שלום עולמי וקיימות

שלום עולמי קיימות נוגע לקשרים בין שני ערכים חברתיים ומוצרים ציבוריים חשובים ברמה העולמית - האחד הוא שלום עולמי והשני הוא קיימות. יש קשר בין שני הערכים שכן שניהם דורשים שיתופי פעולה בינלאומיים. בנוסף לכך בעיות סביבה, משאבי טבע וקיימות עלולות לגרור אי שקט חברתי או סכסוכים בין מדינות שעלולים להדרדר למלחמות, ומלחמות מחריפות בעיות של קיימות בעקבות זיהום, הרס ישיר וחוסר תשומת לב ציבורית לבעיות סביבה או לתכנון ארוך טווח.

אחד הקשרים המרכזיים הוא שרבים טוענים שכדי להגיע לקיימות צריך להגביל צריכה ולהגיע לכלכלת מצב יציב. אבל ללא שלום עולמי לא סביר שהדבר יקרה, שכן מדינה שמגבילה צריכה עלולה גם להיות מדינה עם פחות נשק או נשק פחות משוכלל כי יהיו לה פחות כסף, פחות תעשייה, פחות טכנולוגיה. לכן מדינה כזאת תכבש בידי מדינות אחרות. סביר להניח, שעד אשר לא יושמד כלי הנשק הקרבי האחרון בעולם זה ימשיך ליצור בעיות, כי אם הנשק יישאר אפילו במדינה אחת, כל השאר יצטרכו להחזיק בו גם. לכן הם יצטרכו גם לייצר אותו ולשם כך לתחזק את התשתית הדרושה, את כמות הטכנולוגיה והכסף הנחוצים. במצב של סכסוך הדבר ייצור תחרות כאשר כל מדינה תרצה לייצר יותר ויותר נשק משוכלל יותר ויותר ולכן הצריכה תמשיך לגדול ללא הגבלה. כיום אחד הטעיונים המרכזיים של האנשים הדוגלים בצמיכה כלכלית בלתי מוגבלת, הוא, שזה נחוץ כדי להלחם בקבוצות אחרות.

קשרים נוספים הם הצורך בשיתוף פעולה כדי לפתור בעיות סביבה, הסחת הדעת מבעיות סביבתיות הנוצרת ממלחמות, השפעה סביבתית ישירה של הצבאות ושל התעשייה הצבאית, הסטת משאבים למלחמות, וגרימת מלחמות על ידי מפגעים סביבתיים שונים כמו שינויי אקלים.

קיימות ושלום

ישנם מספר היבטים הקושרים בין קיימות ושלום:

קיימות ושיתופי פעולה בינלאומיים

ההיבט החשוב ביותר הוא שכדי לפתור את בעיות כמו שינויי האקלים, צריך שיתוף פעולה בינלאומי או אפילו לחתור לממשלה עולמית.

חלק מבעיות הסביבה והקיימות הן בעיות מקומיות לדוגמה בצורת בישראל אבל חלק מהבעיות הן בעיות אזוריות או מקומיות כמו שינויי האקלים במזרח התיכון, משבר המים במזרח התיכון או בעיות עולמיות כמו התחממות עולמית או דלדול שכבת האוזון או חקלאות לא מקיימת שגוררת ששוק המזון העולמי פגיע לאיומים שונים כמו תלות במשאבים מתכלים או בהרס קרקע.

הדוגמה המובהקת לחשיבות שיתופי פעולה בינלאומיים היא ניסיונות של אמנות בינלאומיות להקטין או למנוע בעיות סביבה. אם זה אמנות בינלאומיות נגד זיהום, כמו אמנת בזל, או פרוטוקול מונטריאול, להפסקת ייצור CFC וחומרים נוספים שפגעו באוזון שנכנס לתוקף בשנת 1989. עם זאת אמנות בינלאומיות לא תמיד יכולות להתמודד עם אתגרי סביבה בגלל שפוליטיקה מקומית, במיוחד של מדינות חזקות ועשירות כמו ארצות הברית היא חזקה יותר מאשר האמנות האלה. דוגמה לכך היא פרוטוקול קיוטו שנועד למנוע התחממות עולמית אבל נכשל בכך, בין היתר בגלל שארצות הברית התנערה ממנו. דוגמה נוספת לניסיון שיתוף פעולה הוא הסכם פריז עליו חתמו כבר 143 מדינות נכון לאפריל 2017 דורש שיתוף פעולה קבוע בין מדינות העולם כמעט בכל תחומי המשק במשך הרבה זמן.

