שגשוג ללא צמיחה (ספר)
שגשוג ללא צמיחה: כלכלה לעולם סופי (Prosperity without Growth: Economics for a Finite Planet) הוא ספר עיון מאת הכלכלן האקולוגי טים ג'קסון שדן בכלכלת מצב יציב וגבולות לצמיחה לעומת התפיסה הקיימת של צמיחה כלכלית כמזור לפתרון בעיות החברה. הספר יצא לאור בשנת 2008, עם הקדמה מאת הרמן דיילי, ביל מק'קיבן ואחרים.
ג'קסון טוען כי בעוד שצמיחה כלכלית היא חיונית עבור מדינות עניות, קיימות ראיות רבות לפיהן המשך הגידול בצריכה במדינות המפותחות מוסיפה רק מעט תועלת או אושר לתושביהן והיא אף גורמת לפגיעה באושר.
חשוב יותר, ג'קסון טוען כי ברור כיום שהמערכת האקולוגית שתומכת במערכת הכלכלית העולמית נמצאת בתהליך של קריסה בגלל ההשלכות של הצריכה הגדלה.
אם לא תהיה דרך להוריד בצורה דראסטית את השלכות הסביבתיות של הפעילות הכלכלית - ולפי ג'קסון אין שום ראיה לכך שאנו מסוגלים לבצע דבר כזה - עלינו להכין דרך לשגשוג שלא מתבסס על צמיחה מתמשכת.
הספר הוא גרסה מעודכנת ומתוקנת של מחקר שנוי במחלוקת שהכין טים ג'קסון עבור "הנציבות לפיתוח בר קיימא" (the Sustainable Development Commission) גוף המייעץ לממשלת בריטניה. המחקר עצמו הפך לדו"ח פופלארי מאד.
ג'קסון מגדיר את השגשוג כך: "שגשוג מורכב מהיכולת שלנו לפרוח כבני אדם, בתוך המגבלות האקולוגיות של פלנטה סופית"
כדי לספק יכולות של אנשים לפרוח יש צורך במימד חומרי: כולל מזון, לבוש ומגן, אבל לשגשוג יש גם יעדים פסיכולוגים וחברתיים, כמו משפחות, חברים, מחוייבות, חברה, השתתפות בחיי החברה הזאת.
גם יעדים אלה דורשים השקעה. השקעה לדוגמה במקומות, מקומות שבהם ניתן להפגש זה עם זה, להתחבר, מקומות שבהם ניתן להשתתף פארקים ציבוריים, איזורים ציבוריים, ספריות, מוזיאונים, מקומות לחגיגה, מקומות מקומות של מרגוע והרהור, אתרים לעידוד של "אזרחות מתורבתת" השקעה היא קשר בין ההווה לבין העתיד.
תוכן |
ביקורת על רעיון הדה קפלינג
ערך מורחב - דה קפלינג
בפרק השמיני של הספר, "המיתוס של ההפרדה" דן ג'קסון ברעיון של דה קפלינג - לפיו ניתן לקיים הפרדה בין המשך צמיחה כלכלית לבין ההשלכות הסביבתיות שלה, הוא טוען כי דרך זו לא עבדה בעשורים האחרונים, אין ראיות לכך שהיא עובדת היום ולא מאד סביר שהיא תעבוד בעתיד.
ג'קסון מבחין בין הפרדה יחסית - כלומר כמות הנזק הסביבתי יחסית לגודל התמ"ג, לבין הפרדה אבסולוטית - כמות הנזק הכוללת מהפעילות הכלכלית. מבחינה כלכלית, ליצרנים יש אינטרס להקטין את עלויות חומרי הגלם ולכן הם מאמצים טכנולוגיות ליעול השימוש בהם, ודבר זה מניעה את הנושא של דה-קפלינג יחסית.
ג'קסון טוען שיש ראיות לכך שפר דולר, השפעות סביבתיות שונות, כמו פליטות של גזי חממה, יורדות עם השנים, אבל ירידה זו אינה מספיק חזקה. הוא מראה שכאשר מסתכלים על סך הנתונים כמו צריכת האנרגיה העולמית או צריכה של מתכות בעשורים האחרונים , רואים שאין דה-קפלינג מוחלט, אלא עליה של כל הגורמים האלה בצורה דומה לעליה בתמ"ג העולמי. בנוסף הוא טוען שבתחומים אלה, לא רק שאין דה קפלינג מוחלט, אלא גם אין דה קפלינג יחסי.
נוסחת I=PAT
ג'קסון אינו מתנגד לרעיון של התייעלות אנרגטית או ייעול ניצול חומרים, אבל הוא טוען כי מגזימים בחשיבות הנושא, על ידי אי הבחנה בין הפרדה יחסית להפרדה מוחלטת, התמקדות בלבדית כמעט בנושא היחסי, ודיבור אמורפי ולא אמפירי. הוא נעזר בנוסחה I=PAT כדי להסביר את הבעיה בחשיבה על דה-קפלינג.
