משתמש:האזרח דרור/ספר/מחסור
התאוריה הכלכלית, במיוחד הזרם של כלכלה נאו-קלאסית היא בעלת מספר הנחות נורמטיביות. שתיים מתוך ההנחות האלה הן כי יעילות פארטו היא יעד חשוב מאד (ובתוך כך הכלכלה מזניחה סוגים אחרים של יעילות) וכן הנחה כי הגברת הצריכה מגדילה תמיד את רווחת הצרכן (או בלשון מאקרו כלכלית - להגדיל את התוצר הלאומי הגולמי). שתי ההנחות האלה מתקיימות הודות ל"הזנחה החוצה" של היבטים חשובים בקיום האנושי - שיקולי מרחב ואנרגיה, מערכות אקולוגיות, בריאות, תפקוד פסיכולוגי ותפקוד החברה והטכנולוגיה. כאשר מניחים שהעולם ריק מכל הדברים האלה, אין לדברים אלה תפקוד, ולכן הם לא יכולים לעבור למצב של תת-תפקוד ולפגוע ברווחה.
יעילות ובזבוז
הניתוח הכלכלי מתייחס בדרך כלל אל יעילות פארטו - כלומר השגת יעילות בהקצאת מוצרים או משאבים בין 2 או יותר שחקנים כלכליים. מונח זה מתייחס ליעילות בהקצאה (בדרך כלל על ידי מסחר בשוק עם או בלי התערבות של המדינה או גוף אחר). אם יש אי-יעילות פארטו בהקצה, הכלכלנים טוענים שעלינו לתקן אותה, וכך נשפר את מצבו של אדם אחד לפחות בלי לפגוע באחרים. אבל חשיבה כזו מתעלמת מאפשרויות של התפתחות סוגים אחרים של אי-יעילות - אי יעילות במהלך הייצור וההפצה - אי יעילות של היצרנים. ואי-יעילות בתפקודם של הצרכנים. היא גם מתעלמת מהשפעת עיצוב המוסדות החברתיים על אי יעילות כזו.
ההגדרה הכללית ליעילות היא - השגת מטרה כלשהי במינימום מאמץ, מינימום של השקעת משאבים, או לחלופין השגת המירב על ידי מלאי של משאבים מוגבלים נתונים.
ניתן להגדיר יעילות על פני טווח רחב של מטרות. לדוגמה "יעילות אנרגטית" פרושו ביצוע של עבודה במובן הפיזיקלי (חימום הבית, ייצור מוצרים, הגעה ממקום למקום) תוך השקעת כמות נמוכה של אקסרגיה. יעילות בתחבורה פרושה בדרך כלל הגעה מהירה ככל האפשר ממקום אחד לשני (מדלת אל דלת). יעילות בחקלאות פרושה בדרך כלל הגדלת פריון חקלאי ביחס לשטח אדמה ואו ביחס למשאבים אחרים כמו מים, חומרי דשן ושעות עבודה. באופן כללי יותר יעילות בתחום הייצור פרושה ייצור כמות נתונה של מוצרים באמצעות פחות משאבים, ייצור כמות גדולה יותר של מוצרים בשעה או בשבוע באמצעות כמות דומה של עובדים או תוך שמירה על התשומות הכספיות באותה רמה.
הביטוי הנפוץ לחוסר יעילות או לבזבוז הוא "פול גז בניוטרל" - הכוונה ללחיצה על דוושת הבנזין במכונית בעוד ההילוך אינו משולב. הכוונה היא לחוסר יעילות אנרגטי כמשל לאי-יעילות כללית יותר -אנחנו משקיעים הרבה ומשיגים כלום או מעט מאד. על ידי הנחות כי התפקוד הפנימי של צרכנים והיצרנים מתפקדים תמיד ביעילות מושלמת, וכי תפקוד השוק ומוסדות חברתיים אחרים אינו יכול להשפיע על יעילות זו, גוררת הזנחה של צורות אחרות של חוסר יעילות הזנחה של חלק עצום מהשפעת הכלכלה על הרווחה.