בנוסף לאמנות בינלאומיות הכלכלה העולמית הופכת יותר ויותר גלובלית. ייצור של מוצרים רבים כבר לא נעשה במדינה אחת אלה נשעה בהרבה מקרים במספר מדינות. כך לדוגמה בייצור בגדים - התכנון והעיצוב במדינה אחת, הייצור במדינה אחרת (שמייבאת בדים ממדינה נוספת), ייצור שלבים נוספים כמו השפרה נעשה במדינה נוספת והשיווק נעשה במספר מדינות אחרות. כל זה חלק מתהליך ארוך טווח של גלובליזציה. גם דבר זה דורש אמנות בינלאומיות והסכמים שונים - אם זה במסגרת מדינות או במסגרת מוסדות חברתיים אחרים כמו ארגוני מסחר או מוסדות מעל מדינות הלאום כמו האיחוד האירופאי.

רבים טוענים שכדי להגיע לקיימות צריך להגביל צריכה ולהגיע לכלכלת מצב יציב. אבל ללא שלום עולמי לא סביר שהדבר יקרה, שכן מדינה שמגבילה צריכה עלולה גם להיות מדינה עם פחות נשק או נשק פחות משוכלל כי יהיו לה פחות, כסף, פחות תעשייה, פחות טכנולוגיה. לכן מדינה כזאת תיכבש בידי מדינות אחרות. סביר להניח, שעד אשר לא יושמד כלי הנשק הקרבי האחרון בעולם זה ימשיך ליצור בעיות, כי אם הנשק יישאר אפילו במדינה אחת, כל השאר יצטרכו להחזיק בו גם. לכן הם יצטרכו גם לייצר אותו ולשם כך לתחזק את התשתית הדרושה, את כמות הטכנולוגיה והכסף הנחוצים. במצב של סכסוך הדבר ייצור תחרות כאשר כל מדינה תרצה לייצר יותר ויותר נשק משוכלל יותר ויותר ולכן הצריכה תמשיך לגדול ללא הגבלה.

מלחמה כאיום קיימות כלל עולמי

עד לשנות ה-50 של המאה העשרים מלחמות קטנות וגדולות לא איימו על הישרדות המין האנושי. בשנות ה-50 לאחר התפשטות הנשק הגרעיני נוצר מצב חדש בו מלחמה גדולה סיכנה את הישרדות המין האנושי, במיוחד לנוכח איום של מלחמה גרעינית. דבר זה בא לידי ביטוי בפעילות כמו הפצת החוברת עולם אחד או אף עולם מאת אלברט איינשטיין ומדענים חשובים אחרים ובפעילות של ארגונים כמו גרינפיס וברעיונות על מניעת הפצת נשק גרעיני. בינתיים המדינות הצליחו להסתגל ועד כה לא הייתה מלחמה גרעינית, אבל מדובר במצב בלתי יציב - יש מספר תרחישים שבהם מלחמה כזו עלולה לפרוץ, כמו עליית מנהיג מטורף במדינה בעלת נשק כזה, דרדור של מלחמה קונבנציונלית עם מדינה עם נשק גרעיני או שקבוצת טרור תצליח להשיג נשק כזה. איום דומה ואולי אף חריף יותר קיים בהקשר של טרור ביולוגי ונשק ביולוגי בכלל.

בתחילת המאה ה-21 נוצר מצב בו גם מלחמות קטנות ואפילו אי שיתוף פעולה מסכן את הישרדות המין, עקב הצורך לשיתוף פעולה כדי לפתור בעיות סביבתיות. כדי לשרוד בתנאים החדשים הוא חייב להסתגל-לשתף פעולה. נעשים מאמצים שונים להגיע לכך בין היתר על ידי התנועה הסביבתית ובמיוחד תנועות למען קיימות.

