הצהרת הדמוקרטיה הישירה

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

Nuvola apps edu languages.png זהו מאמר דעה מאת עקיבא אור. מאמר דעה אינו אובייקטיבי.


"האבסורד של כל החשיבה הפוליטית שירשנו הוא בכך 
שהיא מנסה לפתור את בעיותיהם של בני אדם בעבורם
בעוד שהבעיה הפוליטית היחידה היא בדיוק זו: 
כיצד יכולים בני אדם לפתח יכולת לפתור את בעיותיהם בעצמם."

קורנליוס קסטוריאדיס, הקדמה כללית ל-"כתבים פוליטיים וחברתיים" כרך א', הוצ' אוניברסיטת מינסוטה 1988, ע' 21


הקדמה

ההיסטוריה היא מאבק מתמשך לחופש - ולשליטה.

"חופש" הוא מצב בו יחיד, או ציבור, חי בהתאם להחלטותיו.
"שליטה" היא מצב בו יחיד, או ציבור, מחליט כיצד יחיו אחרים.

חופש ושליטה בחברה נקבעים על ידי הפוליטיקה.

"פוליטיקה" היא קבלת החלטות עבור חברה שלמה- ומימושן.

מי מחליט החלטות אלה? באיזה סמכות? מי העניק למחליטים סמכות להחליט עבור אחרים?

ברוב המקרים מחליט קומץ זעיר (לעתים אדם יחיד) עבור כולם. סמכות המחליטים נובעת מבורותם הפוליטית של הרוב המשוכנע כי קיים ידע מיוחד, ניסיון מיוחד, או כושר מיוחד, להחלטות. אין מומחיות להחלטות! כל החלטה נקבעת על ידי ערך לא על ידי מומחיות.

בכל חברה כיום מחליט קומץ מה תעשה החברה כולה ורוב האזרחים אינו שותף להחלטות אלה. הרוב חי לפי החלטות של קומץ שהוא בלבד מחליט עבור כולם.

מי שחי לפי החלטות של אחרים איננו חופשי. במשטר נציגים, הקרוי – בטעות - "דמוקרטיה", כיום יש לאזרחים חופש להחליט רק מי יחליט עבורם, לכן רוב האזרחים אינם חופשיים.

את כל ההחלטות הפוליטיות (החלטות המחייבות את כל החברה) מחליט קומץ.

משטר זה הוא "משטר נציגים" ולא "דמוקרטיה" כי בדמוקרטיה מחליטים האזרחים עצמם מה תעשה החברה כולה. בדמוקרטיה האזרחים בוחרים במדיניות ולא בנציגים.

רוב בני חווה רוצים להיות חופשים, כלומר לחיות בהתאם להחלטותיהם, רק מעטים רוצים לשלוט באחרים. אך חופש מלא יש רק למי שחי לבדו - מרצונו. רוב האנשים מעדיפים לחיות בחברה. אי אפשר להיות חופשי לחלוטין בחברה. כל חברה מבוססת על החלטות המחייבות את כל חבריה. ללא אפשרות לקבל החלטות כאלה אין החברה קיימת כחברה. אך רק לעתים נדירות מסכימים כולם בחברה להחלטה. ברוב ההחלטות יש מיעוט המתנגד להחלטת הרוב אך מציית לה. כך זה ברוב המדינות, המשפחות, מקומות העבודה, ומוסדות הלימוד.

כאשר החלטות מתקבלות ברוב קולות נאלץ המיעוט לחיות לפי החלטות של אחרים ולכן אינו חפשי, אך אי-חופש זה הוא זמני. חופש מלא לכולם כל הזמן איננו אפשרי בחברה.

למרות זאת מעדיף הרוב לחיות בחברה ולא כבודדים כי לחיים בחברה יש יתרונות רבים.

למרות שחופש מלא לכולם כל הזמן אינו אפשרי בחברה אפשר תמיד להגדיל את מידת החופש בה. למשל, כשנציגים שנבחרו על ידי האזרחים מחליטים עבור כולם יש לאזרחים יותר חופש ממצב בו יחיד ("מלך") שלא נבחר על ידי האזרחים, מחליט מה תעשה החברה כולה.

"משטר" הוא מערכת לקבלת החלטות עבור חברה שלמה. ההיסטוריה של המשטרים היא ההיסטוריה של המאבקים לשינוי המשטרים כך שיעניקו יותר חופש לנשלטים. המניע למאבקים אלה היא שאיפת רוב האזרחים לחופש, לחיות לפי החלטותיהם ולא לפי החלטות אחרים. המאבקים לשינוי משטרים הגדילו את החופש של רוב האזרחים במדינה, בעבודה, בלימודים, ובמשפחה. כיום יש לרוב האנשים בעולם יותר חופש מבעבר. רבים מאמינים כי חופש מרבי בחברה קיים כאשר נציגים שנבחרו בבחירות מחליטים עבור החברה כולה.

