דיילי: כלכלה אקולוגית, פרק 12, כשלי שוק ומשאבים ביוטיים

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
סיכום וכתיבה - נועם סגל
כלכלה אקולוגית: עקרונות ויישומים מאת הרמן דיילי

1. מבוא לכלכלה אקולוגית

2. האקוסיסטמה המכילה והמקיימת - הַשׇלֵם.

3. מיקרו-כלכלה

4. מאקרו-כלכלה

5. גלובליזציה

6. מדיניות

מבוא

המקורות הא-ביוטיים אותם ראינו בפרק 11 (למעט אנרגיית השמש ומים במחזור הגשמים), מוגדרים כמקורות בלתי-מתחדשים בקנה מידה של חיי אנוש. ערך השימוש שלהם בא לידי ביטוי בעיקר בהפקתם (חציבתם, שאיבתם) ובשימוש בהם. לעומתם, ניתן לראות במקורות ביוטיים מקורות מתחדשים, שערכם בא לידי ביטוי בשירותים שהם מעניקים כמו גם בתוצרים שניתן להפיק מהם.

בפרק זה נבחן האם יש משאבים טבעיים העומדים במבחן הקצאת השוק (כפי שהוצג בפרק 10 ובפרקים קודמים) תוך התמקדות באותם משאבים בעלי אופי ביוטי, שניתן לתארם כזרמים-מאגרים (מבנה המערכת האקולוגית), משאבים אקולוגיים מסוג קרן-שירות (פונקציה של המערכת האקולוגית) ויכולת קליטת פסולת.

מושגים בשימוש בפרק

מקורות מתחדשים - אורגניזמים מסוגלים לקלוט את אור השמש ובאמצעות פוטוסינתזה להפוך מים ויסודות אחרים למבנים שימושיים.

מאגר - למבנה של המערכות האקולוגיות אנו מתייחסים כאל 'מאגר' שביכולתנו לשלוט על קצב ניצולו, או לאגור לשימוש עתידי.

קרן - המאגר של המערכת האקולוגית הוא ה'קרן' שמספקת לנו את השירותים. בעוד במערכות מעשה ידי אדם הקרן נשחקת ומתבלה עם השימוש, מערכות אקולוגיות עושות שימוש באנרגיית השמש כדי לתקן עצמן ואינן נשחקות.

משאבים ביוטיים - המשאבים הביולוגיים ייחודיים בכך שהם מאגר וקרן שירותים בו זמנית, עם יכולת התחדשות עצמית.

עלות משתמש (Usre Cost) - שווי (Opportunity cost) המשאב בעתיד במצב של מחסור, עקב שימוש נוכחי שהביא לכילויו (לעומת שימורו במצבו הטבעי).

עלות משתמש שולית (Marginal Usre Cost - MUC) - שווי יחידה אחת נוספת של המשאב במצבו הטבעי. תחת מצב של תחרות מושלמת, עלות המשתמש השולית אמורה להשתוות למחיר של המשאב פחות עלות ההפקה השולית.

מוצר יריבי (Rival) - כזה ששימוש של אדם אחד במוצר/שירות, מצמצם את השימוש של אדם אחר באותו מוצר/שירות. מוצר לא יריבי, הוא כזה שהשימוש בו אינו פוגע בכמותו או באיכותו לשימוש על ידי מישהו אחר למשל: תאורת רחוב, מידע, אוזון, אקלים יציב, נוף וימי שמש. כל המאגרים הם בהכרח יריבים כי אם מישהו משתמש בהם, לשני נשאר פחות.

מוצר בלבדי (Excludable) - כזה שיש מנגנונים חברתיים המאפשרים לבעלות בלבדית עליו. השימוש בו מותר לבעליו, או למי שבעליו מרשה לו להשתמש במוצר. זהו שם נרדף לזכויות קניין.

פירוט

מאגרים וזרמים של מקורות מתחדשים

(Renewable Resource Stocks and Flows)

זרמים ומאגרים של מקורות מתחדשים הינם גם יריביים וגם בלבדיים בפוטנציה (כפונקציה של מוסדות רגולטיביים). מקורות אלו אינם בהכרח יריביים בין דורות, זאת בתנאי שקצב הניצול שלהם קטן מקצב ההתחדשות. אולם למצער, קרוב לוודאי שתמריצים כלכליים יגרמו לנו להשתמש במקורות אלו בקצב מהיר יותר מאשר קצב ההתחדשות, אפילו עד למצב של כליה (בהנחה שלא מכלילים את הדורות הבאים בצורה מפורשת בתחשיבים הכלכליים). יתרה מזאת, השימוש בזרמים ומאגרים של מקורות מתחדשים משליך בהכרח גם על ניצול של קרנות ושירותים של המערכת האקולוגית (כעלויות חיצונית) ומסבך את הניתוח הכלכלי של השימוש במקורות אלו.

