ג'וזף שטיגליץ

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
(הופנה מהדף ג'וזף י. שטיגליץ)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
שטיגליץ בכנס הפורום הכלכלי הבינלאומי בדבוס שווייץ, בשנת 2009.

ג'וזף שטיגליץ, (Joseph Eugene "Joe" Stiglitz; נולד ב-9 בפברואר 1943) הוא כלכלן יליד ארצות הברית וחתן פרס "נובל לכלכלה" לשנת 2001. שטיגליץ, מן הכלכלנים הידועים של זמננו, פרסם נוסף למחקרים כלכליים גם מספר ספרים שכוונו לקהל הרחב. הוא ידוע במיוחד בזכות ביקורתו על הגלובליזציה ועל מוסדות בינלאומיים כמו קרן המטבע הבינלאומית, ביקורת אותה השמיע בעודו מחזיק בעמדת סגן נשיא בכיר וכלכלן ראשי בבנק העולמי.

ביוגרפיה

שטיגליץ נולד בעיר גארי שבמדינת אינדיאנה שבארצות הברית, בן לזוג יהודים בשם שרלוט ונתניאל שטיגליץ. בין השנים 1960 ו-1964 למד במכללת אמרהסט ואחרי כן במכון לטכנולוגיה של מסצ'וסטס (MIT). אחר–כך המשיך, בזכות "מלגת פולברייט" בלימודיו באוניברסיטת שיקגו. אחרי השלמת לימודיו הרצה ב-MIT ובאוניברסיטת ייל. כיום שטיגליץ הוא פרופסור באוניברסיטת קולומביה ועורך במשותף של המגזין The Economists' Voice.

שטיגליץ נישא שלוש פעמים, האחרונה שבהן בשנת 2004.

פעילותו

נוסף לכהונותיו האקדמיות שימש שטיגליץ במהלך השנים גם יועץ למדיניות כלכלית עבור ממשל ביל קלינטון בין השנים 1995-1997 וכן שימש סגן נשיא בכיר וכלכלן ראשי בבנק העולמי בין השנים 1997-2000. אחרי המחאות החריפות כנגד ארגונים כלכליים בינלאומיים, ובמיוחד אחרי מפגש ארגון הסחר העולמי בסיאטל (ארצות-הברית) בשנת 1999 נדחף שטיגליץ לעזוב את כהונתו בבנק העולמי על ידי סגן שר האוצר האמריקני לורנס סמרס.

אחרי פרישתו מן הבנק ייסד שטיגליץ את ה"יוזמה לדיאלוג מדיניות" (IPD) שמטרתה לסייע למדינות מתפתחות לבחון חלופות מדיניות ולאפשר השתתפות אזרחים רחבה יותר בקביעת מדיניות כלכלית.

מחקרים

מחקרו העיקרי של שטיגליץ נגע ל"מיסוך", טכניקה המשמשת סוכן כלכלי אחד כדי לשאוב מידע פרטי מסוכן אחר. על תרומתו זו לתאוריה של מידע אסימטרי זכה שטיגליץ לפרס נובל לכלכלה, ביחד עם ג'ורג' א. אקרלוף וא. מייקל ספנס.

שטיגליץ פרסם מספר ספרים שכוונו לקהל הרחב כמו "סוציאליזם לאן", ספר המספק מבוא לתאוריות שמאחרי הכישלון הכלכלי במזרח אירופה ותפקיד המידע הלא שלם בשווקים. בשנת 2002 פרסם את "גלובליזציה ואי-נחת" בו טען כי קרן המטבע הבינלאומית מציבה את עניינה של "בעלת המניות העיקרית" בה, ארצות הברית, מעל זה של המדיניות העניות שלהן יועדה לעזור. בשנת 2003 פרסם ספר בשם "שנות התשעים העליזות", ניתוח של עלייתה ונפילתה של הבורסה בשנות התשעים.

השלכות כלכליות של אי שוויון

שטיגליץ עוסק בשנים האחרונות בהשפעות של אי שוויון כלכלי על התפקוד הכלכלי. לקראת צאת ספרו שיקרא ""מחיר האי-שוויון" פרסם מאמר שדן במספר השלכות של עליה באי השוויון:[1]

  • אי שוויון גדל גורם לשינוי דפוסי הצריכה היות ועשירים נוטים לצרוך אחוז נמוך יותר מהכנסתם ולחסוך יותר.
  • אי השוויון הגדל מאפשר לעשירים יותר להתבסס על רנטה כעל מנגנון להגביר עוד יותר את אי השוויון ולצבור "רווח עודף" (רווח גדול בהרבה יחסית לרווח שהיו מקבלים בשוק תחרותי. רנטה כוללת דברים כמו מונופולים, אוליגופולים, קבלת זיכיונות ממשלתיים, מיסוי מועדף וגישה מועדפת למימון.
  • אי שוויון גדל גורם לשחיקה של הון חברתי כולל שחיקה של הוגנות. דבר זה גורם לעובדים לתחושת מרמור ולכן פוגע במוטיבציה שלהם לעבוד.
  • אי השוויון פוגע בהיבט אחר של הון חברתי והוא מידת האמון הקיימת בתוך החברה. דבר זה גורם לכך שיותר חוזים מופרים וננקטים צעדים יקרים יותר לאכיפת חוזים - הדבר מוביל לעלייה של עלויות עסקה ופוגע בכלל המשק.

ספרים

שניים מספריו של שטיגליץ תורגמו לעברית:

  • אי נחת בגלובליזציה, תירגמה מאנגלית: רחל אהרוני, הוצאת הקיבוץ המאוחד, תל אביב, תשס"ה 2005. ‬ ‬
  • לתקן את הגלובליזציה, תירגמה מאנגלית: שונמית ליפשיץ. הוצאת אריה ניר, 2008.

ספרו שיצא בשנת 2012 נקרא "מחיר האי-שוויון", ועוסק בהשלכות מאקרו-כלכליות של השוויון.[2]

קישורים חיצוניים