במשוואה זו, ההשפעה על הסביבה, לדוגמה פליטות פחמן דוו חמצני לאטמוספרה בשנה, מיוצגת באות I (ביחידות של ק"ג פחמן לשנה) ומורכבת מ-3 רכיבים - אוכלוסיה (P, ביחידות של אנשים), "עושר" (A, ביחידות של דולרים לאדם לשנה) ו"טכנולוגיה" (T, ביחידות של ק"ג פחמן לדולר). כאשר מדברים על דה קפלינג יחסי - מדברים על הגדלת היעילות לדולר - כלומר הקטנה של הרכיב T במשוואה. אם הרכיבים A וP ממשיכים לגדול, על ידי צמיחה כלכלית וגידול אוכלוסין בהתאמה, אזי T צריך להביא לייעול שווה בגודלו לשני רכיבים אלה, כדי להביא להשפעה סביבתית קבועה. T צריך לגרום להקטנה עוד יותר חזקה כדי להגיע לדה-קפלינג אבסולוטי.
דוגמה מספרית בשנים 1990-2007
לשם הדגמת הרעיון, ג'קסון משתמש בדוגמה מספרית של פליטות פחמן. בשנת 1990 מנתה אוכלוסיית העולם 5.3 מיליארד אנשים, וההכנסה הממוצעת עמדה על 4700 דולר. "עצימות הפחמן" (carbon intensety) - כמה פחמן דו חמצני נפלט לכל דולר של פעילות כלכלית, היתה 860 גרם פד"ח (פחמן דו חמצני) לדולר. לכן סך פליטות הפחמן היו 5.3 * 4.7* 0.87 = 21.7 מיליארד טונות פחמן דו חמצני.
בשנת 2007, אוכלוסיית העולם מנתה 6.6 מיליארד בני אדם, עם הכנסה ממוצעת של 5,900 דולר, ועצימות פחמן של 768 גרם פחמן לדולר כך שסך הפליטות של פחמן דו חמצני הוערכו ב 6.6* 5.9* 0.77 = 30 מיליארד טונות פחמן דו חמצני. יעד הדוח הרביעי של ה-IPCC הוא להגיע ליעד של 450 PPM פחמן דו חמצני באטמוספרה, דבר שדורש ירידה ל-4 מיליארד טונות פחמן דו חמצני עד 2050.
למרות שבין השנים היתה התייעלות אנרגטית או דה-קפלינג יחסי בשיטות הייצור, - כך שירדו מ 0.87 ל 0.77 גרם פד"ח לדולר, ירידה זו היתה קטנה יותר יחסית לגידול בתוצר הכלכלי ובגידול באוכלוסייה - כך שסך המגמה היתה גידול. סה"כ בין השנים 1990 ל-2007 היה גידול שנתי של כמעט 2% בשנה בפליטות, דבר שהוביל לעליה של 39% במשך 17 שנה.
אם מסתכלים על הפרשי הגידול השנתיים הממוצעים (חוק חיבור לנגזרות) - 2% גידול בשנה בפליטות הם תוצאת החיבור של גידול האוכלוסיה (1.3% בשנה) עם גידול התוצר (1.4%) ועוד החיבור עם השיפור הטכנולוגי (0.7%-). כך ש 2 = 1.3+1.4-0.7.
תחזית לעתיד
ג'קסון משתמש בניתוח העבר כדי לנסות להבין את מגמות העתיד ולבדוק כמה סבירות הן הנחות הדה קפלינג לעתיד. תחזיות האו"ם ל"תרחיש אמצעי" של אוכלוסיית העולם בשנת 2050, עומדת על 9 מיליארד איש עד 2050, או גידול של 0.7 אחוז בשנה. אם ממשיכים בתרחיש "עסקים כרגיל" שבו הצמיחה ממשיכה לגדול בקצב של 1.4% בשנה, ומניחים שהיעילות הטכנולוגית תמשיך להוריד את הפליטות באותו קצב, אז היעילות הטכנולוגית מבטלת את השפעת האוכלוסיה מגיעים לקצב פליטות שגדל בקצב של 1.4% בשנה. כלומר גידול של 80% יחסית למצב היום.
כדי להגיע לקצב ירידה של 4.9% בפליטות, למרות גידול באוכלוסיה ובתוצר הכלכלי, צריך T להביא לירידה של עצימות פחמן לתוצר של 7% בשנה - פי 10 ממה שיש בעשורים האחרונים. עד 2050 כדי לעמוד ביעד של הIPCC, על עצימות הפחמן, להגיע ל-40 גרם פחמן דו חמצני לדולר עד 2050 דבר שפרושו שיפור טכנולוגי של פי 21 יחסית להיום.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- שגשוג ללא צמיחה, 2008, הספר באנגלית, באתר earthscan.co.uk עם הקדמה מאת הרמן דיילי, ביל מק'קיבן ואחרים.
- קפיטליזם בר-קיימא, שירלי קליביצקי ,25/08/2011, בבלוג מינימליסטית wannabe
- הרצאה של טים ג'קסון בטד סרטון ביו-טיוב.
