קשרי הון-שלטון בשוק הטבק בישראל

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

קשרי הון-שלטון בשוק הטבק בישראל הם הקשרים בין חברות הטבק בישראל, לבין גורמים בממשלה, בכנסת, במערכת המשפטית, בתקשורת ובאקדמיה היכולים להשפיע על החלטות מדיניות, רגולציה ועל דעת הקהל בישראל הנוגעות לשוק הטבק והסיגריות בישראל ומכאן להכנסות ולרווחי החברות וכן לכוחן ומעמדן. נושאים הקשורים לשיווק של סיגריות ונרגילות לבני נוער, פרסום סמוי של טבק, מיסוי טבק, אכיפת חוקים קיימים נגד שיווק טבק וחקיקת חוקים חדשים, חוקים נגד עישון כפוי או לשם סיוע לגמילה מעישון. לקשרים אלה יש השפעה עצומה על הבריאות והכלכלה של ישראל שכן עישון הוא גורם המוות מספר אחד בישראל שמביא למוות של כ-8,000 ישראלים בשנה, לתחלואה נרחבת בסרטן, מחלות לב, שבץ ועוד, תוך יצירת נזק של מיליארדים למשק והעמקת העוני והפערים בחברה.

חברות הטבק מפעילות לובי פוליטי רשמי ולא רשמי שיוצר לחץ על גורמים באקדמיה, חברי כנסת, שרים, עיתונאים וארגונים חברתיים ובריאותיים. חברות הטבק הן בעלות קשרים בעולם העיתונות הכתובה הן דרך הפרסום של החברות בעיתונות והן בדרכים אחרות. גורמים בתקשורת וכן מבקר המדינה מבקרים את הקשרים בין חברות הטבק לבין שר הבריאות יעקב ליצמן. בשנים האחרונות נעצרו בישראל מספר יוזמות חקיקה ורגולציה שנועדו להקטין את מספר המעשנים. וייתכן גם שחלה עליה בשיווק של טבק לבני נוער דרך האינטרנט ובשיטות נוספות.

מאז שנות ה-70 יש מגמה של ירידה באחוז המעשנים בחברה הישראלית. אך בשנים האחרונות מגמה זו נעצרה ויש מגמה הפוכה. מגמות של עישון בקרב בני נוער מראות עליה בכמות המעשנים, בדגש על עישון נרגילה. מגמה הגדלת העישון בנוער קיימת הן בקרב מתגייסים לצה"ל והן בקרב הציבור הערבי. היבטים אלה, יחד עם אחוזי גמילה נמוכים, והשקעה מעטה מאד בתחום מצד הממשלה גרמו לכך שבניגוד לרוב המדינות המערביות, החל משנת 2013, מגמות העישון בישראל החלו לעלות במקום לרדת. ‏[1]

מעבר לחשיבות נושא העישון בפני עצמו, לקשרי הון-שלטון בתחום הטבק מהווים מעין אבן-בוחן או נייר לקמוס לשאלת השפעת קשרי הון-שלטון על המדיניות הציבורית ועל המרחק בין האידאל של דמוקרטיה שבה האזרחים מקבלים החלטות לבין פלוטוקרטיה או קפיטליזם של מקורבים - שיטת שלטון ומבנה תרבותי (תרבות הצריכה) בה החלטות, וסדר היום הציבורי נקבעות או מושפעות מאד על ידי קבוצות לחץ עשירות ומקושרות. בניגוד לנושאים רבים אחרים הנתונים בוויכוח ציבורי לכאורה יש קונצנזוס רחב הן בחברה והן בקרב המפלגות בכנסת על כך שעישון מסוכן לבריאות וכי עישון בקרב בני נוער אינו דבר רצוי, והדבר גם מגובה במחקר מדעי ובדעה מקצועית רחבה מצד רופאים. חרף היבטים אלה, בפועל, המדיניות הקיימת אינה עושה דבר כמעט כדי לקדם מניעת עישון או גמילה מעישון ומאמצים בתחום נבלמים. כמו כן אין כמעט ביקורת ציבורית על השרים וחברי הכנסת מצד עיתונאים, פעילים חברתיים, רבנים, אומנים וכו'.

רקע היסטורי

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - הכחשת נזקי העישון
עישון

בשנות ה-60 של המאה ה-20, לאחר כמה עשרות שנים של מחקרים ומאבק חברתי ארוך, הכירו הרשויות בעולם בנזקי העישון. בינואר 1964 קבע הרופא הכללי בארצות הברית, Luther Terry, כי עישון קשור לסרטן ריאה. ‏[2] מדינות כמו בריטניה וארצות הברית החלו ניסיונות להגבלת שיווק ועישון סיגריות. ‏[3][4].

נוכח מאמצים אלה, הגבירו חברות הטבק מאמצים שהיו קיימים עוד בשנות ה-50 לשם הכחשת נזקי העישון, בלבול הציבור, ודחייה או מסמוס של צעדי רגולציה נגדן או צעדים שנועדו למניעת עישון. למרות מחקרים רחבים מאד ופרסומים של ארגונים רפואיים, מאמצי ההכחשה של חברות הטבק נשאו פרי במשך זמן רב, דבר שעולה ממסמכים של חברות הטבק עצמן. לדוגמה בסוף שנות ה-60 רק שליש מבין הרופאים בארצות הברית האמינו כי עישון מסוכן לבריאות‏[5]

בישראל התכנסה ועדה מיוחדת של רופאים בנושא העישון. בינואר 1964, פרסמה הוועדה המלצות לנקיטת אמצעים נגד עישון והפסקת הפרסומות לסיגריות. ‏[6][7] כשנתיים לאחר מכן החלה האגודה למלחמה בסרטן בפעילות הסברה על נזקי העישון. ‏[8]

סוגיות ציבוריות הנוגעות לטבק לא נוגעות רק לשאלה האם סיגריות מסוכנת לבריאות, אלא גם להיבטים נוספים כמו: התמכרות לניקוטין, מניפולציה בניקוטין כדי לגרום להתמכרות קלה יותר, צעדי שיווק של סיגריות לילדים ולבני נוער, התחלת עישון באמצעות נרגילות, "סיגריות קלות", עישון כפוי, מידת ההשפעה הפוליטית והתקשורתית שרצוי שתהיה לחברות הטבק ומידת החופש הכלכלי שרצוי להעניק לחבורת אלה (לדוגמה האם רצוי להוציא בצורה הדרגתית את החברות אל מחוץ לחוק). יש צעדים שהמדינה, רשויות מקומיות וקהילות יכולים לקדם לשם מניעת עישון וגמילה מעישון כמו חפיסה אחידה, מימון של תוכניות מניעת עישון בקרב נוער בשכונות עניות ועוד.

קשרים של חברות הטבק עם מוקדי כוח בישראל

לובי פוליטי של חברות הטבק בכנסת ובממשלה

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - לובי בישראל

חברות הטבק פעלו מזה זמן רב בניסיון לבצע הכחשת נזקי העישון והכחשת היבטים אחרים הנוגעים לעישון כמו התמכרות לעישון כך לדוגמה מכתב פנימי משנת 1973 מעודד את נציגי חברת הטבק פיליפ מוריס להציג בפני חברי כנסת וגורמי בריאות את הסרט "עישון ובריאות" המציג (בצורה סלקטיבית) רופאים שמערערים על הקשר בין עישון לבין תחלואה.‏[9]

נכון לשנת 2017, חברות הלובי הפוליטי שמייצגות חברות טבק בכנסת ישראל הן:

  • חברת 'פוליסי' - מייצגת את 'פיליפ מוריס'
  • חברת 'גורן עמיר' - מייצגת את חברות ג'יימס ריצ'רדסון, דובק, איגוד לשכות המסחר – רשתות השיווק
  • חברת 'כהן-רימון-כהן' - מייצגת את גלוברנדס
  • חברת 'גלעד יחסי ממשל ולובינג' - מייצגת את 'חטיבת יצרני הסיגריות באיגוד לשכות המסחר'
  • חברת 'קלינר אסטרטגיה ולובינג' - מייצגת את פורום יבואני הסיגרים.

חברת פיליפ מוריס שהיא חברת הטבק הגדולה בישראל, מעסיקה את חברת הלובי הגדולה בישראל, פוליסי, בבעלות בוריס קרסני. פוליסי החלה את דרכה בלובי בישראל עבור פיליפ מוריס ומשם התרחבה לחברות רבות נוספות. ‏[10]. במקביל לייצוג חברת הטבק הגדולה, מייצגת פוליסי גם גופי חברות ישראליות חשובות אחרות, והערכה היא שרבע מכלל העסקים הגדולים במשק הם לקוחות של החברה. בין היתר החברה מייצגת חברות מזון גדולות, בנקים, וגורמי בריאות. ‏[10] הקישור הרחב של החברה יכול לאפשר לה שיתופי פעולה עם חברות, פעילי מפלגות, אנשי עסקים, פקידים ופוליטיקאים שחייבים לה טובות שונות.

שלושת החברות הגדולות ביותר ללובי פוליטי בישראל - פוליסי, גלעד יחסי ממשל וגורן עמיר מייצגות כולן חברות טבק. במקביל, החברות הללו מייצגות חברות וארגוני בריאות. דבר זה מעלה חשש לניגוד אינטרסים של חברות הלובי. אם חברת הלובי תצטרך לעסוק בחוק שנוגע לעישון ובריאות חלק אחד מהעובדים שלה יעבוד לקידום החוק בעוד חלק אחר שלה יפעלו נגדו. חברת פוליסי, מייצגת את חברת פיליפ מוריס ובמקביל היא מייצגת גורמי בריאות שונים כמו לדוגמה מכבי שירותי בריאות, אסותא, איגוד חברות התרופות בהתאחדות התעשיינים (המייצג בין השאר את טבע, אוניפארם ופריגו). גלעד יחסי ממשל ולובינג. מפעילה לובי עבור "חטיבת יצרני הסיגריות באיגוד לשכות המסחר", ובמקביל גם לובי עבור הסתדרות הרפואית בישראל, אילקס מדיקל, רוש פרמצבטיקה, סופר פארם, כצ"ט, מגן דוד אדום, קופ"ח מאוחדת, העמותה הישראלית לסרטן הריאה, וארגון "בטרם" לבטיחות ילדים. חברת 'גורן עמיר' - שמייצגת את חברות ג'יימס ריצ'רדסון, דובק מייצגת במקביל גם את פייזר ישראל (חברת תרופות), שחל שירותי רפואה, ושירותי בריאות כללית. גם חברת 'כהן-רימון-כהן' - מייצגת שמייצגת את חברת הטבק גלוברנדס מייצגת במקביל את גורמי הבריאות הבאים - Boehringer Ingelheim (בריאות), Abbvie (בריאות), חץ - ארגון ישראלי לבריאות הכבד, עמותת חולי HS, קואליציית המחלות האוטואימוניות "משלבים ידיים", עמותת חולי HS.

קשרים בין חברות הטבק לשר הבריאות

בינואר 2017 חשף תחקיר של חיים רבלין מערוץ 2, קשרים לכאורה בין חברות הטבק לבין שר הבריאות יעקב ליצמן. התחקיר חשף כי דרך תשלום של כמה אלפי שקלים בודדים, לעיתונאי בעיתון חרדי "המודיע", הצליחו התחקירנים שהתחזו לנציגים של חברת סיגריות אלקטרוניות מיפן לארגן פגישות עם צמרת משרד הבריאות ועם ליצמן בתוך מספר שבועות. ליצמן מצולם במצלמה הנסתרת שהוא "לא מתעסק בעישון". דבר זה זכה לביקורת בגלל התרומה המשמעותית של עישון לתחלואה ותמותה בישראל. בניגוד להצהרה זו, ליצמן פעיל בקידום אינטרסים של חברות הטבק. בניגוד לעמדות של הדרג המקצועי במשרד הבריאות ליצמן נפגש עם חברות הטבק, מקדם הקלות לחברות ומתנגד לחקיקה שמגבילה עישון. ‏[11]

בקדנציה שלו כשר הבריאות, לא קידם ליצמן שום חוק או תקנה לצמצום נזקי העישון. על פי ערוץ 2, הצעות שהועלו על ידי הדרג המקצועי בסוגיות הנוגעות להגבלת עישון – או שנדחו על הסף או שהתמסמסו בטיעונים שונים. המתווך מטעם עיתון המודיע שיזם את הפגישה טען כי השר לא יפעל נגד סיגריות אלקטרוניות, בעקבות פרסום התחקיר טען ליצמן כי משרד הבריאות נמצא בלב תהליך לעדכון חקיקה בנושא. ‏[12] ההתנהלות הזו לצד הפגישות עם נציגים של חברות טבק, הן חלק מדפוס פעולה של ליצמן בכל הנוגע לנושא העישון. ‏[13].