דיילי מנסה להציג בפנינו את הגרפים של ניצול מקורות כפונקציה של קצב הניצול. כדאי להמשיל את המאגר לאוכלוסיית דגים בשביל להקל על ההפשטה.

האיור הבא לקוח מפרק 6, שם הובא כדי להמחיש ניצול בר-קיימא של משאב (Sustainbale Yield Curve). ציר ה-X מסמן את מקורות המשאב (Resource Stocks) וציר ה-Y מציין את השינוי במשאב, קצב גידולו וניצולו (Resource flows). במבט ראשון, היינו מצפים שהמטרה של הכלכלנים תהיה להפוך את המקור לפרודוקטיבי בבל האפשר. במצב כזה, היינו שואפים לשמור על אוכלוסייה ממנה ניתן להפיק את התוצר המקסימלי שהוא גם בר-קיימא (בנקודה Maximun Sustainable Yield - MSY).

אולם בנקודה זו יש שתי בעיות: היא לא כוללת את עלויות ההפקה (PeE מחיר המאמץ X המאמץ; מאמץ כולל את כל המשאבים הדרושים לביצוע הפקה מהמאגר). עלויות אלו עולות ככל שהמשאב מתמעט. ככל שאוכלוסיית הדגים קטנה יותר, קשה לתפוס כל דג ועלות הבאתו של עץ שנכרת ממעבה היער גבוה יותר מעץ שנכרת בשוליו הקרובים.

הבעיה השנייה: אם היינו מתייחסים אל כל המשאבים כברי-תחליף (כפי שמתייחסים אליהם מרבית הכלכלנים) כאשר כסף הוא תחליף מושלם למשאב, הרי שהמטרה הכלכלית היא להגדיל את הרווח השנתי הכולל מהמשאב, (ולא לשמר את הפקתו בנקודת התוצרת המקסימלית בת הקיימא). מעבר לכך, המטרה של השוק היא למקסם את הערך הנוכחי (Present value), הסכום המוניטרי הכולל של רווחי העתיד, בערך נוכחי המחושב לפי ערך הריבית.

כאן נכנסת תאוריה שנקראת מאמץ-הפקת-יחידה (Catch-per-unit-effort hypothesis), שמתארת קשר לינארי בין מאמץ, מאגר ותפוקה/תנובה. ע"פ התאוריה, עבור כל מאמץ שנשקיע, יהיה קשר לינארי ישר בין גודל המאגר, המאמץ שנשקיע והמשאב שנקצור. יחד עם זאת, אם קצב ההפקה יהיה גדול מקצב הגידול השנתי הטבעי של המשאב, הרי שגידול בהפקה בשנה אחת יגרור כמובן מאגר קטן יותר ותנובה קטנה יותר עבור השקעה של אותו מאמץ בשנים שלאחר מכן.

איור מס' 12.1: ניצול בר-קיימא של משאב (Sustainbale Yield Curve)

מבחינה מתמטית, ניתן להניח ש-Y=qEX כאשר Y הוא התפוקה/התנובה, X הוא המאגר, E הוא המאמץ, q הוא מקדם שאפשר לכנות אותו "מקדם ההיתכנות לתפיסה" (catchability coefficient). זהו קו המתחיל בראשית הצירים ואשר השיפוע שלו הוא המאמץ E. באיור 12.1, יש 3 קווים כאלה, עבור השקעה של מאמץ גדול יותר E`` > E` > E. אם המאגר בשנה 0 הוא ``Q בשנה 0 והמאמץ הוא E, הרי שהתפוקה תהיה Q. מתוך תפוקה זו `Q``Q מבטא את קצב הגידול השנתי ואילו Q`Q מבטא את הקיטון במאגר ל-``R. בנקודה ``R ומאמץ E, התפוקה תהיה R, כלומר הפחתה של המאגר ב-R`R. תהליך זה יימשך עד שנגיע לנקודה ``S במאגר ו-S על קו התפוקה בת הקיימא (בהנחה של מאמץ קבוע).

