רווחה
רווחה (באנגלית: Welfare) היא מונח כללי המתאר את המצב של פרט אחד או של קבוצה. המונח יכול להתייחס למצב הפסיכולוגי, הבריאותי, הרוחני, החברתי והכלכלי או לשילוב כלשהו שלהם. רווחה גבוהה פירושה שהתפקוד של הפרט או הקבוצה, הנתפס או האובייקטיבי הוא טוב יותר יחסית לרווחה נמוכה. יש בדרך כלל קשר בין רווחה לבין שביעות רצון או אושר.
בכלכלה, המונח רווחה חברתית מתייחס למדדים המנסים להעריך ולכמת את איכות החיים של קבוצה (בדרך כלל של אוכלוסייה שגרה מדינת לאום), לדוגמה בגישת היכולות של אמרטיה סן או בכלכלת אושר.
רווחה סובייקטיבית ואובייקטיבית
יש המחלקים את התחום של רווחה בין מדידת רווחה סובייקטיבית לבין רווחה אובייקטיבית. רווחה סובייקטיבית תלויה בראיה של הפרט את עצמו, לדוגמה האם הוא מגדיר את עצמו כשמח או מאושר. רווחה אובייקטיבית מודדת את רווחת הפרט על ידי מדדים אובייקטיביים שאנשים אחרים יכולים לצפות בהם - כמו כמות המזון שיש לאדם, כמות הכסף שהוא מרוויח, גודל הצריכה שלו, כמות ההשלכה, איכות הבריאות שלו ועוד.
רווחה סובייקטיבית או "רווחה נפשית" מתייחסת לשאלה כיצד אנשים תופסים את איכות החיים שלהם וכוללת תגובות רגשיות ושיפוט קוגניטיבי (תפיסתי). אחת השיטות המקובלות ביותר בתחום המדידה הסובייקטיבית היא מדידת שביעות רצון מהחיים שבה מבקשים מאנשים להגיד עד כמה הם עצמם מגדירים את חייהם כמאושרים, או כמה הם שבעי רצון מהחיים. דרך דומה היא אינדקס הרגשות החיוביים של גאלופ - שואלים אנשים מבוגרים האם ב-24 השעות האחרונות הם חוו חוויות חיוביות כמו הנאה, האם הם צחקו או חייכו הרבה, הרגשה שישנת בכמות ובאיכות מספקת, האם נהגו בך בכבוד וכדומה. מעל 70 אחוז מהמבוגרים בעולם השיבו שהם חוו רגשות כאלו ביממה האחרונה. 51 אחוזים דיווחו כי הם למדו או עשו משהו מעניין ביממה האחרונה. [1]
שתי המדידות המקובלות ביותר של רווחה אובייקטיבית הן מדדי הצריכה לנפש ואינדקס הרווחה של האו"ם. מדדי צריכה לנפש נובעים מתפיסה של כלכלה קלאסית וכלכלית נאו-קלאסית שמבוססות על גישה קפיטליסטית שמניחה שככל שהצריכה גבוהה יותר כך המצב טוב יותר, באופן כללי הגישה מתאימה לגישת "עוד זה יותר טוב" (More is better). גישה כזו הייתה הגיונית אולי בחברות עניות מאוד שבהן שני בגדים עדיפים על בגד אחד, אבל גישה זו מבוקרת בצורה נרחבת על ידי כלכלנים מזרמים אחרים, רופאים, סוציולוגים ופעילי סביבה. לדוגמה כמות גדולה יותר של קלוריות, באשר היא, לא נחשבת כיום כמדד לבריאות טובה יותר. באופן כללי לגבי רוב המדדים החומריים והקשר שלהם לתפקוד ביולוגי או לרגשות רווחה רואים בדרך כלל צורת U הפוכה - בהתחלה עוד זה יותר טוב, מגיעים לטווח שבו יש רווחה וצריכה מעבר לו היא צריכה פתולוגית שיוצרת נזקים או מחפה על חוסרים אחרים (לדוגמה אכילת יתר שתכופות נובעת ממצוקה או מתח נפשי). כלכלנים קלאסיים ונאו-קלאסיים מניחים גם שהאדם הוא רציונלי (האדם הכלכלי) ויש לו ידע מלא על מצבו ועל הצריכה וגם גישה זו בוקרה על ידי פסיכולוגים ועל ידי זרם של כלכלה התנהגותית. אינדקס הרווחה של האו"ם התפתח מאוחר יותר בעקבות הביקורת של אמרטיה סן על האדם הכלכלי ובעקבות גישת היכולות שהוא הביא. והוא כולל לדוגמה גם היבטים כמו בריאות, תוחלת חיים בלידה ועוד.