אמנת המסגרת לפיקוח על טבק שהיא אמנה בינלאומית שישראל חתומה אליה, מחייבת שקיפות בעניין פגישות של שרים ופקידים עם נציגי חברות טבק. אך לפי דו"ח מבקר המדינה משנת 2018, עולה כי שר הבריאות ליצמן נפגש פעמיים, כסגן שר הבריאות וכשר הבריאות, עם נציגי חברות טבק, אך בניגוד להוראות שנקבעו באמנה לא הביא עובדה זו לידיעת הציבור. מבקר המדינה מעיר כי "חשיפה לציבור של פגישות כאלו יש בכוחה למנוע מחברות הטבק להפעיל לחץ על מקבלי ההחלטות לקבל החלטות שאינן עולות בקנה אחד עם הצורך בשמירה על בריאות הציבור. כמו כן, הסתרת הפגישות עם חברות הטבק נוגדת את הצורך החיוני בשקיפות". ‏[14]

קשר עם פקידים בכירים

עו"ד רן שטרית , היה ראש המטה לשעבר של בנימין נתניהו, וכיהן עד ספטמבר 2017 במשרד התקשורת כממונה על קשרי הכנסת והממשלה, תיאום הרגולציה מול משרדי הממשלה והאחראי על קידום ותיאום פעולות המשרד בפני הכנסת וועדותיה. ביוני 2018 מונה שטרית כסמנכ"ל הרגולציה בג'ול בניסיון לאפשר את מכירת המוצר בישראל, וזאת מול כוונת משרד הבריאות לאסור את מכירת המוצר עקב תכולה גבוה של ניקוטין. ‏[15]

קשרים של חברות הטבק לעיתונות הכתובה

קשר חשוב בין חברות הטבק לבין העיתונים בישראל הוא היות חברות הטבק מפרסמות משמעותיות בתחום העיתונות, במיוחד נוכח מצוקה כספית של תחום העיתונות וירידה בהכנסות מפרסום. דבר זה תורם לדוגמה קשרים משמעותיים במאבקים על ניסיונות להגביל פרסום בעיתונות ובאינטרנט (ראו בהמשך). היות וחברות הטבק אינן מפרסמות בטלוויזיה וברדיו, יש להן קשרים פחות טובים בענפי תקשורת אלה.

בשנת 1998 הגיעו מספר תובעים של מדינות בארצות הברית לפשרה במשפט נגד חברות הטבק הגדולות. ההסכם שנקרא, The Master Settlement Agreement, נחשב אבן-דרך במאבק מול הכחשת נזקי העישון. הוא כלל דרישה לתשלום פיצוי של 250 מיליארד דולר במשך 20 שנה, ובנוסף הוא הוביל גם לחשיפת כמות גדולה של מסמכים מסווגים של תעשיית הסיגריות בפני הציבור.[16]

בעקבות פשיטת רשויות החוק על הנהלות חברות הטבק, נתפסו מיליוני מסמכים שונים שנכתבו בתקופה של 50 שנה. מסמכים אלה הועברו לאוניברסיטת קליפורניה בסן-פרנסיסקו. על האוניברסיטה הוטל להקים את "ספריית המורשת של מסמכי הטבק", וכן להעלות את המידע לאינטרנט.[16] נכון לשנת 2016 יש 14 מיליון מסמכים בספרייה, וזו שינתה את שמה ל"אמת - מסמכי תעשיית הטבק" [1] מאגר זה שופך אור על התנהלות חברות הטבק באופן שקשה למצוא אותו בתעשיות אחרות. פרופסור רוברט פרוקטור שעבד בארכיון הטבק הזה הוציא בשנת 2012 את הספר שואה מוזהבת שחושף את התנהלות חברות הטבק.

במכתב פנימי של חברת פיליפ מוריס משנת 1995, מגדיר מנהל בחברה, סטיג קרלסון, את נוני מוזס, המוציא לאור של ידיעות אחרונות, כ"בעל ברית" של החברה. במכתב מתאר קרלסון כיצד נפגש עם מוזס בכנסת ב-7 ביוני 1995 על רקע יוזמת חקיקה להגבלת פרסום מוצרי עישון, שכללה בין היתר איסור על פרסום סמוי מטעם חברות הסיגריות. קרלסון טען כי מוזס נתן לו עצות בנוגע לטיעונים שיש להציג לשם סיכול החקיקה. בעקבות השיחה הוחלט שפיליפ-מוריס תפיץ "עובדות בסיסיות" על השפעות האיסור על פרסום סיגריות באמצעות הלוביסט בוריס קרסני, חברת הלובי הגדולה בישראל שעדיין מייצגת את פיליפ מוריס. בנוסף לכך עיתונאים לשעבר שעבדו בידיעות אחרונות עברו לשרת את פיליפ מוריס כלוביסטים.‏[17]

מכתב משנת 1993, כולל הצעות לקמפיינים משותפים של פיליפ מוריס ועיתונים ישראליים. תכנים אחת הייתה לגייס את שגריר ארצות-הברית בישראל לקידום מותג הסיגריות מרלבורו. בחברת פרסום שעבדה עם "ידיעות אחרונות" ועם חברת הסיגריות הציעו לחלק ל-300 אלף קוראי העיתון פוסטר ובו "סצינות מהמערב הפרוע" מתנת מרלבורו ו"ידיעות אחרונות" – ולקדם את היוזמה באמצעות הענקת העותק הראשון של הפוסטר לשגריר ארצות-הברית, בליווי ראיון.‏[17]

קשרים של חברות הטבק עם רופאים וחוקרים

לפי העיתונאי חיים רבלין, חברות הטבק משפיעות גם על חוקרים, גופי בריאות וקובעי מדיניות בתחום הבריאות:

"הלפיתה הרבה יותר רחבה ועמוקה מזה – היא מגיעה גם לגופי מחקר ולקובעי מדיניות. בית-החולים הדסה למשל קיבל מאות אלפי דולרים מפיליפ מוריס עבור שני מחקרים שביצע עבורה. בתי-חולים אחרים, כמו איכילוב ותל-השומר, אוניברסיטאות כמו הטכניון, פרופסורים כמו שני זוכי פרס נובל ישראליים והמון-המון גופי מחקר קיבלו עשרות מיליונים מ-The Council for Tobacco Research, גוף שהקימו חברות הטבק כדי לייצר מסך עשן פסבדו-מדעי. בעבר הרחוק הגוף הזה טען שהסיגריות לא מזיקות, או פחות מזיקות ממה שנטען, ובשנים האחרונות הוא מסייע להן ביצירת מוצרי עישון חדשים כמו ה'אייקוס'"
-- העין השביעית, 2017 ‏[18]

ריבלין מעריך שעקב סיבות אלה, רופאים ומדענים רבים מצנזרים את עצמם ולא מותחים ביקורת על תעשיית הטבק.

