הברונים השודדים

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

הברונים השודדים (באנגלית: Robber barons) הוא כינוי גנאי שניתן לקבוצה בולטת של אנשי עסקים מסוף מלחמת האזרחים ועד סוף המאה ה-19 בארצות הברית, שהואשמו בשימוש בניצול קשרי הון-שלטון, שחיתות ושיטות נוספות כדי להתעשר, לצבור כוח פוליטי, למנוע תחרות ולשמור על מונופולים או קרטלים שלהם ועל השפעה על הממשל. מקורו של הכינוי הוא מימי הביניים, אז ניתן כינוי דומה לבעלי אדמות גרמנים שגבו סכומי עתק מספינות שעברו בנחלותיהם, לאורך הנהר ריין. הכינוי זכה לפופולריות בעקבות שם ספרו של ההיסטוריון מתיו ג'וזפסון מ-1934, תקופת השפל הגדול.

מיליונרים מונופוליסטים מחלקים את ארצות הברית עם הכותרת- "תנו להם את הכל, ונגמרו עם זה!". קריקטורה משנת 1882 במגזין הסטירי Puck, אודות "הברונים השודדים".

בתחילה הכינוי התייחס ליזמים ואנשי עסקים שהיו קשורים בתעשיית הרכבת והספנות בארצות הברית. לדוגמה איל הפלדה והרכבות אנדרו קרנגי, איל הרכבות קורנליוס ואנדרבילט, לילנד סטנפורד, מושל סנטור ובעל חברת רכבות, ג'יימס ג'. היל, בעליו של קו גרייט נורת'רן. בהמשך נוספו לרשימת "הברונים השודדים" עשירים נוספים בתעשיות נוספות שצברו כסף, כוח מונופוליסטי וכוח פוליטי. לדוגמה ג'ון ד. רוקפלר, שהיה היזם החשוב ביותר בתעשיית הנפט בארצות הברית במאה ה-19, והצליח להשיג מונופול ומונופסון בתחום. ג'יימס ביוקנן דיוק, מייסד "חברת הטבק האמריקנית". ומאוחר יותר נוסף גם הבנקאי הנודע ג'יי. פי. מורגן, שהצליח ללכד חלק ניכר מהעשירים האחרים ב"טראסטים" של תעשיות שונות שאפשרו להם לשתף פעולה זה עם זה, לחסום או לאיים על מתחרים, ולזכות בעוד כוח פוליטי וכלכלי.

הכוח הכלכלי של ה"ברונים", שצמח בחלק מהמקרים עקב חוזי ממשלה על רקע מלחמת האזרחים בארצות הברית, או הרצון הממשלתי בהקמת קווי הרכבת שחצו את ארצות הברית, התרגם לעושר כלכלי וכוח פוליטי ותרבותי רב. במקרים נוספים הכוח הכלכלי הראשוני התאפשר תודות ליתרונות לגודל של עסקים תודות להמצאות חדשות כמו הרכבת והטלגרף שאפשרו לתאגידים לגדול לגדלים שהיה קשה לקיים קודם לכן. הכוח הכלכלי של העסקים תורגם להשפעה על הממשלה, בתי המחוקקים והשופטים בארצות הברית שאפשרו לברונים השודדים לפגוע במתחרים, ספקים, וצרכנים, ולשמור ולהעצים את כוחם הכלכלי והפוליטי במשך מספר עשורים. דבר זה הדגים בפני חוקרי כלכלה בעיה מובנית בקפיטליזם - התחרות הכלכלית נוטה להצמיח לעיתים קרובות מתחרים חזקים יותר מאחרים, ולאלו יש יתרונות מובנים בשיטה כמו גישה קלה יותר למימון, גישה למוסדות השלטון ועוד. יזמים שצמחו תודות לתחרות הכלכלית, מוצאים שיטות לחסום תחרות זו ולשלוט בשוק. לילנד סטנפורד, לדוגמה, היה מושל וסנטור לשעבר מקליפורניה, שניצל את קשריו הפוליטיים כדי להביא את קליפורניה לחוקק חוקים שאסרו על תחרות עם חברת הרכבות שלו וכך הצליח לגרוף רווחים עצומים.

בתחילה זכו העשירים החדשים שצמחו לאחר המלחמה ליחס חם. נראה היה שהם מייצגים את רוח התקופה ואת הקפיטליזם החיובי - הם בנו את עושרם במו ידיהם וזכו לעושר רב. בהדרגה הבינו הוגים רבים כי העושר הרב של חלק מהיזמים נגרם בשל היכולת שלהם לאיים או לחסום מתחרים, לשמור על מונופול מול צרכנים ועל מונופסון מול ספקים, לתאם מחירים ותנאים רבים נוספים מול מתחרים, לקבל סבסוד בצורות רבות מהממשל - בצורת מכרזים תפורים, הנחות במיסים, קבלת אדמות במחירים נמוכים בצורה קיצונית וכו', להפעיל שיטות בריוניות מול עובדים שאיימו בשביתות, להשפיע על אכיפת חוקים ועל שופטים ושוטרים כדי לאכוף חוקים בצורה שנוחה להם ועוד. הביקורת על הברונים גברה והפכה נרחבת יותר. כתגובה לכך קמה התנועה הפרוגרסיבית בארצות הברית, שזכתה לפופולריות הן במפלגה הרפובליקנית, והן במפלגה הדמוקרטית, עם הזמן מונופולים נשברו על ידי הממשלה ושיטות שונות של עסקים לחסום תחרות או להנות מסיוע הממשלה כדי לזכות ביתרונות לא הוגנים נחסמו. דוגמה אחת לצעדים אלה כוללים את חוק ההגבלים העסקיים שקובע שהגבל עסקי הוא דבר לא חוקי. החוק נקרא באנגלית - אנטי-טרסט - על שם הטרסטים שהוקמו על ידי הברונים השודדים בראשות ג'י פי. מורגן.

תקופת "הברונים השודדים" מייצג תופעה בשם קפיטליזם של מקורבים - שבה תחרות חופשית או שוק שיש בו מתחרים רבים יכול להתכנס בהמשך לשוק מונופוליסטי או מעין אוליגרכיה כלכלית שבה קבוצה קטנה של אנשי עסקים או תאגידים שולטים בתחומים רבים - בענפים שלמים של הכלכלה, בממשלה, בתקשורת ואין דבר שמגביל את כוחם. השפעות שונות של תקופה זו ממשיכות עד היום.

צמיחת "הברונים השודדים" בתחומים שונים

תעשיות הרכבת והמתכות

תחום הספנות והרכבות

תחום הספנות ולאחר מכן הרכבות היו אמצעי התחבורה והתובלה המרכזיים של המאה ה-19. הודות ליובלים הרבים של נהר המיסיסיפי במזרח ארצות הברית הוא שימש עורק תחבורה מרכזי לפני הופעת הרכבות. מספר אנשי עסקים פיתחו מאד את התחום בארצות הברית, ותוך כדי כך זכו לשליטה מונופוליטית בתחום. התחרות בתחום הספינות היתה מוגבלת בגלל יתרונות לגודל ובגלל העברת חוקים להגבלתה בלחץ אנשי עסקים. בתחום הרכבות התפתח שילוב של מונופול טבעי יחד עם סיוע ממשלתי - כדי לפתח קו רכבת יש צורך בהשקעה אדירה - דבר שחוסם מתחרים פוטנציאליים. לכן הראשונים שהכינו קו רכבת למקום מסויים היו בדרך כלל הבעלים של קו הרכבת היחיד למקום. בנוסף הממשל הרפובליקני העניק קרקע ממשלתית בחינם, הלוואות והנחות שונות כדי לסייע ליזמים - בסופו של דבר במקומות רבים - כמו קווי המסילות ממזרח למערב - נוצרו מונופולים שגבו מחיר יקר.

קווי הספנות והרכבות היו אמנם מונופולים אבל אלו לפחות היו מונופולים אזוריים, ולא מונופולים ארציים, ולכן יחסית ל"ברונים שודדים" מאוחרים יותר הם גם היו מוגבלים יותר בכוחם הכלכלי והפוליטי. כמו כן פיתוח הספנות והרכבות יצרו שוק גדול בארצות הברית ושוק זה סייע ליתרון לגודל - יכולת של חברות גדולות יותר להביס יריבים קטנים יותר ובכך לצמוח עוד ועוד.

  • קורנליוס ואנדרבילט (Cornelius Vanderbilt;‏ 1794 - 1877) בעל חברות ספנות ורכבות (באיזור ניו יורק). אבי משפחת ואנדרבילט, מהמשפחות הנכבדות ביותר בארצות הברית. ואנדרבילט היה אחד האנשים העשירים בתבל (שני או שלישי בעושרו אחרי רוקפלר וקרנגי). ואנדרבילט תרם מיליון דולר להקמת אוניברסיטה על שמו בנאשוויל שבטנסי, היא אוניברסיטת ואנדרבילט.
  • ויליאם הנרי ואנדרבילט- בנו של קורנליוס ואנדרבילט. ב-1877 ירש מאביו כ-100 מיליון דולר. עד מותו, תשע שנים מאוחר יותר, הגדיל את הונו ל-194 מיליון דולר והיה האיש העשיר בעולם. ב-1887 היה לנשיא חברות הרכבת של דרום ימת מישיגן ( שיקגו - ניו יורק) ומרכז מישיגן ודרום קנדה. בכך שלט כמונופול על השינוע בצפון-מזרח ארצות הברית.
  • לילנד סטנפורד (Amasa Leland Stanford;‏ 1824 - 1893) בזמן הבהלה לזהב הוא הפך לסוחר מצליח. ב-1861 הוא נבחר למושל קליפורניה ומאוחר יתר כיהן כסנטור. ב-1861 הוא גם ייסד והפך לנשיא של חברת הרכבות סנטרל פסיפיק Central Pacific Railroad - שבנתה ושלטה על החלק המערבי של First Transcontinental Railroad – מסילת הברזל הראשונה שחיברה את ארצות הברית ממזרח למערב – אשר הושלמה ב-1869. מאוחר יותר הפך לנשיא גם של חברת הרכבות סאותרן פסיפיק. היתה לו השפעה עצומה על אזור קליפורניה. ילדו היחיד מת כך שחלק גדול מהונה של המשפחה נתרם כדי להקים את אוניברסיטת סטנפורד.
  • ג'י גולד (Jason Gould ,1836 - 1892) – יזם רכבות וספוקלטר. התחרה מול קורנליוס ואנדרבילט בזמן ב-Erie War על השליטה בקו Erie Railroad (באזור ניו יורק) יחד עם דניאל דרו ואנשים נוספים. במאבק זה הוא יצר ספקולציות בבורסה, שיחד פקידים וסנטורים ובגד בדרו. נחשב אחד הברונים השודדים חסרי המעצורים של "העידן המוזהב" ומעטים הגנו על שמו אז או היום. הוא הפסיד בסופו של דבר במאבק על קו אירי אבל החל לבנות מסילות ברזל במערב התיכון והמערב. בפניקת הבורסה של 1873 הוא השתלט על חברת הרכבות Union Pacific שהיה לה זיכיון על החלק המרכזי של First Transcontinental Railroad. ב-1879 שלט במסילה החשובה Missouri Pacific Railroad. ועל כתשיעת מהמסילות בארצות הברית. עד 1882 הוא שלט על 15% מהמסילות. בשנת 1889 הוא יצר את the Terminal Railroad Association of St. Louis שיצר צוואר בקבוק לרכבות ממזרח למערב. לאחר מותו הממשלה הגישה תביעת הגבלים עסקיים לשבור את צוואר הבקבוק בסנט לואיס. לאחר מותו חברה Union Pacific התדרדרה ופשטה רגל בפניקת הבורסה של 1893. החברה נקנתה והיא חברת רכבות גדולה עד היום.
  • דניאל דרו (Daniel Drew) בנקאי וסוחר בורסה שעסק בתחום הספינות והרכבות. היה מתחרה וגם שותף עם קורנליוס ואנדרבילט. והתחרה בו ב- Erie War על השליטה בקו Erie Railroad יחד עם שותפים נוספים בהם ג'י גולד. במהלך מאבק זה שיחדו שני הצדדים סנטורים, ויצרו מניפולציות שונות במחירי החברות בבורסה. דרו איבד לבסוף את כל כספו בבהלה הפיננסית של 1873.

תחומים נוספים

בתחום המתכת

תחום הכרייה, והפקת מתכות היה תעשייה חשובה במהלך המאה ה-19. במיוחד התפתח תחום הפקת הפלדה לתעשייה המתפתחת של הרכבות, וכן לתעשיות נוספות כמו הספנות, גשרים, בניין, תעשייה ועוד.

  • אנדרו קרנגי (Andrew Carnegie;‏ 1835- 1919) מראשוני תעשייני הפלדה. הוא שלט בצורה אנכית על תעשיית ייצור הפלדה, החל מכרייתה (כברזל גולמי) ובדרכי הובלתה למפעליו ועד לשליטה ברוב מפעלי הפלדה בארצות הברית. בשנת 1900 ייצרו מפעליו כמות פלדה גדולה יותר ממה שיוצר בבריטניה כולה.
תחום הטבק

ג'יימס ("באק") ביוקנן דיוק (James ("Buck") Buchanan Duke;‏ 1856 - 1925) המייסד והבעלים של "חברת הטבק האמריקנית", שהפכה למונופול בתחום בתחום הטבק בתחילת המאה ה-20. כמו כן היה הבעלים ושל חברות בתחום האנרגיה. כנדבן תרם לפיתוח אוניברסיטת דיוק.

ג'ון ד. רוקפלר וסטנדרד אויל

איור המציג את רוקפלר, בעל השליטה בחברת "סטנדרט אויל", כמלך אבסולוטי.

פיתוח הרכבות, יצר כאמור שוק אחד גדול בארצות הברית. בעוד שה"ברונים השודדים" של תחום הרכבות ותחומים אחרים עסקו בגביית מחיר מונופוליסטי מול הלקוחות הם היו קטנים יותר ופחות משפיעים לעומת הדור הבא של הברונים השודדים - שיצר מונופולים וקולנגלומרטים בכל ארצות הברית. תעשיית הנפט בארצות הברית ממחישה את הצמיחה של מונופול רב כוח מתוך שוק תחרותי תאגיד הנפט הענקי הנפט סטנדרד אויל והמייסד שלו ג'ון רוקפלר.

בשנת 1854 נקדחה באר הנפט הראשונה בארצות הברית. הנפט שימש ליצור קרוסין לשם מאור, והיה כרוך בתחילה בבזבוז משמעותי. בתחילה היתה תחרות חופשית עם הרבה מתחרים - הרבה קודחים, הרבה מזקקי נפט והרבה מוכרים קמעונים - אם מוכר כלשהו ניסה להעלות את המחיר הלקוחות יכלו לעבור למתחרים וכך המחיר נשמר במחיר תחרותי.

ג'ון ד. רוקפלר (John Davison Rockefeller;‏ 1839 -1937) התמקד בתחום זיקוק הנפט. הוא הנהיג חידושים רבים בתחום הזיקוק, תוך הגדלה של אחוז הקרוסין מכל חבית נפט גולמי, וניצול של חומרים 'מיותרים' לצרכים אחרים: בנזין שימש כדלק, חלק מהזפת לציפוי ובידוד, נפטא הועבר למפעלים מופעלים בגז, שמן סיכוך, וזלין ופרפין לנרות, וכן הלאה. פיתוחי אלה הקנו לו כסף רב ויתרון משמעותי על פני בתי זיקוק אחרים. הוא הרחיב את החברה וקנה בתי זיקוק נוספים בשנת 1865 ובשנת 1867. בשנת 1870 הוא הקים יחד עם שותפים את "סטנדרד אויל" והפך לנשיאה. בזמן זה הייתה זו כבר חברת הזיקוק הגדולה ביותר באוהיו, עם שליטה ב-10 אחוז מסך כל זיקוק הנפט בארצות הברית.

ב-1873 הייתה פניקת בורסה עקב מפלות קשה בבנקים, וחברות רבות פשטו את הרגל. אחד היתרונות לגודל של חברות גדולות הוא שהן יכולות להתמודד עם מפולת כלכלית טוב יותר מחברות קטנות. עד שנת 1880, רוקפלר קנה כמה חברות קטנות, כרת ברית עם כמה מתחרות אחרות וריסק כמה חברות אחרות - כך הפכה החברה למונופול בתחום הנפט, ששלט על 90% מהנפט בארה"ב וכן לחברת זיקוק הנפט המובילה בעולם. המונופול אפשר לסטנדרד אויל להנות ממחיר מונופוליסטי, לקבל רווח גבוה יותר ולצמוח עוד. בנוסף, "סטנדרד אויל" הפכה גם למונופסון - קונה יחיד - ולכן יכלה לשלם לחברות ששאבו נפט פחות כסף וליהנות מרווח משמעותי עוד יותר. היו לתאגיד כמה מתחרים קטנים אבל הם חששו שאם יורידו את המחיר יותר מידי יחסית לסטנדרד אויל, רוקפלר ירסק אותן. ‏[1]

למרות שההתאגיד לא היה מונופול מוחלט הוא הכתיב את התנאים לעסקים רבים מסביב - כולל ספקים, ונותני שירותים. הוא היה כה גדול שיכל להכתיב תנאים אפילו לתאגידים גדולים אחרים כמו חברות הרכבות. עד כמה שהדור הראשון של הברונים השודדים של חברות הרכבות נראו מאיימים כוחם היה מוגבל מול רוקפלר. ‏[1] דבר זה אפשר לרוקפלר לקבל מחיר הובלה זול יותר לנפט והעניק לו יתרון נוסף על חברות מתחרות. החברה החלה להתפשט גם לשאר העולם, תוך תחרות עזה עם רוסיה, שבה התגלו בבאקו בשנת 1885 מרבצי נפט עשירים ואיכותיים בהרבה מכל אלו שהיו מצויים בארצות הברית. נוסף לאחזקות שלו בתחום הנפט, רוקפלר השיג שליטה גם בחברות רכבות וישב בדירקטוריונים של חברות רבות נוספות.