אם אנחנו מניחים שכל המערכות הסובבות אותנו - כולל המערכות החברתיות, הסביבתיות עובדות תמיד בשיא היעילות , שצרכנים הם בעלי רציוניליות מושלמת, שאין חשיבות לתפקוד הגופני או הנפשי שלהם על הרווחה, אזי כל הגדלה של צריכה היא גם אות לשיפור במצבם. אם הצרכנים מגדילים את הצריכה שלהם מרצונם החופשי, מי אנחנו שנגיד שמצבם לאו דווקא השתפר? לעומת זאת אם מניחים שקיימת אפשרות של "פול גז בניוטרל" הגדלת הצריכה לא מעידה בהכרח על שיפור הרווחה. ייתכן שאנו רצים מהר יותר רק כדי להשאר במקום.
הדגמת יעילות במערכת פשוטה
היות ויעילות היא מושג רחב, והמערכות שבהן מדובר מערכות מורכבות, ננסה לבחון דוגמה פשוטה מאד. ברצוננו להגיע באופניים מנקודה A לנקודה B, כיצד נצמצם את משך הרכיבה למינימום?
ניתן לראות שיש מגוון גדול של פרמטרים שמשפיעים עלינו:
- ראשית הדבר תלוי בסוג האופניים. אופניים עם צמיגים צרים הם בעלי פחות חיכוך ולכן יסעו מהר יותר על כביש. אופניים קלים יותר (בעלי שלדת אלומניום לעומת שלדת ברזל לדוגמה) הם בעלי משקל עצמי נמוך יותר. אופניים עם הילוכים, עם גלגלים גדולים יותר וכו'.
- השפעה נוספת היא מצב התחזוקה של האופניים - חלודה, גלגלים עקומים, מעצורים גרועים וכו' הם גורמים שיאטו אותנו.
- כמובן שגם איכות הרוכב ישפיע - הכושר הגופני של הרוכב, מיומנותו ברכיבה, המשקל שלו, גובהו, הלבוש שלו ישפיעו מאד על מהירות הרכיבה.
- מרכיב שמסבך את הדברים הוא התאמה בין האופניים לרוכב. המרחק בין אוכף האופניים לבין הדוושות צריך להיות כזה שיאפשר לרוכב להגיע לדוושות מצד אחד ומצד שני למקסם את המנוף שיש לרוכב. זה רק היבט אחד מבין היבטים רבים אחרים כגון זווית הרכינה של הרוכב, גודל הגלגלים ועוד.
- הביט נוסף הוא צורת המסלול. אם נרכב מהר בדרך ארוכה ומתפתלת, הדבר עלול לקחת יותר זמן בהשוואה לרכיבה איטית במסלול קצר יותר.
- התאמה בין הדרכים לאופניים . אופני כביש הם אמנם מהירים יותר, אבל רק על כביש. ייתכן ואופני שטח מגושמים יותר יוכלו להעביר אותנו דרך קיצור דרך בשדות. קיצור דרך זה אינו זמין לנו אם יש לנו רק אופני כביש.
- תנאי אקלים- רוחות , גשמים או עומס חום יכולים לעכב את הנסיעה שלנו, לגרום להצפה של נהרות בדרך. נסיעה בחום תאט אותנו.
- אנשים אחרים ויצורים אחרים - כמובן עד כה הנחנו שאנו בעולם ריק מאנשים וכן מיצורים חיים אחרים. מה עם פקקי תנועה? האם יש שיפוצים בדרך? הפרעות אחרות? אולי יש סכנת שוד בדרך הקצרה ביותר? האם יש סכנת תקיפה של דובים או חיות אחרות? עצים יכולים להפריע בדרך.
- המימד הדינמי. גם אם מצאנו את הדרך שמביאה את זמן הנסיעה למינימום, אין הכרח שדבר זה ישאר כך לאורך זמן. לדוגמה אם נשתמש בדרך משובשת לאורך זמן, יתעקמו הגלגלים. מצד שני אם נרכוב לאורך זמן נהפוך לרוכבים מיומנים יותר ובעלי כושר טוב יותר. פקקי תנועה או רמזורים חדשים יכולים להתווסף. מזג האוויר משתנה, אם עוד אנשים ירכבו הדבר יצור לחץ על השלטונות להוסיף שבילי אופניים נפרדים. שורשי עצים יכולים לגדול ולשבש את הדרך. וכו'.