לשתי הגישות - מדידה סובייקטיבית ואובייקטיבית יש יתרונות וחסרונות. בעוד יש קשיים לספק מדד אובייקטיבי על סמך דיווח סובייקטיבי, יש קושי להצדיק מדוע דווקא מדד סובייקטיבי מסויים אכן מעלה את הרווחה. לדוגמה הגיוני שאנשים רעביםיהיו אומללים יותר, אבל יש קשרים מורכבים בין אכילה לבין הרגשת שביעות רצון - השמנת יתר, אכילת יתר כניסיון להתמודד עם מתח נפשי, הפרעות אכילה וכלכלת השמנה ויצירת הרגלי תזונה גורמים לכך שקשה למדוד אושר על סמך כמות הקלוריות בלבד. באופן דומה דפוסים הגורמים להגדלת ההוצאות אינם חייבים להיות קשורים לחוויות חיוביות - הוצאות על תרופות, על פקקי תנועה או הוצאות יתר עקב גירושין עלולות להיספר בחישוב פשוט של הוצאות כדבר שמעלה את הרווחה ואילו היבטים כמו רפואה מונעת שמונעת את הצורך בהוצאת תרופות, או תחבורה יעילה שמונעת את הצורך בשימוש ברכב מקטינה את ההוצאות אבל גם משפרת את איכות החיים.
לפי גישות כמו פסיכולוגיה חיובית וכלכלה התנהגותית אין סתירה הכרחית בין שתי הגישות שכן מדדים טובים של רווחה סובייקטיבית הם גם בעלי מאפיינים אובייקטיביים ברורים. כך נמצא, שיש קשר בין דיווחי שביעות רצון מהחיים, של אנשים לבין מדדים אובייקטיביים יותר כמו מדידות פיזיולוגיות, "מדד החיוך האותנטי", דיווחים של אנשים אחרים על האושר של אותו אדם ועוד.
במחקר משנת 1999, טוענים החוקרים Konow ו-Earley שדיווח עצמי על אושר מתואם עם מספר מדידות אחרות בעלות מאפיינים אובייקטיביים יותר[1] :מאפיינים אובייקטיביים כמו אבטלה, עד כמה האדם זוכר אירועים חיוביים לעומת שליליים במהלך החיים שלו, הערכה של אושרו של האדם על ידי חברים ובני משפחה, הערכת אושרו של האדם על ידי בן או בת הזוג שלו, משך ואותנטיות של מה של Duchenne smile (חיוך המתרחש בכיווץ של מספר קבוצות שרירי פנים, דבר שבני אדם מזהים אותו כ"חיוך אמיתי"), מדידת תגובות של דופק הלב ושל לחץ הדם בתגובה לעקה נפשית (Stress) ומחלות פסיכוסומטיות כמו הפרעות עיכול או כאבי ראש, מדידות התנגדות חשמלית של העור בתגובה לעקה נפשית, ומדידות רישום פעילות חשמלית במוח (EEG) של האונה הקדמית (Prefrontal cortex).
דו"ח פורסייט של ממשלת בריטניה, שהתפרסם בשנת 2008, מבוסס על ניתוחים מתחום הפסיכולוגיה החיובית. לפי הדו"ח מושג הרווחה (Well-being) מורכב משני גורמים עיקריים: הרגשה טובה ותפקוד הולם. רגשות של אושר, סיפוק, הנאה, סקרנות ומעורבות אופייניים למישהו שיש לו ניסיון חיובי בחייו. באותה מידת חשיבות עבור הרווחה עומד התפקוד שלנו בעולם- התנסות ביחסים חיוביים, קיום של שליטה מסויימת בחיים של עצמנו וקיום תחושת מטרה הן כולן תכונות חשובות אחרות של רווחה.[2]
בשנת 2018 שאל מכון PEW אלפים מתושבי ארצות הברית מה נותן משמעות לחיים שלכם. הגורם המרכזי היה "משפחה". אנשים בעלי דעות שונות או מעמד כלכלי שונה היו בעלי תשובות שונות - לדוגמה אנשים עשירים יותר מצאו יותר משמעות בשמירה על הבריאות ובחברים. דת היתה גורם פחות חשוב במשמעות החיים , אבל בקרב מי שכן מאמינים, עבור חצי מהם זהו הגורם היחיד החושב ביותר. דעה פוליטית קשורה גם להבדלים בתשובות. [2] חלק מאנשים מיואשים ומוצאים נחמה בעיקר באלכוהול או סמים. קיימת טענה כי אנשים מבוגרים רבים ויתרו על מטרות גדולות כמו דת, מניעת אי צדק או עוני אבל אנשים צעירים מתחברים מחדש למטרות אלה. [3]
רווחה בכלכלה
באופן מסורתי כלכלנים שמו דגש על רווחה סובייקטיבית, ומשם הניחו שיש קשר חיובי וחד-ערכי בין רווחה לבין עושר - ככל שלאנשים יש יותר כסף וככל שכסף זה יכול לקנות יותר מוצרים ושירותים, כך גדלה הרווחה החברתית.