הפעלת לחצים על פעילים נגד עישון

העיתונאי גיא לרר העיד על לחצים שניסו להפעיל על אביו, טוביה לרר, שעבד במשרד הבריאות והיה פעיל נגד עישון בישראל. לרר האב נהג לעשן 3 קופסאות ביום. במלחמת ששת הימים הוא נתקע עם נגמ"ש באמצע שדה מוקשים, ולאחר מספר שעות נגמרו לו הסיגריות אז הוא עבר בשדה המוקשים כדי לחפש סיגריות בנגמ"ש שני. דבר זה יצר אצלו מודעות למחיר הגבוה של התמכרות לעישון. כשחזר מהמלחמה הוא הפסיק לעשן והקים אגודה למלחמה בעישון. לטענת לרר: "אנשים אז עישנו בכל מקום, גם באוטובוס וגם בקולנוע, אבא שלי היה חלוץ המתנגדים וכולם נלחמו בו, בעיקר חברות הסיגריות. הוא ניסה להכניס את חשיבות המלחמה בעישון גם לאגף בריאות הציבור במשרד הבריאות, שבו עבד, ושם ניסו להצר את צעדיו. במשרד שלו דיברו על שטיפת ידיים ועיסוק בספורט, וחברות הסיגריות חגגו בלי הפרעה. ב'ידיעות אחרונות' נכתבה כתבה, שבה רואיינה אשה ששימשה כנערת פיתוי לתאגידים שונים. היו שולחים אותה לאנשים בניסיון להפיל אותם. היא סיפרה ששלחו אותה להפיל את אבא שלי, אבל היא לא הצליחה. הוא כל הזמן התלונן שמתנכלים לו ואנחנו חשבנו שהוא נסחף. זילזלנו בו בקטע של הקונספירציות" ‏[19]

סוגיות ציבוריות הנוגעות לעישון

חקיקה להגבלת מכירה ושיווק של עישון

למרות המלצות רפואיות חד משמעיות משנת 1964, הפעילות נגד מכירת מוצרי טבק לקטינים והגבלות פרסום של מוצרי טבק החלה בישראל רק בשנת 1980 והחוק נכס לתוקף רק בשנת 1983 - כלומר כ-19 שנים לאחר המלצות הרופאים.

חוק הגבלת הפרסומת למוצרי טבק לעישון, התשמ"ג-1983 אושר בכנסת ב-17 בינואר 1983 ונכנס לתוקף לאחר חצי שנה מיום פרסומו, כלומר ב-25 ביולי 1983 (הסעיף המחייב הדפסת אזהרה בכל פרסומת בעיתון למוצרי טבק נכנס לתוקף מוקדם יותר, ב-25 באפריל 1983). ‏[20] החוק כולל:

  • איסור על "פרסומת בשבח העישון כשלעצמו".
  • איסור על פרסומת למוצרי טבק במרבית אמצעי התקשורת. נאסר הפרסום בשידורי רדיו, טלוויזיה, קולנוע.
  • בעיתונות הפרסום של מוצרי טבק לא נאסר - מלבד עיתונות או דברי דפוס אחרים המיועדים בעיקר לילדים ולבני נוער. במקרים שבהם מותר פרסום, יש לתת בו אזהרה בדבר נזקי העישון.
  • איסור על פרסום למוצרי טבק בשלטים במקום ציבורי. עם זאת החוק מתיר פרסום על מכוניות של חברות טבק, בנקודות מכירה ועוד.
  • החוק אוסר על פרסום של מוצרי טבק באמצעות אנשים מתחת לגיל 40, לבושים במדים, לבושים בלבוש ספורט או בבגדי ים או באנשים ידועים.
  • איסור על מכירת מוצרי טבק לקטינים, ודרישה להציב, בעסק המוכר סיגריות, שלט בולט המדווח על איסור זה.
  • איסור על חלוקה חינם של מוצר טבק לצרכן.
  • חיוב לתת אזהרה על כל חפיסה של מוצרי טבק, כולל חפיסת סיגריות, ובה פרטים על נזקים שגורם העישון. בצו שהוצא מכוח החוק נקבעו 13 נוסחים של אזהרות. מדי חודשיים יש להחליף את האזהרה המוצגת על הקופסאות, כך שמי מעשן באופן קבוע ייחשף בהדרגה לכל האזהרות.

מסמוס החלטת ועדת גילון

בשנת 1999 החלה לפעול ועדה ציבורית, בראשות השופט אלון גילון, לצמצם את תופעת העישון ונזקיו בישראל. הועדה הורכבה מחמישה חברים, ביניהם הד"ר בנימין קלנר, כיום גינקולוג בקופת חולים לאומית ובעבר הרופא הראשי של חיל האוויר. הוועדה נפגשה 35 פעמים. כעבור שנה וחצי נתבקשו חברי הועדה למסור את המלצות לצמצם את נזקי העישון. כשבועיים לפני הגשת המסקנות הסופיות למשרד הבריאות, החליט יושב ראש הוועדה גילון, לדחות את הצגתן. הדבר בוצע במשך מספר פעמים, ללא מסירת הסבר כלשהו למהלך, גם לא לחברי הוועדה עצמם. כעבור ארבע שנים שחרר אותו שר הבריאות אז, דני נווה, מתפקידו, והממצאים לא הוצגו מעולם. ‏[21] הועדה סיימה את דרכה כעשור לאחר מכן ללא פרסום מסקנותיה, ובנסיבות שהצריכו בדיקה מטעם מבקר המדינה. בדיוני הועדה עלו כמה המלצות אפשריות, כמו הצעה לאסור באופן גורף עישון בכל מוסד חינוכי, להגביל קליטת רופאים מתמחים מעשנים למחלקות בתי חולים, לפסול מענקי-מחקר לרופאים מעשנים, לאסור מכירת סיגריות לקטינים (בהמשך אושר האיסור בחוק) ולבצע בדיקות לאיתור חומרים רעילים בסיגריות בארץ, כמו אמוניה המגבירה את קצב ספיגת הניקוטין במוח - כלומר ביצוע של מניפולציה בניקוטין. ‏[21]

