מאז שנת 8500 לפני הספירה הן הועברו לתוך בתים, ועד 7,500 לפני הספירה האכסון התרחש בחדרים מיוחדים. הממגורות הראשונות הן בעלות מימדים של 3*3 מטרים והן בעלות רצפה על עמודים כדי להגן על התבואה מפני מכרסמים וחרקים וכי לספק איוורור.
ביישוב Mehrgarh שבעמק ההינדוס נמצאו ממגורות מתקופת 6000 לפני הספירה. המצרים העתיקים קיימו מנהג של שימור גרעינים בשנים ברוכות יבול כנגד שנים של מחסור. נוהג זה מוזכר גם בתנ"ך בחלום פרעה אודות 7 הפרות הרזות הבולעות את הפרות השמנות. האקלים המצרי הוא יבש מאד, וניתן לאכסן בו גרעינים בבורות למשך תקופה ארוכה ללא אובדן משמעותי של איכות הזרע. "בור הסילו" (silo pit) היה דרך מועדפת לשמירת גרעינים בחלקים נרחבים של מזרח אסיה. בטורקיה ובפרס מלווים בריבית נהגו לקנות חיטה או שעורה כאשר היא היתה זולה יחסית, ולאכסן אותה בבורות נסתרים לתקופות מחסור. במלטה נשמרה כמות גדולה יחסית של חיטה בכמה מאות בורות (סילואים) שנחצבו בסלע. סילו בודד איכסן בין 60 ל-80 טונות של חיטה, שבתנאים טובים יכלו להשמר במשך 4 שנים ויותר.