בעיות סביבה גוררות סכסוכים ומלחמות

היבט נוסף הוא שבעיות סביבה ושינויי האקלים מתסיסים מלחמות וסכסוכים. הם משמשים כגורם מכביד בסכסוכים קיימים וגורמים לפרוץ סכסוכים חדשים בגלל רעב, בצורת וכדומה. בתחילת 2018 מועצת הביטחון של ארגון האומות המאוחדות הכירה רשמית בשינויי האקלים כאחת הסיבות בעיקריות למלחמות וסכסוכים באיזור הסאהל ומערב אפריקה, כאשר באיזורים אלה נמצאים 26 מדינות באפריקה. כדוגמה הם לקחו את המקרה של התייבשות רוב אגם צ'אד בגלל שינויי האקלים מה שגרם לבצורת רעב ומלחמות. דוגמה אחרת היא הרקע הסביבתי והחברתי למלחמת האזרחים בסוריה.

איומים צבאיים גורמים לחוסר תשומת לב לבעיות סביבה וקיימות

אחת הבעיות המרכזיות של קיימות היא מיקוד תשומת הלב הציבורית. תשומת הלב של אדם בודד ושל הציבור כולו הוא משאב מוגבל. אם הציבור מוטרד בעיקר בגלל איומי מלחמות וסכסוכים אין לו זמן לעסוק בבעיות ארוכות טווח כמו בעיות סביבה וקיימות.

דוגמה בולטת לדבר זה היא ישראל שבה המצב הסביבתי בעייתי מאוד אבל תשומת הלב הציבורית הניתנת לכך (כמו גם לבעיות חברתיות רבות) הוא נמוך בגלל שתשומת הלב הציבורית מוקדשת בעיקר לנושאי בטחון מדיני. דוגמאות נוספות לדבר זה מובאות בספר התמוטטות של ג'ארד דיימונד - בההתיישבות הנורווגית בגרינלנד האצולה המקומית הייתה עסוקה במאבקים חברתיים פנימיים, ובקרב בני המאיה היו סכסוכים צבאיים של ממש בין נסיכויות. בסופו של דבר בשני המקומות בעיות סביבה גרמו להרס כולל של כלל הישובים.

הבעיה מוחרפת במצבים של קשרי הון-שלטון-עיתון וכן בשל הנטייה של תקשורת מסחרית לרגש את הציבור כדי לשפר את השיווק שלה. במצבים אלה קיימת תקשורת בידורית שמתמקדת בהשגת רייטינג ואף עלולה להתעלם מבעיות בשל אינטרסים של בעלי הון או של פוליטיקאים. לכן בנוסף לבעיה של סיקור חסר בגלל בעיות בטחון אמיתיות, התקשורת עלולה להתעלם מביעות סביבה גם משיקולים אחרים. דבר זה חריף במיוחד בתהליכים ארוכי טווח שהם "לא חדשות".

הסטת משאבים לכיוון צבאי

היות ומדינות צריכות להשקיע מאמץ צבאי ניכר והן נמצאות במרוץ חימוש הן משקיעות בכך מאמצים בדמות כוח אדם, זמן, ידע, אנרגיה, כסף ומשאבים. כך תקציב ניכר מוקדש לפיתוח אמצעי לחימה חדשים וכסף ומדענים אלה לא מוקדשים לפיתוחים טכנולוגיים שיכולים אולי להתמודד עם בעיות סביבה.

עם זאת השקעות בפיתוחים צבאיים או ביטחוניים יכולים לפעמים להיות דבר שמועיל גם ליישומים אזרחיים, ופיתוח חלק מהם הוא לפעמים בגדר מוצר ציבורי - דבר שהסבירות למימון דרך שוק תחרותי אליו היא פחות סבירה (מלבד היבטים כמו תרומות). דוגמאות ליישומים צבאיים שמשמשים בחיי האזרחות כוללים את רשת האינטרנט שפותחה על ידי דארפ"א וכיום משמשת לשם שיתופי פעולה בינלאומיים רבים, או פיתוח טכנולוגיות של לוויינים - חלק חשוב בפיתוח הלוויינים היה לשם צרכים צבאיים כמו ריגול או GPS למטרות צבאיות, אבל GPS הגיע גם לשימוש אזרחי וללוויינים יש שימושים אזרחיים רבים כולל תקשורת בינלאומית, חקר מזג האוויר והאקלים, ומחקרי סביבה ואקולוגיה באמצעות לוויינים (לדוגמה צילום של יערות כדי להעריך היקפים של חקלאות כרות והבער).

