הג'ונגל (ספר)

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
עטיפת הספר הג'ונגל, באנגלית.

הג'ונגל (באנגלית: The Jungle) הוא רומן משנת 1906, מאת העיתונאי והסופר אפטון סינקלר שעסק בתנאים הקשים של עובדים מהגרים בתעשיית הבשר בשיקאגו בארצות הברית בעידן הברונים השודדים. הספר גרם לשערורייה הציבורית סביב האיכות הירודה של מזון שהגיע לצרכנים, דבר שגרם בסופו של דבר לרגולציה על תעשיית הבשר ותעשיית המזון שקיימת עד היום בארצות הברית ובמדינות רבות נוספות.

הספר תאר מספר היבטים, בהם תנאי העבודה הקשים והמסוכנים של עובדים ומטרתו העיקרית הייתה לעודד מדיניות חברתית יותר או סוציאליזם בארצות הברית. עם זאת רוב הקוראים הוטרדו הרבה יותר מכמה פסקאות בספר שנגעו לפגיעה אפשרית בבריאות הציבור וחוסר ניקיון בתעשיית הבשר. באותו זמן, לא היה כל פיקוח על חברות הבשר והן טחנו ושיווקו כ"בשר מובחר" כל דבר שנמצא במשחטה: חולדות מורעלות שהגיעו לנקניקיות, חזירים שמתו מכולרה, בקר חולה שחפת, בשר רקוב – וכן אברי אדם שנקצצו בתאונות ואולי אף אנשים שנפלו לסירי הבישול האדירים. [1] [2]

סינקלר היה נתון לאיום בתביעה מצד חברת אריזת הבשר ג'יי אוגדון ארמור. הוא כתב מכתב לניו יורק טיימס וסיפר כי ראה "מכירה למאכל אדם של גוויות בני בקר וחזירים שנמצאו חולים בשחפת, בפטרת קרנית ובנמק; הפיכתן של גוויות כאלה לנקניקיות ושומן; שימור נתחי בשר חזיר שהתקלקלו בחומצה בורית וסליצילת; צביעה של בשרים משומרים וארוזים בצבעים רעילים; חניטה ומהילה של נקניקיות - כל אלה פירושם חשיפה של מאות ואלפי גברים, נשים וילדים למוות מהיר מזוויע ומייסר." [3] הסערה הציבורית גרמה לכך שהביקוש לבשר ממפעלי אריזה צנח לכמחצית ממה שהיה מקום לכן. [4] הייתה זו פגיעה של אמון הציבור באיכות הבשר ובעצם גם אינטרס של בעלי החברות להשיב את אמון הציבור במפעלים אלה.

פועלים במפעל בשר בשיקאגו, לפני שנת 1923.

סינקלר היה סוציאליסט וכן אחד מ"גורפי הבוץ" (Muckraker), עיתונאים אמיצים שחשפו שחיתויות של הממשלה ושל תאגידים גדולים, בעיקר בשיטות שמכונות כיום עיתונות חוקרת. בשנת 1904, כחלק מעבדותו בעיתון הסוציאליסטי Appeal to Reason, עבד סינקלר בעילום שם במשך כחצי שנה בתעשיות אריזת הבשר (לשימורים) בשיקאגו - Chicago stockyards ואסף מידע. בתחילה הוא פרסם את הרומן כסדרת כתבות בעיתון בשנת 1905 ולאחר מכן פורסם הרומן בהוצאות Doubleday בשנת 1906. למרות שמטרת הרומן המקורית לא הושגה, התהילה והכסף הרב שסינלקר הרוויח מפרסום הספר אפשרו לו לכתוב ספרים כמעט על כל נושא ועניין של עוול חברתי במאה העשרים.

הוא התכוון להראות את "שבירת הלבבות האנושיים על ידי מערכת שמנצלת את העבודה של גברים ונשים עבור רווח". הרומן עוסק ב-Jurgis Rudkus, מהגר ליטאי, שעובד במפעל בשר בשיקאגו, באשתו בת ה-16 Ona Lukoszaite ובמשפחתם המורחבת. אנשים אלה מנסים לשמור על כבודם וחדוות החיים חרף התנאים הקשים בה הם נמצאים. סינקלר מתאר את היחס הגרוע והניצול מצד המעבידים ומצד בני המעמדות הגבוהים.

הנקודה העיקרית של הספר לא הצליחה להגיע אל קוראיו. מטרת כתיבתו הייתה להצביע על תנאי העבודה הלא-אנושיים של העובדים השכירים העניים בחברה קפיטליסטית בתקופה זו. סינקלר קונן: "כיוונתי אל לבותיהם, אבל בטעות פגעתי בקיבותיהם". הספר מתאר את העוני של הפועלים בארצות הברית, העדר של תמיכות חברתיות (כמו ביטוח לאומי וכו'), תנאי עבודה ומחיה גרועים, ואת חוסר התקווה שהיה לרבים מהעובדים. חלק מהעובדים מתים תוך כדי עבודה או בעקבותיה, ונשים הופכות לקבצניות או זונות בעקבות הצורך לפרנס את המשפחה. דבר זה מוצג בהנגדה לשחיתות העמוקה והשורשית של אנשים בעמדות הכוח. בסקירה של הספר מאת הסופר ג'ק לונדון, שהיה חברו של סינקלר, הוא כינה את הספר "אוהל הדוד תום של עבדות-שכר".

מבחינת זכויות בעלי חיים - נקודה זו כמעט ולא עלתה לא על ידי המחבר ולא על ידי הציבור. לאחר הטלת הפיקוח, תעשיית הבשר המשיכה לשגשג. ייתכן וסינקלר עצמו מבצע דימוי של הפועלים העניים ש"נשחטים" על ידי המערכת (נפגעים בצורות שונות, לפעמים באופן פיזי) באותו אופן קר ולא אכפתי שבו היא שוחטת בעלי חיים. וכן על היבטים של הכחשת אלימות על ידי שילוב של הסתרה ואדישות לסבל. בקטע קצר המתאר ביקור במשחטת חזירים כותב סינקלר:

"זו הייתה מכונה לייצור בשר חזיר, ייצור בשר לפי מתמטיקה שימושית. ובכל זאת אפילו האדם האדיש ביותר לא היה יכול שלא לחשוב על החזירים; הם היו כה תמימים, הם באו עם אמון כה רב, והם היו כה אנושיים במחאה שלהם – וכה צודקים לגבי זכויותיהם! הם לא עשו דבר שבעטיו זה הגיע להם, וזה הוסיף עלבון על הפגיעה, כפי שהדברים התבצעו כאן, מניפים אותם למעלה בדם קר, בדרך כה בלתי אישית, ללא העמדת-פנים של התנצלות וללא מחווה של דמעה. נכון, פה ושם היה מבקר שבכה; אבל מכונת השחיטה הזו המשיכה לפעול, מבקרים או לא מבקרים. זה היה כמו פשע נורא המתבצע במרתף, כולו בלתי נראה ומבלי שאיש שם לב, קבור הרחק מן העין ומהזיכרון." [1]

השפעה על החקיקה

קריקטורה עם מחווה לכימאי הראשי של סוכנות הכימיה בארצות הברית, Harvey Wiley, שהוביל את המאבק לחקיקת חוק פדרלי שיאסור דילול וכיתוב מטעה על מזונות ותרופות, דבר שגרר בסופו של דבר לחוק המזונות והתרופות הנקיים של 1906.

השערורייה הציבורית שחולל הספר סייעה בסופו של דבר לחקיקת שני חוקים חשובים בהקשר של רגולציה על מזון - "חוק הפיקוח על הבשר" (Meat Inspection Act) ו"חוק המזונות והתרופות הטהורים" (Pure Food and Drug Act) בשנת 1906. זה היה חלק ממגמה רחבה יותר של פרוגרסיבים כמו טדי רוזוולט שראו בכוח הגדל של תאגידים גדולים איום על החופש של הציבור. רוזוולט שהיה רפובליקני, תאב את סינקלר על רקע אידאולוגי, ולא בטח בו אך הושפע בסופו של דבר מהתיאורים בספר. לאחר מכן נשלחו עובדים מהבית הלבן לבדוק את המצב בתעשייה, דו"ח שהם חיברו לקונגרס מצא תנאים דומים למה שסופר בספר. לאחר חקיקה זו בוצעו חקיקות נוספות.

"חוק הפיקוח על הבשר" חייב בדיקה של החיות לפני השחיטה, בדיקה נוספת לאחר המוות וחייב גם תנאי היגיינה במשחטות ובמפעלים לעיבוד בשר. כמו כן הוא אפשר ניטור ובדיקות מצד נציגים של משרד החקלאות בארצות הברית. [1]

"חוק המזון והתרופות הטהורים" משנת 1906 היה הראשון מבין שורה של חוקים משמעותיים להגנה על הצרכן, שיזם הקונגרס, ואשר בסופו של דבר הוביל להקמת מנהל המזון והתרופות בארצות הברית - ה-FDA. המטרה המרכזית של החוק הייתה לאסור מכירה של מוצרי תרופות ומזון מדוללים או בעלי תווית מטעות, והיא קודמה על ידי הכימאי האינדיאני הרווי וושינגטון ווילי (Harvey Washington Wiley) שהיה הכימאי הראשי במשרד החקלאות ועל ידי U.S. Bureau of Chemistry כדי שזו תוכל לבדוק תכולת מוצרים ותאפשר קיום תביעות נגד עבריינים. החקיקה דרשה כי מוצרים פעילים יופיעו על תוויות של תרופות וכי תרופות לא יוכלו להיות מתחת לרמת ניקיון מסויימת שנקבע על ידי סוכנויות של הממשל. [2] [5]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 אריאל צבל, "כיוונתי ללב הציבור אך בטעות פגעתי בבטנו", אנימלס (לשעבר אנונימוס)
  2. ^ הנושא מופיע גם בספר תורת ההונאה בפרק 6, המחברים מציינים כי עמ' 112 מתאר את הנושא של חולדות שהורעלו שנכנסו לנקניקיות, ועמוד 82 לגבי שאריות אדם בשומן
  3. ^ שילר ואקרלוף, תורת ההונאה, הערה שניה לפרק 6, עמ' 226. מצטטים מניו יורק טיימס, 6 במאי 1906
  4. ^ שילר ואקרלוף, תורת ההונאה, פרק 6, עמ' 102
  5. ^ שילר ואקרלוף, תורת ההונאה, פרק 6, עמוד 103