רוקפלר צבר עושר עצום ונחשב לאדם העשיר ביותר בהיסטוריה המודרנית. על פי תחשיב של פורבס, הונו היה 318.3 מיליארד דולר במחירי היום. הוא פרש מעיסוק פעיל בחברה בשנת 1895. ופעל רבות בתחום הנדבנות. הוא היה אחד התורמים הראשונים למחקר רפואי, במיוחד במאמץ של הכחדה כמעט מוחלטת של קדחת צהובה ו- hookworm בארצות הברית. הוא ייסד את אוניברסיטת שיקאגו, אוניברסיטת רוקפלר ואוניברסיטה נוספת בפיליפינים. הוא היה אדם דתי ותמך בקפיטליזם, במיוחד תחת ההשקפה של דארווינזם חברתי. הוא צוטט לעיתים קרובות באמירה "הצמיחה של עסקים גדולים היא רק תוצר של שרידתם של המתאימים ביותר".

עם הזמן הביקורת על סטנדרט אויל התגברה, השפעה גדולה הייתה לספר "ההיסטוריה של חברת סטנדרד אויל" שכתבה אידה טַרְבֶּל. אחת האשמות נגדו היתה שימוש בכוחו הכלכלי כדי להבטיח לעצמו יתרון מול חברות ההובלה. בשנת 1911, הורה בית המשפט העליון של ארצות הברית על פירוק סטנדרד אויל ל-37 חברות משנה. כמה מהן עדיין נחשבות חברות הנפט הגדולות בעולם, כמו אקסון ושברון.

ג'יי. פי. מורגן

איור של ג'יי. פי. מורגן הגדול חותר בסירה ליד "הדוד סם" הקטן, Puck magazine, 1911

ג'יי. פי. מורגן - (John Pierpont Morgan 1837 - 1913) הוביל מהלך נוסף של חיזוק "הברונים השודדים" והוא איגודם ל"טרסטים"- קרטלים או מונופולים בתחומי תעשייה שלמים. מורגן היה בנקאי מיליארדר אשר שלט בכלכלה האמריקאית בשנים המעצבות שבין תום מלחמת האזרחים האמריקנית לערב מלחמת העולם הראשונה והוביל את מגמת הריכוזיות העסקית במשק האמריקאי. הוא איגד חברות ליצירת תאגידי ענק כמו חברת הרכבות המרכזית של ניו יורק, תאגיד ג'נרל אלקטריק, US Steel - חברת הפלדה הגדולה בעולם, תאגיד התקשורת AT&T, חברת המיכון החקלאי International Harvester ועוד. כל החברות בשליטתו היו בדרגה זו או אחרת של מונופול בתחומן והואשמו בהמשך בעברות על חוקי הגבלים עסקיים; בהמשך הוא גם מימן את הממשל הפדרלי של ארצות הברית; פעל למען הקמת הבנק המרכזי האמריקאי הבנק הפדרלי ולמען הקמת מוסדות תרבות והשכלה.

תחומי העיסוק הראשונים והמרכזיים של מורגן היה המימון והבנקאות. בשנת 1857 החל לעבוד בסניף הלונדוני של בנק שהיה שייך אביו. שנה לאחר מכן חזר לניו יורק, עבד בחברת ההשקעות של אביו והקים, יחד עם אנתוני ג'יי דרקסל (Anthony J. Drexel‏; 1826–1893) מפילדלפיה את חברת דרקסל, מורגן ושות' (.Drexel, Morgan & Co). בעת מלחמת האזרחים, שכר מורגן, כמו רבים מעשירי התקופה (כאנדרו קרנגי וג'ון ד. רוקפלר), את שירותיו של אדם שישרת בצבא במקומו, תמורת $300. הוא רכש רובים עבור צבא האיחוד בעלות של $3.5 ומכר אותם לצבא ב-$22. הוא נשפט עקב טענה שהרובים היו פגומים אך נמצא זכאי.

לאחר מותו של דרקסל הקים מורגן את בנק ג'יי. פי. מורגן ושות' שבסיסו היה בניו יורק ובפילדלפיה, עם חברות-בת בפריז ובלונדון. הייתה זו אחת מקבוצות הפיננסים החזקות ביותר בעולם. לקבוצה היו שייכות שלוש חברות ביטוח אשר השקיעו את כספי הפרמיות של המשקיעים באמצעות חברת ההשקעות, ובכך הגדילו את הונן וסיפקו את תזרים המזומנים הנחוץ לביצוע רכישת חברות וליצירת תשלובות התאגידים של מורגן. לואי דמביץ ברנדייס טבע לשם תיאור שיטה זו את הביטוי "ניהול כספם של אחרים".

לאחר מלחמת האזרחים היו בארצות הברית מספר רב של רשתות מסילות ברזל בידיים פרטיות. בעלי מסילות הברזל החזיקו בשטחי אדמה נרחבים, אותם קיבלו במימון נרחב של הממשל ובזיכיון ממשלתי להקים כל מתקן, כולל ערים. מורגן החליט לרכוש מספר רב של רשתות מסילות ברזל על מנת ליצור ריכוזיות. את רכישתו הראשונה, חברת הרכבות של אולבני, ביצע ב-1869. ב-1885 יצר את חברת הרכבות המרכזית של ניו יורק מאיחוד רשתות החוף המערבי ובפאלו. ב-1888 חיבר את הרשת עד פילדלפיה וב-1889 חיבר את הרשת עד שיקגו. בשנת 1890 ריכז ועידה של ראשי חברות רכבת על מנת לקבוע תעריפי נסיעה והסדרים שונים לריכוז התחום והסדרתו. – דבר שכיום נחשב בלתי חוקי שכן מדובר בקרטל. ב-1900 שלט מורגן ב-160,000 קילומטר מסילות ברזל, מחצית מהקילומטרז' הארצי‏[2]. ב-1904 הסתיים תהליך ריכוז השליטה כאשר למעלה מאלף רשתות רכבת אוגדו לשש תשלובות-ענק שהיו כפופות לתאגידיו של מורגן או לאלו של ג'ון ד. רוקפלר‏[3].

בשנת 1900 רכש מורגן מאנדרו קרנגי את חברת הפלדה שלו, איחד אותה עם מספר חברות אותן רכש בתחום חומרי הגלם ברזל ופחם וההובלה, והקים את חברת US Steel. בראש החברה הציב מורגן את צ'ארלס שוואב (Charles M. Schwab) משיקגו. החברה הייתה חברת הפלדה הגדולה בעולם, ואף שלטה בכל שרשרת האספקה והייצור של הפלדה. בכך השיגה החברה מונופול מעשי בתחומי מוצרי הפלדה כגון מסילות ברזל (החברה סיפקו לו פסי רכבת זולים לחברות הרכבת שברשותו, ואיפשרו לו למנוע אותם ממתחריו), גשרי פלדה, ספינות, מסמרי פלדה לגורדי שחקים, כבלי פלדה ועוד. בשנת 1901 הייתה לחברה הראשונה עם מחזור שעבר מיליארד דולר והחזיקה בנתח של שני שלישים משוק הפלדה בארצות הברית. עובדי החברה לא היו מאוגדים.

ב-1902 איגד מורגן מספר חברות מתחרות למיכון חקלאי (בהן מקורמיק, דירינג הרבסטר וחמש חברות נוספות) ויצר את תאגיד המיכון החקלאי הענק "International Harvester" באילינוי. החברה החדשה הייתה מונופול ארצי לייצור ושיווק טרקטורים וקומביינים, בראשית המאה ה-20 ייצרה החברה 85% מהציוד החקלאי בארצות הברית.‏[4] לאחר יצירת המונופול, החקלאים לא יכלו עוד ליהנות מתחרות בתחום המיכון החקלאי. רבים מהם נאלצו לשכור ציוד חקלאי בתמורה למשכון תוצרתם העתידית לטובת החברה. החקלאים סבלו בנוסף עקב כך מחירי התוצרת החקלאית היו בירידה מתמדת עקב כמות גדולה של חקלאים וייעול הפריון החקלאי.

בשנת 1902 יצר מורגן את חברת אחזקות הספנות הטרנס-אטלנטית IMM - International Mercantile Marine Company (חברת המסחר הימי הבינלאומי), שריכזה שליטה במספר חברות אמריקאיות ובריטיות. באמצעות חברה זו ביקש מורגן לשלוט בסחר הבינלאומי באוקיינוס האטלנטי.