אירוע חד-פעמי (למשל סופה באוקיינוס בהתייחס לדגה) תקטין את האוכלוסייה ל-``T בשנה מסויימת. בהינתן מאמץ קבוע, התפוקה השנתית תהיה נמוכה מקצב הגידול השנתי והמאגר יתחדש עד ``S. לפיכך, ניתן לציין את S כנקודת שיווי משקל יציב (Stable equilibrium point). יחד עם זאת, אם תתרחש עוד סופה לפני שהאוכלוסייה הספיקה להתחדש, האוכלוסייה עלולה להתמעט עד לנקודה ``V. בנקודה זו, התפוקה תהיה גדולה מקצב הגידול השנתי הטבעי, והאוכלוסייה לא תשתקם. (כל תפוקה מתחת לעקומת התפוקה בת-קיימא תגרום למאגר גדול יותר בשנה העוקבת ולהפך). נקודה U מסמנת את הנקודה בה יש שיווי משקל בלתי יציב (מכיוון שהאוכלוסייה עלולה לרדת מתחת ליכולת ההתחדשות שלה).

הגדלת הרווח השנתי

אם המטרה היא למקסם את הרווח השנתי בר-הקיימא מהדיג, צריך לאתר את הנקודה בה על קו התנובה בת-הקיימא בה הרווח מקסימלי. ואולם, גרף התפוקה הקודם (12.1) אינו מציג רווח. בגרף הבא לעומת זאת, הצירים וגרף התפוקה זהים אולים הציר האנכי מוכפל בקבוע נתון (Pf), שהוא מחיר הדג. כך הופכת עקומת התפוקה להכנסות כוללות (TR), בלי לשנות את צורתו (מכיוון שאנו מכפילים בקבוע). הרווח שווה להכנסות פחות ההוצאות (TR-TC) ולכן צריך להוסיף את TC לגרף. מאמץ מוגדר כאמור כסך כל הציוד, העבודה ומשאבים אחרים בתהליך הדיג, העלות הכוללת היא כמות המאמץ כפול עלות המאמץ, ולכן ניתן להפיק אותו מסדרה של עקומות מאמץ-הפקת-יחידה (Catch-per-unit-effort). זו עקומה שמתחילה בשיא האוכלוסייה (אם דגנו את כל הדגים אין לנו יותר הוצאות) ועולה שמאלה, ככל שאנו דגים יותר דגים, משום שיהיה לנו יותר קשה לדוג ולמצוא דגים. הרווח המקסימלי יהיה בנקודה בה שיפוע העלות הכוללת שווה לשיפוע ההכנסות הכוללות.

דיילי מדגיש כי החישוב לעיל מתעלם לחלוטין מההיבט של מאגר הדגה, ומתייחס רק לרווח כפונקציה של זרימה בת-קיימא, ולא כפונקציה של ניצול שאינו בר-קיימא של המאגר עצמו. אמנם יש צורך להקטין מעט את המאגר על מנת להגיע לכמות דגים שתביא לרווח מקסימלי, אבל דיילי מבקש מאיתנו להניח כרגע שתנובת דיג חד-פעמי שנועד להפחתת המאגר מושלכים.

איור מס' 12.2: רווח מקסימלי שנתי ממשאב בר-קיימא


באיור אפשר לראות שהגדלת הרווח השנתי (AB) מתרחשת בנקודה N1, בה המאגר גדול מזה שב-MSY. לפי ניתוח זה, הקפיטליסט תאב הרווח אפילו לא יגיע ל-MSY ובוודאי שלא יביא להיכחדות האוכלוסייה. עם סך כל העלויות היו 0 או קבועות, העלות השולית הייתה 0 ומיקסום הרווח היה מתרחש בנקודה בה הרווח השולי היה 0, כלומר MSY במקום בו השיפוע של עקומת העלות הכוללת שווה ל-0 (עקומה מאונכת). מכאן נובע שאפילו תנובה עם עלות 0 לא תיתן לקפיטליסט רווח גדול יותר מאשר MSY.

עד כה הנחנו קפיטליסט יחיד שדג ממאגר הדגים, בעלים יחידים או מקבל החלטות יחיד. אם מניחים גישה פתוחה (בדומה למרבית המדגות בעולם), הרי שדייגים נוספים יבואו לדוג (כל עוד יש רווח). מאגר הדגים יפחת ל-N2 בו הרווח הוא 0 (כלומר עלות כוללת שווה להכנסה כוללת TR=TC). בנקודה N2 מושקעים הרבה יותר משאבים בדיג, אבל כמות המדגה בר-הקיימא נמוך מ-N1, ואף אחד לא גורף רווח.

עקומה TC מתארת עלות דיג נמוכה יותר, בשל התקדמות טכנולוגית (סונאר). במקרה כזה, דייגים יבואו לדוג במאגר גם כאשר תפוקות הדיג אינן בנות-קיימא. (הטרגדיה של ההמונים תביא להכחדות המאגר, כפי שקרה לאוכלוסיית הלוויתנים בים הצפוני).

הגדלת-רווח כאשר ניתן להשקיע את הרווחים - שווי ערך נוכחי

גם במצב של בעלים יחיד, ללא גישה פתוחה, האם אנחנו בטוחים שנעצור ב-N1? דיילי אומר שמרבה הצער לא. ישנם דגים אשר דגים אותם בשביל לצמצם את המאגר. דגים אלו לא מושמדים אלא נמכרים. אבל כזכור, ככל שמקטינים את הדגה הים, יהיו פחות דגים מחר ויהיה יותר קשה לדוג אותם. דגים אלו נמצאים בשוק עכשיו, לא צריך לחכות שיושרצו ויגדלו.

דיילי ממשיל דגים אלו לאווזה המטילה ביצי זהב. אם הקפיטליסט היה רוצה שהאווזה תמשיך להטיל ביצים לנצח, הוא לא היה הורג אותה. אבל צריך לזכור שלאווזה יש גם ערך בתוך סטייק או שניצל. בוא נניח שהקפיטליסט ישחט את האווזה וימכור אותה בסכום כסף, אשר אם יופקד בבנק בשיעור הריבית הנהוג, יניב יותר רווח מאשר מכירת ביצי הזהב? אם זה המצב, אפשר לומר קדיש על האווזה ולרוץ לבנק. גידול האוכלוסייה של האווזה נמצאת בתחרות ישירה עם שיעור הריבית.

כלכלנים נאו-קלאסיים יטענו שלכסף עצמו אין ערך.

קרנות ושירותים של מקורות מתחדשים

(Renewable Resource Funds and Services)

ניתוח של תפוקה אופטימלית של מקורות מתחדשים התייחסה אליהם עד כה רק כזרמים ומאגרים של חומרי גלם. ואולם, כפי שראינו בפרק 6, מקורות מתחדשים משמשים גם כקרן שמעניקה שירותים למערכת האקולוגית, ואי אפשר להתעלם מכך כאשר קובעים את החלוקה האופטימלית של המשאב. בניגוד למקורות הביוטיים עצמם, אליהם אפשר להתייחס כמוצרים בשוק, הרי שאת השירותים שמפיקה קרן, לא ניתן לתאר בצורה זו. לרוב שירותים אלו אינם בלבדיים ולא ניתן לעשותם כאלו. לכן גם, השווקים החופשיים לא ייצרו אותם. הם גם לא יריביים ולא ניתנים לעיכול, ולכן עלותם השולית לא שווה לרווח השולי בעת מכירתם בשוק.

אם נתייחס להרס המערכת האקולוגית כעלות חיצונית שלילית של פעילות ייצור כלכלית, נוכל ללמוד על רמות הניצול האופטימליות של המערכת האקולוגית. על מנת לערוך את החישוב, נוסיף את העלויות החיצוניות לעלויות הפרטיות. אם העלויות השוליות יגדלו בצורה לינארית ככל שהקרן-מאגר קטנה, הרי שהעלויות החיצוניות יגדלו בצורה אקספוננציאלית, אולם בפועל, ככל שמתקרבים לסף האקולוגי (לפני פגיעה מהותית במשאב), העלויות השוליות החיצוניות צפויות לגדול אף יותר.

איור 12.4 דומה ל-12.2 אולם העלות הכוללת TC מצויינת כעת כ-TPC, כלומר העלות הכוללת הפרטית, ויש גם עקומה של TSC, כלומר העלות החברתית הכוללת, שמוסיפה עלות חיצונית לעלות הפרטית. הנקודה בה אנו קרבים לעלות חברתית בלתי מתקבלת קרובה לנקודת הדלדול הקריטי של המאגר. התפוקה/תנובה האופטימלית מתקבלת בנקודה בה העלות החברתית השולית שווה לרווח השולי, N4 על הגרף. בכל נקודה בה תורם המשאב המתחדש שירותים למערכת האקולוגית, התפוקה האופטימלית שלו - מבחינת הכלכלה האקולוגית - תהיה בנקודה בה המאגר גדול יותר עם עלות פרטית נמוכה יותר מאשר נקודת שיווי המשקל השנתית בה הרווח מקסימלי.


