אנרכו-פרימיטיביזם

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אנרכו-פרימיטיביזם (באנגלית: Anarcho-primitivism) הוא זרם באנרכיזם המבקר את מקורות והתפתחות הציביליזציה. פרימיטיביסטים טוענים שהמעבר מצייד וליקוט לחקלאות מסורתית גרם להיווצרות המעמדות, לכפייה ולניכור. הם תומכים בחזרה לצורת החיים שלפני הקמת הציביליזציה על ידי ביטול התעשייה, ביטול חלוקת העבודה וההתמקצעות, ונטישת הטכנולוגיה. עם זאת, ישנו מספר רב של זרמים פרימיטיביסטים שאינם אנרכיסטים, ולא כל האנרכו-פרימיטיביסטים מצביעים על אותה התופעה כמקור הבעיות של התרבות המודרנית. חלקם, כמו טד קצ'ינסקי, רואים רק את המהפכה התעשייתית כבעיה, אחרים מצביעים על פיתוחים שונים בהיסטוריה כגון הדתות המונותאיסטיות, המצאת הדפוס, הפטריארכיה, השימוש בכלי ברזל ועוד.

האנרכו-פרימיטיביסטים מהווים מיעוט בקרב הזרמים האנרכיסטים המסורתיים, אשר דוחים ביקורת שכזו על הציביליזציה, בעוד אחרים מאמצים אותה אך אינם מגדירים את עצמם כפרימיטיביסטים. אנרכו-פרימיטיביסטים ייחודיים בדגש שהם שמים על הפרקסיס שבהשגת מצב פראי (שחרור מ;ביות). חלקם גם ייתמכו בחזרה מוחלטת לטבע, בו ביגוד הוא אפשרות בלבד.

אמונות ועקרונות

האנרכו-פרימיטיביסטים מצביעים על כך שלפני המצאת החקלאות, בני האדם חיו בשבטים קטנים ונודדים שהיו שוויוניים יותר מבחינה חברתית, פוליטית וכלכלית. לטענתם שבטים אלו אלו חיו ללא היררכיה, הם נראים לעתים כתקדימים לאנרכיזם.

בנוסף, הם מחזיקים בדעה שכתוצאה מהחקלאות, חברות נעשו מחויבות להתקדמות טכנולוגית ומבני כוח מופשטים שקמו עקב חלוקת העבודה ויצירת היררכיה. כמו כן, הם טוענים שחקלאות וביות של צמחים ובעלי חיים מובילים ליצירתו של רכוש פרטי ולהרס הסביבה הטבעית.

הפרימיטיביסטים חלוקים בדעתם על רמת עיבוד האדמה שתהיה בחברה אנרכיסטית, כאשר חלקם מציעים שיטות של פרמקלצ'ר וחזרה לקיום פרה-תעשייתי, בעוד אחרים תומכים בחזרה מוחלטת לסגנון חיים של ציידים-לקטים.

מקורות

למרות דחייתם את המדע, הפרימיטיביסטים מסתמכים לעתים קרובות על אנתרופולוגיה תרבותית ועל ארכאולוגיה. ב-50 שנה האחרונות, חברות שבעבר נחשבו לברבריות, הוערכו מחדש על ידי אקדמאים, אשר רבים מהם מחזיקים כעת בדעה שבני האדם הקדמונים חיו בשלום ושגשוג יחסי. לדוגמה, פרנק הול, מומחה לחקלאות קדמונית וקנט פלאנרי, מומחה לתרבות מסואמריקאית, ציינו ש"אין קבוצה על כדור הארץ שנהנתה מיותר זמן לפנאי מאשר הציידים-מלקטים. את זמן זה בילו בעיקר במשחק, שיחה והרגעות".

אקדמאים אחרים תארו את השיטה הכלכלית של חברות פרימיטיביות ככלכלת מתנות בה העריכו את הסחורה על פי מידת השימושיות שלה ועל פי יופיה ולא על פי עלות. סחורות הוחלפו על בסיס צורך, ולא על בסיס הערך שלהן בשוק. הסחורה חולקה בחברה ללא התייחסות לעבודה שהשקיעו בה חבריה. העבודה התבצעה ללא הרעיון של שכר או רווח אישי, ולמעשה ללא המושג "עבודה" בכלל.

ביקורת

חוקרים מודרניים בתחום האנתרופולוגיה והארכיאולוגיה אכן מאמינים כי ציידים לקטים חיו חיים שהיו קלים יותר יחסית לחייהם של רוב החקלאים וחלק גדול מהאנשים אחרי המהפכה התעשייתית. לדוגמה בהיבטים של בריאות משופרת, פחות שעות עבודה, תזונה מגוונת יותר, חיים שבטיים פחות מתוחים ועוד. עם זאת חיים אלה אינם אידיליה. בשבטים וחבורות רבות יש ראש שבט או הנהגה,[1] וגם אם יש קבלת החלטות בקונצנזוס עדיין יכולות להיות היררכיות.

חבורות ושבטים שונים יכולים להלחם זה בזה עד כדי מלחמות שמד.[2] דבר נפוץ הוא שבני חבורה אחת הורגים את הגברים של חבורה אחרת, ולוקחים את שטחי המחייה ואת בנות החבורה לנשותיהם.[1] ייתכן שמידת האלימות גדלה אחרי המהפכה החקלאית, אבל ברור שהיתה אלימות, כולל מלחמות שמד, גם בזמן התקופה של ציידים לקטים. באופן דומה, בני אדם ממין האדם הנבון, הכחידו על ידי מאבק ישיר או על ידי דחיקה מיני אדם אחרים כמו האדם הנאנדרטלי והביאו להכחדתם.

קיימות גם ראיות לכך שהכחדה המונית התרחשה עם הגעת האדם לאוסטרליה ולאמריקה, כאשר בני האדם עדיין היו חברות של ציידים-לקטים (ראו קיצור תולדות האנושות). בספר התמוטטות מתוארים מספר מקרים של חברות של ציידים-לקטים שנכחדו עקב שינויים סביבתיים וכן מקרים של מריבות והשמדות עם בין שבטים שונים. לדוגמה שבטי ציידים לקטים שחיו בגרינלנד וסביבתה, אם כי אלו חיו בתאני אקלים קשים מאוד).

היבט אחר הוא ששטח אדמה מסויים יכול לתמוך בכמות גבוהה יותר של בני אדם כאשר הם משתמשים בחקלאות בהשוואה לצייד וליקוט.[1] פירוש דבר זה הוא שאנרכו-פרימיטיביזם יכול לתמוך בכמות קטנה בהרבה של אוכלוסייה. דבר זה אינו מכשלה מוסרית בלבד אלא גם מכשול אבולוציוני החקלאות היא סוג של "מלכודת דבש" או נעילה טכנולוגית או נעילה טכנו-מוסדית. היבט אחד של נעילה כזו היא שגם חברות שחוות סבל רב יותר בחקלאות נדיר שהן עוברות חזרה לצייד-וליקוט בגלל השפעת הדבר על כמות האוכלוסייה שהן יכולות לתמוך בה. היבט אחר הוא שחברות כאלה הן לרוב חלשות יותר מול מתקפה של חברות חקלאיות - אלו הן בדרך כלל מסגרות גדולות יותר ופעמים רבות היה להן מעמד לוחמים מאומן ומבנה היררכי, כך שהן הרגו, השמידו ודחקו חברות של ציידים לקטים לכיוון של שטחים פחות אטרקטיביים מבחינת ייצור ראשוני והתאמה לחקלאות כמו מדבריות, יערות עד, מישורי טונדרה וקרח וכו'.[1]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים