צפיפות אוכלוסין

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

צפיפות אוכלוסין (באנגלית: Population density) או צפיפות אוכלוסייה הוא מונח בתחום הדמוגרפיה, המציין את יחס האוכלוסייה לשטח עבור מרחב גאוגרפי כלשהו (בדרך כלל מדינה או עיר). היחס נמדד לרוב במספר תושבים לקמ"ר (קילומטר רבוע), מספר אנשים לדונם (1,000 מטרים רבועים, אלפית של קמ"ר), או מ"ר לתושב.

צפיפות האוכלוסין של אוכלוסיית העולם של המין האנושי עמדה בשנת 2012 על 52 אנשים לקמ"ר רבוע בממוצע, כאשר מחלקים את סך אוכלוסיית העולם בסך השטח היבשתי (כולל מדבריות, ערבות טונדרה וכו'), לא כולל יבשת אנטארקטיקה. אם נחלק את סך אוכלוסיית העולם בסך שטחו של הכדור, כולל האוקיינוסים, נגיע לצפיפות של 14 אנשים לקמ"ר.

צפיפות האוכלוסייה ממשיכה לעלות, ככל שנמשך גידול אוכלוסיית בני האדם. אם קצב גידול האוכלוסין ישר קבוע בגודל של 1.1% לשנה (כפי שהוא היה בשנת 2010), נגיע לכך שצפיפות האוכלוסין בעוד 1300 שנה תהיה 10 אנשים למטר רבוע, כולל כל השטחים באוקיינוס. אם הגידול ימשך עוד, נגיע לגבולות עוד פחות הגיוניים כמו כמות אנשים שתהיה בגול מאסת כדור הארץ, מאסת השמש ואף מאסת היקום (בתוך כ-11 אלף שנה).

שיטות למדידת צפיפות אוכלוסין

  • צפיפות אוכלוסין אריתמטית (Arithmetic density - גודל האוכלוסייה חלקי השטח) היא השיטה הנפוצה ביותר לשם מדידת צפיפות אוכלוסין, אבל משתמשים גם בשיטות אחרות כדי לספק מדד מדוייק יותר של הצפיפות באיזור מסויים.
  • צפיפות אוכלוסין פיזיולוגית - הגודל הכולל של האוכלוסייה חלקי השטח שניתן לעבד אותו לצורכי חקלאות. (לדוגמה לא כוללים שטחי מדבריות, טונדרה קפואה ועוד).
  • צפיפות חקלאית Agricultural density - סך האוכלוסייה באיזור חקלאי נתון, חלקי השטח שניתן לעבד אותו.
  • צפיפות דיור (Residential density) - סך האוכלוסייה שגרה באיזור עירוני חלקי השטח של שטחי המגורים.
  • צפיפות עירונית - מספר האנשים שמאכלסים איזור עירוני מסויים חלקי השטח של אותו איזור.

המונח אופטימום אקולוגי Ecological optimum - מציין את צפיפות האוכלוסייה שניתן לקיים תוך שימוש במשאבים טבעיים.

צפיפות אוכלוסין במדינות שונות

המדינות הצפופת ביותר

כאשר מסתכלים על מדינות כולל ערי מדינה, המדינות בעלות צפיפות האוכלוסין הגבוהות ביותר בעולם הן: סינגפור (7,301 אנשים לקמ"ר), הונג-קונג (6,396), גיברלטר, מדינת הוותיקן, בחריין (2,130), מלטה (1,510), האיים המלדיביים (1,269), ברמודה (1,227) בנגלדש (1,155), טאיוואן (652), מאוריציוס (620), לבנון (595), דרום קוריאה (517), רואנדה (470), הולנד (417) .[1] מתוך רשימה זו יש לשים לב כי בערים יש בדרך כלל צפיפות אוכלוסין גבוהה בהרבה יחסית למדינות שלמות. סינגפור והונג-קונג הן ערי מדינה שתלויות בייבוא מזון ומהוות "נקזי זרם" של פעילות כלכלית ומשתמשות גם בשירותים אקולוגיים של איזורים שנמצאים מחוץ לגבול המדיני שלהם, פירוש הדבר השוואת תפוחים לאגסים - קשה להסיק משהו לגבי מדינות אלה לגבי פעילות של מדינה נורמלית שצריכה גם שטחי חקלאות , שטחים לחלול מי-גשם, שטחים להקמת תשתיות מסוכנות או מזהמות או שטחים לאימוני צבא.

