מדיניות ההפלרה באירופה

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
(הופנה מהדף הפלרה לפי מדינות)
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

ארגוני מדיניות הבריאות ובריאות השן המובילים בעולם כגון ה-WHO, ה-CDC וה-ADA, מציגים תמיכה גורפת בהפלרת מי-השתייה. משרד הבריאות של מדינת ישראל מאמץ עמדות אלו ללא הסתייגות.

לעומת זאת, מדינות אירופה לא אימצו את הנחיות אותם ארגונים, אלא מציגות חזית של התנגדות להפלרה, למעט מדינות בודדות, שגם הן מפלירות בקנה-מידה מצומצם כגון אנגליה, אירלנד וספרד.

מדינות סקנדינביה

איסלנד

איסלנד לא מפלירה את מי השתייה שלה, ואף מתגאה בטוהר המים שלה [1]

קיימות באיסלנד שתי תשתיות מים - חמים וקרים: הקרים הם מים טהורים, והחמים נושאים עימם חומרים שונים, כולל פלואור ממקור של סלעים וולקניים וחדירת מי-ים בריכוז של 1.2 מג"ל למעיינות החמים.[2]

באיסלנד קיימת מודעות גבוהה לרעילות הפלואור עקב ההתפרצויות הגעשיות אשר מדי כמה שנים מכסות את הקרקע באפר עשיר בפלואור, אשר פוגע בבקר. [3]

דנמרק

"אנו שמחים להודיע לכם שלפי משרד האנרגיה ואיכות הסביבה, פלואורידים רעילים לא הוספו למי-השתייה הציבוריים. לכן, אף עיר דנית לא הופלרה מעולם". [4]

ב-3 לינואר 1977, הסוכנות הלאומית להגנת הסביבה המליצה לשר לאיכות הסביבה "לא לאשר את הפלרת מי השתייה בדנמרק. ההמלצה של הסוכנות מבוססת בין היתר על העובדה ששאלות רבות לגבי בריאות האדם ואיכות הסביבה לא זכו למענה מספק". בעקבות קבלת המלצה זו, השר לאיכות הסביבה פרסם ב-5 לינואר 1977: "סעיף 48 לחוק אספקת המים לא יכול לשמש כדי לאשר הפלרה של מי-השתייה. מפורטים להלן חלק מהנימוקים להחלטה זו:

  1. יש לשים לב שמפעלים תעשייתיים לא ייצרו מוצרים אשר יושפעו על ידי גידול תכולת הפלואוריד באספקת מי-השתייה.
  2. החלק הארי של הפלואור לא נצרך... אלא מוצא עצמו בתוך הקרקע באמצעות ההשקייה, נחלים, אגמים והים בתור מי-ביוב. הידע אודות הנזקים של שפיכת כמות מוגברת של פלואוריד בתוך מי-הים ומים מתוקים הינו מאוד מצומצם. קיימת אפשרות להצטברות הפלואוריד בשרשרת המזון.
  3. קיים תיעוד רחב לגבי ההיבט של רפואה-מונעת לעששת, אך לא נערכו מחקרים הולמים לגבי השפעות ארוכות הטווח על שאר המערכות האורגניות של האדם.
  4. לא ניתן לפתור את האוכלוסיות הרגישות הבאות מלהיחשף לפלואור במי-השתייה:
    1. אנשים הצורכים כמות גדולה של נוזלים
    2. אנשים הסובלים ממחלות אשר פוגעות בתפקוד הכליה.
    3. אנשים המקבלים טיפול בדיאליזה
    4. תינוקות הניזונים מתחליפי-חלב.

אגודת רופאי-השיניים הדנית מצהירה "האגודה ממליצה על הפלרת מי-השתייה מזה שנים ארוכות. הרשויות דחו גישה זו לאור מספר בעיות לא-פתורות הנוגעות באוכלוסיות רגשיות באוכלוסייה. לכן, רופאי-השיניים הדנים נאלצים לעשות אפליקציה טופיקלית של פלואוריד. זאת, יחד עם שירותי טיפול שיניים לילדים... שיפרו את בריאות השן של הציבור כך שרק אזורים מעטים נהנים מהפלרת מים כיום". [5]

נורווגיה

תצהיר מאת המכון הלאומי לבריאות הציבור:

היה לנו דיון אינטנסיבי בנושא ההפלרה לפני כ-20 שנים, והמסקנה היתה שאין להפליר את מי-השתייה. לאור זאת, זו באחריותו של כל אחד להחליט האם להשתמש בטבליות פלואוריד, משחת שיניים או מי-פה על-מנת למנוע עששת.[6]

פינלנד

תצהיר מאת מנהל חברת המים של הלסינקי:

אנו לא ממליצים על הפלרת מי-השתייה. ישנן דרכים טובות יותר לספק את הפלואור שהשיניים שלנו צריכות. הפלרה מלאכותית של מי-השתייה בוצעה בפינלנד רק ביישוב אחד, בעל אוכלוסייה של כ-80 אלף תושבים (1,6% מהאוכלוסייה). ההפלרה התחילה ב-1959 והסתיימה ב-1992 כתוצאה מההתנגדות של האוכלוסייה המקומית. רוב הסיבות להתנגדות היו על זכות–הפרט לשתות מים ללא תוספי כימיקלים המשמשים כטיפול תרופתי לקבוצות אוכלוסייה. כמו-כן, הועלה המושג של "הזנה בכח".
הפלרת מי-השתייה בפינלנד אינה אסורה, אך אף רשות מקומית לא רצתה לבצע אותה. ספקי מים, באופן טבעי, תמיד התנגדו להוספת תרכובות פלואוריד למים. [7]

שוודיה

הפלרת מי השתייה אינה מותרת בשוודיה בעקבות ביטול בשנת 1971 של חוק הפלרת המים מ-1962.

מאז תחילת שנות ה-80, הדיון אודות ההפלרה בשוודיה קלוש. לא הוצגו ממצאים מדעיים חדשים שעשויים לשנות את מסקנות הוועדה.

כיום, כימיקלים לטיפול במים ושאר ענייני מי-שתייה מפוקחים על ידי חוק מי-השתייה. תרכובות פלואוריד אינן כלולות ברשימת החומרים המותרים לטיפול במי-השתייה. [8]


מערב אירופה

אוסטריה

הודעת משרד הבריאות של אוסטריה: "פלואורידים רעילים מעולם לא הוספו למי-השתייה באוסטריה".[9]

מתוך הסקר של FARKAS:

"משרד הבריאות ואיכות הסביבה מצהיר שאוסטריה אינה מפלירה את מי-השתייה. אספקת הפלואוריד מתבצעת באמצעות טבליות בלבד".[5]

אירלנד

באירלנד רוב מי השתייה מופלרים; 71% מכלל האוכלוסייה בשנת 2002 התגוררה ביישובים מופלרים. החומר המשמש להפלרה בשימוש הוא חומצה הידרו-פלואורו-סיליצית (HFSA; H2SiF6). בסקר ציבורי ב-2002, 45% מהנשאלים הביעו דאגה מסוימת לגבי ההפלרה. [הערה שלי – עוד עדות ליעילות הפצת המידע הביקורתי]

משרד הבריאות הקים את הוועדה המייעצת לפלואור אשר המליצה על הפלרת אספקת המים הציבורית בריכוז של 1.0 חלקיק למיליון (1 מ"ג לליטר), שהייתה נגישה ל-50% מהאוכלוסייה. אפשרות זו נתפסה כדרך הרבה יותר זולה לשיפור בריאות השיניים של הילדים מאשר העסקת עוד רופאי שיניים. ה"אישור אתי" ניתן על ידי "איגוד של הקדושים לוק, קוסמס ודמיאן", שהוקם על ידי הארכיבישוף הקתולי של דבלין, ג'ון צ'ארלס מקווייד McQuaidne.

אישור זה הוביל לפקודה לבריאות הציבור של 1960 (הפלרת אספקת המים). הפקודה חייבה את הרשויות המקומיות להפליר (כמו בישראל, למרות שלנו אין ארכיבישוף קתולי. ובכלל, מה בין קתולים להפלרה?) אותה פקודה חייבה הוספת פלואוריד בריכוז שבין 0.8 ל-1.0 מ"ג לליטר. התקנות החדשות משנת 2007 הורידו את הריכוז הנדרש לרמה של 0.6 עד 0.8 מ"ג לליטר, עם ערך יעד של 0.7.

[נשאר רק לתהות מדוע הם הורידו את הריכוז... אולי הם יודעים משהו שאנחנו לא יודעים?]

היישום של ההפלרה עוכב על ידי סקרי בריאות שיניים ובדיקות מים מקדימות, וכן על ידי עתירה משפטית המתנגדת להפלרה - ריאן נגד 'היועץ המשפטי לממשלה. ב-1965, דחה בית המשפט העליון את הטענה של גלדיס ריאן שהפלרה מהווה הפרה של החוקה של אירלנד, אשר מבטיחה את הזכות לשלמות הגוף.