איור מס' 12.2: תפוקה אופטימלית ממשאב מתחדש אם מכלילים את השירותים של המערכת האקולוגית

כמובן שלשם כך צריך לרדת לרמת המיקרו של תמחור שירותי המערכת האקולוגית. אולם אם מנסים לכמת את ההשפעה האנושית על המערכת האקולוגית, הרי שבמקרה הטוב נוכל לומר שאנחנו לא יודעים (כלומר אנחנו מכירים בנזק, אך לא יודעים לכמת אותו...) ובמקרים יותר רבים אנחנו כלל לא יודעים שאנחנו גורמים נזק, קל וחומר לכמת אותו. קרוב לוודאי שאנחנו לא מכירים את קצה קצהו. בנוסף, אנחנו זקוקים לכלכלנים, אקולוגים ומומחים אחרים על מנת שיכמתו לנו את הערך של העלויות החיצוניות לתוך מחיר המוצרים שאנו קונים. כמובן שהעלות השולית החיצונית של משאב המערכת האקולוגית משתנה כל הזמן ולא ניתן לבצע אותו. מה גם, שאם ניתן היה לבצע אותו והיה איזה שהוא מנגנון שהיה מכניס אותו למחיר של מוצרים הייתה זו התערבות בשוק, או "תכנון", בניגוד לעקרונות הכלכלה החופשית.

דיילי שב ומדגיש כי לא ניתן בפועל להחליף בכסף את השירותים או חומרי הגלם שאנו מקבלים מהמערכת האקולוגית עצמה. השקעות כלכליות רבות מוגדרות כרווחיות בדיוק משום שאינן לוקחות זאת בחשבון.

לא ניתן להמיר בפשטות קרן-שירות של המערכת האקולוגית להשקעה כספית, כמו שעשינו עם האווזה המבושלת.


איור מס' 12.5: תפוקה אופטימלית ממשאב מתחדש בהתייחס ליעדים שונים ומשטרי ניהול שונים

דיבידנד טבעי ממקורות מתחדשים

ערך של משאב שלא נוצל


איור מס' 12.6: הדיוידנד הטבעי מתנובת מקורות מתחדשים

יכולת קליטת פסולת

(Waste Absorption Capacity)

יכולת קליטת פסולת מוגדרת גם היא כשירות של המערכת האקולוגית, אולם אנו מתייחסים אליה בשל חשיבותה ומשום שיש לה מאפיינים שונים משירותים אחרים של המערכת האקולוגית. יכולת קליטת פסולת מוגדרת כיכולתה של המערכת האקולוגית לקלוט ולעבד זיהום. כלכלת ניהול הזיהומים תופסת מקום נכבד מהכלכלה הסביבתית הנאו-קלאסית.

יכולת קליטת פסולת הוגדרה עוד קודם כמוצר יריבי. אם אני שופך את הביוב שלי בביצה כלשהי, היכולת של הביצה לעבד ביוב של מישהו אחר - פוחתת. מדינות רבות מנסות להפוך את הטיפול בפסולת לבלבדי, באמצעות תקנות שמגבילות פליטות מתעשייה, ממירים קטליטיים, מכסות זיהום ואמצעים אחרים. כך מנסים להפוך את הסחר בפליטות למוצר (יידון מאוחר יותר בפרק 21).

יחד עם זאת, צריך לזכור שזיהום הוא עלות חיצונית טהורה, משהו רע (באנגלית זה יוצא יותר טוב Public bad לעומת Public good), לא יריבי, לא בלבדי ובלתי רצוי. לכן, גם אם אנחנו אומרים שאנו יוצרים שווקים לזיהום, זה לא אותו דבר כמו שוק לאויר נקי. יחד עם זאת, היתרי פליטה יכולים לסייע לחברה לשאוף לרמות זיהום אופטימליות. (פרקים 20-22).