רשימה שלא כוללת מדינות עם שטח זעיר, אלא רק מדינות או טריטוריות עם לפחות 2000 קילומטרים רבועים, מראה רשימה מעט שונה - בנגלדש (1,155 אנשים לקמ"ר), הרשות הפלסטינית (800), טאיוואן (652), מאוריציוס (620), לבנון (595), דרום קוריאה (517), רואנדה (470), הולנד (417), אהיטי (415), הודו (409) וישראל (408). [2]

המדינות המאוכלסות ביותר

להלן צפיפות האוכלוסין הממוצעת ב-18 המדינות המאוכלסות ביותר בעולם, שבהן גרים כ-5 מיליארד בני אדם, כ-70% מסך אוכלוסיית העולם, נכון לשנת 2016:

מדינה שטח (קמ"ר) אוכלוסין צפיפות אוכלוסין (בני אדם לקמ"ר)
סין 9,640,821 1,366,056,160 141.7
הודו 3,287,240 1,247,725,663 379.57
ארצות הברית 9,826,675 318,531,011 32.41
אינדונזיה 513,120 237,828,271 128
ברזיל 8,515,767 202,971,914 23.83
פקיסטן 803,940 187,239,672 232.9
ניגריה 923,768 178,517,000 193
בנגלדש 143,998 156,765,482 1,088.66
רוסיה 17,075,400 143,700,000 8.42
יפן 377,915 127,100,000 336
מקסיקו 1,967,138 119,713,203 61
הפיליפינים 300,000 100,063,920 333.55
ויאטנם 331,212 88,780,000 268
אתיופיה 1,063,652 87,952,991 83
מצרים 1,002,450 86,944,530 86.73
גרמניה 357,123 80,716,000 226
איראן 1,648,195 77,731,000 48
טורקיה 783,562 76,667,864 100

לשם השוואה - נכון לשנת 2016, אוכלוסיית ישראל, לא כולל פלסטינים מונה מעל 8.5 מיליון תושבים, שחיים בשטח של 22 אלף קמ"ר. פירוש הדבר שצפיפות אוכלוסין בישראל, עומדת על 388 בני אדם לקילומטר רבוע.

גם בתוך המדינות יש לפעמים הבדלים גדולים בצפיפות האוכלוסין בין איזורים שונים. לדוגמה חלק גדול משימושי הקרקע בשטחה של סין הוא מדבריות או שטחי חקלאות, ואילו ערי החוף מאוכלסות בצורה צפופה בהרבה. חלק גדול משטחה של ברזיל מכוסה ביערות, ושטחים גדולים משטחה של מצרים ואיראן מכוסים במדבריות. מכאן שצפיפות האוכלוסין הפיזיולוגית שלהן תהיה גבוהה בהרבה.

צפיפות פיזיולוגית

צפיפות האוכלוסין הפיזיולוגית היא כמות האוכלוסייה ביחס לשטח החקלאי במדינה שינתן לעבד. מדד זה מהווה איזו אינדיקציה לגבי כמה מהשטח של המדינה הוא באמת ניתן ליישוב, מה איכות החיים במדינה, כמה עוד האוכלוסייה יכולה לגדול, ועל מה הכלכלה שלה יכולה להסתמך. לדוגמה לרוסיה יש שטחים נרחבים ריקים וכך גם לסעודיה אבל אלו איזורים קרים או חמים מידי לחקלאות וקשה גם להתיישב בהם בגלל אקלים לא נוח.

אם מסתכלים על מדינות שאינן עיר-מדינה המדינות בעלות צפיפות פיזיולוגית מעל ישראל כוללות את ג'יבוטי (51,861), כווית ( 15,603), פורטו-ריקו (11,952), עומאן (11,780), פולינזיה הצרפתית (9,863), סהרה המערבית (6,780), איחוד האמירויות (6,404), איי הבהמס (5,167), איסלנד (4,229), קלדוניה החדשה (3,645), בורניי, איי-שלמה, דרום קוריאה (2,988), טאיוואן, ויפן (2,900). מצרים בשנת 2005 הייתה בעלת צפיפות פיזיולוגית של 2,600 תושבים לקמ"ר מעובד - פחות מזו של ישראל ב-2016. [3]

חלק מהמדינות בעלות צפיפות אוכלוסין גבוהה כמו בנגלדש, הודו ורואנדה הן בעלות צפיפות פיזיולוגית נמוכה יותר ביחס למדינות אחרות בגלל שיש להן שפע של מים ושטחי חקלאות נרחבים - מעל 45% משטח המדינה בהודו ורואנדה ומעל 55% בבנגלדש. באופן אבסורדי פירוש הדבר הוא שבטחון המזון או החוסן במדינות אלה ביחס לבעיות בחקלאות הוא קטן יותר יחסית למדינות אחרות - מדינות אלה מסתמכות בעיקר על חקלאות קיום כדי להזין את האוכלוסייה וכל בעיה בחקלאות המקומית (כמו סופה, מגפה, מלחמה) פירושה אובדן כמות גדולה של מזון ויחד איתו גם אובדן פרנסה שמקשה על יבוא מזון לאיזון המזון שאבד.כמו כן חלק גדול מהמדינה הוא בר-עיבוד בגלל צפיפות האוכלוסין הגבוהה והעוני במדינה שמעודדים עניים רבים במדינה לעבד חלקות קטנות ובכך להגדיל את כמות המזון. לעומת זאת מדינות עשירות וקטנות כמו הונג-קונג או כווית יכולות לייבא מזון ממדינות שונות ברחבי העולם.

צפיפות אוכלוסין בישראל

נכון לשנת 2016, אוכלוסיית ישראל, לא כולל פלסטינים מונה מעל 8.5 מיליון תושבים, שחיים בשטח של 22 אלף קמ"ר. פירוש הדבר שצפיפות אוכלוסין בישראל, עומדת על 388 בני אדם לקמ"ר (קילומטר רבוע).[4] נתון זה מצטרף לגידול אוכלוסיית ישראל שנחשב גבוה יחסית למדינות מערביות.

לפי הערכה נכון לשנת 2014 גרים בשטחי יהודה, שומרון ורצועת עזה כ-4.5 מיליון בני אדם, בשטח של 6,000 קמ"ר כך שהצפיפות הממוצעת בשטחים אלה הוא 756 בני אדם לקמ"ר, כלומר כמעט פי 2 יחסית לצפיפות בשטחי מדינת ישראל.[5]

נכון לשנת 2016, מדינת ישראל היא המדינה ה-34 בצפיפותה בעולם. אך רוב המדינות הצפופות מישראל הן ערי-מדינה, שעליהן חלים בדרך כלל חוקים אחרים בנוגע לאקולוגיה וכלכלה. המדינות הצפופות שיש להן שטח גדול מ-2,000 קמ"ר, כוללות את: בנגלדש (1,117 תושבים לקמ"ר), שטחי הרשות הפלסטינית (756 תושבים לקמ"ר), טאיוואן (647 תושבים לקמ"ר), מאוריציוס (618 תושבים לקמ"ר), דרום קוריאה (507 תושבים לקמ"ר), לבנון (487 תושבים לקמ"ר), רואנדה (445 תושבים לקמ"ר), איי קומורו (422 תושבים לקמ"ר), הולנד (408 תושבים לקמ"ר), האיטי (403 תושבים לקמ"ר), הודו (394 תושבים לקמ"ר) ופורטו ריקו (392 תושבים לקמ"ר).[6] לפי מדידה זו ישראל נמצאת במקום ה-13 בצפיפות בין מדינות שאינן עיר-מדינה.