עורך הדין האוזנר, טען כי הכרזה על ניקוטין כחומר ממכר יכלה להוות תקדים עולמי, ולכן הוועדה הייתה נתונה ללחצים של חברות הטבק. חלק מחברי הועדה טענו כי חברות הסיגריות, שהיה להן לובי חזק בישראל, הפעילו לחצים על חברי הוועדה. בין היתר, הציעה אחת החברות לחברי הוועדה לנסוע לחו"ל כדי לצפות בתהליך ייצור הסיגריות, אולם החברים דחו את ההצעה על הסף. ד"ר בנימין קלנר טען כי ייתכן שחברות הטבק הפעילו לחץ על גילון ולכן עיכב פרסום המסקנות.‏[21]

בישיבה שנערכה בשנת 2010 קבעה הוועדה לביקורת המדינה של הכנסת, בראשות ח"כ יואל חסון (קדימה), כי יו"ר הוועדה גרם לסחבת בעבודתה ובפרסום מסקנותיה. בנוסף, הוצגו בישיבה בכנסת טענות נגד משרד מבקר המדינה, שקיבל במאי 2007 פניות מפרופ' רובינזון ומההסתדרות הרפואית, לבדוק את המניעים לאי פרסום המלצות דו"ח הוועדה הציבורית. ‏[21]

שיווק סיגריות במכונות

בשנות ה-70 וה-80 הועברו חוקים במדינות מערביות רבות נגד מכירת סיגריות לקטינים כחלק מחקיקה ורגולציה נגד עישון. אחת הדרכים להתמודד עם איסור זה היה הצבת מכונות אוטומטיות למכירת סיגריות. דבר זה גם שיפר את הזמינות של סיגריות עבור מעשנים מבוגרים.

במדינות שונות החלו לאסור מכירה של סיגריות במכונות. החל משנות ה-2000 החלו מדינות רבות להגביל מכירת של סיגריות במכונות. בישראל התיקון לחוק שאסר מכירה במכונות אושר בכנסת בשנת 2011 אבל חברות הפצת הסיגריות במכונות עתרו לבג"צ וכך יישום החקיקה הושהה. בעלי החברות טענו שהם צפויות ל"נזק כלכלי אדיר" עקב ההחלטה וטענו לפגיעה בחופש העיסוק[2] [3] בג"צ פסק נגד החברות התיקון נכנס לתוקף ב-1 בינואר 2014, כך שכיום יש איסור מוחלט על הצבה של מכונות למכירת מוצרי טבק בישראל. ‏[22]

הכשלת חוק איסור פרסום מוצרי טבק

בשנת 2012, ניסה משרד הבריאות בישראל "ליישר קו" עם רוב מדינות העולם המערבי ולתקן את החוק כך שיהיה איסור גמור על פרסום מוצרי טבק. אולם ניסיון זה נכשל בעקבות לובי פוליטי של חברות הטבק ושל עיתונים.

מוציאים לאור של מספר עיתונים מרכזיים בישראל החליטו להיאבק בהצעה כדי למנוע פגיעה בהכנסותיהם. המו"לים, הקימו פורום משותף ששכר בצוותא את שירותי הלובי של משרד גורן-עמיר, ניסו לעצור את היוזמה, ולנצלה אותה להגדלת ההכנסות. מנהלים מטעם העיתונים "הארץ", "ידיעות אחרונות", "גלובס", "מעריב" ואחרים שכרו יחד משרדי לוביסטים העובדים במקביל עם מפיצי הטבק, וביקשו לקדם באמצעותם חוק אחרת: במקום איסור גורף על פרסום מוצרי עישון – הצעה מרוככת, שתעניק למשרד הבריאות שטחי פרסום חינמיים כנגד שטחי הפרסום שיירכשו על-ידי חברות הסיגריות. נציגים מטעם פורום המו"לים נפגשו עם סגן שר הבריאות ליצמן (שהיה בעצם בתפקיד שר הבריאות) בלשכתו שבכנסת, והציגו לו את ההצעה אך ללא הצלחה. ב-2013, מונתה יעל גרמן כשרת הבריאות, במסגרת הדיונים על הצעת החוק הממשלתית בוועדת הכלכלה, דאגו נציגי המו"לים להפיץ את הצעתם המקורית בקרב חברי-הכנסת. והמשיכו בניסיונות לקדמה תוך הידברות עם אנשי משרד הבריאות, בתיווכה של קבוצת ח"כים בראשות ליצמן וח"כ גילה גמליאל מהליכוד. הניסיונות הללו לא צלחו; מנכ"ל המשרד דאז, פרופ' רוני גמזו, שלל אותם על הסף, ובאחד הדיונים אף הצהיר כי יעדיף לפרסם "בלוק שחור" על פני פרסום מודעות נגד עישון במימון חברות הטבק. ‏[23] במרץ 2014 החליטה יעל גרמן למשוך את הצעת החוק. ‏[24].

נכון לשנת 2017 משרד הבריאות לא מקדם יוזמה להגבלת הפרסום של טבק. בתוך כדי כך נחשפו קשרים בין חברות הסיגריות לבין אליעזר פישמן ונוני מוזס לחברות הטבק. ‏[25]

עצירת יוזמות לאזהרות גרפיות על חפיסות הטבק

אזהרות גרפיות מפני נזקי הטבק, שהחוק בברזיל מחייב לשים על כל חפיסות הסיגריות. המסר הגרפי משמעותי הרבה יותר מאשר מסר מילולי. בניגוד למדינות מערביות אחרות, הדבר נבלם בישראל, בין היתר בגלל התנגדותו של שר הבריאות יעקב ליצמן
.