מהסקירה הקצרה הזאת (רוכבי אופניים מקצועיים מקדישים מאמץ רב בהרבה) ברור שאפילו בהגדרה פשוטה וחד משמעית כמו קיצור זמן הרכיבה למינימום, במערכת פשוטה וברורה, הדברים אינם פשוטים כאשר מניחים הנחות ראליות על המציאות.
מתצפיות על רוכבי אופניים, ניתן להניח שלפחות לחלקם חשוב להגיע מהר יותר - לדוגמה חלק מהרוכבים נוסעים באור אדום, רוכבים נגד כיוון התנועה, ועוד. ואם זאת רוכבי אופניים רבים - במיוחד רוכבים חדשים, מבצעים שגיאות בסיסיות שמובילים לאי-יעילות - לדוגמה רוכבים רבים הם רוכבים במסלולים שעליהם נהגו לנהוג ולא במסולים בטוחים וקצרים יותר. ה"מחלה" הנפוצה ביותר בקרב רוכבי אופניים חדשים הוא גובה אוכף נמוך מידי (פחות מנוף), צמיגים לא מנופחים (יותר חיכוך) ועוד. אי-יעילות של שימוש באופניים הוא דבר נפוץ ואינו מפתיע במיוחד - הגדלת הידע מובילה לשיפור היעילות.
חוסר יעילות בתחבורת אופניים מתרחש לא רק ברמת הפרט, אלא גם ברמה התכנון הפיזי והחלטות חברתיות וטכנולוגיות במרחב הציבורי. תכנון עירוני צפוף מקל על שימוש באופניים, וכך גם שבילי אופניים בטוחים ונפרדים מתנועת מכוניות - הם לא תקועים בפקקים ולא נוסעים לאט על מדרכות. עדיפות ברמזורים לאופניים משפרת עוד את הבטיחות והמהירות של האופניים.
כמובן שאין הכרח להצמד דווקא להגדרת מטרה של "להגיע במינימום זמן" יש מן הסתם עוד פרמטרים כמו בטיחות, שיפור הכושר הגופני, נוחות והנאה. ייתכן לדוגמה שיש דרך בפארק שהיא מעט יותר איטית אבל יותר יפה, עם פחות זיהום אוויר ועם טמפרטורה יותר נעימה. ייתכן שאנו רוצים להאריך בנסיעה כדי לשפר את הבריאות שלנו.
השלכות מתודולגיות של שיפורי יעילות
הדוגמה של יעילות הרכיבה באופניים ממחישה מספר דברים.
ניתוח שולי - שהוא אמצעי נפוץ לבחינת שיפורים בכלכלה - אינו בהכרח כלי יעיל לבחינת שיפורי יעילות, במיוחד כאשר יש השפעות מערכתיות או סינרגטיות. אם ניקח זוג אופניים שבהם הצמיגים אינם מנופחים וגם השרשת חלושה- ניפוח הצמיגים לבדו או שימון השרשת לבדה עדיין יביאו אותנו לרכיבה איטית מאד. רק שינוי של שני הדברים האלה ביחד יוביל לשיפור מהירות האופניים באופן מהותי. כלומר גורם א' אינו משפיע בצורה חזקה על היעילות כאשר אנו בטווח מסויים של גורם ב'. גורם ב' אינו משפיע על היעילות בטווח ערכים מסויים של גורם א', אבל ההשפעה של שינוי שני הערכים יחד משפיעה בצורה משמעותית. היבט זה קיים במיוחד בנושאים הקשורים לתגובות כימיות, בתהליכים ביולוגיים כמו השפעות זיהום על הבריאות או השפעות מזון על הבריאות וכן בהיבטים של מערכות מורכבות כמו רשתות תחבורה. ההשפעה הסינרגטית של שני גורמים חזקה יותר מאשר ההשפעה שלהם בנפרד. אם נבחן את ההשפעה של כל גורם בנפרד אנו עלולים להגיע למסקנה שהשפעתו חלשה או אפסית. מבחינה פורמלית הדבר בא לידי ביטוי במודלים כלכליים כאשר בוחרים פונקציות לינאריות ללא ערכי נקודת סף ועם הנחה לפי הנגזרות הצולבות הן אפס. יש לזכור כי נגזרת היא תכונה נקודתית - אם מצאנו את ערך הנגזרת בתחום מסויים של ערכים, זה לא אומר לנו שערך הנגזרת הוא דומה בתחום ערכים אחר.
שנית, הבחירה בין סוגים שונים של יעילות או מטרות היא בחירה נורמטיבית. ייתכן שאנו רוצים להביא למינימום את זמן הנסיעה או לחסוך כמה שיותר כסף או לשפר למקסימום את הבריאות או להנות ככל האפשר מן הרכיבה עצמה. אפשר להמשיך ולהגיד שאנחנו רוצים למקסם "תועלת" או ערכים כספיים אבל זה רק מביא אותנו לבצע בחירות נורמטיביות אחרות. עלינו לדוגמה להניח שבני אדם מבצעים בחירה של מיקסום התועלת שלהם בצורה מודעת וטובה, שאין בעיות אי-יעילות במיקסום כזה.
מיקסום כזה של תועלת הינו בעייתי. במקרים רבים בני אדם אינם מסוגלים להגיע לפתרון הטוב ביותר. דבר זה נובע הן מבעיות של מחסור במידע, חוסר ראצניוליות וקושי להעריך החלטות שונות, אלא גם במקרים שבהם החלופות הן ברורות אבל יש קושי חישובי לבחור בינהן. יש סוגים של בעיות מתמטיות - כמו בעיית הסוכן הנוסע - שבהן חישוב הפתרון הטוב ביותר הולך ומסתבך במהירות. בניגוד לבעיות אבולוציוניות שבהן פתרון n השלבים הקודמים יכול לסייע לנו להגיע לפתרון של השלב ה-n+1 , בבעיות כאלה אין התכנסות של הפתרון. סוג דומה של בעיה היא בחירה בין סל של n מוצרים עם מגבלת תקציב, כאשר לכל סל יש תועלת ומחיר אחר. כבר כאשר שוקלים האם לקנות מוצר אחד או 0 מתוך 100 מוצרים הבעיה הופכת קשה מידי לחישוב במשך זמן סביר (גיל הייקום). הפתרון היחיד לדילמה כזו היא שבני אדם עושים היורסטיקה - כלומר קיצורי דרך שמביאים אותם למקסימום מקומי - לא ברור לי האם אני מעדיף סל של בננה, תפוח, אגס, קלמנטינה וגמבה עדיפים על סל של תפוז, מלון, אפרסק, שסק ובצל ירוק, אבל ברור לי ששני הסלים עדיפים על הרבה מוצרים וקומבינציות שאני לא אוהב.
היבט נוסף שמופיע כאן הוא עד כמה ידע על הבנת התפקוד של מערכת הוא קריטי למניעת בזבוז. רוכבים רבים יכולים לרכוב שנים ועדיין לעשות תאונות טיפשיות או לרכוב בצורה שמסכנת אותם או מאיטה את מהירות הרכיבה שלהם. אין שום סיבה להניח שידע כזה הוא דבר אינטואטיבי או שהוא ברור מאליו.
אנו רואים שדברים מועילים מאד בהקשר אחד יכולים להפוך בהקשר אחר לבעיה. חשבו על רוכב אופני כביש שהגיע לאיזור חולי או מלא בוץ. אותן תכונות שעזרו לאופני הכביש להיות המהירים ביותר בסביבת הכביש, הן כעת התכונה שמקשה עליהם לתפקד בסביבה החדשה. ומה אם אנחנו לא יודעים אם השביל לפנינו יהיה כביש סלול או דרך עפר? ככל שאי הוודאות גדלה, כך אנחנו צריכים לבחון בצורה זהירה יותר הנחות בנוגע לשאלה מה אנחנו בעצם ממקסמים, באיזה תנאים המיקסום הזה עובד ומה ההשלכות שלו בתחומים אחרים.