ב-1965, אספקת המים של דבלין ופרווריה הופלרה, וב-1973, נוספו מרכזים עירוניים אחרים. סקרי בריאות שיניים של ילדים מ-1950 ועד 1990 הראו מסימנים משמעותיים להפחתת חורים בשיניים, במקביל להרחבת ההפלרה.

בלגיה

טיפול המים הזה לעולם לא התקיים בבלגיה, וגם לא יתקיים בעתיד (אנו מקווים). הסיבה העיקרית לכך ההיא העמדה המהותית של אגף המים שאין זה מתפקידו לספק טיפול תרופתי לציבור. זו אחריות בלעדית של מערכת הבריאות. [10]

מתוך חוברת מידע לציבור, מאת איגוד ספקיות המים של בלגיה:

מלחי-פלואור מגינים על השיניים שלנו בכך שהם מחזקים את עמידות השן. אך לעודף פלואור יש השפעות מזיקות וגורם למשל לכתמים שחורים על השיניים. במינונים גבוהים מדי, עלולים להתרחש עיוותים של השיניים והשלד. תופעה זו מכונה פלואורוזיס. זהו הצד השני של המטבע.
מוצרים רבים מכילים פלואור: מזונות, משחת השיניים, שטיפות-פה, גומי-לעיסה [בבלגיה נמכרו מסטיקים עם פלואור] ותרופות מסוימות.
לאור זאת, המינון היומי משתנה מאדם לאדם. המינון תלוי במשחת-השיניים, בהרגלי התזונה ונטילת התרופות.
לו היינו מוסיפים על זאת עוד פלואור למי-השתייה, היה נוצר סיכון למינון-יתר, בעיקר מכיוון שכאשר הפלואור מומס במים הוא נספג בגוף ביתר יעילות מאשר במזונות.
למרות שתכולת הפלואור הטבעי מאוד נמוכה בבלגיה, אנו לא מוסיפים עוד ממנו למים. ספקי-המים לא מתיימרים לספק את ציבור הצרכנים נגד רצונו, אלא מוסיפים רק מה שהכרחי כדי לייצר מים ראויים לשתיה איכותיים." [11]

בריטניה

בסביבות 10% מהאוכלוסייה של בריטניה מקבלת מים מופלרים, בערך חצי מיליון תושבים מקבלים מים מופלרים באופן טבעי, ובסך הכל כ-6 מיליון מקבלים מים מופלרים. ה-The All Party Parliamentary Group on Primary Care and Public Health המליץ באפריל 2003 כי יש הציג את ההפלרה בתור "הדרך הלגיטימית ויעילה להתמודדות עם חוסר השוויון בבריאות השיניים".[דרוש מקור] חוק המים של 2003 מחייב את ספקי המים לעמוד בדרישה של רשויות הבריאות המקומיות להפליר את המים שלהם.

תוכניות קודמות נערכו בתחומי הרשות הבריאות של בדפורדשייר, הרטפורדשייר, בירמינגהם, שחור קאנטרי, צ'שייר, מרזיסייד, במחוז דורהאם, Tees Valley, קאמבריה, לנקשייר, צפון, מזרח יורקשייר, צפון לינקולנשייר, נורת', טיין ללבוש, בשרופשייר, סטפורדשייר, טרנט ודרום מערב המידלנדס לפיה ההפלרה הונהגה בהדרגה בין 1964 ל-1988 בשנים.

ה-The South Central Strategic Health Authority קיים את הדיון הציבורי הראשון לפי חוק המים 2003, ובשנת 2009 מועצת המנהלים שלה הצביעו בעד להפליר את אספקת המים באזור סאות'המפטון במטרה לתת מענה לשכיחות גבוהה של עששת אצל ילדים באזור זה. סקרים מצאו כי הרוב המכריע של תושבי סאות'המפטון שנסקרו התנגד לתוכנית, אך ה-Southampton City Primary Care Trust החליט כי "הצבעת הציבור לא יכול להיות הגורם המכריע". מאז הנושא נמצא בביקורת שיפוטית. תוכניות הפלרה היו שנויות במחלוקת במיוחד בצפון-מערב אנגליה, והן כבר מעוכבות לאחר שנחשפה העלויות הגבוהות של הפרוייקט.

אספקת המים בצפון אירלנד מעולם לא הופלרה באופן מלאכותי למעט שני יישובים קטנים שבהם פלואוריד נוספה המים במשך כ-30 שנים. בשנת 1999, הופסקה ההפלרה באותם שני אזורים. הפרלמנט של סקוטלנד דחה הצעות להפליר מי שתייה ציבוריים לאחר דיון ציבורי.[דרוש מקור]

גרמניה

באופן כללי, הפלרת מי-השתייה בגרמניה אסורה. החוק הגרמני מאפשר פטורים לפי הגשת בקשה. הנימוק של משרד הבריאות נגד אישור גורף להפלרת מי-השתייה היא הבעייתיות שבמתן טיפול תרופתי בכפייה והבעיה עם מי-ביוב, שתכולת הפלואוריד שבהם עלולה לחזור אל מי השתייה. [12]

קיים חוק פדרלי מ-1974 תומך בהפלרה אך מספק חריגות באמצעות משא-ומתן עם המחוזות. עקב כשלון המשא ומתן, שר הנוער, המשפחה והבריאות ביקש מרשות הבריאות הפדרלית להתערב. הרשות הגיע למסקנה שהדיונים בנושא היו מורכבים, ולא ניתן היה להגיע למסקנה חד-משמעית. בין הנימוקים שהרשות מצאה נגד ההפלרה:

  1. מים הם מצרך חיוני שאין לו תחליף. משמע, שבאזורים מופלרים, כל התושבים צורכים פלואוריד, בין אם הם רוצים בכך או לא.
  2. עקב אופי מערכת חלוקת המים, כמות הפלוריד ביוצאת בברז הצרכן עשויה להשתנות. בעיה זו מוחרפת על ידי הרגלי שתייה שונים בין האנשים. [5]

הולנד

מסוף 1960 עד תחילת 1970, מי-השתייה במספר מקומות בהולנד הופלרו על-מנת למנוע עששת. אולם, בפסיקה מה-22 ליוני 1973, בית המשפט העליון קבע שאין בסיס חוקי להפלרה. אחרי פסיקה זו, ניסיון לתיקון לחוק אספקת מים נערך על-מנת להעניק בסיס חוקי להפלרה. במהלך תהליך זה, התבהר שאין מספיק תמיכה מהפרלמנט לתיקון זה, וההצעה נמשכה ובוטלה.

הסיבה העיקרית להתנגדות להפלרת מי השתייה (ועיגונה בחוק) היתה שההפלרה נתפסה כהוספת תרופה למי-השתייה על ידי הממשלה בשם "רווחת החברה".[13]

צרפת

צרפת דחתה את אופציית ההפלרה בשנות ה-80, משלושה טעמים:

  1. ביצוע: המספר הגבוה של מקורות מים (כ-20 אלף) אשר מזינים את רשת אספקת המים תצטרך את אותה הכמות של מתקני הפלרה, מה שמעלה את מורכבות הביצוע ואת העלות לרמה לא ריאלית.
  2. איכות סביבה: רק כ-1% מהמים אשר הסופקים על ידי הרשת משמשים למזון, לכן, הפצה של תרכובות פלואור בטבע באמצעות שאר 99% מהמים אינה רציונלית ועלולה לגרום להשלכות, לא מוערכות, על הסביבה.
  3. הבדלי מינון: צריכת מי-הברז בקרב האוכלוסייה אינה שווה, כך שאחדים לא יקבלו בכלל פלואור כאשר אחרים עלולים לקבל מינון-יתר.

כחלופה, לאחר 15 שנות מחלוקת, התקבלה ההחלטה להשתמש במלח-שולחן בתור אמצעי לאספקת פלואור במטרה למנוע עששת בקרב האוכלוסייה, על-סמך המלצה של המועצה העליונה לבריאות הציבור והאקדמיה הלאומית לרפואה, ומומשה בצו מה-31 לאוקטובר 1985 המתיר את הפלרת מלח-השולחן.

החלטה זו הוגבלה באמצעות הסתייגויות רבות, הנובעות מגישה יותר "טוקסיקולוגית" מאשר של בריאות הציבור (סכנות הפלואור, המוגדר כרעיל, הודגשו בכוח רב, בלי לקחת בחשבון את היתרונות הבריאותיים). כך, השימוש במלח מופלר אינו מותר בתעשיית המזון או בענף המסעדנות. [14]

עמדת המשרד להגנת הסביבה
תרכובות פלואוריד לא כלולות ברשימת הכימיקלים לטיפול במים. זה נובע משיקולים אתיים כמו משיקולים רפואיים.[15]

שווייץ

תורגם מוויקיפדיה האנגלית:

מאז 1962, שתי תכניות הפלרה הופעלו יחדיו: הפלרת מי-השתייה של העיר באזל, והפלרת מלח-השולחן בשאר שווייץ - כ-83% מהמלח לשימוש ביתי הוסף פלואור.

אך היה יותר ויותר קשה להפריד בין שתי התכניות הללו. כתוצאה מכך, הייתה הערכה שחלק מתושבי באזל צורכים פלואור דרך מי השתייה ובאמצעות מלח השולחן. במטרה לתקן את המצב, באפריל 2003, הפרלמנט הפדרלי הסכים להפסיק את הפלרת מי השתייה ולהרחיב באופן רשמי את השימוש במלח המופלר גם לבאזל.

מזרח אירופה

צ'כיה

צ'כיה החלה הפלרת המים בשנת 1958 בעיר תבור. אחרי שש שנים, נצפתה ירידה של 80% בריקבון השיניים,[דרוש מקור] שהובילה להרחבת ההפלרה. בפראג, ההפלרה החלה בשנת 1975. היא הופסקה בשנת 1988 ובעקבות זאת בכל הארץ. כיום (2008) המים לא מופלרים. ניתן לרכוש מלח מופלר.

קרואטיה

קרואטיה לא מפלירה.

דרום אירופה

ספרד

כ-4.45 מיליון תושבים מקבלים מים מופלרים, מתוכם 4.25 מיליון מקבלים מים שהופלרו באופן מלאכותי ו-200 אלף המקבלים מים המכילים פלואור באופן טבעי, שמהווים בסך הכל כ-11% מהאוכלוסייה.[16]

הפלרת מי-השתייה בספרד החלה בשנות ה-80 באנדלוסיה, the Pedroso ו-Benalmadena, אבל התהליך סבל משיבושים שונים וננטש תוך זמן קצר יחסית. ב-14.12.1990, הממשלה אישרה תקציב של 303,800,000 פזטות למטרת "תוכניות משותפות לחינוך לבריאות ומניעה של בריאות פה." מתוך תקציב זה, 67% היו מכוונים להקמת מפעלי ההפלרה ומחקרים של ההיבטים טכניים של הפלרת תשתית אספקת מים הציבורית.

עם זאת, כמו ברוב מדינות אירופה, החדירה של הפלרת מים בספרד הייתה מוגבלת מאוד, פרט לחבל הבסקים.[17]

ראו גם

מקורות

  • ויקיפדיה האנגלית

הערות שוליים

  1. ^ Water in Iceland as Pure as It Comes, Minnesota Department of Health, Water Supply Around the World, 1993-94
  2. ^ Balneological prospects in Iceland using geothermal resources, International Geothermal Conference, Reykjavík, Sept. 2003
  3. ^ Toxic ash threatens Iceland animals, BBC, 19.04.2010
  4. ^ מכתב משגריר דנמרק בוושינגטון, 1999
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 Water fluoridation in eleven countries, Farkas, 1982
  6. ^ Fluoridation of drinking water, המכון הלאומי לבריאות הציבור, נורווגיה, 2000
  7. ^ תצהיר מאת מנהל חברת המים של הלסינקי, 2000
  8. ^ Drinking Water Fluoridation in Sweden, גונאר גוזיקובסקי, מפקח ראשי, הרשות הלאומית למזון, 2000
  9. ^ הודעת משרד הבריאות של אוסטריה, 2000
  10. ^ מכתב מאת מנהל איגוד ספקיות המים, 2000
  11. ^ הספר הכחול, עלון לצרכן מאת איגוד ספקיות המים של בלגיה, 2008
  12. ^ הצהרת שגרירות גרמניה בשם משרד הבריאות הגרמני, 1999
  13. ^ הודעת המשרד למי-השתייה, מים וחקלאות של הולנד, מאת היועץ המשפטי של משרד המים והחקלאות, 2000
  14. ^ Fluor et santé bucco-dentaire, situation en France.pdf, אתר משרד הבריאות של צרפת
  15. ^ מכתב מאת המשרד להגנת הסביבה, לואי סנצ'ז, מנהל המשרד להגנת הסביבה, 2000
  16. ^ One In Million, 2012
  17. ^ הצדקת הפלרת המים בספרד, אונ' ברצלונה