שיטת השקשוקה (סרט)

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
(הופנה מהדף שיטת השקשוקה)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
"שיטת השקשוקה", עטיפת ה-DVD

שיטת השקשוקה הוא סרט תיעודי, דוקו אקטיביסטי של העיתונאי מיקי רוזנטל והבימאי אילן עבודי, שהופק בשנת 2008, אודות הקשרים בין ממשלת ישראל ובין האחים עופר כהדגמה לקשרי הון שלטון ולדרכים בהן משפחות ההון בישראל מנצלות את כוחן דרך הממשלה והעיתונות. כן טוענים היוצרים כי מאות מיליוני דולרים זרמו מהציבור אל האחים עופר.

שמו של הסרט, "שיטת השקשוקה", נגזר מדברים שאומר במהלכו עורך הדין רם כספי שייצג את החברה לישראל (שבשליטת משפחת עופר) מול פקידי משרד האוצר במשא ומתן על רכישת חברת "צים". כספי סיפר שלקחו את הצעות המחיר השונות ועשו מהן "שקשוקה", וכך נקבע המחיר הסופי שתשלם החברה לישראל למדינת ישראל. לפי הנטען בסרט, סכום זה הוא נמוך מאוד ביחס לשווייה האמיתי של חברת הספנות, בעיקר משום שהאחים עופר היו היחידים שניגשו למכרז.

הסרט זכה בפרס אופיר בקטגוריית הסרט התיעודי הטוב ביותר, כמו גם בפרס הסרט התיעודי הטוב ביותר ובפרס התחקיר בטקס פרסי הקולנוע הדוקומנטרי לשנת 2009‏‏[1].

כבר בשלב הפקת הסרט הוגשה על ידי משפחת עופר תביעה נגד יוצריו ואף תחנת שידור ישראלית לא הסכימה במשך כשנה לשדרו. הקרנת הבכורה שלו הייתה בסינמטק תל אביב ב-31 באוגוסט 2008, וכן הוא הוקרן באירועים וכנסים שונים, ובכנסת[2]. ב-28 ביולי 2009, כשנה לאחר הקרנת הבכורה של הסרט, הוא שודר בערוץ 1, ולאחר מכן גם בערוץ עשר. מיד לאחר הקרנתו שודר סרט תגובה מטעם החברה לישראל שבשליטת משפחת עופר. לבסוף, בפברואר 2010 הוסרה התביעה שהגישה משפחת עופר‏[3].

הסרט

הסרט בודק את הקשר בין ההון לשלטון במדינת ישראל דרך הקשר בין גורמי ממשל ועיתונות לבין משפחת עופר. עיקר הסרט בוחן את הדרך שבה הפריטה המדינה נכסים למשפחת עופר כמו מפעלי ים המלח, צים ובז"ן, את דרך פעילותה של החברה לישראל בראשות האחים עופר ודרכים נוספות בהן בהן בעלי הון כמו האחים עופר מוצאים כדי להזרים כסף ציבורי לכיסם.

הפרטת חברת צים

החברה לישראל החזיקה ב-48.6% ממניות צים משנת 1970, בעקבות הפרטת חלק מהחברה. בשנת 2004, בימי כהונתו של בנימין נתניהו כשר האוצר, פרסמה המדינה מכרז להפרטת 48.6% שאר ממניות החברה שהיו ברשותה. החברה היחידה שהגישה מועמדות למכרז הייתה החברה לישראל. זאת למרות שחברת ספנות נוספת מחו"ל הביעה בשנת 2001 עניין במניות החברה. לצורך מכירת מניות צים, הזמינה ממשלת ישראל שתי הערכות שווי, והמחיר שהתקבל בפועל היה הסף התחתון של הערכות אלו‏‏.[4]

על תהליך הרכישה של צים על ידי החברה לישראל אמר מבקר המדינה:

מן הראוי היה שהרשות תמצה את האפשרות לקבל הצעה נוספת לרכישת המניות ותיידע את חברת הספנות בחו"ל על חידוש הליך המכירה ועל השינויים שחלו בו כדי לנסות לעניין אותה מחדש בהליך... הפרטת צים הושלמה עם מכירת יתרת המניות לחברה לישראל... מחיר המכירה של מניות אלה נקבע ל-504 מיליון ש"ח בקירוב, והוא שיקף את המחיר הנמוך ביותר שבטווח המחירים שהציגו מעריכי שווי לרשות החברות"
-- מבקר המדינה, דו"ח שנתי 55 ב' לשנת 2004

ב"עסקת השקשוקה" הוחלט על מכירת חלקה של המדינה בחברה תמורת סכום של 115 מיליון דולר, המשקף שווי של 236.6 מיליון דולר או 1.04 מיליארד ש"ח.[1] בזמן המשא ומתן לא הגיעו להסכמה על מחיר החברה, ועו"ד כספי הציע את "שיטת השקשוקה" - כל אחד יכניס פתק עם שווי החברה, ואז יערבבו את הפתקים, ישלפו ויבצעו ממוצע.

המחיר שקיבלה המדינה לווה בביקורת מצד מספר גורמים בענף הספנות, שהעריכו ששווי החברה גבוה בהרבה, הן בגלל נכסים שיש לחברה כמו אוניות ומכולות והן בגלל מוניטין. בעקבות קניית החברה, עלתה מניית החברה לישראל ב-18% בתוך ימים מספר, כתוצאה מהערכה כי מדובר בעסקה כדאית במיוחד. לפי הטענה, שוויה האמיתי של החברה היה גבוה פי 5 מהמחיר שהשתקף בזמן ההפרטה [2] זמן קצר לאחר הפרטת החברה עלה ערכה ל-8 מיליארד ש"ח. דבר זה נובע בין היתר מן התנודתיות בשוק הספנות העולמי, ומהגברת המסחר והייצוא מסין. עובדה זו הייתה ידועה כבר בזמן קיום העסקה.[3]

בשלב מאוחר יותר, מציג הסרט את מחיר ההפרטה של החברה באמצעות עדויות של עובדי מספנה על התנאים במספנות משפחת עופר, ככוח עבודה זול הממולא כיום בעיקר על ידי עובדים זרים. כמו כן הסרט מבקר את ההחלטה של "צים" המופרטת שלא לפעול בנמל אילת, החלטה שבעקבותיה ירד נפח העבודה בנמל באופן משמעותי.

היבט שלא מופיע בסרט הוא העלמת עמלות על החכרת אוניות. בתקופה בה הייתה צים בבעלות משותפת למדינה ולחברה לישראל, שהייתה בשליטת קבוצת האחים עופר, נהגה החברה לערוך עסקאות עם קבוצת האחים עופר תוך הפרת הוראות חוק החברות בעניין עסקאות עם נושא משרה בחברה[5] כך, למשל, נהגה קבוצת עופר להימנע מתשלום עמלות על החכרת אוניות לצים ולהעלים את המידע מדירקטוריון החברה.[6]

ניר גלעד ובתי הזיקוק

יוצרי הסרט מעלים את השאלה מדוע שילמה המדינה למשפחת עופר סכום של 568 מיליון ש"ח תמורת בתי הזיקוק כאשר הם שייכים למדינה. הסרט מציג דוגמאות לכך שאותם פקידי ממשל שביצעו את העסקאות השנויות במחלוקת בשם מדינת ישראל עם משפחת עופר, התמנו לאחר פרישתם מהמגזר הציבורי לעובדים בכירים בקבוצת האחים עופר.

הדוגמה הבולטת לכך בה מתמקד הסרט היא מינויו של החשב הכללי לשעבר במשרד האוצר, ניר גלעד, לתפקיד מנכ"ל החברה לישראל[7] וזאת לאחר חתימת הסכם זיכיון של המדינה עם האחים עופר, המוכר גם כ"הסכם ניר גלעד", שעורר מחלוקת ציבורית ניכרת וספג גם ביקורת חריפה מצד מבקר המדינה עד כדי כך שחברי כנסת ואחרים ביקשו לפתוח בחקירה דקדקנית של פשר העניין‏[8] ואפילו לפתוח בחקירה פלילית נגד ניר גלעד[9].

פרשה נוספת המופיעה בסרט בהקשר של בתי הזיקוק, היא חכירת אונייה על ידי בתי הזיקוק, שנחכרה מצים. במהלך הסרט טוען החשב הכללי לשעבר ירון זליכה שהיה דירקטור ציבורי בחברה כי סעיף זה הוכנס לאישור הישיבה 10 דקות לפני מועד פיזורה. הוא גילה שבתי הזיקוק יפסידו בכל חודש אלפי שקלים, בעקבות חכירת האונייה. בעוד שצים הייתה בבעלות מלאה של האחים עופר, רובם של בתי הזיקוק היו בבעלות המדינה, כך שהעברת נכס הפסדי כזה ייצג הטלת עלויות של האחים עופר על הציבור. לטענת ירון זליכה הוא היה חבר הדירקטוריון היחיד שהתנגד לנושא, למרות שרוב הדירקטורים בהנהלת החברה הם נציגי הממשלה.

קשרי הון עיתון

הסרט מציג גם את היחסים ההדוקים בין בכירים במגזר הציבורי והתקשורתי לבין האחים עופר, ידידות קרובה שמתגמלת את שני הצדדים. הסרט מראה כיצד נמנעים תחקירים על מקורבים לאחים עופר באמצעות אנשי מפתח כמו רפי גינת, שבהיותו העורך הראשי של העיתון ידיעות אחרונות ניסה למנוע מעורך המוסף "7 ימים" דאז, ניר בכר, מלפרסם תחקיר שחשף לראשונה את החשדות כי אלי לנדאו ניהל באופן לא תקין מכרז להובלת פחם בהיותו יו"ר חברת החשמל והיטה אותו לטובת חברת "עופר אוניות", גינת האשים את בכר בכך שבפרסום הכתבה הוא מבקש למנוע את מינוי לנדאו לתפקיד יו"ר מועצת רשות השידור. עוד הוסיף גינת, כך טען בכר, כי לדעתו מדובר ב"חרא של כתבה" וכי "אתם רוצים להפוך את לנדאו למושחת בכל מחיר"‏[10]. בסופו של דבר, למרות התנגדותו התקיפה של גינת, פורסם התחקיר על אלי לנדאו, ובעקבותיו נפתחה חקירה נגד לנדאו בעניין‏[11]. לטענת בכר, פרשה זו גרמה מאוחר יותר לפיטוריו בידי גינת‏[12].

התרומה למוזיאון תל אביב

חלק חוזר בסרט עוסק בתרומה של סמי עופר לבניית חצי אגף במוזיאון תל אביב לאמנות. בתמורה, ביקש עופר מעיריית תל אביב לקרוא למוזיאון על שמו ועל שם רעייתו, וכן סעיפים הנותנים, זכויות בעלות על מבנה המוזיאון למשפחת עופר.

רוזנטל מראיין תורמים אחרים של המוזיאון שמתרעמים על ההחלטה וטוענים כי הם הקימו את המוזיאון לשם תמיכה באומנות ולא לשם האדרת שמו של מישהו. לטענת רוזנטל והתורמים עצמם, לאחר מהלך כזה הם לא יתרמו יותר למוזיאון. רוזנטל מנסה לראיין את מנהל המוזיאון ולהשיג את תגובתו, אך זה מתחמק ממנו. תוך כדי הסרט מתברר שעוד לפני אישור הנושא וקבלת התרומה, כבר שינו את השלט המופיע על המוזיאון כך שהוא נקרא "מוזיאון תל אביב לאומנות על שם סמי ואביבה עופר". בעקבות הדיון הציבורי בנושא, החלו לעלות טענות מצד חברי מועצת עיריית תל אביב נגד סעיפים בהסכם. סמי עופר ביטל את התרומה, ותרם את הכסף למוזיאון בלונדון.

זיהום סביבתי ותרומות לחולי סרטן

Postscript-viewer-shaded.png ערכים מורחבים - זיהום אוויר במפרץ חיפה, האגודה למלחמה בסרטן, הכחשת זיהום

הסרט מציג דו"ח של המשרד לאיכות הסביבה הטוען כי מפעלי האחים, כמו בז"ן, מזהמים את הסביבה פי כמה וכמה מהמותר בחוק ואת ההשפעות השליליות שזיהום זה גורם.

לטענת רוזנטל, האחים עופר ניסו לבצע מהלך שיציג אותם כפטרונים של חולי הסרטן, תמורת תרומה חד פעמית של עשרות מיליוני שקלים, בעוד העלויות של זיהום האוויר ממפעלי בז"ן שתורמים לזיהום האוויר במפרץ חיפה, ועלויות הזיהום של מפעלים מזהמים אחרים בבעלות האחים עופר, מגיעים למאות מליוני ש"ח בשנה.

מיקי רוזנטל אף מתעמת בסרט עם מנכ"לית האגודה למלחמה בסרטן, מירי זיו, לאחר שהאגודה העניקה תעודת הוקרה לסמי עופר על תרומתו למאבק בסרטן.

קשרי הון שלטון

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - קשרי הון שלטון

הסרט עוסק גם בקשר השתיקה לכאורה לגבי בעלי הון. במהלך הסרט מנסים יוצריו למכור אותו לתחנות טלוויזיה ונתקלים בסירוב מוחלט וכן בקושי יוצא דופן כשמוגשת תביעה משפטית נגדם.

על ציפיותיו למה שישתנה בעקבות הסרט אמר רוזנטל:

אני מצפה שנגדיר מחדש את הנורמה לגבי כספי ציבור וחלוקתם: כסף ציבורי הוא קודש קודשים. אזרח במדינה צריך לדעת מה קורה במדינתו וקהילתו, ולהיות מעורב במה שאכפת לו ומה שכואב לו. כבודדים, אמנם יש לנו מעט כוח להשפיע, אבל ביחד אפשר לשנות ולתקן את המדינה. פעם קראו לזה ציונות, אחר כך אכפתיות.
-- מתוך סיכום 2008 בקולנוע, "האוזן השלישית"

רוזנטל הדגיש כי מעבר חברי הכנסת ועשרות עובדי מדינה, בפרט עובדי משרד האוצר, לעבוד עבור החברות שבשליטת משפחת עופר מיד לאחר פרישתם מתפקידיהם הציבוריים, הוא לב השיטה שביקש לחשוף.

מאבק משפטי וציבורי סביב הסרט

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב - תביעת השתקה

חברת "יס" הזמינה את הסרט מרוזנטל. כבר בתחילת העבודה על הסרט הוגשה נגד רוזנטל ואשתו (שלא לקחה חלק בעשיית הסרט) תביעת דיבה ופגיעה בפרטיות, מטעם פרקליטה של משפחת עופר‏[13]. כמו כן קיבל רוזנטל איומים על חייו. אף על פי כן החליטו רוזנטל וחברת yes, שהשתתפה במימון הסרט, להמשיך בהפקה. במהלך הסרט מוצגים שני מכתבים של איומים בתביעה נגד רוזנטל ועולה החשש שזו תביעות SLAPP שנועדה להפחיד את היוצרים.

מאוחר יותר נסוגה בה חברת yes מן המימון ורוזנטל מימן את שאר הסרט מהלוואות שלקח‏[14]. התמיכה הציבורית הרחבה ברוזנטל הביאה יותר מאלף גולשי אינטרנט לחתום על כתב התחייבות, בו כל אחד מהם יישא באלפית מהסכום שרוזנטל יידרש לשלם, אם משפחת עופר תזכה בתביעה‏‏[15].

בתחילה, מסרה חברת יס מסרה שהסרט לא שודר, בשל אי הסכמה עם רוזנטל לגבי התכנים והם סירבו לפרט מה היו אותן "אי הסכמות". נמרוד קמר, טוען שהסיבה האמיתית לאי השידור היה איומים בתביעות מצד האחים עופר. איומים אלה אכן אושרו על ידי החברה, אלא שלטענתם הדבר קרה אחרי שהתקבלה ההחלטה שלא לשדר. [4].

בסיום עשיית הסרט הודיע סמנכ"ל התוכן של חברת yes, יונה ויזנטל, כי החליט לא לשדר את הסרט. לטענתו, הדבר נעשה בשל סצינות הנוגעות למחלת הסרטן שהוסיף רוזנטל בניגוד לסיכום עמו. לטענת יוצרי הסרט, הם הסכימו להוריד חלק מהחומרים כדי ש-yes יאשרו את שידור הסרט, ובכל זאת הסרט לא עלה לשידור[16].

החרם שהוטל על הסרט מטעם ערוצי השידור יצר הד ציבורי רב. בין השאר, התארגנו מספר איגודי יוצרים וכתב העת לקולנוע "מערבון" לכנס בבית העיתונאים בנוגע לצנזורה בעקבות לחץ של בעלי הון. בוצעו הקרנות פרטיות כדי לכסות חלק מהעליות ולהפיץ את התכנים שלו.