מורגן כיהן כחבר דירקטוריון במונופול התקשורת AT&T אשר שלט בכל הטלפוניה בארצות הברית, בג'נרל אלקטריק וב-46 תאגידים נוספים. ג'ון ד. רוקפלר, שמוקם אחריו ברשימת המשפיעים על הכלכלה האמריקאית, ישב ב-37 דירקטוריונים.‏[4]

מנגנונים מסייעים לצמיחת הברונים השודדים

מגוון העסקים הקשורים לקבוצות ההון של רוקפלר וג'יי פי מורגן בשנת 1904 על פי John Moody. בסוף תקופת הברונים חלק גדול מהכלכלה בארצות הברית נוהל בצורה ישירה (על ידי בעלות) או עקיפה (כמו חברות בדירקטוריון, השפעה דרך הדרג הפוליטי או קשרים) על ידי שני אנשים אלה.

בספר כלכלה בקומיקס מתאר מייקל גודווין את אחד המנגנונים שאפשר את הגידול בגודלם של עסקים במהלך המאה ה-19 - היבטים של יתרון לגודל. גודווין מציין כי באותה תקופה חלק גדול מאזרחי ארצות הברית עדיין היו חווים קטנים שמכרו את הסחורה שלהם בשוק תחרותי מאוד עם הרבה יצרנים, אבל הם קנו יותר ויותר מוצרים ושירותים בשוק שהיה יותר ויותר לא תחרותי אלא בשליטת הטרסטים הגדולים. גודווין מצביע על כך שגם בתקופת אדם סמית (כמאה שנים קודם לתקופת הברונים) הייתה בעיה של יתרון לגודל, אבל בתקופה ההיא עסקים גדולים גם סבלו מחסרונות לגודל בגלל קשיי התקשורת והתובלה - הנהלות חברות יכלו לקבל דיווחים במכתבים והיה להם קושי לנייד סחורה, או חומרי גלם בכרכרות, כך שהשוק עצמו הגביל את גודל העסקים. לעומת זאת בתקופת הברונים השודדים, הטכנולוגיות של טלגרף ומסילות ברזל כבר אפשרו לעסקים הגדולים להתגבר על חסרונות לגודל כמו חבר דירקטוריון חולה, הלוואה שזקוקים לה בצד השני של המדינה או מחסור בסחורות - על ידי ניהול ריכוזי של העסק. לכן העסקים גדלו לגודל שאפשר להם שליטה מונופוליסטית על ענפים רבים.

עוד היבט שסייע לחברות של הברונים הגדולים לגדול היה רשת הרכבות והספנות שחיברה את ארצות הברית לשוק גדול. דבר זה אפשר לחברות כמו חברות הפלדה של קרנגי למכור הרבה מאד פלדה (לא רק לפסי רכבת אלה לשלל מוצרים אחרים). ללא היקפי מכירה כאלה לא משתלם להקים בתי חרושת ענקיים. פעמים רבות למפעלים כאלה יש יתרון של הוצאה ממוצעת נמוכה יותר לעומת מפעל קטן יותר. כתוצאה מכך מתחרים קטנים יוצאים מהשוק -מה שמאפשר לחברות גדולות יותר לגבות מחיר מונופוליסטי יותר.

היבט נוסף שסייע לצמיחת העסקים הגדולים בארצות הברית הייתה סיוע מצד הממשל בפעולות רבות של העסקים הגדולים. דוגמה לכך הייתה סיוע של הממשל הפדרלי להקמת מסילות הברזל הגדולות. מצד אחד היה סיוע לקנות קרקעות בזול, ומצד שני לאחר מכן החברות היו מונופולים - שיכלו לגבות מחיר מונופוליסטי בלי שום פיקוח. בנוסף לסיוע מצד הממשל הפדרלי, נוצר מצב בו התאגידים הגדולים ובעלי ההון היו בעצם גדולים יותר מהמדינות בארצות הברית, כך שכל מדינה ועיר ניסתה למשוך אליה עסקים תוך שהיא מקצצת מיסים במיוחד לעסקים הגדולים, או מעניקה להם הטבות שונות כמו אדמות זולות, חקיקה נגד תחרות נגדם ועוד. לדוגמה ב-1890 ניו ג'רזי אפשרה לתאגידים לרכוש מניות של תאגידים אחרים, ופירוש הדבר היה שתאגיד גדול היה יכול להשתלט על מתחרים קטנים יותר על ידי קנייה שלהם.

בתי המשפט בארצות הברית סייעו לתאגידים גדולים לצמוח ולצבור עוד כוח. דוגמה חשובה לכך היא פסיקה מ-1886 בית המשפט העליון בארצות הברית קבע בפסיקה (Santa Clara v. Southern Pacific) שהיא אבן דרך בדיני חברות ובכלכלה, כי התאגיד העסקי הפרטי הוא 'אישיות משפטית' ולכן התאגיד זכאי לכל הזכויות וההגנות של אזרחי ארצות הברית. ‏[5] דבר זה אפשר בהמשך לתאגידים להסתיר מסמכים פנימיים שהצביעו על קנוניות נגד הציבור. ההשלכות הן שלתאגידים יש זכויות חוקתיות להרוויח כסף ואסור למדינה להפריע לו. דבר זה שימש את התאגידים לצבור עוד כוח. והיה מנוגד לדוגמה לגישה של אדם סמית ביחס לתאגידים.

סיוע נוסף לצמיחת הברונים השודדים הייתה התפתחות המערכת הבנקאית והמוסדות הפיננסיים. על ידי מכשירים כמו חברת פירמידה, טראסטים, וסוגים שונים של מניות יכלו הברונים להשקיע את כספם של אחרים במיזמים שונים, תוך שהם שומרים לעצמם את הכוח לנהל את כל הכסף הזה. באותה תקופה עוד לא היו מכשירי פיקוח על גיוס כספים ולכן צעדים כמו הרצת מניות בבורסה ועוד טריקים בעייתיים היו מקובלים באותו זמן.

דבר נוסף שסייע לצמיחת העסקים הגדולים היה חוסר יציבות פיננסי וריצות על הבנק. בחוסר יציבות זה, החברות הקטנות פשטו רגל, והעסקים הגדולים או משקיעים גדולים יכלו לרכוש מתחרים רבים בזול ולהגדיל את כוח השוק שלהם מול צרכנים, ספקים ונותני שירותים.

ביקורת על הברונים - העידן מצופה הזהב

בשנת 1873 כתב הסופר הנודע מארק טויין ספר ביקורתי (עם שותף) על הברונים והתקופה בשם עידן מצופה זהב: סיפור מההווה - (The Gilded Age: A Tale of Today). הספר, שתאר את השחיתות הפוליטית שהיתה בזמנו, הפך לרב מכר. הוא אף העניק לתקופה זו את שמה - "העידן מצופה הזהב" (במקום העידן המוזהב) Gilded Age. לכאורה הכל נוצץ וזהוב - אבל כאשר מקלפים את הציפוי מתגלה מציאות פחות נחמדה. [1]הכינוי "ברונים שודדים" שימש את הסופר מארק טוויין כביטוי של לגלוג, אך גם של הערכה והערצה ליזמים הנועזים של התקופה, שייצגו את הרוח לאורה חי טוויין ואת שאיפותיו הוא. ברוח התפישה המקובלת אז כתב טוויין כך: "מלכי הרכבות האלו הם בין הדגולים שבבני האדם, ואולי אפשר לומר, הדגולים שבבני האדם באמריקה". טוויין נטה למחול לברונים על נוהגם, כל עוד היו גלויים ובוטים. על אנדרו קרנגי כתב בהערצה: "הוא קנה תהילה, ושילם עליה במזומן." יש לשים לב כי בשלב זה היה מדובר בברונים "חלשים" יחסית בעלי מונופולים מקומיים -חלפו עוד כמה עשורים בטרם הברונים הגיעו לשיא כוחם הכלכלי והפוליטי.

ההיסטוריון מתיו ג'וזפסון הגדיר את יחסו של הציבור לברונים השודדים בשנות השבעים והשמונים של המאה ה-19 כך: "העשירים החדשים, שזכו במהירות כה רבה לכוח רב בתחום הכלכלי, נהנו מהערכה רבה כמעט אצל כל האמריקנים במשך לפחות עשרים שנה אחרי מלחמת האזרחים... מידת ההסכמה הציבורית למעשיהם משתקפת בתיאורים גלויים ולעיתים תמימים בהתלהבותם בעיתונות התקופה."

באותה תקופה פעל גם הכלכלן הפוליטי הנרי ג'ורג' והספר שלו קידמה ועוני (ספר) שיצא בשנת 1879 היה רב מכר והעלה רעיונות כמו מס קרקע.

ויליאם הנרי ואנדרבילט, בנו של קורנליוס ואנדרבילט, היה אחד הדוברים הבוטים ביותר של הלך הרוח של "הברונים השודדים". בתגובה לטענה שהמונופוליזם, בשל חוסר התחרותיות, מונע מן הציבור שירות איכותי, אמר בשנת 1882 :"הרכבות לא מנוהלות לשם טובת "הציבור היקר" -- אלו הם הבלים -- הן נבנו על ידי משקיעים שמצפים לקבל את מירב התשואה." הוא אף הרחיב ואמר שכמנהל חברת רכבות אין לו כל עניין בביטחונם של נוסעיו או בנוחותם. ‏[6].

התירוץ האינטלקטואלי של אותה תקופה למצב הפוליטי-כלכלי של כלכלה ריכוזית היה עיוות של הדארוויניזם בשם "דרוויניזם חברתי" שבו העשירים טענו שהעניים נועדו כביכול לעוני בגלל שהם "לא כשירים". זו אחת הסיבות שבאיזורים חקלאיים יצא לדרווין שם רע - עד היום. כאמור גם ג'י. פי מורגן ואנשי האליטה הכלכלית האמינו כי הריכוזיות הכלכלית הגדלה היא מצב טבעי שנובע מכך שהגדולים יותר שורדים (והחלשים דינם להיעלם). דרוויניזם חברתי שרד בארצות הברית עד מלחמת העולם השנייה, אז ירדה קרנו בגלל הדמיון שלו לתורת הגזע הנאצית.

היחס לברונים השודדים, שתחילה הייתה בו בעיקר הערכה לתנופה היזמית הבוטה שלהם, נמסך בהדרגה גם בביקורת חריפה. אנשים החלו לשים לב לניצול הבוטה שלהם את הסובסידיות הממשלתיות ואת הקרקעות שהוענקו בחינם לחברות הרכבות. רעיון התמיכה הממשלתית ביזמים, כדי לעודד "שיפורים פנימיים" היה אחד מסעיפי המצע הבולטים של המפלגה הרפובליקנית, מפלגתו של לינקולן והתומכת המסורתית בממשלה 'גדולה', ששלטה בארצות הברית משך שנים רבות אחרי מלחמת האזרחים. הניצול הבוטה של הסובסידיות, כמו זה שביצע ג'יי קוק בחברת נורת'רן פסיפיק פושטת הרגל, היה גורם נוסף שהעצים את ראיית "הברונים השודדים" באור שלילי. דוגמה ליחס ביקורתי לברונים השודדים ניתן לראות בקריקטורות רבות מאותה תקופה, בין היתר במגזין הסאטירי Puck.

הנשיאים של אותה תקופה אמרו דברים חריפים על מצב הדברים - אבל הסתפקו בכך:

  • רתפורז הייז "זו אינה עוד ממשלת העם של העם ולמען העם זוהי ממשלת התאגידים של התאגידים ולמען התאגידים"
  • גורבר קליבלנד שאמר "התאגידים נעשים במהירות אדוני העם.. קומוניזם הוא דבר מתואב וסכנה לשלום ולממשלה המאורגנת אבל הקומוניזם של שילוב הון ועושר כפועל יוצא של תאוות בצע חסת מצרים ואנוכיות החותר בזדון תחת הצד והיושרה של מוסדות חופשיים אינו מסוכן פחות מהקומוניזם של עוני נדכא ועמל".

עם הזמן הפכה הביקורת על הברונים מביקורת אישית לביקורת מערכתית יותר. כלכלנים מזרמים שונים - כולל מהזרם הנאו-קלאסי המרכזי - לא בהכרח מבקרים את הברונים על פעילות "לא מוסרית" שהם ביצעו אלא יותר על השפעה שלילית שדבר זה יכול לגרום לחברה- על ידי חסימת תחרות. כלכלנים מזרמים פרוגרסיבים או רדיקלים יותר מצביעים על קשרי הון-שלטון ועל תרבות הצריכה כדוגמאות לבעיות עמוקות יותר.

בעיות בקרב החקלאים, שביתות עימותים ולחץ פוליטי

תור הזהב של "הברונים השודדים" החל להסתיים בשלהי המאה ה-19. עקב מתח חברתי עולה, אי יציבות כלכלית, בעיות כלכליות של הפועלים והחוואים, שביתות, מחאות ושערוריות שהרגיזו את כל חלקי החברה.

באותה תקופה חלק גדול מתושבי ארצות הברית חיו בחוות, ומצבם הורע - למרות השינויים הטכנולוגיים הרבים של אותה תקופה. ראשית בגלל שהם מכרו בשוק חופשי אבל קנו בשוק לא תחרותי – הובלה ברכבות, מוצרי נפט, מיכון חקלאי, מימון היו כולם בשוק מונופוליסטי. סיבה נוספת הייתה ששכלולים טכנולוגים אפשרו להגדיל את התבואה - אבל בגלל שיש ביקוש די קשיח למזון - המחיר לא עלה - היה יותר מזון ולכן מחירו ירד. אופי הכלכלה החקלאית, גם ללא הבצורת שתקפה בשנות ה-80 של המאה ה-19 את המישורים הגדולים, הותירה בידי החקלאים שולי רווח מצומצמים ביותר. שליטת החקלאי על מחיר התוצרת הייתה קטנה ביותר כיוון שזה נקבע בשווקים עם מתחרים רבים אליהם נכנסו מתחרות כארגנטינה, קנדה ורוסיה שדחקו את המחיר עוד מטה וזאת מבלי שהחקלאי יוכל להוריד את עלויות הייצור שלו. התאגידים התעשייתיים הגדולים, שהפכו מונופוליסטיים יותר ויותר, לא הושפעו ואף נהנו מן המצב משום שהעלו את מחירי שירותיהם (בפרט המיכון החקלאי, האחסנה בממגורות וההובלה ברכבות) ללא מגבלה. חקלאים רבים נאלצו למכור את אדמתם או למשכן אותה בתמורה להלוואות מהבנקים (שהיו ברובם בשליטת אילי הון מצפון-מזרח ארצות הברית - בהמשך - רוקפלר וג'יי פי מורגן) והפכו לחוכרים של אדמתם. מאידך, הם התקשו להחזיר הלוואות, כיוון שלא היה מספיק כסף במחזור ומחירו היה יקר. באותן שנים חיו כ-90% מחקלאי הדרום על אשראי, רבים מהם ללא יכולת ריאלית להחזיר את ההלוואות שנטלו. בטקסס נאלצו איכרים לחכור ציוד חקלאי, בתמורה למישכון היבולים לטובת ספק הציוד. כך לדוגמה, תירס שנמכר ב-1870 ב-45 סנט לבושל נמכר ב-1889 ב-10 סנט לבושל, בעוד שמחירי הציוד, ההובלה והאחסנה רק עלו.‏[7].

כמו כן גם מצבם של הפועלים הלא מאוגדים הורע – בגלל כוח המיקוח של העסקים הגדולים ובגלל שלא יכלו כבעבר ללכת למערב או לעבוד בחוות. חלק מהעובדים החלו בניסיונות שביתות כדי להקים איגודים מקצועיים. בניסיון לשבור שביתות מנהלי מפעלים שכרו כוחות של בריונים שהלכו מכות עם הפועלים. כאשר זה לא עבד - הביאו את הצבא.‏[8]

התסיסה החברתית נמשכה, והובילה לצמיחת מפלגות חדשות. בשנים 1874 עד 1889 קמה מפלגה בשם "Greenback Party" בעלת אידאולוגיה אנטי-מונופוליסטית.[2] המפלגה קמה על ידי ארגון חקלאים המכונה בשם The Grange, שפועל עד היום באיזורים הכפריים בארצות הברית ומתמקד בעידוד משפחות לחבור יחד כדי לשפר את מצבן הכלכלי ובעידוד מדיניות שתומכת בכך.[3] המפלגה, שנודעה גם בשם Greenback Labor Party רצתה לקדם ברית בין עובדים לבין חוואים, והוסיפה בהמשך צעדי רפורמה למצע שלה כמו תמיכה ביום עבודה של 8 שעות והתנגדות לכך שהמדינה או כוחות משטרה פרטיים יוכלו לדכא שביתות של פועלים. המפלגה שקעה לקראת המחצית השנייה של עשור 1880, אבל המצע הבסיסי שלה נוצר מחדש בקרב המפלגה הפופוליסטית.

המפלגה הפופוליסטית - People's Party הידועים גם בשם "הפופוליסטים" שקמו בתחילת המאה ה-20. מפלגה זו, שהיתה חזקה באזורים חקלאיים (בעיקר איכרי הדרום), קמה על רקע מצוקת החקלאים בתקופה זו. [4] תעמולתם (הפופוליסטית, ומכאן הכינוי) הופנתה בחריפות כנגד המונופולים והטראסטים של צפון-מזרח ארצות הברית, הבנקים הגדולים, ראשי תאגידי הענק ובראשם תאגידי הרכבות, שהיו בעלי קרקעות חקלאיות רבות - "הברונים השודדים". הביקורת שלהם היתה בעלת קשת רחבה - היא נעה מטענות נגד הקפיטליזם ומדיניות תקן הזהב ועד תאוריות קונספירציה לפיהן בעלי הממון עושים יד אחת כנגד החקלאים. חלק מרכזי ממצעה של מפלגה זו דרש לבסוף להדפיס כסף - ודבר זה הרתיע פועלים עירוניים ואת שאר הציבור מלתמוך במפלגה - מחשש לאינפלציה. במערכת הבחירות לנשיאות של 1892 הייתה המפלגה השלישית בגודלה וצברה 9% מקולות המצביעים ו-22 אלקטורים. במערכת הבחירות לנשיאות של 1896 ניצבה מאחורי מועמד המפלגה הדמוקרטית, ויליאם ג'נינגס ברייאן, שאימץ את עיקרי המצע הפופוליסטי. כישלונם של החקלאים לשלב כוחות עם הפועלים, בעלי העסקים הקטנים והמובטלים העירוניים, שחלקו עמם קווים מאפיינים רבים, גרמו להתמוססות המפלגה. האג'נדה של שתי המפלגות האלה - של צעדים ממשלתיים לריסון כוחם של התאגידים, יושמה, בצורה חלקית, על ידי הפרוגרסיביים.