במדינות מערביות רבות בעולם יש קידום של חפיסת סיגריות פשוטה וחפיסות עם תמונות המציגות בצורה גרפית את נזקי העישון. בשנת 2001 קנדה הפכה למדינה הראשונה בעולם שהדפיסה תמונות אזהרה על גבי חפיסות הסיגריות שנמכרו במדינה. החפיסות, התכסו בתמונות זוועה המתארות את נזקי העישון לדוגמה ילדים חולים עם מסיכות חמצן או גידולי סרטן בצוואר. זה היה צעד חדשני, נועז ופורץ דרך, שתוך זמן לא רב הוכיח את יעילותו. ‏[26] בעקבות ההצלחה של תמונות אזהרה על חפיסות ביצעו מדינות רבות נוספות צעד זה: 105 מדינות הלכו בעקבות קנדה, כולל מדינות עולם שלישי כמו ברזיל ואפילו מדינות שכנות לישראל, כמו מצרים וירדן. המדינות מפרסמות תמונות קשות לצפייה כאשר רמת הזוועה והגודל של התמונה משתנה בין מדינה למדינה. ‏[26]

סקירת מחקרים מדעיים בנושא שפורסמה בשנת 2009 מצאה כי אזהרות בריאות על האריזה הגדילו את הידע של הצרכנים על ההשלכות הבריאותיות של שימוש בטבק. האזהרות סייעו לשינוי הגישה של הצרכנים כלפי עישון טבק וכן שינו את התנהגות הצרכנים. ‏[27] דבר זה מדגיש דבר שידוע בשיווק ובכלכלה התנהגותית - הצרכן לא מכריע לגבי צריכת מוצרים רק על פי שיקול רציונלי, אלא גם לפי דחפים, רגשות ודעות קדומות - ראו לדוגמה לא רציונלי ולא במקרה או תורת ההונאה.

בישראל הייתה כוונה לקדם נושא אזהרות גרפיות ברורות על חפיסות הסיגריות, כחלק מהמאבק בעישון בישראל, אולם דבר זה נבלם. ייתכן ודבר זה הושג בעקבות לובי פוליטי של חברות הטבק הגדולות. בין השנים 2011-2014 התקיימו בכנסת דיונים סביב כוונת משרד הבריאות לחייב את חברות הטבק להציג את נזקי העישון גם על חפיסות הסיגריות שנמכרות בישראל. שר הבריאות יעקב ליצמן התנגד בדיונים לצעדים אלה וטען בין היתר "לא צריך לכער את המדינה עם תמונות", "זה לא אסתטי" ו–"לא נאשר את זה בעזרת השם". ‏[26]

ממדינות אחרות בעולם ידועה שיטה של חברות טבק להשתמש במדינה אחת כדי ללחוץ על מדינה אחרת. במהלך הליך החקיקה בכנסת שעסק בחפיסות אחידות, הופעלו לחצים על משרדי ממשלה ועל הכנסת מצד מדינות זרות – בראשן מממשלת ניקרגואה והרפובליקה הדומיניקנית - ששלחו מכתבים לצורך סיכול הליכי החקיקה. לממשלות אלה אין פעילות מסחר עם ישראל בתחום הטבק, כך שגם אם החקיקה היתה מאושרת, מדינות אלו לא היו נפגעות מכך כלל. ‏[28]

מיסוי טבק לגלגול

המלצות ארגון הבריאות העולמי לגבי מיסוי טבק הן מיסוי של לפחות 70% מעלות המוצר הסופי לצרכן, לא כולל מע"מ. בישראל לעומת זאת עומד מיסוי הסיגריות על 65% מהמחיר הסופי, ואילו מס על טבק לגלגול עומד על 43% ‏[29]

ארגוני בריאות בישראל קוראים לאוצר להעלות את המיסוי לטבק מגולגל בהתאם להמלצות ארגון הבריאות העולמי. אבל האוצר בראשות משה כחלון מתנגד לכך. [4] כחלון נקט באסרטגיה של הכחשת נזקי העישון וטען כי המספר שמציין משרד הבריאות של כמות האנשים שמתים מטבק "לא מקובל עליו".

קידום אייקוס של פיליפ מוריס בישראל

ישראל היא אחד המקומות היחידים בעולם שאישרו את השימוש במותג אייקוס של פיליפ מוריס, סיגריה אלקטרונית חדשה. ‏[10]. ההשפעות הבריאותיות של המוצר אינן ידועות והוא עדיין משחרר לגוף ניקוטין, חומר מסוכן וממכר. הרשויות בארצות הברית אסרו בינתיים את השימוש במוצר עד שילמדו לעומק את ההשפעות שלו. גופי בריאות כמו איגודי הרופאים, וגם הדרג המקצועי במשרד הבריאות הישראלי התנגדו למוצר. שר הבריאות יעקב ליצמן החליט בתחילה בניגוד לעמדות גורמי המקצוע, להימנע מפיקוח על המוצר ולא להחשיב אותו כמוצר טבק. פרוש הדבר שלא צריך לשלם מס מיוחד, אין צורך להגביל את הפרסום או לחייב באזהרה בריאותית, גם לא למנוע את השימוש במקומות ציבוריים. לא רק שליצמן הורה להתיר את מכירת המוצר, הוא אף מנע מאנשי משרדו להטיל על המוצר את כל המגבלות שמוטלות על סיגריות ואפילו על סיגריות אלקטרוניות. קדמו להחלטה הזו פגישות של ליצמן עם חברת הלובינג "פוליסי" של בוריס קרסני, וכן עם בכירים בחברת פיליפ מוריס שהגיעו במיוחד לארץ. על פי הערכות ייתכן כי פיליפ מוריס השקיעה מאמצים רבים בשיווק המוצר בארץ מתוך תקווה שהדבר יהיה פריצת דרך שתאפשר את מכירת המוצר במדינות אחרות- עם כי פרוש הדבר כי תושבי המדינה יהיו מעין עכבר ניסוי של בטיחות המוצר בעולם. ‏[30] לטענת ליצמן ה-FDA אישר את המוצר, עם כי אין אישור כזה, אלא רק בחינה של המוצר על ידי ה-FDA.

