הצדקה
הצדקה (באנגלית: Justification) מכונה גם הנקראת גם הצדקה אפיסטמית - (Epistemic justification) היא מאפיין האמונה שמכשיר אותה כידע או אמת ולא רק דעה. אפיסטמולוגיה היא חקר הסיבות לכך שמישהו מחזיק באמונה קבילה רציונלית (אם כי המונח מיושם לפעמים גם על עמדות פרופוזיציוניות אחרות כגון ספק). אפיסטמולוגים עוסקים במאפיינים אפיסטמיים שונים של אמונה, הכוללים בין היתר את רעיונות הצדק (הצדקה ראויה להחזיק באמונה, warrant), ידע, רציונליות והסתברות.
ויכוחים סביב הצדקה אפיסטמית כרוכים לעתים קרובות במבנה ההצדקה, לרבות האם קיימות אמונות מוצדקות יסוד או שמא מספיקה קוהרנטיות בלבד כדי שמערכת של אמונות תיחשב כמוצדקת. נושא מרכזי נוסף לוויכוח הוא מקורות ההצדקה, שעשויים לכלול בין היתר חוויה תפיסתית (עדויות החושים), שכל ועדות סמכותית.
מנקודת מבט היסטורית אנו יכולים להבחין כי אנשים וחברות ניסו להצדיק בעבר רעיונות שנראים לנו כיום בלתי צודקים או בלתי נכונים בעליל, בתחומים כמו מוסר אישי, חברה, פוליטיקה ומדע. לדוגמה במשך אלפי שנים ובמיוחד באמצע המאה ה-19 היו ניסיונות להצדיק מבחינה מוסרית או כלכלית את העבדות. תכופות שליטים שונים, ואף עמים שונים מנסים לספק הצדקות לפעילות אלימה שהם פתחו בה - ולהסביר שמדובר במלחמה בלתי נמנעת - כך לדוגמה היטלר טען כי מלחמת העולם השנייה הייתה באשמת היהודים. גברים רבים הצדיקו דיכוי ואלימות נגד נשים. דוגמה בולטת לרעיון שהיה מקובל בעבר היה טאבו נגד דיבור או כתיבה של נשים בצורה פומבית - נאסר על נשים לנאום, לכתוב בפומבי או להשתתף בכנסים עצרות או הפגנות. מאבק זה היה אחד המאבקים הראשונים של הפמיניסטיות בארצות הברית במהלך המאה ה-19, והיווה מהלך מקדים למהלך ידוע יותר של מאבק למען זכות הצבעה לנשים.
יובל נוח הררי מציין מושגים כמו מיתוס כדי לאפשר סדר חברתי. כדי להמחיש עד כמה החברה שלנו תלויה במיתוסים והצדקות שונות כדי לקיים את הסדר החברתי הוא משווה מיתוסים של ליברלים, של מייסדי ארצות הברית ושל קפיטליסטים לאמונות ומיתוסים שרווחו בעבר בחברות כמו הבבלים, המצרים והרומים. לדוגמה האמונה בקרב בבלים ועמים נוספים בארם נהריים על קיומה של חברה היררכית שבה יש בני אדם נעלים, בני אדם רגילים ובני אדם נחותים, ובחברה זו חוקי המוסר שחלים על בני אדם נעלים הם שונים לעומת חוקי המוסר החלים על בני אדם נקלים. הרג אדם נחות גוררת בדרך כלל קנס כספי ולא עונש גופני או גזר דין מוות. כמו כן בעבר האמינו אנשים בכך שילדות ונשים הם סוג של רכוש - ניתן למכור ולקנות נשים או אם קרוב משפחה שלך אנס קרובת משפחה שלי, האחריות לדבר זה הוא ראש החמולה המשפחתית.
ברוב החברות האנושיות יש הצדקות לאלימות. יש סוגים שונים של אלימות שהחברה נוקטת בהן כחלק מהתפקוד שלה - כמו עבדות, דיכוי נשים, מלחמות, זיהום, הרס אקולוגי, צריכת מזון מהחי - והחברה מייצרת הצדקות שונות לאלימות זו. תכופות הצדקה זו באה יחד עם הכחשת אלימות - האנשים שנמצאים בתוך אותה חברה מתקשים אפילו להבחין בכך שהם מבצעים אלימות כלפי מישהו. האלימות נתפסת כדבר מובן מאליו. אין כלל דילמה מוסרית בנושא היות והדבר נתפס כדבר טבעי ואף כחלק מדבר טוב. השלב הראשון בערעור על הצדקת אלימות הוא הכרה בכך שאלימות זו בכלל קיימת, גם אם כרגע קשה לנו לראות כיצד ניתן בכלל למנוע את האלימות הזו. חלק חשוב נוסף הוא להכיר בהיקף ובעומק של אלימות זו. היבט חשוב נוסף בגילוי האלימות הוא הבחנה במבנים חברתיים שמצדיקים או מאפשרים הסתרה והתעלמות מהאלימות - לדוגמה הרחקה של מפעלים מזהמים או של בתי מטבחיים מתוך מרכזי אוכלוסייה או שימוש בלשון נקיה או לשון ציורית כדי לתאר מעשי הרג או רצח.
תכופות יש חשיבות לרקע החברתי והתרבותי שאדם בא ממנו כדי להבין את ההצדקות שהוא ייתן לרעיונות מסויימים. לדוגמה אדם שגדל בחברה שבה נהוג לאכול בשר יצדיק בדרך כלל אכילת בשר, אדם שגדל בחברה שבה מקובל להחזיק עבדים יצדיק מבחינה מוסרית החזקה של עבדים. לכן מעבר להיבטים של ויכוח לוגי, מדוע עמדה מסויימת היא עמדה מוסרית או לא, יש צורך לבחון גם היבטים של זהות כולל זהות-עצמית ושייכות חברתית. כאשר מערערים על הצדקה מסויימת - נניח על הצדקה לכך שלבנים יחזיקו עבדים שחורים או על אכילת בשר - הדבר עשוי לערער בקרב האדם תחושות של פחד ושל שנאה כלפי מי שמנסה לעשות זאת בגלל שהדבר מאיים על היבטים בזהות שמקנים תחושה של שייכות ושל בטחון עצמי. אנשים לעיתים יעדיפו להסתכן במוות במלחמה - לדוגמה מלחמה למען שמירה על קיום הקונפדרציה כדי לשמור על סדר חברתי שמתקיים תודות לעבדות - מאשר לערער על מבני הצדקות או אידאולוגיות שהם גדלו בתוכן.