פתיחת התפריט הראשי

אקו-ויקי β

פול סמואלסון

פול אנתוני סמואלסון (באנגלית: Paul Anthony Samuelson; ‏15 במאי 1915 - 13 בדצמבר 2009) היה כלכלן יהודי אמריקאי. הוא היה האמריקאי הראשון שזה בפרס נובל בכלכלה בשנת 1970. בין היתר צוין בשל תרומתו לאנליזה המדעית של התאוריה הכלכלית. ההיסטוריון הכלכלי Randall E. Parker כינה את סמואלסון "אבי הכלכלה המודרנית", הניו יורק טיימס כינה אותו "הכלכלה הקדמי הבולט ביותר של המאה ה-20". הוא תרם רבות להפצה של הרעיונות של הזרם הנאו-קלאסי בכלכלה בזכות ספרו "תורת הכלכלה" שיצא לראשונה בשנת 1947.

סמואלסון נחשב לאחד הכלכלנים המשפיעים ביותר של סוף המאה ה-20. בשנת 1996 הוא קיבל את המדליה הלאומית למדע מביל קלינטון שציין אותו על תרומותיו היסודיות למדע הכלכלה במשך 60 שנה.

סמואלסון הגיש את עבודת הדוקטורט שלו באוניברסיטת הארווארד בשנת 1941.

בשנת 1947 פרסם סמואלסון את הספר יסודות של אנליזה כלכלית (Foundations of Economic Analysis) שתרם בצורה ניכרת ליסודות המתמטיים של התאוריה הנאו-קלאסית בכלכלה. הספר מבוסס על עבודת הדוקטורט של סמואלסון. הספר מנסה לתאר מבנה מתמטי נפוץ שנמצא בענפים רבים בכלכלה באמצעות שני עקרונות בסיסיים - התנהגות מיקסום של סוכנים (לדוגמה מיקסום של רווחה על ידי צרכנים, מיקסום של רווח על ידי חברות) ויציבות של שיווי משקל במערכות כלכליות (כמו שווקים מסוימים כמו שוק הגרביים או הכלכלה כולה). הספר ידוע גם בזכות הניסוח וההצהרה על מתודות של "סטטיסטיקה השוואתית" לשם חישוב כיצד שינוי בפרמטר אחד (לדוגמה שינו בשיעור מס מסויים) משפיע על המערכת הכלכלית. אחד התובנות המרכזיות של הספר על סטטיסטיקה השוואתית נקראת correspondence principle ומצהירה כי היציבות של שיווי המשקל פירושה קיום של תחזיות ניתנות לבחינה על שינוי בשיווי המשקל כאשר הפרמטרים משתנים.

בשנת 1948 פרסם סמואלסון את הספר "תורת הכלכלה" (Economics: An Introductory Analysis), שהפך לספר לימוד פופולרי מאוד. בספר הציג את הרחבתו לכלכלה הקיינסיאנית, על פי שיטת הכלכלה הנאו-קלאסית. הספר משמש עד היום כאחד מספרי הלימוד הבסיסים המקובלים באוניברסיטאות בחוגים לכלכלה, יצאו לו 19 מהדורות, ב-40 שפות והוא נמכר ב-40 מיליון עותקים. זהו אחד הספרים המשפיעים ביותר בעולם האקדמי הכלכלי ובו ניכרת תרומתו של סמואלסון הן כחוקר והן כמורה. מאז 1985 סמואלסון פרסם את הספר יחד עם ויליאם נורדהאוס, מאוניברסיטת ייל.

סמואלסון הוא הכלכלן הראשון שפיתח את התאוריה של מוצרים ציבוריים. במסגרת מאמר שלו משנת 1954 "התאוריה הטהורה של הוצאה ציבורית" (The Pure Theory of Public Expenditure) הוא מגדיר מוצר ציבורי, או כמו שהוא מגדיר אותו במאמר "מוצר צריכה ציבורית". למרות שכבר כלכלנים כמו אדם סמית התייחסו לבעיות של השוק לספק או לשמור על מוצרים ציבוריים, סמואלסון היה הראשון שהגדיר את התנאים הפורמליים לקיום של מוצר ציבורי - שילוב התכונות של מוצר לא-יריבי עם מוצר לא בלבדי.

ב-1960 ניסחו פול סמואלסון ורוברט סולו מחדש את עקומת פיליפס על ידי החלפת השינוי בשכר בשיעור האינפלציה.