סכסוכים ומלחמות יוצרים בעיות סביבה

סכסוכים ומלחמות בין מדינות יוצרים בעיות סביבה ובמיוחד מקשים על הטיפול בנושאי סביבה. דבר זה נוגע לדוגמה לזיהום והרס הנגרם בגלל מלחמות.

היבט נוסף במסגרת זה הוא שהתעשייה הצבאית וצבאות העולם אחראים על פליטות באופן ישיר. לפי הסכם פריז גם הצבאות בעולם מעתה לא יקבלו פטור באופן אוטומטי מדיווח על פליטות. ובאמת צבא ארה"ב נחשב לפולט הגדול ביותר מכל החברות המוסדות והארגונים בעולם ומלחמת עיראק לדוגמה פלטה גזי חממה כמו 25 מיליון מכוניות כל שנה.

ניתוח כלכלי

מבחינה כלכלית ניתן להגיד כי הן בתחום הקיימות בתחום השלום , יש היבטים נרחבים של מוצר ציבורי - כלומר אנשים יכולים להנות משלום או קיימות גם אם לא שילמו תמורת דבר זה (תשלום בכסף, במאמץ, סיכון וכו') ואם אדם אחד נהנה מכך זה לא מפריע לאדם אחר להנות ממצב זה. דווקא משום כך שני התחומים הם דבר שקשה להגיע אליו, במיוחד בחברת שוק, שכן קשה למכור חתיכות קטנות מהם ולמכור אותם (בניגוד למוצר פרטי). בשני המקרים ייתכן משבר המוצרים הציבוריים לפיו יש תת השקעה בשימור המוצר הציבורי וגם אין הגנה מפני פגיעה בו בגלל אינטרסים של חברות מסחריות (דוגמת חברות נשק, או חברות מזהמות) או מפני אינטרסים של עם מסויים או הנהגה פוליטית של אומה מסויימת.

לפחות בתחום השלום נעשו מאמצים מצד אומות חזקות, במיוחד לאחר מלחמת העולם השנייה, להקטין סכסוכים, ולהקים גופים כמו האו"ם ואמנות בינלאומיות רבות כדי להגביר את שיתופי הפעולה. שיתופי פעולה אלה הן גם אינטרס של תאגידים רב לאומיים רבים שיש להם עסקים חובקי עולם ושמלחמות עלולות לפגוע בייצור או במכירות שלהם.

דוגמאות מהעולם

הסכסוך הישראלי פלסטיני והסכסוך הישראלי ערבי בכלל.

סכסוך זה פוגע במאבק לעצירת שינויי אקלים במספר רובדים:

1. כפי הנראה הרצון לעקוף את השכן בכמות התושבים היא אחד הגורמים לעלייה המהירה במספר התושבים בארץ. במיוחד באוכלוסייה המסורתית חלק מהסיבות להבאת כמה שיותר ילדים היא כדי שהעם שלו יהיה גכדול יותר מבחינה מספרית. זה כמובן גורם לעלייה מהירה בצריכת הדלקים, בצריכת המים, בצריכת השטחים הפתוחים. יש לציין שהיום לא רק מים אלה גם ירק ליד הבית מהווה מוצר יקר מאוד ויש קשר הדוק בין כמות טבע עירוני לרמת ההכנסה בשכונה. לפי מחקרים, על כל עלייה של 1% בהכנסה יש עלייה של 1.76% בשטחי הטבע העירוני. שטחי טבע גדולים יותר כגון יערות גם מהווים נכס נחשק מאוד ויש כל הזמן סכסוכים בין קבלנים לירוקים בגלל הרצון לבנות בתוכם או לידם. במדינה קטנה כמו ישראל עלייה בצפיפות ה אוכלוסייה מוריד את היכולת להנות מהשטחים הפתוחים. יש להוסיף שאם באמצעות מלחמות אפשר להרחיב שטח הרי שישראל מוקפת מדבר אשר מתפשט הודות לשינויי האקלים ואותו אי אפשר לעצור בטנקים.

