שעור ישן:פוליטיקה עולמית
|
תופעות מרכזיות
מלחמות, נפט, תעשיות נשק, IMF
קרן המטבע הבינלאומית (International Monetary Fund), או IMF היא מוסד פיננסי בין-לאומי.
יחד עם הבנק העולמי, היא הפכה למפקחת על המערכת הפיננסית העולמית.
היסטוריה
הקרן הוקמה ב-1947 לאחר מלחמת העולם השניה כחלק מהסכמי יער ברטון. מטרתו של הבנק העולמי היתה לשקם את אירופה מהריסות המלחמה, ואילו קרן המטבע נועדה במקור להבטיח את היציבות של מערכת המטבעות העולמית שהתבססה על הדולר האמריקני, על הצמדה לזהב ועל שערי חליפין קבועים (בניגוד למערכת הכספים העולמית דהיום שהינה בעלת שערי חליפין משתנים).
הקרן נועדה לספק הלוואת קצרות טווח למדינות הזקוקות לכך, לשם ייצוב ערכם מול הדולר. במשך השנים, ועם התפוררות הסכמי יער ברטון, שינתה הקרן את יעודה והחלה לתת הלוואות ארוכות טווח (בעיקר למדינות עניות), הן לשם "פיתוח כלכלי" והן לשם כיסוי של חובות ישנים יותר מול ממשלות או בנקים פרטיים. כאשר מדינות נמצאות בקשיים, הקרן מתפקדת כמעין כונס נכסים. היא קובעת תנאים להסדרים כספיים בין המדינה לנושים הבין לאומיים.
המדינות החברות בקרן משקיעות סכומים מסויימים בקרן המשותפת, וזו משקיעה כספים אלו כהלוואות לטובת שיפור המצב הכלכלי במדינות החלשות.
ביקורת
חלק מהמבקרים את הקרן טוענים שהבעיה עם מוסד זה שכתנאי להלוואות שהיא נותנת היא מחייבת את המדינות המקבלות לתהליכי ליברליזציה מקיפים: קיצוץ מיסים, צמצום המגזר הציבורי, הפרטת חברות ושרותים ממשלתיים, הורדת מכסי מגן ופתיחת השווקים לסחר בין לאומי. לעיתים קרובות התרופה גרועה מהמחלה והמדינות שנזקקו להלוואה נקלעות לחובות שמעיקים על הכלכלה וחונקים כל אפשרות לצמיחה.
ראו גם
</noinclude> WTO, בנק עולמי, GATT/GATS
סחר חופשי 
ריקרדו
דיויד קורטן - סחר ויתרון יחסי מול העברות הון ויתרון מוחלט 
שמיטת חובות 
משבר החוב העולמי
על תופעת משבר החוב העולמי
ריבית
נאו-קולוניאליזם
נאו-קולוניאליזם הוא כינוי לניצול של תושבי מדינות העולם העניות על ידי חברות רב לאומיות וממשלות מערביות, לדעת מתנגדי הגלובליזציה הנוכחית, זהו היבט מרכזי בתהליך הגלובליזציה.
לאחר שחינו של הקולוניאליזם הישן והטוב סר, התפתח רעיון השוק החופשי. היות והשוק מוצג נעדר הטיות ושיוויוני, יכולות מדינות המערב העשירות לסחור עם מדינות העולם השלישי לכאורה באופן ניטראלי ושיוויוני. אך לאמיתו של דבר חוקי הסחר הבין לאומי מאפשרים למדינות העשירות לעשוק את המדינות העניות: תאגידים רב לאומיים מקבלים זיכיונות על אוצרות הטבע, מנצלות את כוח האדם הזול במדינות אלו, ומטמינות פסולת רעילה שלא ניתן לטפל בה במדינות המערב הנאורות.
כך יוצא שללא הפעלת הכוח הגלוייה ושלטון הכיבוש הקולוניאלי מצליחות המדינות העשירות להמשיך בתהליך העתיק של גזל משאבי הטבע והאנוש מהעולם השלישי. תהליך זה נקרא נאו-קולוניאליזם או פוסט-קולוניאליזם.