לזיהום כשלעצמו אין כמובן רווח מן הבחינה החברתית. אבל מכיוון שלא ניתן לייצר ללא זיהום, אם אנחנו נאסור זיהום, נאסור למעשה כל פעילות יצרנית. לכן, הכלכלנים מדברים על "זיהום אופטימלי", כלומר אופטימלי מבחינת יעילותו פארטו. הערכה של ה"רווח" הטמון בזיהום מבטאת לכן את היחס בין הרווח השולי הפרטי של הייצור ליחידת זיהום (MNPB). הבעיה היא שוב, שאנחנו לא יודעים הרבה על זיהום ותוצאותיו. מכיוון שאיננו יודעים את העלות החברתית המלאה של זיהום, קשה להעמיד אותו מול הרווח. מקבלי ההחלטות גם הם לא מודעים לבעיה.

קליטת פסולת היא תהליך דינמי, כלומר יכולת קליטת פסולת מוגדרת כיכולת של המערכת האקולוגית לקלוט זרם נתון של פסולת. אם הזרם גדול מיכולת הקליטה, הוא יצטבר. המערכת תהיה מסוגלת לקלוט עוד פחות זיהום והזיהום רק יתאסף ויצטבר עוד עד לקריסת המערכת.

לפיכך, מהי העלות השולית של גידול בזרם הזיהום מעבר לנקודת האל-חזור? זהו ערך השירותים של המערכת האקולוגית שאנו מאבדים. אם המערכת מספקת שירותים חיוניים, העלות השולית הופכת להיות אינסופית. אם הזרם של זיהום מופסק לפני קריסה, המערכת מסוגלת אט אט לשקם את עצמה.

איור מס' 12.7: יכולת קליטת זיהום: עלות שולית ורווח של זיהום

באיור 12.7 ההנחה היא שהתפוקה הכלכלית אינה של מוצרים חיוניים אלא מוצרים שיש להם תחליפים, והמוצר לא כזה חיוני לאדם. למשל פסולת ממפעלי נייר. אורגנוכלורינים אינם נוטים להתפרק בצורה ביולוגית, ולכם יכולת הקליטה של הסביבה לחומרים אלו נמוכה. הצטברות יצר של חומרים אלו עלולה להפוך איזור ללא מיושב לחלוטין, שלא לדבר על אקסצרפולציה לכדור הארץ (MEC - Marginal excternal cost).

ומן הצד השני, הסיכונים המלאים מזיהום של בתי החרושת לייצור נייר אינם מיוצגים בגרף. במציאות לא מדובר בקווים על גרף אלא ב"עננים". רמות הזיהום/תפוקה האופטימליות הן W*Q*, אולם זוהי לא נקודה מדויקת.

מאוד חשוב לשים לב שזיהום וקליטת פסולת הן תופעות דינמיות, יש כלכלנים שטוענים שזיהום לא גורם נזק עד שמגיע לנקודה Qa Wa משום שהמערכת האקולוגית מסוגלת לקלוט את הפסולת. אולם יש עלויות גם כאשר המערכת האקולוגית קולטת את הזיהום. MEC עשוי להגיע לאינסוף.

MNPB עשוי להיות אפס לפני מיצוי יכולת קליטת הפסולת של הסביבה. ככל שאוכלוסיית כדור-הארץ גדלה, עדיין סביר שיהיה רווח MNPB עדיין יהיה חיובי כאשר נגיע למיצוי יכולת הקליטה ו-MEC יהפוך לאנכי. מדוע? משום שלמוצרים ושירותים יש אופי של שימוש שולי פוחת. עבור כמות נתונה של מוצרים, יותר אנשים משמעו צריכה נמוכה יותר לנפש ושימוש רב יותר בכל מוצר נצרך. זה מעלה את קו ה-MNPB מעלה.

ולבסוף, צריך להדגיש שנית שגם אם קובעי המדיניות יוכלו למדוד את העלות השולית והתועלת המלאה של זיהום ולקבוע את מספר ההיתרים בהתאם, יצרני הזיהום עדיין לא יצליחו ליצור את כל הנפלאות שמבטיח לנו השוק החופשי. לאנשים שונים יש העדפות שונות ביחס לסביבה מזוהמת. חופש הבחירה הופך את העלות השולית שווה לתועלת השולית. זיהום לעומת זאת משפיע על המשאבים המשותפים. יהיה זה מסובך מאוד ליצור מערכת לפיה כל אחד יקבל תשלום מהמזהם ביחס להעדפתו של סביבה נקייה. לא ניתן לשייך את כל הדברים הנפלאים של שווקים לזיהום.

מקורות ביוטיים וא-ביוטיים: המערכת השלמה

(Biotic and Abiotic Resources: The Whole System)