דוגמאות לחוסר יעילות בקרב הצרכנים
להלן מספר דוגמאות למקרים של בזבוז וחוסר יעילות בכלכלה. הדוגמאות אינן קשורות בהכרח לשאלה איך מחלקים טובין נתונים בין שני צרכנים, אלא יותר לשאלות באיזה טובין אנשים יבחרו, והאם בחירה כזו היא יעילה. בעוד שבדוגמה של האופניים היה קל להבין מהי יעילות, ומה הגורמים והסיבות שהשפיעו עליה, הדוגמאות הבאות חמקמקות יותר. בעוד שקל להבין מדוע צמיגים דקים יותר מגדילים את מהירות של אופני כביש, קשה יותר להבין האם ומדוע מתח נפשי משפיע על תחלואה בסוכרת.
יש כמה סיבות לכך שחשוב להכיר מספר רב של דוגמאות לאי-יעילות בכלכלה המודרנית. ראשית חשוב להבין את היקף הבעיה - לא מדובר בבעיה שולית אלא בבזבזוז שגורם כמות עצומה של סבל אנושי ושל פגיעה ממשית ברווחה חברתית. סיסב נוספת היא כדי להמחיש את המורכבות של העולם בו אנחנו חיים. אם ברצונכם ללמוד רפואה או תזונה אפשר ללכת על מודל מתמטי מופשט שאומר לדוגמה "כמה שיותר קלוריות יותר טוב" ולהגדים כי דבר זה אכן מתקיים בקרב רעבים באפריקה, אפשר גם לבצע נגזרות על השאלה מהי כמות הקולריות האופטימלית. אבל גישה בוגרת יותר תסתכל על המורכבות של המערכות המתקיימות בגוף, על התפקוד של מערכות אלה ועל השפעתן זו על זו.
דוגמאות לאי יעילות בתחום הבריאות
דוגמאות הנפוצות לאי-יעילות עבור הצרכנים הן בתחום התזונה והבריאות.
צריכת קלה של מזון פחמימות. במשך מיליוני שנים חיו אבותינו בסביבה הטבעית שבה השגת קלוריות היתה עניין קשה ומתיש. כל פרי מתוק היה חשוב להשגת אנרגיה חשובה לשם ההשרדות, כאשר במקביל בני אדם שהם אוכלי כל אכלו הרבה סוגים של דברים אחרים - מעט מזון מהחי, עלים ירוקים, ירקות ועוד. לכן אכילת דברים מתוקים היא דבר כל כך נעים ומתגמל. הגוף שלנו בנוי כך שהמוח שלנו ישמח מאד לקבל מנות סוכר חדשות שבטבע הן דבר נדיר. במשך מיליוני שנה זה היה מתכון טוב להגברת הבריאות וההשרדות. בדומה לאופני הכביש שהגיעו לשביל בוץ, גם כאן התרחש מהלך שתכונה טובה היא כעת מקור לבעיות רבות כאשר הנסיבות משתנות. הזמינות הגבוה של סוכרים פחמימות ושומנים בעולם המודרני גורמים לבעיות השמנה, סוכרת , מחלות לב ואולי גם מספר סוגי סרטן. חוסר היעילות מוחרף בשל הנטיה של סוכרים פשוטים לפירוק מהיר בדם. דבר זה יוצר הרגשת "הי" חזקה בטווח הקצר , ובהמשך גורמת לתחושת שובע קצרת- טווח. זאת לעומת פחמימות מורכבות יותר, עלים או חלבונים אשר מתפרקים לאט תוך יצירת תחושת שובע לאורך זמן. חוסר היעילות הכלכלי מוחרף כאשר אנשים מנסים טיפולי הרזיה שונים - חלקם דיאטות "כסאח" שגורמות לדלדול מסת השריר וייעול שמירת האנרגיה- דבר שגורם לעליה נוספת במשקל.
"אורח חיים יושבני" - תת פעילות גופנית עקב ישיבה ארוכה מול המחשב, ישיבה מול הטלוויזיה ושימוש במכוניות. לפי ארגון הבריאות העולמי, אם מבצעים פחות מ-30 דקות פעילות במשך 5 פעמים בשבוע הדבר מגביר את הסיכון לבריאות. גם כאן פוגשים שורה ארוכה של מחלות כרוניות שניתן להקטין אותן על ידי פעילות מספקת. אבל כפי שנראה בהמשך - בסביבות מודרניות רבות קל להגיע למצב שבו אתה לא מתאמן מספיק (לפי משרד הבריאות בישראל, שני שליש מהאזרחים הבוגרים אינם מבצעים פעילות מספקת).
צריכת מזון עם שומן טראנס - בשנים האחרונות נתברר שצריכת שומן טרנאס עלול לגורר התקפי לב. בעוד שבמדינות מסויימות הדבר נאסר על ידי החוק, במדינות אחרות מצב זה ממשיך. הדבר מדגים את המרחק בין הנחת "מידע מלא" שיש לצרכנים לבין המצב בפועל.
צריכה עודפת של תרופות. תרופות רבות משווקות כדי לתת טיפול למצב שניתן היה למנוע אותו באמצעות רפואה מונעת - תזונה טובה יותר, פעילות גופנית, יציבה טובה וכו'. אלא שהתמריץ לעורר מודעות לרפואה מונעת כזו אינו חזק ואילו התמריץ לשווק תרופות לבעית כרוניות שנמשכות זמן רב קיים מצד חברות התרופות. מלבד עול כלכלי, תרופות רבות מייצרות בעיות בריאותיות משל עצמן, במיוחד כאשר הן נלקחות ביחד עם תרופות אחרות.
התרגלות למזון מלוח ומתוק - מזון הוא עניין של הרגל. ישנם הרגלי מזון המתפתחים עם השנים. דוגמה בולטת לכך היא כמות המלח שאנו רגילים לשים במזון. אדם שרגיל לכמות מלח גבוה ירגיש שמזון הוא תפל ללא מלח כזה. כמות עודפת של מלח עלולה לפגוע בכליות. אם מבצעים הורדה הדרגתית של כמות המלח במזון אפשר להתרגל לכמות החדשה. הקניית הרגלים של מזון מלוח היא חלק מתרבות של מזון מסחרי. היא נובעת הן מצריכת "חטיפים" בסיטואציות שונות (מול הטלוויזיה, בנסיעה ארוכה במכוניות, בזמן שעמום, במסיבה כשובר מתח) ומקודמת גם על ידי מסעדות - שכן מזון מלוח ואו שמנוני הוא מתבן שגורם הן להגברת צריכת המזון ובעיקר להגברת כמות השתיה שמזמינים.
דוגמאות מתחום החקלאות והמזון
עודף צריכת מזון מהחי - בעוד שאין הסכמה מלאה בנושא, רוב מומחי הבריאות ממליצים על צריכת של פחות בשר, מזון מהחי ומזון מעובד וצריכה של מזון עשיר יותר בירקות ובמזונות בלתי מעובדים. קשה יותר ויותר למצוא המלצה על צריכה יומית של בשר, ועוד פחות מכך צריכה של בשר כפי שהוא מוגש במסעדות רבות ובמיוחד בתחום של מזון מהיר. מעבר לאפקט הבריאותי, צריכת מזון מהחי גורמת השפעות סביבתיות רבות וגוררת בזבוז משאבים. יש לציין כי צריכת מזון מהחי אינה חייבת להיות בזבוז של מזון בכל הנסיבות - היא יכולה לנצל עודפי תאית במזון מהצומח (לדוגמה קש מגידולי חיטה), שטחי פאה וקצוות שדה, או איזורים בהם קשה לגדל חקלאות. אבל מעבר להיקף מסויים של צריכה, צריכה כזו גוררת גידול גרעינים לשם האבסת בעלי חיים תוך הגדלת ההשקעת המשאבים בכל קלוריה שמגיעה בסופו של דבר לבני האדם. כמות גדלה של מים מתוקים לדוגמה מושקעת בגידול של מזון מהחי ובתאם לכך גדלה טביעת הרגל המימית. צריכה עודפת של מזון מהחי יכולה לפגוע בבריאות, במיוחד כאשר בעלי חיים אלה גדלים בתנאים ירודים שמאפיינים נסיונות לחסוך עלויות בכל מחיר. דוגמה בולטת לכך היא שימוש עודף באנטיביוטיקה. הגדלת הצריכה של מזון מהחי בקרב 2-3 מיליארד אנשים מהמדינות העניות היא כיום אחד הגורמים המרכזיים בהגדלת הביקוש למזון, דבר שמחריף את הבעיות ניצול הייתר של אדמות ומערכות אקולוגיות על ידי החקלאות התעשייתית.