2. הסכסוך גורם לפגיעה משמעותית בצמחייה, כמו הצתות ועקירות מטעים, מה שמהווה עזרה גדולה מאוד בהשתלטות המדבר על הארץ וקיום החזון: "0 מדינות ל-2 עמים".

3. הסכסוך גורם להקצאת משאבים כספיים גדולים לצבא שיכלו ללכת למאבק בשינויי האקלים.

4. הסכסוך גורם להקצאת שטחים פתוחים גדולים לבסיסים צבאיים, שהיו יכולים לשמש לבנייה או נופש. בפרט שטחי חוף גדולים נהפכים לבסיסי צבא, מה שגורם לעלייה בכמות הבריכות הפרטיות שמבזבזות הרבה מים ושטחים פתוחים.

5. חלק מהאמצעים שמקדמת ממשלת ישראל למאבק בשינויי אקלים הם מעבר לאנרגיות מתחדשות (למרות שארגוני סביבה אומרים שהפחתת צריכה הייתה יכולה להביא אפילו לתוצאות יותר טובות). האנרגיות האלה זקוקות לתמיכה משטחים נוספים בשעות שאין רוח או שמש. האנרגיות המתחדשות באירופה מסתמכות על כך שמדינה אחת מוכרת אנרגיה לשנייה. אם זה לא קיים, צריך להגביר את יכולת האגירה מה שעולה הרבה כסף. כיום הפנלים הסולאריים ותחנות הרוח החשמליות לכשעצמם זולות אבל אמצעי האגירה יקרים. היום ישראל צורכת כ-4% מהחשמל מאנרגיות מתחדשות כך שכאשר יש מחסור בשמש או ברוח עודף החשמל המיוצר מדלקים פוסיליים מפצה על כך. אבל כדי להגדיל את יכולת הייצור משמעותית מעבר לכך יש צורך בשיתוף החשמל בין אזורים שונים. מכיון שהאנרגיות המתחדשות היום נחשבות להכי זולות והמחירים ממשיכים לרדת ומצד שני אי אפשר להגדיל את השימוש בהם בגלל הסכסוך סביר שהמשק מפסיד סכומי כסף גדולים בגלל זה. בעיה דומה נוצרת אצל מדינות ערביות אשר היו יכולות להעביר חשמל זה אל זו ביתר קלות עם היו יכולים להשתמש בשטח של ישראל.

6. הסכסוך מונע חלוקת מים ומזון אופטימליים: ישראל היתה יכולה לקבל מים מטורקיה או מהכורדים ולספק בתמורה לדוגמה מזון (יש לה מספיק כסף כדי להאכיל הרבה אנשים), ידע איך לחסוך במים ועוד.

7. הסכסוך תורם משמעותית למתיחות בין הגוש המוסלמי למערבי מה שגורם להם לרצות להגדיל ייצור כדי לתחזק צבא ותעשיית נשק. יותר יצור גורם ליותר פליטות (אפילו באנרגיות מתחדשות הייצור גורם לפליטות מסוימות, כלומר, הפחתת ייצור עודף התייעלות אנרגטית יכולה לחסוך פליטות גם במקרים אלה).

8. מצד אחד ממשלת ישראל מקדמת צמיחה כלכלית, ביטול רגולציה, ואת הרכב הפרטי כדי לקבל עוצמה צבאית, למרות ההשפעות שיש לשינויי אקלים על ישראל ולמרות שישראל היא מהמדינות הצפופות בעולם עם כמות של שטחים פתוחים לנפש נמוכה מאוד והמכוניות צורכות שטחים פתוחים עצומים, למרות השפעות סביבתיות ובריאותיות נוספות של תהליכים אלה כמו זיהום אוויר אורח חיים יושבני ועוד. מצד שני מדינות כמו איראן מוכרות כל הזמן כמה שיותר נפט כדי לקנות כמה שיותר טילים לארגונים כמו חמאס וחיזבאללה, למרות שנפט הוא אחד הגורמים המרכזיים לשינויי אקלים והמצב של איראן הוא גרוע בדיוק בגלל ההשפעות של שינויי אקלים. המצב משפיע במיוחד על החקלאות אשר חלק ממנה כבר נהרסה בעקבות הבצורת. משק המים מדרדר הקרקע כבר התייבשה בהרבה מקומות עד למצב של יצירת בולענים.

9. לפי הדוח של אדם, טבע ודין משנת 2019 סך צריכת המים של ישראל היא 1,400 מיליון מטר קוב מתוכם 800 לצריכה ביתית, 600 לחקלאות, 80 לתעשייה ו-20 לטבע. סך נפח המים שזוהמו בישראל היא 2,100 מיליון מטר קוב. רבע מהבארות מזוהמים כאשר רוב הזיהום הוא מהתעשייה. הסקטור הכי מזהם בתעשייה הוא הסקטור הביטחוני. אין חוק האוכף שמירה על בארות מים וטיהור בארות שכבר מזוהמים במידה מספקת. הממשלה מתמקדת בעיקר בהתפלה אשר עולה הרבה כסף ועולה ביוקר לבריאות האוכלוסייה וכן לסביבה הימית נדרש חוק לשמירה על הבארות וטיהור בארות שכבר הזדהמו.

שיתוף פעולה בין לאומי כמנוע לפתרון הבעיות הסביבתיות

דוגמאות לשיתוף פעולה כזה הן אמנות בינלאומיות נגד זיהום, כמו אמנת בזל, או פרוטוקול מונטריאול, להפסקת ייצור CFC וחומרים נוספים שפגעו באוזון שנכנס לתוקף בשנת 1989, פרוטוקול קיוטו, הסכם פריז. נכון למאי 2019 על הסכם חתמו 185 מדינות האחריות על כ-90% מפליטות גזי החממה בעולם.

דוגמה מובהקת היא העזרה שנותנות המדינות אחת לשנייה כדי לכבות שרפות. שינויי אקלים נוטים להגביר שרפות. בנובמבר 2016 פרץ בישראל גל שרפות כתוצאה מגל חום יובש והצתות שכילה 41 קילומטרים רבועים. את השרפות עזרו לכבות:

אוקראינה - 10 אנשי צוות ושני מטוסי כיבוי AN32.

אזרבייג'ן - 12 אנשי צוות ומטוס כיבוי ברייב 200.

איטליה – 13 אנשי צוות ושני מטוסי כיבוי בומברדייה 415.

ארצות הברית - שמונה אנשי צוות ומטוס סופרטנקר. וכן 39 כבאים שהגיעו בטיסות מסחריות.

הממלכה המאוחדת – השאלת מסוק כיבוי.

הרשות הפלסטינית - העבירה לישראל 8 כבאיות ו-30 אנשי צוות. ארבע פעלו באזור ירושלים והארבע האחרות בחיפה.

טורקיה – 10 אנשי צוות ושלושה מטוסי בומברדייה 415.

יוון – 42 אנשי צוות ושלושה מטוסי כיבוי בומברדייה 415.

ירדן - השאלת כבאיות.

מצרים - השאלת 2 מסוקי כיבוי.

ספרד - השאלת 4 מטוסי כיבוי.

צרפת - 14 אנשי צוות, שני מטוסי כיבוי CL 425, לצד מטוס סיוע BE 200. וכן שישה כבאים שהוצבו בראשון לציון.

קפריסין – 9 אנשי צוות ומטוס כיבוי אייר טרקטור AT. וכן 89 כבאים וארבע כבאיות.

קרואטיה – 14 אנשי צוות ושני מטוסי כיבוי בומברדייה 415.

רוסיה – השאלת שני מטוסי כיבוי מדגם ברייב 200 ו-24 אנשי צוות.

במאי 2019 בישראל פרצו שרפות כתוצאה מגל חום. העיירה מבוא מודיעין נהרסה, יותר מ-50 בתים נשרפו. קפריסין, יון, מצרים, איטליה וקרואטיה באו לעזרה כדי לכבות את השרפות.

ראו גם

• עולם אחד או אף עולם
• ממשלה עולמית
• שלום כמוצר ציבורי
• הטרגדיה של נחלת הכלל
• משבר המוצרים הציבוריים
• גלובליזציה
• מדד השלום העולמי