המגפה הבאה (ספר)

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
(הופנה מהדף המגפה הבאה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

המגפה הבאה (באנגלית: The Coming Plague: Newly Emerging Diseases in a World Out of Balance) הוא ספר עיון על מגפות מאת לורי גארט (Laurie Garrett) שיצא לאור בשנת 1994. הספר עוסק בהיסטוריה של מגפות ובתנאים הפוליטיים, החברתיים והכלכליים שמאפשרים למגפות להתפתח, גארט, שהיא סופרת ועיתונאית שכותבת בנושאי מדע, מתארת את הקשיים שיש לחוקרי מחלות מדבקות (וירולוגים) במאבקם במחלות. הספר היה רב מכר של ניו יורק טיימס בשנים 1994-1995.

רקע

גארט כתבה את הספר במשך עשר שנים, החל מאמצע שנות ה-80 של המאה ה-20. בתקופה שבה הנחת היסוד של הספר הייתה בניגוד לדעה הרווחת אז בקרב אנשי מקצוע והציבור הרחב. גארט למדה אימונולוגיה (תורת החיסונים) ולאחר מכן הפכה לעיתונאית. באותו זמן האמונה הרווחת הייתה שרוב המחלות הזיהומיות המסוכנות נכבשו ודוכאו על ידי המדע, וכי אין הרבה טעם להשקיע מאמצים בחקר התחום של מחלות זיהומיות או באמצעי הגנה נגד מגפות. בראשית שנות השמונים התרכזו מדענים ביו-רפואיים ברחבי העולם העשיר במחלות כמו סרטן ובמחלות לב, והרגישו כי עידן האנטיביוטיקה והחיסון הוליד את מותם של איומים זיהומיים. התקציבים לחקר מחלות זיהומיות הלכו והצטמצמו וחוקרים פנו לתחומים אחרים. אבל גארט המשיכה לשמוע על התפרצויות מוזרות של מחלות קטלניות ומסתוריות כמו אבולה, שלכאורה סתרו את השקפת המיינסטרים. כבר בשנת 1976, עם הופעת "מחלת הלגיונרים", החלה גארט לאסוף ידיעות עיתונות ומאמרים מדעיים חדשים בנושא התפרצויות של ומגפות משונות. [1]

לקראת סוף שנות השמונים, העולם זועזע מנגיף ה-HIV ומחלת האיידס. גארט חיפשה באופן נרחב בחיפוש אחר ההבנה: מדוע הופיעו נגיפים וחיידקים חדשים, לכאורה משום מקום? מדוע הרפואה המודרנית מתקשה להתמודד עם HIV ומיקרובים אחרים שהופיעו לאחרונה? כיצד נאבקו מדענים במחלות הללו? היא החלה לשאול האם העולם הביו-רפואי לוקה בהיבריס שמעמיד את חייהם של מיליוני אנשים בסכנה? [2]

עם סיום שנות השמונים האקדמיה הלאומית למדעים של ארצות הברית, קיימה כינוס תקדימי שהתמקד בווירוסים שהופיעו לאחרונה. במשך ימים רבים המומחים חלקו תובנות בוושינגטון, ומה שהם גילו גרם לדאגה משותפת של המומחים. בסוף המפגש גארט הכירה בכך שהחששות שלה מאיום המחלות הזיהומיות משותפות גם למדענים זוכים בפרס נובל כמו יהושע לדרברג, הווארד מרטין טמין ודייוויד בולטימור. במהלך השנים 1992-1993, גארט הייתה עמיתה בבית הספר לבריאות הציבור בהרווארד, שם עבדה בצמוד עם ד"ר מרי ווילסון, אווה ברינקמן, אנדרו שפילמן ועמיתיהם בהרווארד כדי להבין את מקורם של וירוסים "חדשים" לכאורה, את מערכות ההגברה שטיפחו את התפשטותם ברחבי העולם בעידן הגלובליזציה. עיקר הספר נכתב בהרווארד.

בזמן כהונת ביל קלינטון כנשיא ארצות הברית, הכירו לראשונה במחלות זיהומיות כאיום אפשרי לביטחון הלאומי. עם הזמן, הרעיונות שמופיעים ב"מגפה הבאה" לפיהם מגפות ימשכו להיות איום על האנושות הפכו להיות קונצנזוס בקרב אנשי מקצוע, במיוחד לאחר התפרצות של מחלות כמו סארס באסיה בתחילת שנות ה-2000 ועוד יותר מכך לאחר התפרצות הקורונה בשנת 2020. גארט עצמה זכתה בפרס פוליצר תודות לסדרת כתבות שפרסמה בשנת 1996 על מגפת האבולה. היא ממשיכה להזהיר מפני חוסר המוכנות של מדינות למגפות. לדבריה הפתרון למגפות לא יכול להיות אגירה של מים, מזון, מסכות או תרופות ברמה האישית - כמו שהגנה מפני מלחמה גרעינית היא לא לחפור לעצמך מקלט כמו שהיה נהוג בשנות 1950. המאמץ נגד מגפות חייב להיות ברמה ציבורית - ברמה עיר, מדינה או העולם. גארט גם מביאה דוגמה מהשפעת הספרדית - מגפה קטלנית מאוד שהצליחה להתפשט במהירות למרות שבאותה תקופה עוד לא היו טיסות מסחריות. [3]