התסיסה הציבורית נמשכה - דוגמה לשביתות המוניות היא שביתת פועלות הטקסטיל במנהטן בשנת 1909, דוגמה לאלימות חמורה הייתה הטבח בלאדלו בשנת 1914 שבו חיילים ושכירי חרב של חברות כרייה ירו במקלעים על אוהלים של משפחות כורי פחם.

צעדים נגד הברונים השודדים

ב-1890 העבירו בקונגרס את חוק ההגבלים העסקיים של שרמן (Sherman Antitrust Act of 1890), לפיו קנוניות נגד הסחר הן דבר בלתי חוקי, אבל באותה תקופה הנשיאים היו חלשים מאד ובתי משפט נטו לטובת הטרסים, ולכן החוק נאכף בתחילה נגד איגודים מקצועיים, ולא נגד הטרסטים. נדרשו כמה שנים כדי שהחוק יפגע בטרסטים הגדולים.

לאחר ההתנקשות בנשיא מקינלי בספטמבר 1901, מונה הרפובליקאי טדי רוזוולט לנשיאות. בגיל 42 הוא היה הנשיא הצעיר ביותר בתולדות המדינה. בזמן זה החלה תקופת עליית הרעיונות של הפרוגרסיבים הוא החל לשבור את הטראסים. רוזוולט היה ליברל מסוג חדש - עד כה הליברלים דאגו שהממשלה תהיה חלשה כדי לשמר את חירות הפרט. הליברלים של המאה ה-20 רצו ממשלה עם יותר סמכויות, כדי להגן על הציבור מפני תאגידים גדולים. רוזוולט טען כי "אנחנו צריכים עוצמה ציבורית כמשקל נגד לעוצמה פרטית" (של התאגידים הגדולים). ‏[9]

הציבור החל להתעורר גם תודות לעיתונאים אמיצים שחשפו שחיתויות וכונו "גורפי בוץ" לדוגמה ג'ייקוב רוס, שתיעד את המצב הגרוע של אנשים עניים בניו יורק ששילמו שכר דיור גבוה מספיק כך שזה יצדיק תחזוקה של הדירות מצד בעלי הדירות - אבל אלו לא עשו כן. גורף בוץ אחר היה אפטון סינקלר שכתב את הרומן "הג'ונגל" על תעשיית הבשר. דבר יצר מהומה ציבורית ואפשר לרוזוולט (שדווקא התנגד לסינקלר) להעביר חוקים כמו "חוק המזונות והתרופות הטהורים" משנת 1906, שסיים תופעות כמו הכנסת בשר עכברושים או בשר עם מלאריה לקופסות עם כיתוב של בשר בקר.

ב-1909 הווארד טאפט הפך לנשיא והמשיך ללחוץ על הטרסטים. בשנת 1911 הפעילות של הממשלה הובילה לפסיקה של בית המשפט ולפירוק סטנדרד אויל- אפשר להבין את הגודל שלה אם מסתכלים על החברות שיצאו ממנה מוביל, אקסון, צסברו פונדס, שברון, אמוקו, וצ'ייס (הבנק של מורגן שסייע לרוקפלר). עם זאת ריסוק הטרסים לא ריסק את כוחם הכלכלי והפוליטי בגלל התנהלות כאוליגופול. למעשה עד היום יש תחומים שבהם 3-4 חברות שולטות בתחום שלם - לדוגמה 4 חברות חולשות על מכירת הבשר בארה"ב, 4 חברות מוכרות את רוב שירותי הסלולר. מורגן היה עדיין חזק מאוד ושלט בתאגידים בשווי 22 מיליארד דולר - מספיק כדי לקנות את כל מערב ארצות הברית.

ב-1912 רוזוולט פרש מהמפלגה הרפובליקנית, והקים את "המפלגה פרוגרסיבית" שלא העריכה ימים. בבחירות לנשיאות הרפובליקאים התפצלו בין רוזוולט לבין המפלגה הרפובליקאית. וודארו וילסון הדמוקרט עלה במקומו והמשיך עם מדיניות פרוגרסיבית כמו - מס הכנסה פרוגרסיבי ב-1913 - 1% על שכר נמוך ו-7% על שכר גבוה. בשנת 1913 קמה מערכת "הבנק הפדרלי" בניסיון למנוע ריצות על הבנקים. בשנת 1914 נחקק חוק האנטי טראסט של קלייטון, כדי למנוע מראש מונופולים ואוליגופולים. עם זאת השפעת עשירי ארה"ב על המדיניות הכלכלית של ארצות הברית ועל הפוליטיקה בכלל שלה נמשכה הלאה עד שנות השפל הגדול. הבנקאי אנדרו ויליאם מלון הפך לשר אוצר שכיהן במשך 11 שנה תחת שלושה נשיאים רפובליקנים שונים. הוא קיצץ מיסים למיליונרים. דבר זה יצר צמיחה לזמן מה - אבל גם בועה פיננסית שתרמה להתפתחות השפל הגדול.

הממשלה החלה להגיש תביעות נגד טרסים במסגרת חוק הגבלים עסקיים של שרמן. חלקם היום מוצלחים וחלקם לא. בחלקם נדרשו כמה שנים כדי להגיע להכרעה כולל ערעורים. מקרים בולטים של שימוש בחוק זה היו:

  • תביעה נגד האיגוד המקצועי Workingmen's Amalgamated Council of New Orleans שפורק בשנת 1893. חוק ההגבלים העסקים של קלייטון ביטל היבט זה.
  • Chesapeake & Ohio Fuel Co. v. United States שבו טרסט פורק בשנת 1902.
  • Northern Securities Co. v. United States שבו החברה פורקה בשנת 1904 והגיע לבית המשפט העליון, וחוק זה קבע תקדימים רבים.
  • Standard Oil Co. of New Jersey v. United States שהוביל לפרוק סטנדרד אוייל בשנת 1911, בהתבסס על מונופול גאוגרפי ועל התרומה של המונופול ל"פניקה של 1910-11" הסוגיה העיקרית במשפט היתה האם המחוקק רשאי להגביל חברה שהגיעה למעמד של מונופול על ידי קנייה (שהיתה חוקית אז) של רוב המתחרות שלה - אבל היא כיום מהווה פגיעה בתחרות. [5]
  • United States v. American Tobacco Co. בשנת 1907 הוגשה התביעה נגד חברת הטבק שהיתה מונופול בתחומה. בשנת 1911 פסק בית המשפט כי יש לפרק את החברה ל-4 חברות טבק שונות.
  • Federal Baseball Club v. National League - שבו בית המשפט העליו קבה שהליגה לבייסבול היא לא גורם מסחרי ולכן לא כפופה לחוק.
  • United States v. National City Lines שהסתיים ב-1953 ומתייחס לקונספירציית החשמליות של ג'נרל מוטורוס
  • United States v. AT&T Co. שהוביל לפרוק החברה בשנת 1982.
  • United States v. Microsoft Corp סוכם בשנת 2001 ללא פרוק חברת מיקרוסופט.

בשנת 1934, זמן השפל הגדול כתב ההיסטוריון מתיו ג'וספסון (Matthew Josephson) את הספר "הברונים השודדים" המגולל את סיפורם. ‏[10][11] כמו כן הספר היסטוריה עממית של ארצות הברית עוסק בחלקו בהם וכן הפרק השלישי של הספר כלכלה בקומיקס. הכינוי, ברונים שודדים ממשיך לשמש לעיתים בהתייחסות ליזמים הבולטים בתחומי ייצור, תעשייה ויזמות חדשים גם כיום.

ליברטרים ואנשי ימין כלכלי נוטים כיום להגן על הברונים השודדים, להגיד כי בסך הכל היה מדובר באנשי עסקים שהצליחו יותר מאחרים. חלק מחלקים את הברונים השודדים ליזמי שוק כמו וונדרבליט ורוקפלר שהצליחו בזכות תושיה עסקית וכושר המצאה תעשייתי וליזמים פוליטיים שעיקר כוחם נבע מיכולתם לצבור כוח דרך שתדלנות במסדרונות השלטון. בדרך כלל תמה זו מתעלמת מכך שהתוצאה הסופית היא שבקפיטליזם ללא התערבות או עם התערבות התוצאה עלולה להיות מונופולים חסרי רסן ותאגידי ענק שבמקום לקבל את חוקי המשחק מטעם השלטון קובעים את חוקי המשחק עבור הפוליטיקה. מילטון פרידמן לדוגמה טוען כמה טיעונים לטובת הברונים השודדים [6]- ראשית הוא טוען שמצבם של החקלאים בארצות הברית היה מעולה - ולראיה הוא מביא את ההגירה הגדולה שהיתה לארצות הברית במאה ה-19 - תוך שהוא מתעלם מכך שחקלאים רבים פשטו את הרגל, וכי הגירה למדינה ריקה ודמוקרטית כמו ארצות הברית היתה אופציה מעודפת לעומת מדינות עם צפיפות אוכלוסין גבוה כמו אנגליה שבה קרקע עלתה הרבה, או לעומת חוואים ברוסיה שהיתה תחת שלטון הצאר. הגירה כזו היתה לפני תקופת הברונים השודדים לדוגמה ב-1830 וגם במהלך 1950 לדוגמה - כאשר המדיניות הכלכלית בארצות הברית והריכוזיות בה היו שונות לגמרי. בהמשך הוא מציין כי מחיר התנובה החקלאית ירד מאד - תוך שהוא מתעלם מכך שהחקלאים מכרו בשוק תחרותי - אבל קנו בשוק מונופוליסטי שירותים כמו הובלה מחברות הרכבות, ציוד חקלאי מטרסט מיכון החקלאות ועוד מוצרים דומים. הוא טוען, בצדק כי הברונים השודדים פיתחו את התעשייה - אך מתעלם מכך שוב מכך שפיתוח כזה אפשר גם בשוק תחרותי יותר. בעצם הטיעונים שלו בעד פריחה בעידן הברונים השודדים מצביעה על כך שכלכלה ריכוזית בידי מונופולים מעטים פרושה פיתוח תעשייתי מהיר - מעין טיעון בעד תחרות שומפטרנאית ולא בעד המודל הנאו-קלאסי של הרבה מוכרים בעלי רווח שולי קטן. כמו כן הוא טוען שכל הברונים של אותה תקופה צמחו בזמן ממשלה קטנה עם תקציב קטן- ובכך יוצא לדוגמה נגד טענות מוצדקות של איין ראנד שמצביע על הצמיחה של ברונים שודדים מחברות הרכבות שצמחו תודות לסיוע של המדינה. הוא גם טוען ש"ברונים שודדים תמיד היו ותמיד יהיו" ובכך מתעלם משאלות כמו מה הכוח הפוליטי והכלכלי שיש לאותם "ברונים".

השפעות הברונים השודדים

הברונים השודדים השפיעו על כל רבדי החברה הן בארצות הברית והן מחוצה לה, והשפעתם מורגשת עד היום בכל רחבי העולם.

ההשפעה הברורה ביותר של הברונים השודדים היתה פיתוח כלכלת ארצות הברית והובלתה להיות אחת הכלכלות הגדולות והמפותחות בעולם בתחילת המאה ה-20. הם פיתחו את הספנות, ותעשיית הרכבות, הפלדה, הפקת מתכות, פיתחו את תעשיית הנפט, את הבנקאות, תעשיית הפיננסים, תעשיית הטבק, מיכון חקלאי, גומי, ותעשיות רבות נוספות. הרצון של אנשי ההון בעוד ועוד רווח דחף אותם לבצע השקעות הון שונות ולהגדיל את ההון התעשייתי. עצם זה שהם היו עשירים וחזקים אפשר להם ליטול סיכונים גדולים יותר, שחברה שנמצאת בתחרות עזה עם רווח נמוך מתקשה לבצע. כמו כן גודלם של התאגידים חייב אותם לפתח שיטות ניהול מתקדמות יותר כדי לנהל עסקים גדולים ומורכבים יותר.

השפעה חשובה נוספת נבעה מכך שחלק גדול מהברונים השודדים תרמו חלק גדול מכספם לחברה. כמה מהאוניברסיטאות הגדולות והמובילות בארצות הברית, לרבות סטנפורד, שיקאגו, דיוק קמו בזכות כספים אלה. כמו כן התרומות של רוקפלר בתחום הרפואה סייעו למחקר לקידום המחקר הרפואי באחד השיאים של המהפכה המיקרוביולוגית וקידמו את הרפואה בארצות הברית ובעולם. רוקפלר תרם גם לשיקום דרום ארצות הברית על ידי השקעות ברפואה ובחינוך. רוקפלר במיוחד תרם לא רק את כספו אלא גם עיצב את מוסד מתן התרומות המערבי - לדוגמה קריאת מבני מחקר או מכוני מחקר על שם נדבנים, הקמת קרנות תרומות לנושאים מסויימים ועוד. דבר זה משפיע עד היום על הדרך שבה עשירים תורמים את כספם לחברה. התרומות לאוניברסיטאות תרמו באופן משמועתי לפיתוח כלכלת ארצות הברית והעולם בהמשך בגלל השפעות של מוסדות אלה על מחקר בסיסי. דברים אלה סייעו להמשך המהפכה המדעית בארצות הברית וסייעו לארצות הברית להמשיך להיות מובילה בתחומי כלכלה.

השפעה חשובה נוספת היתה לברונים השודדים על הפוליטיקה בארצות הברית. כמו שהעירו מספר נשיאים והוגים חשובים - השילוב של עוצמה פוליטית וכלכלית עצומה בידי מעטים ערערה בצורה מהותית את הדמוקרטיה במדינה למשך עשרות שנים. החלטות רבות בתחומים שונים - נקבעו כנראה לפי היכולת שלהם לשרת את האינטרסים של תאגידים כאלה ואחרים ולא לפי השפעתם על כלל הציבור. גם כאשר הציבור שם לב לדבר זה נדרשו שנים רבות כדי לתקן דבר זה - וגם התיקונים עצמם היו בדרך כלל חלקיים למדי. התאגידים והפרקטיקות של הברונים השודדים הביאו לצמיחת הזרם הפרוגרסיבי שממשיך את קו המחשבה הליברלי - לא רק שצריך לעצב את המדינה כך שהיא תגן על הפרט מפני השפעה חזקה מידי של המדינה עצמה (לדוגמה הפרדת רשויות או זכויותיו של עציר) אלא גם שיש להגן על האזרחים והכלכלה מפני תאגידים חזקים מדי - במקום לסה-פר שהיה נחלת הליברלים עד כה. התהליכים החברתיים-פוליטיים שנבעו מכך גרמו בהמשך להיפוך פוליטי בארצות הברית. בעוד שהיתה תקופה ששני המפלגות תמכו בזרם הפרוגרסיבי, הוא התחזק במיוחד בקרב המפלגה הדמוקרטית שבהמשך תמכה בממשלה גדולה (דבר שבתחילה דווקא הרפובליקנים תמכו בו), עד שבשנות ה-60 הוא גרם להיפוך נוסף- כך שמי שתמכו ברעיונות של שוויון לכלל התושבים - כולל שחורים - היתה המפלגה הדמוקרטית שבאופן מסורתי היתה דווקא לצד הלבנים בדרום שתמכו בהפליה גזעית.

השפעות פוליטיות חשובות ומהותיות היו בתחום המשפטי ומארג היחסים בין המדינה לבין תאגידים - לדוגמה התרומה של תקופה זו לפרסונליזציה של תאגידים על ידי הכרה ב"זכויות האזרח" שלהם. כמו כן לפיתוח חוקים של הגבלים עסקיים שכביכול פתרו את הבעיות של תאגידים חזקים מידי על ידי התערבות המדינה ושבירה בכוח של קרטלים או מונופול כאשר אלה מקבלים יותר מידי כוח שוק. - אם כי בעיות רבות נוספות כמו כוח פוליטי רב מידי, השפעה על הצרכנים ועל התרבות דרך פיתוח תרבות הצריכה והשפעות מערכתיות כמו לובי פוליטי לא קיבלו התייחסות או מענה כלל, וחלק מהשפעות אלה רק הלכו והחריפו בהמשך. דברים אלה משפיעים עד היום לא רק בארצות הברית אלא בכל העולם דרך השפעות על תהליך הגלובליזציה והכוח הפוליטי התרבותי והכלכלי שיש לתאגידים רב לאומיים על עיצוב תהליך זה ועל היבטים כמו קיימות ופיתוח הכלכלה העולמית.

השפעה נוספת היתה לתמיכה בתאוריה החברתית של דארוויניזם חברתי בקרב האליטה העסקית. ייתכן ודבר זה סייע להתפתחות הגזענות בארצות הברית ולהיות הדוורניזם החברתי רעיון מקובל בקרב אליטות בארצות הברית - דבר שנמשך בגלוי לפחות עד מלחמת העולם השנייה. דבר זה תרם לצעדים גזעניים כמו עיקור מפגרים שנתמך על ידי חוגים ימנים בארצות הברית ואולי סייע להיסוסים של ארצות הברית במידת התמיכה שלה בבריטניה בזמן מלחמת העולם השניה. דבר נוסף שתרם להתפתחות הגזענות היתה יחסי הניצול ששרו מול פועלים מצד חלק מהברונים- לדוגמה יבוא פועלים סיניים זולים לסלילת הרכבות. התסכול שחשו הפועלים הלבנים והפגיעה במצבם הכלכלי תועל לפעמים לרגשות גזעניים. בשלהי תקופת הברונים - בתקופה של 1914-1925 היתה תקופת הפריחה של הקו-קלוקס קלאן (השני), שהתרחשה לא רק בדרום ארצות הברית אלא גם בערי התעשייה של המערב התיכון שחוו גידול מהיר של פועלים מהגרים חדשים ששינו את אופי השכונות של הפועלים הלבנים הוותיקים.

ייתכן שהתרומות לאוניברסיטאות השפיעו על הפוליטיקה של המדע ועל המסורת של קשרי הון-אקדמיה. כמה היסטוריונים של הכלכלה מעירים כי חלק מהכלכלנים בתקופת הברונים השודדים "שכחו" כמה חשובה קיומה של תחרות חופשית - נוכח מציאות כלכלית-פוליטית חדשה, שבה חלקים גדולים מהכלכלה היו מאורגנים על ידי קבוצה קטנה מאד של אנשים, חלק מהכלכלנים פשוט התמקדו בכך ש"יש הרבה כסף" או "הכלכלה פורחת" או בכך שאנשים כמו ג'י, פי מורגן סייעו "לארגן את הכלכלה" או "להכניס בה סדר". דבר זה נותן רוח גבית לטענות של כלכלנים (גם פרו-קפיטליסטים כמו לואיג'י זינגלס) לפיה כלכלנים מושפעים מאד מכוחות כלכליים גדולים כמו בנקים ותאגידים גדולים. התרומות לאוניברסיטת שיקאגו השפיע על חקר הכלכלה - מחלקת הכלכלה באוניברסיטת שיקאגו נחשבת ימנית במיוחד, והשפיע במשך שנים ארוכות על ראיית הכלכלה בדרך שנוחה לעשירים במערכת הקפיטליסטית על ידי פיתוח אינטנסיבי של כלכלה נאו-קלאסית - אסכולת שיקאגו בכלכלה. ההגות מבית ספר זה מעולם לא הדגישה את הבעיות שנובעות מתאגידים גדולים או השפעות מסוכנות שעלולות להיות להם על הפוליטיקה. הם תמכו לדוגמה בביטול של רגולציה לטובת "רגולציה עצמית" גם כאשר הראיות להצלחה של דבר זה היו קלושות. זרם זה גם תרם להתעלמות מכך מהסכנות של מציבה המערכת הכלכלית וצמיחה כלכלית על קיימות והדגישה כיצד בכלכלה יש כביכול שחקנים שווי כוח רבים - הן צרכנים והן יצרנים - שפשוט נפגשים בשוק ומקיימים מסחר לתועלת של כולם - בלי יחסי כוח פוליטיים ובלי השפעות של בעלי הון ותאגידים על העדפות הצרכנים, או על התקשורת המחקר והפוליטיקה - ודרכם חזרה על הכלכלה.

דמיון ושוני עם המאה ה-21

בתרבות הפופולרית מקובל להשוות בין תקופת הברונים השודדים לבין המצב בסוף המאה ה-20 ותחילת המאה ה-21 שבה קבוצה קטנה של אנשי עסקים ותאגידים מקבלים כוח כלכלי פוליטי ותרבותי רב יותר ויותר. עם זאת קיימים מספר הבדלים.

הברונים השודדים המקוריים היו בעלי כוח פוליטי בארצות הברית ולא יכלו להשפיע על מעצמות אחרות, לעומת זאת תאגיד רב לאומי יכול להשפיע על הפוליטיקה העולמית. כמו כן הברונים השודדים היו בעיקרם אימפריות שהתעצבו סביב אנשים כריזמטיים וממולחים כמו רוקפלר או מורגן - כאשר אנשים אלה פרשו או מתו האימפריה העסקית שהקימו הלכה ונחלשה, בשל החלשות הקשרים הפוליטיים וכושר ניהול גרוע יותר של היורשים. לעומת זאת כיום מדובר לעיתים קרובות באימפריות עסקיות שמנוהלות כתאגיד שבו אין בהכרח שליטה של אדם אחד דומיננטי אלא בשליטה של מערכת של תאגיד עסקי שבו בעלי מניות, דירקטוריון ומנכ"ל שמגדילים את כוחו של התאגיד בלי שיש מרכז כוח אחד שמותו יכול להחליש את המונופול.

הניצול של הברונים השודדים את הכוח הפוליטי שלהם היה בוטה ופגע ישירות באיכרים הרבים שהיו בארצות הברית - ואלו הרגישו דבר זה וכן את הכוח הפוליטי שנלקח מהם - לעומת זאת השפעת התאגידים על הפוליטיקה היא דבר שאנשים רבים במאה ה-21 לא מודעות להשפעתו - בין היתר בגלל סוגיות של לאומנות ותרבות הצריכה. מצד שני כוחם של תאגידים ועסקים שונים מוגבל לעיתים בגלל חוקים נגד הגבלים עסקיים ומודעות גבוה יותר של עיתונאים, כלכלנים ועוד לבעיות של חסימת תחרות או קשרי הון-שלטון - עם זאת לא ברור כמה זמן חוקים אלה יוכלו להגן מפני תופעות דומות לאלו של הברונים השודדים - במיוחד שקשה למנוע צמיחה של תאגידים רב לאומיים ומונופולים רב לאומיים על ידי חקיקה לאומית.

ראו גם

קישורים חיצוניים


הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 מייקל גודווין, כלכלה בקומיקס, פרק 3
  2. ^ הווארד זין, היסטוריה עממית של ארצות הברית, הוצאת בבל, 2007, עמוד 343
  3. ^ הווארד זין, היסטוריה עממית של ארצות הברית, הוצאת בבל, 2007, עמוד 432
  4. ^ 4.0 4.1 הווארד זין, היסטוריה עממית של ארצות הברית, הוצאת בבל, 2007, עמוד 345
  5. ^ ראו גם [Corporate personhood]
  6. ^ נאמר בראיון ל-Chicago Daily News ב-9 באוקטובר 1882
  7. ^ הנתונים מתוך הווארד זין, היסטוריה עממית של ארצות הברית, הוצאת בבל, 2007, עמוד 384
  8. ^ כלכלה בקומיקס
  9. ^ כלכלה בקומיקס
  10. ^ The Robber Barons: The Great American Capitalists
  11. ^ The Robber Barons, Matthew Josephson, באתר אמזון
ביזור וריכוזיות

רקע: שוק חופשי - שוק תחרותי - כשל שוק - מונופול - אוליגופול - מונופסון - תאגיד - תאגיד רב-לאומי - יתרונות לגודל - מינוף פיננסי - חברת פירמידה - סיכון מוסרי - מונופול טבעי - קשרי הון-שלטון - קפיטליזם של מקורבים‏ - שחיתות - לובי פוליטי - תעמולה - הפרטת המחקר - תרבות הצריכה - גלובליזציה - תביעת השתקה - התיישנות מכוונת - עוני - אי שוויון כלכלי - מלכודת עוני - ניידות חברתית

Movie poster the corporation.jpg

דוגמאות: הברונים השודדים - שוק הרכב העולמי - חברות הטבק - משפחות ההון בישראל - בנקאות בישראל - פנסיה בישראל - איי.די.בי. - האחים עופר - מונסנטו - נסטלה - משפט מקלייבל - חוק ההסדרים - גז טבעי בישראל

כלים לשינוי: הגבלים עסקיים - כלכלה דמוקרטית - כלכלה מקומית מקיימת - קואופרטיב - בנק שיתופי - מטבע משלים - מטבע קהילתי - כלכלה שיתופית - מכפיל מקומי 3 - מס טובין - פשטות מרצון - נתונים פתוחים - כנסת פתוחה - קוד פתוח - חומרה פתוחה

אישים וארגונים: אדם סמית - ארנסט פרידריך שומכר - יוזף שומפטר - ג'ון קנת גלבריית - אמרטיה סן - הא-ג'ון צ'אנג - דייוויד קורטן - ג'ושוע קארלינר - ונדנה שיווה - לואיג'י זינגלס - החלום האמריקאי החדש - SourceWatch

ספרים וסרטים: קטן זה יפה - הדינמיקה של הקפיטליזם - כשתאגידים שולטים בעולם - כלכלה בקומיקס - סופו של הליברליזם המפסידני - אומת המזון המהיר - מכונת הארגון - הלוגיקה של פעולה קבוצתית - נו לוגו - בולו'בולו - התאגיד - הפרסומת והאגו - סיפורם של הדברים - זה משנה הכל