שני שליש משטחה של ישראל הוא איזור מדברי, דל בגשמים שאינו נוח במיוחד להתיישבות של בני אדם או לחקלאות. בשטחים מצפון לנגב צפיפות האוכלוסין של מדינת ישראל היא גבוהה בהרבה. זאת בהשוואה לדוגמה להודו, או להולנד שרוב שטחן הוא איזורים פוריים מרובי גשמים.

בשל חלקו הגדול של המדבר משטחה, ובשל תהליכי פרבור והיבטים נוספים, אחוז השטח שניתן לבצע בו עיבוד חקלאי בישראל עומד על 15.5% משטח המדינה. מסיבה זו, צפיפות האוכלוסין הפיזיולוגית של ישראל היא גבוהה בהרבה יחסית לצפיפות האוכלוסין שלה. בשנת 2005 אוכלוסיית ישראל הייתה 6.5 מיליון איש והשטח החקלאי שלה עמד על כ-3,000 קמ"ר, ולכן צפיפות האוכלוסין הפיזיולוגית הייתה 2,147 אנשים לקמ"ר בר עיבוד - יותר מפי 5 יחסית לצפיפות האריתמטית. עד שנת 2016 גדלה האוכלוסייה למעל 8.5 מיליון תושבים, בהנחה שהשטח החקלאי לא הצטמצם הצפיפות הפיזיולוגית עלתה ל-2,728 תושבים. בשנת 2005 ישראל הייתה במקום ה-48 מבין מדינות העולם מבחינת צפיפות אנשים פיזיולוגית (כלומר שלושה-רבעים מתוך מדינות העולם הן בעלות צפיפות פיזיולוגית נמוכה מזו של ישראל), נכון לשנת 2016 ישראל טיפסה למקום ה-36 לפי השוואה לנתוני 2005 ביחס לשאר המדינות.

אף שישראל היא אחת המדינות הצפופות ביותר בעולם המערבי, היא מבצעת תכנון מוטה רכב פרטי והשימוש בה בתחבורה ציבורית ובתחבורת אופניים נמוך בהרבה יחסי למדינות צפופות אחרות בין אם מדינות מערביות כמו הולנד, בלגיה, יפן, דרום קוריאה ובין אם במדינות עניות כמו הודו, או בנגלדש. היבט זה גורר השקעה גדולה של תשתית עירונית ושל משאבים אחרים בחניה כבישים מחלפים ותשתיות אחרות למכוניות, וגורם לפקקי תנועה, מחסור בחניה וכן להרגשה צפופה במרחב העירוני, אף שערים רבות בישראל אינן צפופות במונחים של אנשים לדונם. הרגשת הצפיפות תורמת גם לבניית מגדלים מגורים שתורמים גם הם ליוקר המחייה ולבעיות נוספות כמו עומסי תחבורה.

ראו גם

קישורים חיצוניים

צפיפות אוכלוסין בישראל
אוכלוסין

מושגים: אוכלוסיית העולם - צפיפות אוכלוסין - צפיפות אוכלוסין פיזיולוגית - גידול אוכלוסין - מעבר דמוגרפי - גידול מעריכי - כושר נשיאה - המהפכה החקלאית - המהפכה הירוקה - ביטחון תזונתי - I=PAT - טביעת רגל אקולוגית - פיצוץ אוכלוסין - אסון מלתוסיאני - שיא תפוקת הנפט - ייצוב אוכלוסין - כלכלת מצב יציב

אוכלוסיית העולם

סרטים וספרים: פצצת האוכלוסין - גבולות לצמיחה - התמוטטות - כלכלת מצב יציב - אריתמטיקה, אוכלוסייה ואנרגיה - תכנית ב'

גידול אוכלוסייה בישראל: אוכלוסיית ישראל - גידול אוכלוסיית ישראל - פריון הילודה בישראל - והארץ מלאה - הסיבות לעליית מחירי הדיור בישראל - פקקי תנועה בישראל - משק המים בישראל -הפורום לאוכלוסייה, סביבה וחברה