במודלים בסיסיים של מיקרו-כלכלה בכלכלה נאו-קלאסית מניחים שיש שני גורמים שמשפיעים על הרווחה של הפרטים - גובה ההכנסה (במונחים ריאליים של כמה מוצרים אפשר לקנות) ופנאי (הזמן שבו לא נמצאים בעבודה), וכי אנשים מאזנים בין כמות הפנאי לבין כמות המוצרים שהם מעוניינים לקנות. באופן דומה אנשים מאזנים בין כמות הקניות לבין כמות החיסכון שלהם.
במאקרו-כלכלה נאו-קלאסית, בדרך כלל מתעלמים מהרכיב של פנאי ומניחים שככל שההתוצר המקומי הגולמי גבוה יותר, כך גדולה יותר הרווחה החברתית. כדי להגיע לרווחה של כלל הפרטים סוכמים את כמות הכסף שכולם הרוויחו. באופן זה מתעלמים כלכלנים נאו-קלאסיים גם מהשפעות של חלוקת הכנסה ואי שוויון כלכלי - כך שאם 10 משפחות עניות הפסידו 10 שקלים ומשפחה עשירה אחת הרוויחה 100 שקלים, הרווחה הכלכלית המסורתית אינה מתחשבת בכלל כלל. בנוסף אין התחשבות גם בתנאי העבודה שבהם נמצאים העובדים.
כלכלנים מזרמים אחרים כמו כלכלה התנהגותית וכלכלה אקולוגית מערערים על הנחות של הכלכלה הקלאסית והנאו-קלאסית ומנסים למצוא דרכים טובות יותר למדידת האושר והרווחה החברתית. כיוון אחד כזה הוא כלכלת אושר. עבודות אמפיריות וניסויים הצביעו על כך שהנחות המסורתיות בכלכלה אינן נכונות. לדוגמה לרוב כמות העושר המוחלטת שיש לאנשים - כמה מוצרים הם יכולים לצרוך אינה משפיעה הרבה על הרווחה שלהם ולעומת זאת אכפת להם מאוד מחולקת העושר היחסית, במיוחד עם סביבתם הקרובה. היבט אחר הוא התרגלות הדונית שבו שינוי ברווחה לטובה או לרעה משפיעה הרבה פחות יחסית לציפיות שלנו ובסופו של דבר אנשים חוזרים למרת שביעות רצון דומה למה שהיתה להם בעבר.
אחד הכשלים המרכזיים בניתוח רווחה של כלכלה נאו-קלאסית היא התעלמות מרקע הביולוגי והתפקודי של האדם. אדם חי הוא סוג של יצור חי ולפיכך הוא סוג של מערכת דיאספטית שצריכה לצרוך אנרגיה כדי לשמור על סדר פנימי כדי להמשיך ולתפקד. ללא זרם מתמיד אקסרגיה מערכת דיאספטית תקרוס. מערכת דיאספטית בכלל, וגם יצורים ביולוגיים בפרט מאופיינים על ידי סדר פנימי שצריך להישמר כדי לשמור על תפקוד טוב של המערכת - דבר המכונה הומיאוסטזיס או מצב יציב (מיוונית: Homeostasis) - היכולת של היצור לשמור על סביבה פנימית יציבה למרות השינויים שחלים בסביבה החיצונית. זהו שם גג למכלול של תהליכים ביולוגיים, אשר הודות להם גוף חי שומר על היציבות של סביבתו הפנימית גם כאשר שינויים חלים בסביבה החיצונית לו. כאשר אדם נמצא בבריאות תקינה קל לו לשמור על הומיאוסטזיס תוך השקעה נמוכה של תחזוקת המערכת, לעומת זאת ככל שהוא מתרחק מבריאות תקינה בשל תקלות שונות הוא צריך להשקיע כמות גדולה יותר של מאמץ רק כדי לשמור על תפקוד תקין. לדוגמה עליו לקחת תרופות להורדת לחץ דם כדי לשמור על לחץ דם תקין. הגדלת הצריכה עוד ועוד (בכל פרמטר שרוצים) אינה משפרת את התפקוד הגופני ובסופו של דבר מובילה למצב פתולוגי ולמוות.
ייתכנו גם מצבים רבים בהם צריכה של מוצרים לא מתאימים (כמו תזונה עם יותר מידי מלח, יותר מידי סוכר וכו') מובילה למצב לא אופטימלי. כך שמתוך אלפי סלי תצרוכת מזון אפשריים חלק מהותי יהיו בלתי בריאים ויובילו לאובדן רווחה עתידי. באופן כללי כלכלנים מניחים שהאדם הוא יודע כל ורציונלי ולכן לא ייתכנו מצבים כמו צריכת יתר של מזון או צריכת מזון מזיק שאחר כך מתחרטים על הצריכה שלו. מחקרים בתחום המזון והתנהגות תזונה מצביעים על ממצאים אחרים - יש חשיבות גדולה לגירויים, עיצוב, ולחצים חברתיים בשאלה כמה בריאה תהיה התזונה של האדם וכמה קל יהיה לו לסטות מנתיב אופטימלי ובדרך כלל אנשים כלל לא מודעים לרוב ההחלטות שהם מבצעים בתחום התזונה. לדוגמה בספר עיצוב להרזיה טוען פרופ' בריאן וונסינק כי בכל יום אנשים לוקחים כ-250 החלטות הנוגעות למזון ומתוכן כ-200 הן החלטות לא מודעות. וונסינק מתאר מספר רב של מחקרים וניסויים שמצביעים על היבטים שונים שמשפיעים על צריכת המזון - כמו גודל הצלחות, הסחת דעת תוך כדי אכילה, גודל אריזות המזון ועוד. התחום של כלכלת השמנה מתאר כיצד חברות מזון גדולות מנצלות רגישויות ביולוגיות של אנשים כדי לעודד אותם לצרוך יותר מזון ולהרגיל אותם למזונות שקל למכור מהן כמות גדולה יותר (מזונות פחות משביעים) או שהם בעלי רווחיות גבוהה יותר (לדוגמה מזון בעל אורך חיי מדף ארוכים יותר - כמו במקרה של לחם "לבן" מול לחם מלא).
באופן דומה להתעלמות של כלכלנים נאו-קלאסיים מהתפקוד הביולוגי של האדם הבודד הם מתעלמים מתפקודים של מערכות אחרות - מערכות ביולוגיות שמתחזקות את הכלכלה האנושית (שעשויות גם לתרום באופן ישיר לרווחה של הפרט - לדוגמה עצים בקרבת הבית) ומערכות חברתיות שמאפשרות חברה מתפקדת והוגנת. הכלכלן האקולוגי הרמן דיילי מכנה גישה זו "כלכלת עולם ריק" - מניחים שבעולם יש רק צרכנים (בלי הון פנימי התחלתי שעלול להיפגע- "הון אנושי" בדמות בריאות גופנית או נפשית) ומוצרים וכי העולם עצמו הוא עולם ריק ו/או פאסיבי שאין לו תפקוד בפני עצמו. לעומת זאת בתחום האקולוגיה חוקר את התפקוד של מערכות אקולוגיות ומראה שבדומה להומיאוסטזיס גם מערכות אלה נמצאות במעין שיווי משקל ושעליהן לשמור על סדר פנימי כדי להמשיך ולתפקד. כלכלה אקולוגית מתבססת בין היתר על אקולוגיה ומניחה כי לביוספרה יש תפקיד חשוב בשמירה על המשך הקיום של החברה האנושית ועל התפקוד הכלכלי שלה.
בספר חברת השפע הכלכלן ג'ון קנת גלבריית התייחס להזנחה שיש לגבי מוצרים ציבוריים - מוצרים שקשה לרכוש חתיכות מהם ומהתפקוד שלהם אפשר להנות אפילו אם לא משלמים עליהם - לדוגמה משטרה הוגנת, בתי משפט הוגנים, אוויר נקי, שכבת אוזון שמגינה מפני קרינה, תקשורת הוגנת, אמון וכדומה. הכלכלנים מתייחסים בעיקר לצריכה של מוצרים פרטיים (כמו עניבות, מזון, מכוניות, בתים) ומתעלמים מהתרומה של מוצרים ציבוריים לרווחה ומהרס אפשרי של מוצרים ציבוריים.
את שלושת סוגי הכשלים הנאו-קלאסיים ביחס לצריכה ולרווחה ניתן לסכם על ידי גישה של "הון" (אם כי גם גישה זו מבוקרת בשל ההבדל בין הון לבין מערכות) - הון אנושי פנימי ביולוגי (תפקוד ביולוגי), הון טבעי אקולוגי (תפקוד ביולוגי של מערכות אקולוגיות) והון חברתי הם דבר חיוני לשם תפקוד ורווחה - מדידה של הגדלת הצריכה בלי להתייחס לכמויות אלה של הון מבלבלת בין רווחה לבין הגדלה של ההוצאות על התחזוקה של המערכות האלה.
לפי מחקרים בתחומי מאקרו-כלכלה בכלכלת אושר, נראה שמעל הכנסה לאומית מסויימת אין הרבה קשר בין צמיחה כלכלית או תוצר מקומי גבוה לבין רווחה חברתית סובייקטיבית. בעוד שיש קשר בין עושר לאומי לבין רווחה במדינות העניות, קשר כזה נאבד כאשר עוברים למדינות עשירות יותר. במאמר חמש דרכים לרווחה מצביעים המחברים על כך שיש תמיכה מצד מחקרים של פסיכולוגיה חיובית לצעדים אחרים לגמרי מהגדלת הצריכה הפרטית כדי להגדיל את הרווחה - בנייה של קשרים חברתיים עם השפחה והחברים, פעילות גופנית, התבוננות וסקרנות, לימודים של דברים חדשים, והענקה לחברים ולאנשים זרים. דברים אלה אינם קשורים להכנסה של האדם ועלולים אפילו להתנגש עם שעות עבודה ארוכות מידי.
רווחה חברתית בכלכלה אקולוגית
הכלכלן האקולוגי רוברט קוסטנזה מבקר את מודל "עולם ריק" של הכלכלה הנאו-קלאסית, שבו רווחה חברתית מגיעה מצריכת מוצרים ושירותים שמיוצרים תודות להון תעשייתי ודרך תיווך של נורמות ומדיניות. תחת זאת הוא מציג את "מודל עולם מלא" שבו יש -4 סוגי הון - הון טבעי, הון אנושי, הון חברתי והון תעשייתי. בין סוגי ההון אין תחליפיות כלל (לדוגמה שכבת האוזון, ייצור ראשוני) או שיש תחליפיות חלשה שדורשת זמן אנרגיה ומאמץ רב.[4]
הן מאגרי ההון עצמם והן הזרמים שהם משפיעים עליהם משפיעים על הרווחה החברתית של בני האדם. דבר זה כולל:
- השפעה של מאגרי ההון עצמם על הרווחה - לדוגמה בריאות נפשית כחלק מהון אנושי. השפעת אמון על הרווחה.
- שירותי המערכת הטבעית (שתפקודם תלוי במאגרי ההון) - לדוגמה טיהור אוויר, ייצור חמצן או נוף.
- תהליך הייצור הכלכלי - הסבל או ההנאה שמתרחשים במהלך עבודה לשם ייצור מוצרים ושירותים, וכן השפעת העבודה על הבריאות הפיזית והנפשית ועל המוסדות החברתיים שלנו (לדוגמה השפעת העבודה על המשפחה).
- צריכת המוצרים והשירותים הכלכליים שנוצרים על ידי הייצור הכלכלי ומתווכחים אלינו דרך נורמות חברתיות, מוסדות חברתיים ומדיניות.
- פסולת וזיהום הנוצרים במהלך הייצור הכלכלי, והצריכה של מוצרים, ומשפיעים על הרווחה הנפשית והפיזית.
הרווחה עצמה נתפסת במודל זה הן כתכונה שיש לבני אדם - רווחה אישית, והן כתכונה שיש לקהילות. הרווחה משפיעה בתורה על יכולת הצבירה של הון אנושי והון חברתי.
ראו גם
- רווחה סובייקטיבית
- שביעות רצון מהחיים
- חמש דרכים לרווחה
- מדדים חלופיים לתמ"ג
- המחקר להתפתחות מבוגרים
- הון חברתי
קישורים חיצוניים
- רווחה בוויקיפדיה האנגלית
- אתר Better Life Index של ה-OECD
- ישראל במדד איכות החיים של ארגון ה-OECD
- People Worldwide Are Reporting a Lot of Positive Emotions סקר גאלופ לגבי תחושות חיוביות - Positive Experience Index לשנת 2013, מאי 2014
- מדדי איכות חיים, קיימות וחוסן לאומי, משרד ראש הממשלה, המועצה הלאומית לכלכלה, הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, המשרד להגנת הסביבה, בנק ישראל
- Millennium Ecosystem Assessment (MA). 2005. Ecosystems and Human Well-Being: Synthesis . Island Press, Washington. 155pp.