בעקבות דבר זה הגישה העמותה לדמוקרטיה מתקדמת עתירה לבג"ץ נגד משרד הבריאות וגם חברת דובק עתירה דומה לבג"ץ. על רקע העתירה פורסם כי משרד הבריאות בראשותו של ליצמן חזר בו והחליט להטיל פיקוח על המוצר. ‏[31]

בנוסף, פיליפ מוריס ביצעה קמפיין שיווקי לא חוקי, ולאחר פנייה של יו"ר הוועדה למאבק בנגעי הסמים והאלכוהול ח"כ תמר זנדברג, היועץ המשפטי לממשלה הורה לפיליפ מוריס לתקן לאלתר את קמפיין השיווק שלה למוצר אידוי הטבק "אייקוס". היועץ המשפטי ביקש ממשרד הבריאות לפנות לחברת פיליפ מוריס, ולדרוש ממנה לתקן לאלתר את הפרסומים הנוכחיים בהקשר זה, ולהתאים את הפרסומים העתידיים להוראות הדין והוא ימשיך לעקוב אחר הדברים על מנת לוודא שהוראות הדין יקוימו. אם ההוראות לא יקוימו - יבחן נקיטת צעדים משפטיים נגד פיליפ מוריס. במכתב התשובה של המשנה ליועץ, עו"ד רז נזרי, כתב נזרי כי: "לאחר בחינת פרסומים שונים שהיו חלק ממסע פרסום שהתנהל תחת השם "Smoke Free Israel", נמצא כי השיווק של מוצר ה"אייקוס" בידי חברת פיליפ מוריס אכן נעשה בחלקו באופן שאינו עולה בקנה אחד עם הוראות הדין. עמדה זו מקובלת עלי". [5] [6]

דו"ח מבקר המדינה על קשרי ליצמן עם חברות הטבק

לפי דו"ח מבקר המדינה, משנת 2018 נמנע יעקב ליצמן, שר הבריאות, "התנגד ליישום פעולות לצמצם את מספר המעשנים". לדוגמה הוא נמנע מפעולה לביטול הפטור ממס על אריזות של 10 קופסאות ("פאקט") בחנויות הדיוטי פרי, בניגוד למה שנקבע בהאמנה הבינלאומית לפיקוח על העישון, שעלייה חתומה ישראל. [7] ליצמן מתנגד באופן עקבי להזהרה גרפית על חפיסות טבק וכן טוען כי הוא ומשפחתו אינם מעשנים. במקביל הוא קידם התנגדות לחקיקה של משרד הבריאות נגד טבק בזמן שיעל גרמן היתה שרת הבריאות. [8] מתקיימת חקירה של המשטרה בחשד לקשרים פסולים בין ליצמן וחברי לשכתו לחברות הטבק. ביולי 2015 נפגש ליצמן, אנשי לשכתו ואנשי המקצוע עם נציגי חברת הטבק BAT, בדצמבר 2016 נפגשו ליצמן וגרוטו עם נציג פיליפ מוריס ובמרץ 2016 נפגש גרוטו עם נציגי פיליפ מוריס. זאת, בניגוד לאמנת הטבק עליה חתומה ישראל, הקובעת שיש לצמצם מפגשים כאלו, וחובה לפרסם את קיומם. [9]

קשרי הון-שלטון כסמן של שחיתות

לקשרי הון-שלטון בנושא עישון יש חשיבות לא רק בגלל הנושא עצמו (עישון בישראל ונזקיו הבריאותיים והכלכליים) אלא גם ביכולת שלהם לחשוף בצורה בהירה את מידת השחיתות ואת המרחק הקיים בין דמוקרטיה כפי שהיא מצויירת לעיתים בספרי לימוד או בעיתונות לבין פלוטוקרטיה או קפיטליזם של מקורבים - שיטת שלטון ומבנה תרבותי (תרבות הצריכה) בה החלטות, וסדר היום הציבורי נקבעות או מושפעות מאד על ידי קבוצות לחץ עשירות ומקושרות.

בנושאים ציבוריים רבים כמו שלום, מדיניות כלכלית, ונושאים אחרים יש ויכוחים ציבוריים מקצועיים או פוליטיים. קווי מדיניות שונים נתקלים לעיתים קרובות בטיעונים נגדיים. לדוגמה הצעה להגביל את הבניה בחופים נתקלת בטענה כי הדבר נחוץ כדי להוריד את מחירי הדיור או בטיעון כלכלי לפיו יש לשמור על חופש ליזמים. צעדים במאבק נגד התחממות עולמית נתקלת בהתנגדות של ספקנות אקלים. יש טיעונים לפיהם אי שוויון חשוב לכלכלה, או כי תאונות דרכים הן מחיר הכרחי שעל החברה לשלם בתמורה לתחבורה מודרנית. זיהום תעשייתי מקודם בטענה כי הוא תוצאת לוואי הכרחית ובלתי נמענת של התיעוש או של צמיחה כלכלית וכי פעולות נגדו יובילו לאבטלה. יש תומכים של קשרי הון-שלטון כי קשר בין בעלי הון ותאגידים לבין פוליטיקאים הוא חיוני וחשוב. בנושאים אחרים טיעון לפיו קשר כזה הוא פסול ופוגע בציבור נתקל בטענות שונות.

לעומת זאת בנושא עישון יש לכאורה קונצנזוס רחב מבחינה מדעית, וערכית הן בחברה והן בקרב המפלגות בכנסת - לדוגמה בכך שעישון מסוכן לבריאות וכי עישון בקרב בני נוער אינו דבר רצוי, והדבר גם מגובה במחקר מדעי ובדעה מקצועית רחבה מצד רופאים. בניגוד לנושאים אחרים כמו זיהום או התחממות עולמית או שלום, מספר השאלות הנוגעות לעישון הוא קטן יחסית (בעיקרן - האם העישון מסוכן לבריאות?, האם הוא ממכר? האם חשוב לחברות הטבק לשווק טבק לבני נוער והאם ניתן להקטין עישון בקרב בני נוער?), לא רק ששאלות אלה נענו על ידי מאות מחקרים מדעיים, תודות למשפטי הטבק, ניתן לדעת מה הפער בין העמדה הציבורית שהציגו חברות הטבק וארגוני קש מטעמן, לבין העמדה הפנימית של החברות. בניגוד לנושאים אחרים ניתן לראות חלק חשוב ומהותי בקידום האינטרסים של תעשיית הטבק מול גורמי ממשל וגורמים אחרים (ראו הכחשת נזקי העישון).

