ג'וליאן סיימון
ג'וליאן סיימון (באנגלית: Julian Lincoln Simon) היה פרופסור לכלכלה ומנהל עסקים באוניברסיטת אילינוי ומרילנד וחבר בכיר במכון קאטו. סיימון כתב ספרים רבים בנושא כלכלה ועסק רבות בתחומים של גידול אוכלוסין, משאבי טבע והגירה. סיימון הוא מאמין בולט ברעיונות של אופטימיזם טכנולוגי ואמונה כי השכל האנושי יכול להתגבר על כל אתגר. הוא מוכר בזכות ההתערבות שלו עם הביולוג פול ארליך על דלדול של עופרות מתכת, התערבות בה ניבה כי מחירי המתכות ירדו כפי שאכן התרחש.
סיימון סיים תואר ראשון בפסיכולוגיה ניסויית באוניברסיטת הארווארד בשנת 1953, ותואר שני מאוניברסיטת שיקאגו בשנת 1959. הוא קיבל תואר דוקטור בכלכלה תעשייתית (Business economics) מאוניברסיטת שיקאגו בשנת 1961. בשנת 1959 סיימון החל באוניברסיטת שיקאגו. בשנים 1961-1963 הוא היה הבעלים של חברה להזמנות ופרסום בדואר. הוא גם היה פרופסור לכלכלה, שיווק ופרסום באוניברסיטת אילינוי בשנית 1963-1983. באותו זמן הוא היה כיהן כפרופסור חבר באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנת 1983 הוא החל לעבוד כפרופסור למנהל עסקים באוניברסיטת מרילנד. הוא נפטר בשנת 1998. [1]
התערבויות על מחירי סחורה עתידית
לסיימון היה ויכוח פומבי עם הביולוג פול ארליך שהוביל לכך שבשנת 1980 הם ערכו התערבות: הם הסכימו על סל של חמש מתכות נפוצות: נחושת, כרום, ניקל, טונגסטן ובדיל. סיימון הימר שמחיר סל המתכות ירד עד סוף העשור ב-1990, וארליך הימר שערכו יעלה. בסוף העשור ארליך הפסיד בהתערבות, אך מאז כלכלנים מצאו שאם ההתערבות הייתה נערכת ברוב העשורים האחרים של המאה הוא היה מנצח, כמו גם אם הייתה נערכת ל-30 שנה במקום 10, או אם ההתערבות הייתה על סל הכולל את רוב המצרכים החשובים ולא רק חמש מתכות. היה ניסיון לקיים התערבות שנייה ביניהם אבל הם לא הצליחו להסכים על מדדי ההתערבות.
בשנת 1995 סיימון התערב גם עם David South פרופסור ליערנות מאוניברסיטת Auburn. ההתערבות הייתה המחיר העתידי של עץ. סיימון טען כי לפי הניתוח שלו בתום חמש השנים מחירי העץ ירדו ואילו יריבו התערב שהם יעלו. לפני תקופת תום ההתערבות סיימון ראה שגורמים בתוך השוק ומחוץ לשוק מעלים את מחיר העצים והוא שילם את חלקו לפני תום ההתערבות. סימון מת לפני המועד המקורי של סוף ההתערבות, שעד עליו מחירי העץ עלו עוד יותר.
ביקורת והשפעה
הביולוג ג'ארד דיימונד בספרו התמוטטות וכן Albert Bartlett ו-Garrett Hardin מתארים את סיימון כאופטימי מידי לגבי העתיד, תוך התעלמות מגבולות טבעיים.
"יש לנו כיום בידנו, באמת בספריות שלנו - את הטכנולוגיה להאכיל, להלביש, ולספק אנרגיה לאוכלוסייה ההולכת וגדלה במשך שבעת מיליארד השנים הבאות." [2]
דיימונד מעיר כי אם נניח כי קצב הגידול הנוכחי באוכלוסיית העולם ישאר קבוע, כלומר גידול מעריכי, בעל אחוז גידול קבוע של 1.1% בשנה, נגיע לכך שבתוך 1,300 שנה האנושות תכסה כל מטר רבוע בשטח הפנים של כדור הארץ ביותר מ-10 אנשים. מסת האנושות תהיה שווה למסת כדור הארץ בתוך 3,250 שנה, ותגיע למסת הייקום הנראה בתוך פחות מ-11 אלף שנים. [1]
סיימון טען גם כי "אין סיבה להאמין כי בכל רגע נתון בעתיד, הכמות הזמינה של כל משאב טבעי או שירות-טבעי במחירים הנוכחיים יהיה הרבה יותר קטן ממה שהוא עכשיו, או לא קיים." - The Ultimate Resource, 1981.
סיימון האמין כי "המשאב האולטימטיבי" הוא המוח האנושי שמאפשר את המשך קיומו של המין האנושי למשך זמן בלתי-מוגבל. הטענה היא לדוגמה כי לפני שביקושים למשאבי טבע שונים יהפכו אום לנדירים, בני האדם תמיד ימצאו תחליפים להם. דוגמה קלאסית היא שימוש בסיליקון לצורכי תקשורת, במקום כבלי נחושת יקרים.
"זוהי תחזית לטווח הארוך שלי בקצרה, ... התנאים החומריים של החיים ימשיכו להשתפר עבור רוב האנשים, ברוב המדינות, רוב הזמן, ללא הגבלת זמן. בתוך מאה או שתיים, כל האומות ורוב האנושות יהיו ברמת חיים מערביים של ימינו או טובה יותר. אני גם משער, עם זאת, כי אנשים רבים ימשיכו לחשוב ולומר כי תנאי החיים מחריפים."
ציטוטים אלה ואחרים השפיעו על ביורן לומבורג לכתוב את הספר "הסביבתן הספקן", לומבורג טוען כי הוא החל את המחקר שלו כדי לסתור את הטענות של סיימון שהוא תפס כאנטי-אקולוגיות אבל שינה את דעתו לאחר שהחל לבחון את הנתונים.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ג'וליאן סיימון בוויקיפדיה האנגלית
הערות שוליים
- ^ Inventory of the Julian Lincoln Simon papers, 1953-1996, The Rocky Mountain Online Archive
- ^ Simon, Julian L. (September–October 1995). "The State of Humanity: Steadily Improving". Cato Policy Report. Cato Institute. Archived from the original on 2008-05-18.