תנאים חברתיים למגפות

גארט מתארת את ההתפתחויות החברתיות, הפוליטיות והאקולוגיות שמאפשרות ואף מעודדות יצירה או התפתחות של מגפות. נוכח אמונה רווחת בכך שהתרבות הנוכחית היא נאורה, משכילה ובעלת טכנולוגיה מתקדמת שתוכל להתמודד עם כל מגפה.

גארט מתארת כיצר התפתחויות מדעיות וחברתיות מהעשורים האחרונים, פעלו למעשה לחיזוק העמידות של חיידקים מסוכנים או לשיפור היכולת שלהם להדביק בני אדם. היא כותבת כיצד השימוש הנרחב באנטיביוטיקה ותרופות אחרות, שנועדות לרפא מחלות, גרמה לעמידות לאנטיביוטיקה - התפתחות זני חיידקים עמידים לטיפולים רבים או לכולם, כולל סטפילוקוק שעמידים בפני פניצילין, עמידים לאנטיביוטיקה פנאומוקוקוס, מלריה עמידה בכלורוקין, הרפס עמיד בפני Acyclovir, ו-HIV עמיד נגד AZT וכן שחפת עמידה לתרופות. [4] בעיה דומה נבעה משימוש נרחב ב-DDT וחומרי הדברה אחרים נגד יתושים כדי להפחית את התחלואה במלריה. גארט טוענת שהדבר הוביל לירידת מגוון בעולם החרקים ולעמידות של יתושים עמידים יותר לחומרי ההדברה.

השפעות סביבתיות נוספות נוצרו בצורה לא צפויה. בניית סכרים במצרים, סודאן וגאנה הובילה לעליה בטפיל Schistosome ולמחלות הקשורות בו. ברוא יערות בדרום ובצפון אמריקה הוביל לשינויים משמעותיים באוכלוסיית החיידקים. לפי גארט אחד השינויים האלה גרם להתפשטות מחלת ה-Lyme שנישאת על ידי הקרציה I. Dammini. הקרציה נישאת על גבי מכרסמים וצבאים שמתרחבת באזורים שהיו בעבר יער שאין עליהם איום מצד טורפים כמו זאבים. [5]

גארט מצביעה על תהליכים חברתיים שמעודדים התפתחות של מגפות. דוגמה אחת לכך היא עיור הולך ומתגבר במדינות עניות. הדבר יוצר מרכזי אוכלוסיה צפופים, שבהם יש עוני, תברואה לקויה (לדוגמה מערכות ביוב לא מתפקדות), ומערכת בריאות תחת עומס כבד. תנאים אלה הם תנאים אידאליים להתפשטות של מחלות ומגפות. בד בבד, יש הוזלה בטיסות וכמות הטיסות עולה - דבר שמאפשר התפשטות מהירה של חיידקים ו-וירוסים למקומות שונים בעולם בתוך ימים או שעות. [6]

גארט טוענת כי תנאים חברתיים שאיידס מדגימה כיצר תנאים חברתיים יכולים לסייע להפצת מחלה. במהלך שנות ה-70 של המאה ה-20 הייתה עליה בשימוש בסמים עם מחטים, וכן עליה במתירנות בקיום יחסי מין דבר שסייע להתפשטות איידס בצפון אמריקה. באפריקה מדרום לסהרה התנאים להתפשטות המחלה היו מלחמות אזרחים, עימותים בין שבטים אשר גרמו לעקורים ופליטים. פליטים אלה לוו ברעב, תת תזונה וזנות. היבט נוסף שתרם להתפשטות המגפה היה חוסר הרצון של ממשלות להתמודד בצורה מהירה וישירה עם המגיפה. [7]

גורם נוסף שמחריף את הבעיה הוא גידול אוכלוסין שכן מבחינת חיידקים ו-ווירוסים כמות גדולה יותר של בני אדם פרושה הזדמנות גבוה יותר להדביק יותר אנשים וכן שטחי מחיה נמוכים יותר לחיות בהם בקרב בעלי חיים אחרים. [8]

ראו גם

קישורים חיצוניים