בסופו של דבר החליטה הנהלת הסינמטק בתל אביב לאשר את הקרנת הסרט, למרות מכתבים מעורכי הדין של משפחת עופר. ב-31 באוגוסט 2008 התקיימה הקרנת הבכורה המסחרית של הסרט. לאחר מכן הוקרן הסרט גם בסינמטק ירושלים.

בעקבות העניין, פנו ערוץ 10 וערוץ 1 על מנת לשדר את הסרט, אך גם עליהם הופעלו לחצים משפטיים שלא לשדרו. האגודה לזכויות האזרח פנתה להנהלת רשות השידור בנושא, בטענה שעל רקע הלחצים העזים למניעת השידור, הופכת שאלת שידורו של הסרט להיות הרת גורל עבור חופש הביטוי והדמוקרטיה בישראל. הנהלת ערוץ 1 הודיעה כי הסרט ישודר, עם תיקונים כלשהם‏[17]. לבסוף החליטה הנהלת הערוץ לשדרו ללא שינויים, ולאחריו סרט תגובה מטעם החברה לישראל ומשפחת עופר‏[18], סרט שעלותו הסתכמה בכחצי מיליון ש"ח‏[19]. שני הסרטים שודרו בערוץ הראשון ב-28 ביולי 2009 במשדר מיוחד בהנחיית עודד שחר. לאחר הקרנת הסרטים התעמתו באולפן רוזנטל ונציג משפחת עופר, חה"כ לשעבר, אלי גולדשמידט. גולדשמידט נראה נרגש וזועם וטען כי "התקשורת שופכת את דמה של משפחת עופר, אומרים עליהם דברים לא נכונים ועושים להם דמוניזציה"‏[20].

במסגרת הסכם פשרה שנחתם בין הצדדים ב-13 בספטמבר 2009, הוסכם כי משפחת עופר תשלם לרוזנטל סכום של 40 אלף ש"ח עבור הוצאות משפטיות, בתוספת מע"מ‏[21].

