ג'ורג' סטיגלר
ג'ורג' יוסף סטִיגְלֶר (באנגלית: George Joseph Stigler; 17 בינואר 1911 - 1 בדצמבר 1991) היה כלכלן אמריקאי, זוכה פרס נובל לכלכלה לשנת 1982. יחדיו עם חברו הקרוב הכלכלן מילטון פרידמן, היה סטיגלר ממובילי אסכולת שיקגו בכלכלה. הוא מפורסם בעיקר תודות ל"תאוריית הרגולטור השבוי" לפיה רגולטורים שתפקידם הרשמי הוא למנוע כשלי שוק בתחום מסויים, עלולים ליצור חסמי כניסה שיקטינו את התחרות בשוק.
תאוריית הרגולטור השבוי
תרומתו העיקרית למחקר הכלכלי היא פיתוח התאוריה הכלכלית בנוגע לרגולציה. סטיגלר הגה את "תאוריית הרגולטור השבוי" (Regulatory capture) - רגולציה נדרשת לפי התאוריה הכלכלית הנאו-קלאסית כדי לתקן כשל שוק כמו מונופול, קרטל, השפעה חיצונית ועוד - מצבים שבהם השוק לא מוביל ליעילות פארטו. הפתרון הקלאסי לבעיה זו נהגה בשנות ה-30 של המאה ה-20 ב"תאוריית האינטרס הציבורי". הפתרון הוא קיומו של רגולטור שיתערב בפעילות השוק ויאפשר התנהגות דומה יותר לזו של שוק משוכלל. הטענה של סטיגלר ושל כלכלנים אחרים בעקבותיו שיש הנחה לפי הרגולטור הוא מין שחקן נטול פניות ונטול אינטרסים. בפועל רגולטורים הופכים "שבויים" על ידי ענף כלכלי שעליו הם מפקחים- היות ונדרש ידע מקצועי רב כדי להיות רגולטור סביר שבתום הפעילות שלו הוא יחפש עבודה בתחום שבו יש לו ידע מקצועי ומכאן צומחת שיטת הדלת המסתובבת, שבה רגולטורים עוברים לעבוד בחברות עליהן פיקחו בעבר או שרגולטורים חדשים ממונים מבין אנשי מקצוע שמכירים את הענף ויש להם חברים בו. כך יוצא שבמקום להפוך את הענף ליותר תחרותי ומשוכלל הרגולטורים עלולים לסייע לחברות שעליהן הם מפקחים על ידי הטלת חסמים שונים על כניסה לענף או פגיעה אחרת בצרכנים. קבוצות לחץ חזקות מספיק ישתמשו ברגולציה כדי לעצב חוקים ותקנות בצורה שנוחה להם. תאוריה זו היא חלק מתאוריית הבחירה הציבורית שמהווה חלק מאסכולת שיקגו לכלכלה.
עיקר עבודתו של סטיגלר בנושא מופיעה במאמר "The Economics of Information" שהתפרסם בשנת 1961.[1] במאמר הדגיש סטיגלר את חשיבות המידע וההתייחסות אליו גם בשדה הכלכלה, בכותבו כי "כמעט אין צורך לומר לאקדמאים שמידע הוא משאב יקר ערך; ידע הוא כח. למרות זאת אין הוא אלא משכנות עוני בעיר הכלכלה".
מתוך תאוריית הרגולטור השבוי ניתן להגיע לשני פתרונות שונים. כלכלני אסכולת שיקגו הגיעו למסקנה כי עדיף לסמוך על השוק או על בתי משפט כדי שאלו יתקנו כשלי שוק בצורה יעילה יותר לעומת הרגולטורים. הטענה היא כי הרגולציה מביאה יותר נזק מתועלת. כוחות השוק יגרמו לשינוי טכנולוגי שיבטל את הצורך ברגולציה, או שצרכנים ילחצו על היצרנים דרך השוק או דרך בתי משפט כדי שתהיה רגולציה עצמית או שבתי המשפט עצמם יהיו הכוח הרגולטורי שימנע פגיעה בצרכנים.
כלכלנים אחרים מבקרים את המסקנות הללו וטוענים כי השוק לא מוביל לתיקון עצמי של כשלי שוק וכי בתי משפט הם צורה מסורבלת ויקרה לפתרון בעיות וכי הם סובלים גם כן מהטיה לטובת בעלי ההון בגלל יתרון מובנה של גופים עשירים וחזקים יותר. כלכלנים אלה טוענים כי יש לנסות לפקח על עבודת הרגולטורים על ידי מעקב של העיתונות ושל הציבור על עבודתם - כלומר לתקן את הרגולציה במקום לבטל אותה.
את תאוריית הרגולטור השבוי ניתן ליישם גם למוסדות אחרים. לדוגמה ניתן להגיד כי שוטרים עלולים לקבל שוחד, טובות הנאה ומשרות עתידיות בארגוני פשע. כישורים של שוטרים כמו יכולת ירי, כושר גופני, הכרת עולם הפשע, קשרים במשטרה ובפרקליטות, יכולת לאיים על אנשים ויכולות לבצע חקירות הם כישורים שמתאימים גם לארגוני פשע. כמו כן לשוטרים יש אינטרס כלכלי בהמשך קיומו של פשע שבלעדיו עם יהיו מובטלים. שוטרים יכולים לעבוד גם במשרה עתידית כמו חקירות פרטיות שיכולה לקבל פרנסה מצד שוטרים. מכאן אפשר לפתח את תאוריית השוטר השבוי. מכאו ניתן להגיע לשתי גישות שונות האחת היא כי צריך לבטל את המשטרה ולשמור את אכיפת החוק לגופי הפשיעה עצמם. רעיון זה מופיע לדוגמה בסדרת ספרי עולם הדיסק של טרי פראצ'ט, שבו גילדת הגנבים וגילדת הרוצחים אחראיות לכך שהפשיעה לא תהיה גדולה מידי. גישה אחרת היא לנסות לנתק את הקשרים האסורים בין עולם הפשע והשוטרים, לחזק קוד אתי ושקיפות במשטרה. כמו כן מקובל כי לשוטרים יש קביעות כדי למנוע חשש של פיטורים ויצירת תמריץ של תופעת הדלת המסתובבת בתוך המשטרה.
תחומים נוספים
במאמרו משנת 1962 "Information in the Labor Market" פיתח סטיגלר את "תאוריית האבטלה החיכוכית". על פי רעיון זה, בשוק משוכלל אמור להיות אבטלה אפסית שכן כל עובד מוצא את המשרה שמתאימה לו. אבל עובדים עוברים בין עבודות שונות ולכן יש זמן שבו הם לא עובדים. רעיון זה ממשיל בין שוק משוכלל לבין המכניקה של ניוטון - במערכת אידאלית של ניוטון יש אפס חיכוך ולכן כל גוף שואף לשמור על מהירות קבועה, כאשר מוסיפים את החיכוך הוא גורם לכך שגופים בתנועה רוצים דווקא לעצור.
בנוסף לעבודתו בנושא הרגולציה ידוע סטיגלר גם בשל מחקריו הנרחבים בתחום ההיסטוריה של המחשבה הכלכלית.
ראו גם
קישורים חיצוניים
- ג'ורג' סטיגלר בוויקיפדיה האנגלית
הערות שוליים
- ^ George J. Stigler (1961). “The Economics of Information”, Journal of Political Economy, 69(3), pp. 213-225. (press +).