בעוד שניתן לראות עמדות שונות של חברי כנסת כמעט בכל נושא, אין שום חבר כנסת או מפלגה שמצהירים כי הם בעד שיווק טבק לבני נוער. בתאוריה אמורה להיות חזית של התנגדות לשיווק טבק לבני נוער. בפועל, המדיניות הקיימת אינה עושה דבר כמעט כדי לקדם מניעת עישון או גמילה מעישון ומאמצים בתחום נבלמים. כמו כן אין כמעט ביקורת ציבורית על השרים וחברי הכנסת מצד עיתונאים, פעילים חברתיים, רבנים, אומנים וכו'. אי העשייה הפוליטית מגובה על ידי שתיקה ציבורית בתחום - הן בגלל מודעות נמוכה לחשיבות הנושא והן מתוך אמונה כי לא ניתן לשנותו.

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ מחקר של ד"ר לאה רוזן, וטל אפרמן יצחק, אוניברסיטת תל אביב, בכתבה של רוני לינדר גנץ, התוכנית שיכולה להציל את החיים שלנו - בחמישה צעדים פשוטים, דה מרקר, 13.06.2017
  2. ^ Elizabeth Mendes, The Study That Helped Spur the U.S. Stop-Smoking Movement, the American Cancer Society (ACS), January 9, 2014,
  3. ^ ממשלת בריטניה תפעל לריסון עישון הסיגריות, חרות, 14.03.1962
  4. ^ פעולה תחוקתית בארה"ב להגבלת עישון סיגריות, חרות, 13.01.1964
  5. ^ Robert N Proctor, The history of the discovery of the cigarette–lung cancer link: evidentiary traditions, corporate denial, global toll tobacco control, 2012;21:87-91
  6. ^ ועדה מיוחדת של רופאים יצאה בקריאה נגד עישון סיגריות, דבר, 27/01/1964
  7. ^ ההמלצה: הפחתת העישון עד למינימום ועדת מומחים ישראלית קורא לנקיטת אמצעים נגד עישון והפסקת פרסומות לסיגריות מעריב, 27.01.1964
  8. ^ חותמת דואר נגד עישון , חרות, 10.11.1965
  9. ^ מכתב פנימי של פיליפ מוריס על הסרט "עישון ובריאות" שמעודד הקרנה שלו לחברי כנסת ולגופי בריאות כדי לערער את הקשר בין עישון לתחלואה, 1973, ארכיון הטבק.
  10. ^ 10.0 10.1 10.2 אבי עמית, בוריס קרסני - איש הצללים החזק במשק: כך פועלת חברת השדלנות המשפיעה בישראל, "המפצח", פינה בתוכנית המגזין עם אושרת קוטלר, ערוץ 10, 11.3.2017
  11. ^ חיים ריבלין, ‏מעטפות הכסף, המאכער ושר הבריאות, באתר ‏mako‏‏, ‏9 בינואר 2017‏
  12. ^ חיים ריבלין, ‏החברה הפיקטיבית והפגישה עם השר, באתר ‏mako‏‏, ‏10 בינואר 2017‏
  13. ^ חיים ריבלין, ‏איך השר ליצמן מקל על חברות הטבק?, באתר ‏mako
    חיים ריבלין, ‏כך חברות הטבק סיכלו חוקים בכנסת, באתר ‏mako‏‏, ‏12 בינואר 2017‏
  14. ^ אבי טמקין, "ליצמן התנגד ליישום פעולות לצמצם את מספר המעשנים", גלובס, 08/05/2018
  15. ^ רוני לינדר גנץ, שחקן החיזוק של הסיגריה האלקטרונית הממכרת: ראש המטה לשעבר של נתניהו, דה מרקר, 20.06.2018
  16. ^ 16.0 16.1 הסודות האפלים של תעשיית הטבק נחשפים כתבת 'לה מונד' על הספר "השואה המוזהבת", הארץ, 01.03.2012
  17. ^ 17.0 17.1 איתמר ב"ז, מגולגלים בתוך נייר עיתון, העין השביעית, 31.05.2016
  18. ^ איתמר ב"ז, "הלפיתה הרבה יותר רחבה ועמוקה", העין השביעית, 04.07.2017
  19. ^ שני ליטמן, מחתלתולים לקנאביס: כך הפך גיא לרר ממנחה חביב למנהיג חברתי, הארץ, 23.02.2017
  20. ^ חוק הגבלת הפרסומת למוצרי טבק לעישון, התשמ"ג-1983, במאגר חוקי מדינת ישראל באתר הכנסת
  21. ^ 21.0 21.1 21.2 21.3 דן אבן, המבקר יבדוק מי קבר הוועדה לחקר נזקי העישון, 07.01.2010
  22. ^ חוק הגבלת הפרסומת והשיווק של מוצרי טבק (תיקון מס' 6), התשע"א-2011, במאגר חוקי מדינת ישראל באתר הכנסת
  23. ^ פורום המו"לים, איתמר ב"ז, העין השביעית, 27.01.2015
  24. ^ הצעה שאפשר לסרב לה, איתמר ב"ז, העין השביעית, 05.03.2014
  25. ^ מגולגלים בתוך נייר עיתון, איתמר ב"ז, העין השביעית, 31.05.2016
  26. ^ 26.0 26.1 26.2 רוני לינדר-גנץ, ליצמן נגד תמונות אזהרה על חפיסות סיגריות: "זה לא אסתטי, לא צריך לכער את המדינה", דה מרקר, 12.02.2017
  27. ^ A review of the science base to support the development of health warnings for tobacco packages, Sambrook Research International, עבור האיחוד האירופי, 2009
  28. ^ דוח שר הבריאות על עישון בישראל 2015, משרד הבריאות, 2016, עמ' 75
  29. ^ ויקטור פתאל, תיאור וניתוח מיסוי סיגריות וטבק לגלגול, בחינת פערי המיסוי, דפוסי צריכה והכנסות המדינה, מרכז המחקר והמידע של הכנסת, 12 בספטמבר 2017, עמ' 3
  30. ^ שי ניב, תאגיד פיליפ מוריס והחבר ליצמן, גלובס, 09.03.2017
  31. ^ רויטל בלומנפלד, ליצמן משנה כיוון: הגבלות על סיגריות אלקטרוניות של "פיליפ מוריס", וואלה, 03.04.2017