מזון שנזרק דוגמה נוספת מתחום המזון היא מזון שנזרק. על פי הערכה כ-שליש מין המזון המגודל בעולם נזרק ולא מגיע ליעדו. סיבה עיקרית במדינות העולם השלישי היא קלקול מזון ותבואה עקב תנאי איכסון לא טובים מספיק. סיבה עיקרית במדינות המערביות היא מזון עודף שלא נצרך ונזרק על ידי צרכנים ומסעדות.
שימוש עודף באנטיביוטיקה גורם להתרגלות לאנטיביוטיקה מצד חיידקים. שימוש עודף קיים הן בתחום המרשמים והוא חמור יותר בתעשיות המזון מהחי - שכן בתעשיות אלה מספקים אניטיביוטיקה במינון נמוך להרבה בעלי חיים - בדיוק הפוך מהאסטרטגיה הרצויה כדי למנוע עמידות כזו - מתן כמות גבוה של אנטיביוטיקה רק במקרים דחופים.
דוגמאות מתחום עיצוב מוצרים וטכנולוגיה
הדוגמה הבולטת ביותר לאי יעילות בתחום הטכנולוגיה היא עודף שימוש במכוניות המשולב עם פרבור צמוד קרקע ועיצוב ערים ועיצוב תשתיות תחבורה המתאימים לרכב פרטי ולא לאמצעים אחרים. עלויות הרכב הפרטי למשתמשים בו הן אלפי שקלים בחודש. בנוסף הוא יוצר עלויות הן למשתמשים והן לשאר האזרחים בדמות פקקי תנועה, רעש, זיהום אוויר, זיהום מים, תאונות דרכים ועוד. השטח המוקדש לחניה ולתנועת רכבים מייקר את הדיור בערים ומקשה את התנועה בהן באמצעים אחרים, ואת שימוש ברחובה עירוני לצרכים כמו משחק, שיחה, מסחר ועוד.
שימוש גובר ברכב פרטי גורר את פרבור המסחר ואת פרבור הדיור - קשה יותר להתנייע ברחובות עם רכב ולמצוא חניה ואילו מחוץ לעיר קל יותר לבנות פרברים בצפיפות נמוכה. פרוש הדבר הוא בזבוז קרקע אבל הרבה מעבר לכך. לדוגמה קשה להפעיל תחבורה ציבורית בפרבר בגלל שאוטבוס צריך לאסוף נוסעים משטח גדול בהרבה ולכן המסלול שלו ארוך ומפותל. קשה יותר להגיע למקומות ברגל או באופניים הן בגלל המרחקים הגדולים והן בגלל קיטוע של שכונות על ידי כבישים מהירים. תושבי הפרברים זורמים אל הערים עם המכוניות שלהן, כך שגם שם התושבים סובלים מזיהום, תאונות דרכים וקיטוע שכונות בידי רכב. קשה לפתח תחבורה ציבורית או אופניים גם בתוך הערים כי הדבר פוגע במצאי החניה של התושבים והאורחים בעיר. פרוש הדבר הוא שפרבור ורכב פרטי הם סוג של "נעילה טכנולוגית" - קל להנכס למצב זה, קשה לצאת.
השלכות הפרבור הן בזבוז מתמשך שכן בעיה דומה לזו של התחבורה הציבורת מתרחשת בשירותים נפרשים אחרים כמו חשמל, מים, מדרכות, כבישים, טלפוניה ועוד - כשיש צורך לפרוש תשתית לאותה כמות אנשים על פני שטח גדול יותר. היות ופוגשים פחות את השכנים ההון החברתי נפגע. כך גם היכולת של אזרחים לשמור על רחובות הומים ונעימים להליכה ברגל. פרוש הדבר הגדלת האיזורים המשדרים עזובה והזנחה. גם שירותי שיטור צריכים להפרס על סמך אותם מיסים על פני שטח גדול יותר ולחייב שימוש במכוניות - לכן הם מתייקרים והופכים לפחות יעילים. תאונות הדרכים בפרברים גובות יותר קורבנות שכן מהירות המכוניות המעורבות גבוה יותר וקשה יותר להגיע אל הפצועים בתאונה ולפנותם בזמן לבית החולים.
דוגמה נוספת מתחום הטכנולוגיה היא התיישנות מתוכננת של מוצרים כגון מוצרי חשמל, מוצרי אלקטורניקה וריהוט. במקום להנות ממוצר אמין שנותן שירות למשך שנים רבות, האינטרס של יצרנים רבים הוא לספק מוצר שיתקלקל בתקופה המינימלית שדבר זה נחשב נורמטיבי ושהצרכן יקנה מוצר חדש.
דוגמה טכנולוגית נוספת נוגעת לעיצוב בתים מודרניים. את הבית בונה הקבלן שמנסה לחסוך ככל הניתן בעלויות הבנייה. בניה באיכות גרועה יכולה להגדיל את הוצאות התחזוקה ואת הוצאות האנרגיה של הצרכנים, אבל לאלה קשה להעריך את איכות הבניה ואת ההוצעות העודפות שיגרמו להן. גם בנייה של בניינים גבוהים מידי - מעל 8 קומות - מייקרת את התחזוקה ומקשה את תפעול הבניין (לדוגמה יש צורך במעליות יקרות יותר, מערכות מים , מיזוג, כיבוי אש ועוד שהן מסובכות ויקרות יותר). גם כאן צרכנים לא מודעים עלולים לשלם בדירות שתפקודן נפגע וקשה לשקם אותן.
דוגמאות לאי-יעילות בתחום הנפשי
דוגמה אחת לאי יעילות בתחום הנפשי היא מתח נפשי ופורקנו. מתח נפשי כרוני נובע מאורח חיים לחוץ, מעבודה לחוצה, פקקי תנועה ועוד. מקור חשוב למתח נפשי בחברה המודרנית הוא חוסר בטחון כלכלי. חוסר בטחון כזה יכול לנבוע מעוני וחשש כלכלי אמיתי, אבל הוא יכול לנבוע גם מחשש סובייקטיבי של אנשים שהם לא יצליחו לעמוד ביעדים שונים או להשיג סמלי סטטוס שונים. מתח נפשי עודף מייצר הרגשה לא נעימה, פוגע באיכות החיים והוא יכול להתפתח למצבים נפשיים פתולגיים כגון דיכאון. מתח נפשי גורר שורה של בעיות בריאות כגון פגיעה במערכת החיסון, בעיות שינה ובעיות לב וכלי דם. הוא אולי גם קשור לסוכרת. דרכים נוספות להתמודדות עם לחץ נפשי כוללות עישון, שתיית קפה, צריכת אלכוהול, אכילת יתר, צפייה בטלוויזיה - כאשר לכל הדרכים האלה יש השפעות מזיקות על הבריאות ומשום כך לחץ נפשי עודף נחשב אחד הסיכונים החושבים לבריאות הציבור.הדרכים הבריאות והקלות להתמודד עם מתח נפשי הן אימון גופני יומיומי וכן אימוני גוף-נפש כגון יוגה, דמיון מודרך וכו', יש המתרגעים גם על ידי שיחה עם חברים או קריאה. הדרכים בריאות להפחתת לחץ נפשי הן קלות יותר כאשר יש קשרי קהילה טובים יותר וכאשר יש ערים עם תכנון עירוני שמאפשר הגעה קלה ומהירה למקומות באמצעות תחבורה רגלית ותחבורת אופניים - תכנון מוטה תחבורה ציבורית, ערים קומפרטיות, עירוב שימושי קרקע וכן תשתיות כגון מדרכות, מדרחובים ושבילי אופניים.