לפי ג'יימס טובין, אחד הכלכלנים הנערצים על סמואלסון, התרומה הגדולה של סמואלסון לתחום המאקרו-כלכלה היא הסינתזה הנאו-קלאסית. לפי סטנלי פישר, הסינתזה טוענת כי בסיוע מדיניות פיסקלית ומוניטרית טובה ניתן לשמור על הכלכלה בתעסוקה כמעט מלאה. בתנאים אלה, כל השיטות הנאו-קלאסיות, כמו למשל, מדיניות הקצאה אופטימלית, ממשיכות לשמש קווים מנחים תקפים לקביעת מדיניות. [1]

סמואלסון עסק בתחומים רבים ובין היתר:

  • כלכלת רווחה – שם יצר את תנאי סמואלסון-מישי (קריטריון החלטה האם פעולה תשפר את הרווחה)
  • כלכלה ציבורית – שם ידועה במיוחד עבודתו לגבי קביעת ההקצאה האופטימלית של משאבים כאשר יש גם מוצרים ציבוריים וגם מוצרים פרטיים - תנאי סמואלסון.
  • כלכלה בינלאומית – בתחום זה השפיע סמואלסון על פיתוח שני מודלים חשובים של סחר בינלאומי: אפקט בלסה-סמואלסון ומודל הקשר-אולין.
  • מקרו-כלכלה – שם תרם למודל הדורות החופפים כדרך לניתוח התנהגות של סוכנים כלכליים במרוצת תקופות זמן רבות.
  • מיקרו-כלכלה - תאוריית הצרכן – שם פעל כחלוץ בתחום תאוריית ההעדפות הנגלית, תאוריה שטוענת שאפשר לאתר את האופציה הטובה ביותר וכך להגדיר פונקציות תועלת של הצרכן, על ידי התבוננות על התנהגות הצרכן. התאוריה מניחה קיום של "פונקציית תועלת" של הצרכן בין מוצרים שונים, וכי ניתן לגלות את הפונקציה הזאת על ידי התבוננות בהתנהגות הצרכן. זאת במקום להניח כי קיימת פונקציה תועלת ידוע מראש או סדר כלשהו בין המוצרים, סמואלסון הניח כי ניתן למצוא את העדפות על פי בחירות הצרכנים.

תוכן

ביקורת

בספר הפרכת הכלכלה הכלכלן האוסטרלי סטיב קין מבקר בחריפות את תאוריית ההעדפות הנגלית. הוא מצביע על כך שבעוד התאוריה הזו יכולה לעבוד עבור שני מוצרים (כאשר היא מוצגת לסטודנטים היא תמיד מוצגת באופן כזה) היא מתפקדת פחות ופחות טוב כאשר יש כמות המוצרים מהם ניתן לבחור עולה. בהשוואה בין סלים שונים שבכל אחד מהם צריך להחליט אם לקנות או לא לקנות פריט אחד בלבד מתוך 100 סוגי מוצרים בחנות התאוריה נקלעת לבעיה מתמטית שהופכת את החישובים שצרכנים כביכול עושים לבלתי אפשרית מבחינה מתמטית - אין מספיק זמן אפילו למחשבים חזקים מאוד, לפתור בעיה כזו בזמן הגיוני, גם לא בזמן של מיליארדי שנות חישובים. לא כל שכן בעיות יומיומיות יותר כמו לבחור סל קניות מתוך עשרות אלפי פריטים שנמצאים בסופר.

הנחות אחרות של סמואלסון המסתמכות על יכולות ביצוע מיקסום (גם בתנאי חישוב קשים), רציונליות, מידע מלא, טעמים אוטונומיים של הצרכנים, שיווי משקל יציב ועוד הנחות נוספות - הנחות אלה נתקפו במהלך השנים על ידי כלכלנים מזרמים שונים בעיקר מתחום של מערכות מורכבות, כלכלה התנהגותית וכלכלה אקולוגית.

בסוף שנות ה-90 ניסו כלכלנים מהרווארד בהשראת חברות מוול-סטריט לטעון כי ספר הלימוד של סמואלסון אינו רלוונטי יותר וכי הוא יותר מידי קיינסיאני. המחלוקת הייתה בנושא של עקומת פיליפס- הטענה הייתה כי הכלכלה האמריקאית פורחת בניגוד לתזות מוקדמות יותר של עקומת פיליפס - אבטלה נמוכה יכולה להתקיים יחד עם המשך צמיחה ואינפלציה נמוכה לאורך זמן, בגלל המהפכה הטכנולוגית. וטענה נוספת היא ושכל זה יכול להתבצע רק בשוק חופשי לחלוטין עם 'עזרה-מייצבת' במדיניות המוניטרית ללא מעורבות נוספת של המדינה. עם זאת נראה שסמואלסון בעצמו הלך לכיוון שנוטה יותר לעקרון אי ההתערבות עם השנים. כמו כן לא ברור היה אם מדובר במגמה חדשה או בשינוי זמני בלבד. ‏[1]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים