שנת שמיטה וקיימות

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ישנם חיבורים רבים בין שנת השמיטה לבין קיימות.

המסורת והתרבות היהודית מקורן במסורת מבוססת על חקלאות מצד אחד ועל מסורת של נדודים של רועי צאן מצד שני. בדומה למסורות אחרות, ניתן, מנקודת מבט סביבתנית, לראות חיבורים רבים בין שנת השמיטה לבין קיימות.

שמיטה במסורת היהודית

שמיטה היא שנה בה הקרקע החקלאית איננה מעובדת, אנו מצווים לעזוב אותה במנוחה.

"וְהָיְתָה שַׁבַּת הָאָרֶץ לָכֶם לְאָכְלָה לְךָ וּלְעַבְדְּךָ וְלַאֲמָתֶךָ וְלִשְׂכִירְךָ וּלְתוֹשָׁבְךָ הַגָּרִים עִמָּךְ. וְלִבְהֶמְתְּךָ וְלַחַיָּה אֲשֶׁר בְּאַרְצֶךָ תִּהְיֶה כָל תְּבוּאָתָהּ לֶאֱכֹל" (ויקרא כה, ו - ז).

טעמי המצווה על פי המסורת היהודית הם: חיזוק הביטחון והאמונה בה', ענווה, זיכרון מעשה בראשית, שנה להתחזקות הרוח ולימוד התורה, איחוד העם וחיזוק הקשר לארצנו, ערכי שוויון וצדק חברתי ומעל הכול - ההכרה ש"לה' הארץ" והוא אדונה האמיתי ועלינו להוקיר את מתנות האדמה ולשמור עליה.

היסטוריה של השמיטה

בעבר הייתה השמיטה לא רק מצווה דתית, אלא גם בעלת היגיון חקלאי ברור. ללא שמיטה, פוריות הקרקע הייתה הולכת ונפגעת ושנת השמיטה איפשרה לקרקע להתחדש.

עם השנים, למד האדם על מחזור הזרעים, ושיטות דיון ועיבוד קרקע מודרניות, שלכאורה הפכו את רעיון השמיטה למיושן ומיותר. בחקלאות מודרנית אין צורך לתת לאדמה לנוח, שכן האדמה מנוהלת על ידי האדם.

שמיטה וקיימות

מתוך טעמים אלו ניתן קווים משיקים לקיימות. הן מנקודת דתית והן מנקודת מבט חילונית.

  • צריך לשמור על האדמה ועל הטבע
  • האדמה איננה שייכת לאדם והוא אינו המנהל הבלבדי שלה
  • שוויון בין כל האנשים
  • צרכנות נבונה (השדה הוא הפקר וכל אדם יכול לקחת את מה שהוא צריך)
  • שמיטת חובות
  • הקהילה משקיעה בנחלת הכלל היות והזמן שמשקיע הפרט בשדהו הוא אפסי
  • האדם נדרש להשקיע בלימוד תורה והתבוננות בנפלאות הבריאה במקום לעבד ולעצב את העולם ע"פ צרכיו.

בשמיטה אנו מתייחסים לסביבה בכלל ולאדמה בפרט, להיבטים כלכליים של החברה ולחברה בה אנו חיים - שוויון בין כולם.

ראו גם

בספר לטובת הכלל, משווים הכלכלן הרמן דיילי והתאולוג ג'ון קוב את היחס של האדם לטבע לאורך ההיסטוריה ובתרבויות שונות, וכיצד יש ניתוק גדל והולך בין האדם לטבע. בתרבויות שבטיות היחס היה של שייכות האדם למערכת טבעית חובקת כל גדולה ממנו. בתרבות העברית-יהודית המאוחרת יותר, יש יחס של שילוש בין ארץ (ארץ ישראל, ובמובן הכללי יותר הטבע)-אל, ועם (ישראל). אם העם מתנהג לפי הכללים שנותן לו האל הוא מקבל פרס - "גן עדן" בדמות אדמה טובה ומניבה. בהמשך טוענים דיילי וקוב כי בתרבות הנוצרית בעלת האל האוניברסלי וללא עם וארץ ספציפית, הקשר ניתק עוד יותר וגן העדן עבר להיות בעולם הבא, ואין מצוות הקשורות בארץ או במקום. בהמשך התאולוגיה הפרוטסטנטית מקדשת את החומרנות. לאחריה הקפיטליזם מתעלם מהטבע כמערכת עוטפת, טוען לבעלות האדם על הטבע, ומתייחס אליו כאל "אדמה" חסרת תפקוד או כאל חומרי גלם או "משאבי טבע" פסיביים.

קישורים חיצוניים