ביקורות

דווקא בגלל ההתנגדות להקרנת הסרט - הוא זכה להתעניינות תקשורתית יותר מכל סרט תיעודי ישראלי אחר ששודר בשנת 2008. "זה הסרט שאף אחד לא רוצה שתראו. עכשיו כולם צריכים לראות אותו", כתב ירון טן-ברינק, מבקר הטלוויזיה של ידיעות אחרונות. "עזבו הכול ולכו לראות את הסרט הזה. תקבלו הסבר מפורט ומדויק איך המדינה גונבת מאתנו ומעבירה לאחים עופר", כתב גיא מרוז במעריב. עיתונאים נוספים ובהם קובי אריאלי הפצירו בקוראים "לכו לראות את "שיטת השקשוקה". אל תחמיצו".‏[22]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ הוכרזו הזוכים בפרסי הקולנוע הדוקומנטרי, באתר ynet‏, 3.9.2009‏
  2. ^ צבי לביא, האחים עופר: מוכנים להשתתף בדיון על הון ושלטון, באתר ynet‏, 9.6.2009
  3. ^ הילה רז, הסדר בתביעה על "שיטת השקשוקה": עידן עופר ימשוך את התביעה - מיקי רוזנטל לא יתנצל, באתר TheMarker‏, 15.2.2010
  4. ^ מוכרים בזול‏
  5. ^ דו"ח מבקר המדינה לשנת 2003
  6. ^
    בשנת 1999 הקימו צים וקבוצת עופר מיזם משותף שעוסק בעיקר בהחכרת אניות לצים. רוב הכנסות המיזם הן מעמלות שהמחכיר משלם. קבוצת עופר אינה משלמת, זה שנים רבות, עמלות בגין אניות שצים חוכרת ממנה. הסדר זה לא עוגן בכתב. צים לא דיווחה עליו לדירקטוריון ולא הביאה אותו לאישורו גם לאחר שקבוצת עופר הפכה בעלת עניין בחברה לישראל
    -- "עסקאות עם קבוצת אחים עופר" דו"ח מבקר המדינה 2003
  7. ^ ניר גלעד מונה למנכ"ל החברה לישראל, באתר ynet‏, 3.6.2007
  8. ^ ח"כ פינס: לחקור מתן ההטבה החריגה לאחים עופר, באתר ynet‏, 8.10.2003
  9. ^ המדינה לבג"ץ: עתירת התנועה לאיכות השלטון נגד מינוי ניר גלעד בחברה לישראל - לא מן העניין, באתר TheMarker‏, 18.9.2006
  10. ^ ניר בכר עתר נגד פיטוריו, באתר וואלה!, 27.12.2005
  11. ^ מזוז החליט לפתוח בחקירה נגד אלי לנדאו, באתר ynet‏, 13.11.2005
  12. ^ עורך "ידיעות אחרונות" רפי גינת פיטר את עורך מוסף "7 ימים", ניר בכר, בעיתון הארץ, 15.12.2005
  13. ^ האחים עופר: סרט מלחמה, באתר ynet‏, 19.8.2008
  14. ^ מיקי רוזנטל: אני פוחד, באתר nrgמעריב
  15. ^ http://www.funder.co.il/article.aspx?idx=10132
  16. ^ שקשוקה, הון ותקשורת - הטלוויזיה החברתית
  17. ^ שקלאר: נשדר את "שיטת השקשוקה", באתר ynet‏
  18. ^ ענת קם, השקשוקה על האש, באתר וואלה!
  19. ^ יחימוביץ' לגושן: האם מותר לחברה לישראל לממן את סרט התגובה ל"שיטת השקשוקה"?, באתר גלובס, 8.9.2009
  20. ^ "התקשורת עושה דמוניזציה למשפחת עופר", בעיתון הארץ, 4.9.2009
  21. ^ ‏אופיר בר-זהר, משפחת עופר תשלם למיקי רוזנטל 40 אלף שקל הוצאות בית משפט בתוספת מע"מ, באתר TheMarker‏, 13/09/09
  22. ^ קובי אריאלי, שיטת השקשוקה מעוררת שאלות, באתר nrgמעריב, 05.09.2008
ביזור וריכוזיות

רקע: שוק חופשי - שוק תחרותי - כשל שוק - מונופול - אוליגופול - מונופסון - תאגיד - תאגיד רב-לאומי - יתרונות לגודל - מינוף פיננסי - חברת פירמידה - סיכון מוסרי - מונופול טבעי - קשרי הון שלטון - קפיטליזם של מקורבים‏ - שחיתות - לובי פוליטי - תעמולה - הפרטת המחקר - תרבות הצריכה - גלובליזציה - תביעת השתקה - התיישנות מכוונת - עוני - אי שוויון כלכלי - מלכודת עוני - ניידות חברתית

Movie poster the corporation.jpg

דוגמאות: הברונים השודדים - שוק הרכב העולמי - חברות הטבק - משפחות ההון בישראל - בנקאות בישראל - פנסיה בישראל - איי.די.בי. - האחים עופר - מונסנטו - נסטלה - משפט מקלייבל - חוק ההסדרים - גז טבעי בישראל

כלים לשינוי: הגבלים עסקיים - כלכלה דמוקרטית - כלכלה מקומית מקיימת - קואופרטיב - בנק שיתופי - מטבע משלים - מטבע קהילתי - כלכלה שיתופית - מכפיל מקומי 3 - מס טובין - פשטות מרצון - נתונים פתוחים - כנסת פתוחה - קוד פתוח - חומרה פתוחה

אישים וארגונים: אדם סמית - ארנסט פרידריך שומכר - יוזף שומפטר - ג'ון קנת גלבריית - אמרטיה סן - הא-ג'ון צ'אנג - דייוויד קורטן - ג'ושוע קארלינר - ונדנה שיווה - לואיג'י זינגלס - החלום האמריקאי החדש - SourceWatch

ספרים וסרטים: קטן זה יפה - הדינמיקה של הקפיטליזם - כשתאגידים שולטים בעולם - כלכלה בקומיקס - סופו של הליברליזם המפסידני - אומת המזון המהיר - מכונת הארגון - הלוגיקה של פעולה קבוצתית - נו לוגו - בולו'בולו - התאגיד - הפרסומת והאגו - סיפורם של הדברים - זה משנה הכל