זה היה נכון לפני שמחשבים יכלו לקלוט נתונים מטלפונים. כאשר מחשבים קולטים נתונים מטלפונים אפשר להקים משטר בו כל אזרח זכאי להציע, לדון, ולהצביע בכל החלטה המחייבת את כל החברה. משטר כזה נקרא "דמוקרטיה ישירה".

קפיטליזם? סוציאליזם? קומוניזם? אנרכיזם?

כיום חיים רוב האנשים במשטר בו קומץ זעיר מחליט את כל ההחלטות הקובעות במדינה, בתעשייה, בחקלאות, במסחר, זהו הקפיטליזם. החלטות אלה קובעות את גורלם של מיליונים אך הקומץ המחליט מודרך רק על ידי שאיפתו להגדיל את רווחיו ושליטתו, לא את רווחת העובדים או החברה כולה. במשטר כזה סובלים רוב האזרחים מתיסכול, מחלוקת, ומצוקה פוליטית או כלכלית. מצוקה פוליטית נובעת מכך שאנשים אינם יכולים להשתתף בהחלטות הקובעות את חייהם.

הניסיון להקל מצוקה זו באמצעות "מדינת סעד" שתבטיח חינוך וביטוח-בריאות לכל אזרח - נכשל. מדינת הסעד קיימת (ברוב מדינות אירופה) אך התסכול, המחלוקת, והמצוקה נמשכים. גם הניסיון למנוע תיסכול, מחלוקת, ומצוקה על ידי הקמת משטרים סוציאליסטים בהם מנהיגי מפלגה וממשלה מחליטים הכל - נכשל. משטרים כאלה הם דיקטטורות של מנהיגי מפלגה וממשלה. רוב אלה שחיו בהם עשרות שנים התנערו מהם. כיום סולדים רוב האנשים מקפיטליזם - וגם מסוציאליזם.

איזו חלופה נותרה? אנרכיזם? האנרכיסטים מתנגדים לחברה של מיליוני אזרחים.

הם מציעים לפרק את החברה לקומונות קטנות המנוהלות בידי חבריהן ולהקים פדרציה של קומונות כאלה. אנרכיסטים רבים מתנגדים גם להחלטות רוב, ודורשים החלטות של קונצנזוס (כלומר – מבוססות על הסכמה כללית, ללא מתנגדים). ברוב הנושאים קשה מאוד להשיג קונצנזוס אך גם כשזה אפשרי זה דורש זמן רב. אולם החלטות פוליטיות רבות מחייבות הכרעה מהירה. יתר על כן, רוב האנשים בחברה תעשייתית של מיליוני אזרחים, מסרבים לוותר על היתרונות הנובעים מחיים בחברה גדולה. מה יש לאנרכיזם להציע לאנשים אלה?

לאנרכיזם אין הצעה כיצד לנהל חברה תעשייתית בת מיליוני אזרחים.

מה נותר?

החלופה היחידה לניהול חברה תעשייתית מודרנית של מיליוני אזרחים בלי התיסכול, המחלוקת, והמצוקה של הקפיטליזם, ובלי חוסר הדמוקרטיה של הסוציאליזם, היא באמצעות "דמוקרטיה ישירה" במדינה, בעבודה, בלימודים ובמשפחה. כלומר - באמצעות משטר בו זכאי כל אזרח להציע, לדון, ולהשתתף בהחלטה, בכל החלטה הנוגעת למדינה כולה.

דמוקרטיה ישירה

הדמוקרטיה המקורית, "דמו - קרטיה" ("דמו" - קהילה, "קרטיה" - שלטון) הומצאה באתונה לפני 2500 שנה. ב"דמו-קרטיה" הייתה לכל גבר חפשי ב"דמו" סמכות להשתתף בכל הצבעה על כל החלטה פוליטית. כשנזקקו למבצעי החלטות מינו אותם בהגרלה. כיום משמש המונח "דמוקרטיה", בטעות, לתיאור משטר בו קומץ נציגים מחליט את כל ההחלטות הפוליטיות (החלטות המחייבות את כל החברה). ההצדקה למשטר נציגים נבעה מכך שהצבעה וספירת מיליוני קולות נמשכה זמן רב ואי אפשר היה לבצעה כל יום אך החלטות פוליטיות יש להחליט כל יום.

כל זה השתנה לגמרי כשבבנקים וסופרמרקטים החלו להשתמש במחשבים.

כיום מחליטים מיליוני אנשים בעולם מיליוני החלטות, כל יום, בכספומטים. החלטות אלה מצורפות תוך שניות לסכום יחיד. בכל כספומט יש מחשב המעדכן את החשבון בו בוצעה פעולה ומדווח עליה למחשב מרכזי. המחשב המרכזי מצרף מיליוני החלטות לסכום יחיד ומאפשר למנהלי בנק לראות בכל רגע את המאזן הכללי של הבנק. מחשב מרכזי והתוכנה המצרפת מיליוני פעולות כספיות לסכום יחיד, מאפשרים דמוקרטיה ישירה כאן ועכשיו.

קל מאוד להתאים רשת כספומטים לקליטת החלטות פוליטיות. קל להוסיף לתוכנה צופן מיוחד לזיהוי החלטות פוליטיות כדי שמחשב יוכל להבחין בינן לבין החלטות כספיות.

כאשר הטכנולוגיה המבצעת כיום את החלטותינו הכספיות תיושם לביצוע החלטותינו הפוליטיות יוכל כל אזרח להשתתף בכל החלטה פוליטית.

מיליוני החלטות יצורפו תוך שניות לסכום יחיד אשר יראה איזה החלטה קיבלה רוב. התוצאות יוצגו כל הזמן בטלוויזיה וכל אחד יוכל לראות תוצאות כל הצבעה. משטר כזה, בו כל אזרח זכאי להציע, לדון, ולהצביע, בכל החלטה פוליטית, הוא "דמוקרטיה ישירה". במשטר כזה מחליטים האזרחים עצמם כל החלטה פוליטית ואין בו מנגנון נפרד אשר מחליט החלטות פוליטיות עבור כל האזרחים. האזרחים עצמם מחליטים. כל האזרחים הם הכנסת. משטר כזה מגשים את החלטות רוב האזרחים ולכן הרוב בו חי בהתאם להחלטותיו, כלומר - הרוב חופשי. משטר כזה מבטיח שוויון מירבי וחופש מירבי, לרוב האזרחים.

דמוקרטיה ישירה היא:

משטר בו יש לכל אזרח סמכות להציע, לדון, ולהצביע בכל החלטה פוליטית.

אין פירוש הדבר שכל אזרח חייב להשתתף בכל החלטה פוליטית, אך יש לו סמכות לעשות כך. תקשורת אלקטרונית מאפשרת מימוש משטר כזה כיום - כאן ועכשיו.

משטר המבוסס על עיקרון זה הוא שלטון עצמי של הנשלטים.

כל האזרחים הם הכנסת והממשלה. המחשבים אינם מחליטים שום החלטה. הם רק קולטים, מאחסנים, ומצרפים - תוך שניות - מיליוני החלטות לסכום יחיד. המחשבים מאפשרים לברר תוך שניות מה החליטו כל האזרחים. טכנולוגיה זו מוכיחה עצמה כאמינה בכל בנק בעולם במשך יותר מעשרים שנה. כיום אי אפשר להפעיל בנק או סופרמרקט בלעדיה. אין קושי ליישמה להחלטות פוליטיות. יישומה להחלטות פוליטיות יבטל את הצורך בנציגים. כאשר כל האזרחים אינם יכולים להחליט בכל נושא פוליטי עליהם להחליט מי יחליט במקומם. אך כאשר כל האזרחים יכולים להחליט בכל נושא פוליטי אין מקום למישהו שמחליט במקומם.

כשאדם יכול להחליט בעצמו אסור שאחר יחליט במקומו כי זה יוצר חוסר אחריות ושחיתות.

במאה ה- 17 וה- 18 לחמו אזרחי הערים באירופה נגד סמכות המלך להחליט כל החלטה פוליטית. סיסמתם הייתה: "אין מיסוי בלי ייצוג". כלומר, אם המלך רוצה שהאזרחים ישלמו לו מסים עליו להתחשב בדעותיהם על השימוש בכספי המסים. מטרת המאבק הייתה לאלץ כל מלך לשתף נציגים של האזרחים בקבלת החלטות על מסים והשימוש בהם. האזרחים ניצחו. סמכויות המלך עברו לידי נציגים שנבחרו על ידי האזרחים. ב- 1968 החל מאבק חדש נגד סמכות נציגים להחליט עבור מיליוני אזרחים. סיסמת המאבק היא:

"אין חובת ציות להחלטה בלי סמכות להצביע בעדה או נגדה".

גם מאבק זה, שיהיה קשה וחריף בהרבה מהמאבק נגד מלך ישיג לבסוף את מטרותיו. הוא ייתן לאזרחים חופש רב יותר מכפי שיש להם כיום. אזרחים לא ייוצגו על ידי נציגים אלא יוכלו להצביע בעצמם על כל החלטה פוליטית. נשים לא תיוצגנה על ידי בעליהן אלא תייצגנה את עצמן. עובדים לא ייוצגו על ידי איגוד מקצועי אלא יחליטו בעצמם כל החלטה הנוגעת לעבודתם. תלמידים לא ייוצגו על ידי הורים או מורים אלא ייצגו את עצמם. כל אזרח יוכל להציע ולהצביע בכל החלטה הנוגעת למדינתו, למגוריו, לעבודתו, ללימודיו, למשפחתו.

ברור שכל ניסיון להקים משטר כזה יתקל בהתנגדות נמרצת ויוכל להתממש רק לאחר מאבק קשה שימשך שנים רבות. אך בסופו של דבר תקום דמוקרטיה ישירה במדינה, במגורים, בעבודה, בלימודים, במשפחה. דמוקרטיה ישירה איננה ערובה לכך שהחלטותיה תהיינה חיוביות. היא עשויה להחליט החלטות שליליות (איך שלא נגדיר "חיובי/שלילי"). אך אפשרות זו קיימת בכל משטר. יתרון הדמוקרטיה הישירה על משטר נציגים הוא בחופש המירבי שיש לרוב בה (כי הוא חי לפי החלטותיו) ובשוויון בסמכות הפוליטית של כל אזרחיה.

ברור שדמוקרטיה ישירה זקוקה לחוקה שתאפשר לכל אזרח להעלות הצעה לדיון, להשמיע דעה בדיון על ההצעות, ולבחור החלטה.

הדיון הפומבי בהחלטות הוא ליבת הדמוקרטיה הישירה. הוא המנוע לקידום החברה.

חוקה תסדיר את הבעיות הכרוכות בדיון פומבי של מיליוני אזרחים. חוקה זו תעמוד לדיון והצבעה בציבור בדמוקרטיה ישירה ואי אפשר לקבוע אותה מראש בלי ציבור זה.

עם זאת יש מקום להעלות הצעות לחוקה כזאת גם לפני הקמת הדמוקרטיה הישירה.

החוקה חייבת להגן על כל מיעוט מפני הרוב ולהבטיח שדמוקרטיה ישירה לא תהפוך ל"דיקטטורה של הרוב" או של אותו חלק בציבור שיש לו יותר פנאי לעסוק בענייני הציבור.

אפשר להבטיח זאת על ידי ארבעה עקרונות:

  1. על החלטות מסוימות זכאי המיעוט להטיל ווטו, אך חובתו להציע גם החלטת פשרה.
  2. החלטות מסוימות תחייבנה רק מי שהצביע בעדן ולא מי שהצביע נגדן.
  3. החלטות מסוימות תתקבלנה רק ברוב מיוחס.
  4. זכות כל מיעוט להביע כל דעה בפומבי אינה ניתנת לביטול.

כל האזרחים יחליטו על איזה החלטות להפעיל את הכללים 1, 2, 3.

עקרונות אלה - המגינים על כל מיעוט - ישכנעו את החוששים להימצא במיעוט בדמוקרטיה ישירה, לתמוך בה. תמיכה כזאת הכרחית לקיום דמוקרטיה ישירה. כי ללא הבטחת זכויות המיעוט בחוקה - ובחיי יומיום - תהפוך דמוקרטיה ישירה לזירת מאבק בין מיעוט לרוב מאבק שעשוי להרוס את המשטר. הקפדה על זכויות המיעוט והיחיד תתרום לכך שדמוקרטיה ישירה תהיה בת קיימא, שכל אזרחיה יתמכו בה ואף ייהנו לחיות בה.

תשובות לביקורת

רבים סבורים כי אנשים רגילים אינם מסוגלים להחליט החלטות פוליטיות כי פוליטיקה היא מקצוע טכני וקבלת החלטות פוליטיות מחייבת מומחיות מיוחדת להחלטות. אם יש מומחיות מיוחדת לקבלת החלטות פוליטיות מדוע אין שום אוניברסיטה בעולם מקנה מומחיות זו? התשובה היא שקבלת החלטות פוליטיות אינה מחייבת מומחיות מיוחדת כי "להחליט" פירושו "לבחור" אפשרות אחת מתוך מספר אפשרויות ובחירה היא "החלטה" ולא "מסקנה". "החלטה" היא "העדפה". "העדפה" זקוקה למידע אודות האפשרויות העומדות לבחירה, אך ברגע שמידע זה ניתן לא המידע אלא ערכיו של המחליט הם שקובעים את ההעדפה. "העדפה" איננה עניין טכני אלא ערכי. היא נובעת מערך עליון. ערך זה אינו נקבע על ידי ידע, או היגיון, אלא על ידי חינוך.

שום היגיון וידע לא יגרום לאדם דתי להצביע בעד ביטול חינוך דתי.

כדי "להעדיף" דרוש מידע על האפשרויות השונות העומדות לבחירה ועל תוצאותיהן.

מידע זה ניתן לרכוש באמצעות הטלוויזיה מאנשים שהנושא הנדון הוא מקצועם. כאשר מידע זה ניתן לכל אזרח יכול כל אזרח – בלי הכשרה נוספת - להחליט (להעדיף) באיזו אופציה לבחור. יש לשאול את מי שסבור כי אדם רגיל אינו יכול לקבל החלטה פוליטית שקולה ואחראית בגלל חוסר מידע: האם נשיא ארצות הברית בקי בכל נושא עליו הוא מחליט? כמובן שלא! שום נשיא אינו מומחה לכל נושא עליו הוא מחליט. ב- 1945 לא היה לנשיא טרומן שום מושג על הפצצה האטומית. הוא אפילו לא ידע על קיומה. למרות זאת, שלושה שבועות לאחר שנודע לו על הפצצה האטומית הוא (והוא בלבד) החליט להטילה על הירושימה.

תחילה הזמין מומחים לנושא ושמע את דעותיהם ולאחר מכן – החליט. החלטה זו – ככל החלטה – לא נבעה מבקיאותו בנושא וגם לא מניסיונו אלא מערכיו של טרומן. טרומן היה אדם ממוצע לחלוטין. הוא לא היה גאון או בעל כישרון מיוחד. לכל אזרח נורמלי יש אותה יכולת כמו לטרומן. כאשר מומחים (שנבחרו בהגרלה מתוך ציבור המומחים לנושא) יופיעו בטלביזיה, יסבירו לציבור הרחב את האופציות השונות ותוצאותיהן האפשריות, ויענו לשאלות הציבור, ירכשו האזרחים מידע הדרוש להחלטה. בתום הדיון יוכלו האזרחים לקבל החלטה כמו טרומן. האם יחליטו כמוהו? זה תלוי בערכיהם, לא במידע שברשותם.

עובדה היא כי אותו מידע מאפשר תמיד החלטות שונות.

כל מינוי בדמוקרטיה ישירה חייב להיעשות באמצעות הגרלה מתוך ציבור המומחים לנושא הנדון. מינוי בהגרלה ימנע שחיתות כי לכל מועמד יש בדיוק אותו סיכוי להיבחר. אין בוחרים, אין את מי לשחד ואין את מי לרמות. התוצאה אינה תלויה באיש. בחירות הן קרקע פורייה לשחיתות כי כל מועמד מנסה להכשיל יריבים, לרכוש מצביעים בהבטחות שאינו יכול לקיים, להעלים מהם החלטות שאינן לרוחם, ואחרי הבחירות – להתכחש למה שהבטיח.

זה מושחת ומשחית אך זה נובע משיטת מינוי נציגים באמצעות בחירות, לא מהפוליטיקה.

מינוי בהגרלה מבוסס על סיכוי שווה לכל אזרח להתמנות לתפקיד ותואם את עיקרון הדמוקרטיה הישירה: סמכות פוליטית שווה לכל אזרח, כל הזמן. יש סבורים כי כאשר לכל אזרח תהיה זכות להציע הצעות החלטה פוליטיות יהיה מספר עצום של הצעות שיגרום שיתוק במערכת הפוליטית כי אי אפשר יהיה לדון בכולן. דעה זו מניחה שמספר הצעות ההחלטה נובע ממספר הזכאים להציען. זה מופרך כל יום בכל בית-נציגים. בכנסת יש 120 נציגים אך מעולם לא הוגשו 120 הצעות החלטה על נושא כלשהו. הסיבה? מספרן של הצעות ההחלטה אינו נובע ממספר בעלי הזכות להציע אלא מנושא ההחלטה. למשל, בהחלטה להאריך יום לימוד בבתי-הספר יכולה להיות החלטה לא להאריך, ושתיים או שלוש החלטות להאריכו בשעה, בשעתיים, או בשלוש. אך לא תהיינה 120 הצעות ואפילו לא 12. אפשר גם לקבוע מינימום קולות שהצעה שלא השיגה אותו תורד מסדר היום.

החלטות פוליטיות מתחלקות לשניים:

  1. החלטות על מדיניות.
  2. החלטות על ביצוע מדיניות.

החלטות על מדיניות עונות לשאלה: מה לעשות?

החלטות על ביצוע מדיניות עונות לשאלה: איך לעשות?

עיקר הפוליטיקה הן החלטות " מה לעשות". הן קובעות מה תעשה החברה.

בדמוקרטיה ישירה זכאי כל אזרח להציע, לדון, ולהצביע, בכל החלטה כזאת. החלטה כזאת תלויה רק בהעדפותיו של אדם ואלה נקבעות על ידי ערכיו.

החלטה נקבעת לפי הערך העליון של המחליט ולא לפי מומחיות להחלטות. אך החלטות על ביצוע מדיניות מחייבות ידע טכני ולמימושן יש למנות אנשים שהנושא הנדון הוא מקצועם. אנשים כאלה ימונו בהגרלה מתוך רשימת כלל המומחים לנושא. מינוי בהגרלה מונע שאפתנות ושחיתות. כיום סבורים רבים כי שחיתות היא תופעה הכרחית בפוליטיקה. זו טעות . שחיתות היא תופעה הכרחית רק במשטרים בהם יש סמכות החלטה לקומץ. מדוע? כי חסרי הסמכות מנסים לשחד את בעלי הסמכות להחליט לטובתם, ובעלי הסמכות מנסה לשחד מצביעים כדי לזכות שוב בסמכות להחליט עבור אחרים. אך כאשר לכל אזרח יש סמכות להשתתף בכל החלטה פוליטית קשה לשחד. צריך לשחד הרבה מצביעים וזה עולה סכומי עתק, זה יתגלה בנקל וגם אין ודאות שישיג את מטרתו, לכן אינו מעשי.

מינוי בהגרלה של אחראים לביצוע החלטות מונע שחיתות - כי אי אפשר לדעת מראש תוצאות של הגרלה. מינוי בהגרלה יבטל שחיתות הקיימת - בהכרח - בכל מערכת בחירות.

רבים סבורים שדמוקרטיה ישירה תהיה מסובכת בהרבה ממשטר נציגים.

אין זה בהכרח כך. סיבוכים רבים במשטר נציגים נובעים מנציגים המסבכים בעיות פשוטות כדי להיבחר מחדש. בעיות פוליטיות רבות תהיינה פשוטות בהרבה בדמוקרטיה ישירה כי פתרונן יקבע רק על ידי שיקולים הנובעים מהבעיה עצמה ולא משיקולי נציגים הרוצים להיבחר מחדש. אך גם אם יתברר שדמוקרטיה ישירה מורכבת יותר ממשטר נציגים ספק אם ישפיע הדבר על רוב האזרחים. משטר נציגים עצמו הוא הרבה יותר מורכב מאשר דיקטטורה בה שליט יחיד מחליט הכל בלי אופוזיציה וקואליציה. אך למרות פשטות הדיקטטורה מעדיפים רוב האזרחים משטר נציגים כי בו יש לאזרחים יותר חופש מאשר בשלטון יחיד.

לרוב האזרחים חשובה מידת החופש שיש להם במשטר הרבה יותר מאשר מורכבות המשטר.

דמוקרטיה ישירה חייבת להפריד בין החלטות על נושאים מקומיים לבין החלטות על נושאים כלל-ארציים. האזרחים עצמם יקבעו איזה נושא הוא בעל אופי מקומי ואיזה בעל אופי כלל-ארצי. הפרדה כזאת תקטין התערבות חיצונית בחייהם של האזרחים וגם את מספר ההחלטות שעליהם להחליט.

יש מתנגדים עקרוניים לדמוקרטיה ישירה שיתנגדו לה גם לאחר שישתכנעו שאפשר לממשה. אלה הם אליטיסטים עקרוניים. הם מתנגדים עקרונית לשלטון ישיר של כלל האזרחים. הם רואים בדמוקרטיה ישירה "שלטון האספסוף" ומשוכנעים שהרוב יחליט החלטות הרות אסון לעצמם ולאחרים. אך טיעון זה תקף לא רק לגבי דמוקרטיה ישירה, אלא לגבי כל משטר. שליט יחיד יכול לקבל החלטות הרות אסון וכך גם שלטון נציגים/מומחים/פילוסופים. שום צורת שלטון אינה ערובה לכך שהחלטות השלטון תהיינה חיוביות (איך שלא נגדיר "חיובי"). אך ככל שמספר בעלי הסמכות להחליט גדול יותר כך קטן יותר הסיכוי שגחמות אישיות, חרדות, ומשחקי כוח, ישפיעו על ההחלטות. החלטות שליט יחיד כפופות לגחמות של אדם אחד אך החלטות מיליוני מחליטים נובעות מגחמות מיליוני בני אדם ורבות מהן נוגדות זו את זו ומבטלות זו את זו. משקל הגחמה האישית בקבלת החלטות פוליטיות יקטן ככל שמספר המחליטים יגדל. השפעת גחמות אישית על החלטות פוליטיות קטנה בהרבה בדמוקרטיה ישירה מאשר בשלטון יחיד או במשטר נציגים.

אם החלטה גרמה לאסון במשטר נציגים נהוג להחליף את הנציגים שהצביעו עבורה אך לא את הערכים שקבעו אותה. זה גורם לקיבוע הערכים שהובילו להחלטות שליליות. האזרחים מחליף נציגים אך לא ערכים. האזרחים ממשיכים לנקוט בהעדפות הגורמות שוב ושוב לתוצאות שליליות ותולים את האשם בנציגים ולא בערך שקבע את ההעדפות. בדמוקרטיה ישירה המצב שונה. ראשית, בדמוקרטיה ישירה אפשר לבטל מיד החלטה שהובילה לתוצאות שליליות ואין המתנה לבחירות חדשות. שנית, אם החלטה גרמה לתוצאות שליליות יאלצו אלה שהצביעו עבורה לבחון מחדש את ערכיהם ואולי - לשנותם. בדמוקרטיה ישירה אי אפשר להטיל אחריות על אחרים. אזרחים שהצביעו בעד החלטה שגרמה אסון אינם יכולים להטיל אחריות על נציגים ויאלצו לבחון מחדש את הערכים שגרמו להם להצביע כפי שהצביעו. זה דוחף לשינוי ערכים, ותורם לקידום התודעה והחברה.

דמוקרטיה ישירה היא יותר משיטה לקבלת החלטות עבור החברה כולה - היא כלי לחינוך ולהתפתחות האדם. כיום משוכנעים רבים כי אנוכיות, חמדנות, ואדישות פוליטית, הנפוצים בימינו, הם "טבע האדם" שלא ישתנה לעולם. לדעתם בדמוקרטיה ישירה תנוהל החברה על ידי רוב אנוכי שיהפוך את החברה לג'ונגל של אנוכיות נטולת מעצורים. לכן הם מתנגדים לה. אך בשביתה הכללית הגדולה ביותר בהיסטוריה, במאי 1968 בצרפת, כאשר 9 מיליון עובדים שבתו 21 יום ודרשו "ניהול עצמי" (קרי - דמוקרטיה ישירה) באלפי מקומות עבודה ומוסדות לימוד, חל שינוי עצום בהתנהגותם. התפרץ המון רצון טוב, סולידריות, ונכונות לסייע לזולת. כל יחיד הושפע מהאווירה הציבורית. במשטר הנוכחי, המבוסס על אנוכיות, חמדנות, תחרותיות, ואדישות פוליטית, יש אווירת אנוכיות, חמדנות, תחרותיות, ואדישות פוליטית. מי שנולד במשטר כזה מתאים עצמו לאווירה הכללית כדי "להצליח" (במובן שהמשטר מעניק למושג זה) מופיעה השקפה הרואה תכונות אלה כ"טבע האדם". אך תכונות הפרט מעוצבות על ידי האווירה הציבורית בה גדל. אין "טבע אנושי" נצחי. אנוכיות, חמדנות, תחרותיות, ואדישות פוליטית, שרבים לוקים בהן כיום, הן "טבע המשטר" הנוכחי לא "טבע האדם".

דמוקרטיה ישירה מבוססת על התחשבות וסיוע לזולת/לקהילה/לחברה ותיצור אווירה שתטפח התחשבות כזאת כי כל משטר מעצב את מניעי אלה החיים בו - בדמותו.

דמוקרטיה ישירה היא לא רק שיטה לקבלת החלטות פוליטיות, היא גם אמצעי לטיפוח סוג אחר של מניעים: יצירתיות, אחראיות, וסיוע לזולת. מניעים אלה קיימים אצל רוב האנשים אך משטר הנציגים מדכא אותם בעוד שדמוקרטיה ישירה מטפחת אותם.

קבלת החלטות גוררת אחריות לתוצאות ההחלטות. רבים פוחדים מאחריות זו ומעדיפים שאחרים יחליטו במקומם. הם פוחדים להחליט בעצמם על חייהם. לכן הם מתנגדים לדמוקרטיה ישירה. בעיה זו ידועה כ"מנוס מחופש" - ומבגרות. זו גישה של ילדים החרדים לאבד את אהבת הוריהם על החלטה שתכעיס אותם. בוגרים הסובלים מגישה זו זקוקים לסיוע וטיפול. הניסיון הטיפולי מלמד שאפשר להתגבר על פחד מחופש ולרכוש גישה בוגרת בה מכיר אדם באחריותו להחלטותיו ומעדיף להחליט בעצמו מאשר לחיות במצב בו אחרים מחליטים עבורו.

יש תומכי "דמוקרטיה ישירה" שאין להם הגדרה ברורה למושג זה. הם תומכים במשאלי עם על החלטות פוליטיות, ובקרה ציבורית על נציגים. אך מתנגדים לעיקרון הקובע כי "לכל אזרח זכות הצבעה בכל החלטה פוליטית". הם תומכים בשלטון נציגים מתוקן. אלה הם רפורמיסטיים ("מתקנים") השואפים לתקן משטר נציגים, לעקור שחיתות, להרחיב סמכויות אזרחים, אך מתנגדים לדמוקרטיה ישירה. הם מתנגדים לשלטון ישיר של האזרחים ושואפים לתקן את משטר הנציגים. הם אויבי דמוקרטיה ישירה הנושאים את שמה לשווא ומתעים רבים מתומכיה. למרות זאת יכולים תומכי דמוקרטיה ישירה לפעול במשותף עם בעלי גישה זו תוך הכרה בשוני שבין שתי הגישות ותוך כיבוד הדדי של שוני זה. ברור כי כאשר תיווצר אפשרות להקים דמוקרטיה ישירה תפרדנה הדרכים. אך עד לאותו מצב יכולים אלה הרוצים לתקן משטר נציגים ואלה הרוצים לבטלו לצאת נשכרים משיתוף פעולה ביניהם. שיתוף פעולה הוא אמצעי ולא מטרה. יש להניח לו בסיום תפקידו. אין גם לנקוט באמצעים שמהותם נוגדת את המטרה. יש להיזהר מהגישה המוטעית של "המטרה מקדשת את האמצעים", למעשה כל אמצעי מעצב את מטרתו בדמותו. האמצעי להעברת מסר הוא עצמו חלק מהמסר. שום מטרה חיובית לא קודמה על ידי אמצעי שלילי. להיפך, מטרות חיוביות רבות הושחתו בגלל שימוש באמצעים שמהותם מנוגדת למהות מטרתם. גם האופן בו מפיצים מסר הוא חלק מהמסר. אי אפשר לקדם דמוקרטיה ישירה באמצעים אנטי-דמוקרטים. גם באמצעי חיובי יש להשתמש כל עוד הוא משרת את המטרה. כאשר אמצעי הופך למטרה בפני עצמה יש לזנוח אותו. יש להיזהר מהנטייה להפוך אמצעי למטרה. אסור שאמצעים יהפכו למטרות.

יש להזכיר לאליטיסטים כי בניגוד לביקורתו של אפלטון על הדמוקרטיה באתונה לפני 2500 שנה, סוקרטס ואריסטו תמכו בה ועד היום נהנית האנושות מפירות הדמוקרטיה האתונאית בתחום הפילוסופיה, האמנות, והפוליטיקה. דמוקרטיה ישירה תטפח מעורבות האזרח בחיי הקהילה והחברה בה הוא חי ותעורר אחריות ואכפתיות לקהילה ולחברה. היא תיצור אווירת יצירתיות ורצון טוב כלפי אחרים בניגוד לאנוכיות ואדישות לזולת שמשטרים אחרים מקרינים. היא תשנה לא רק את החברה אלא גם את האישיות. היא תהפוך את ה"פרט" מאובייקט משועמם, אדיש, בודד ואנוכי במערכת פוליטית סטטית, מושחתת, ומנוכרת, לסובייקט פעיל המעצב במודע חברה שטובת הקהילה, החברה, והאנושות, היא מטרתה.

מה לעשות?

המעוניין לקדם דמוקרטיה ישירה יכול לעשות את הדברים הבאים:

  1. למצוא אחרים המעוניינים בנושא ולדון עימם ברעיון הדמוקרטיה הישירה.
  2. להקים "ועד לדמוקרטיה ישירה" בבית, בעבודה, בלימודים, או באינטרנט.
  3. ועדי דמוקרטיה ישירה ידונו בכל נושא הנראה להם, יממנו עצמם, ויציעו פתרונות של דמוקרטיה ישירה לבעיות ממשיות.
  4. הוועדים לדמוקרטיה ישירה יפיצו את רעיון הדמוקרטיה הישירה בכל דרך, בתקשורת, בבית, בעבודה, בלימודים, בדפוס ובעל-פה.
  5. כל ועד ישמור על עצמאותו אך יסייע להקמת ועדים חדשים ויתמוך בהם.
  6. כאשר יקומו מספר ועדים יש לקדם שיתוף פעולה ביניהם ולקיים וועידות מחוזיות, ארציות ובינלאומיות. יש להקים תנועה עולמית לדמוקרטיה ישירה לקידום הדמוקרטיה הישירה בעולם כולו ולשם סיוע הדדי, הפצת מידע ותיאום פעילות ברחבי העולם. אין פירוש הדבר שהעולם כולו הופך לדמוקרטיה ישירה אחת. אזרחי כל דמוקרטיה ישירה יחליטו על כך.
  7. תנועה לדמוקרטיה ישירה אינה מאורגנת כמפלגה רגילה. אין לה מנהיגות המחליטה עבור אחרים. יש לה ועד לתיאום פעילות כל הוועדים אך החלטות ועד תאום הן בחזקת המלצות בלבד ואינן מחייבות את הוועדים השונים. כל ועד לדמוקרטיה ישירה זכאי להתעלם מהחלטות ועד התיאום.
  8. לתנועה לדמוקרטיה ישירה אין מנהיגות אישית או קבוצתית. התנועה היא צורה עוברית של משטר אותו היא שואפת להקים ואמצעי להקמתו. כל אמצעי מעצב מטרתו בדמותו וכל מטרה מעצבת אמצעים בדמותה. יחסים בין חברי תנועת לדמוקרטיה ישירה חייבים להיות אותם יחסים שהם רוצים לראות בין אזרחים בדמוקרטיה ישירה. עקרונות הפוליטיקה הכללית חייבים להנחות גם את החיים האישיים. אסור שאדם הנאבק למען דמוקרטיה ישירה יתנהג כשליט יחיד בחייו האישיים.
  9. אם אפשר לממש דמוקרטיה ישירה באופן מקומי, בבית, ברובע מגורים, במוסד לימודי, באזור, במועצה מקומית, בעירייה, במשרד ממשלתי יחיד, וכו', יש לעשות זאת. אין צורך להמתין עד שדמוקרטיה ישירה תמומש במדינה כולה. אם דמוקרטיה ישירה מקומית אפשרית בלי תקשורת אלקטרונית יש לממשה. גם אם ניסיון כזה יכשל הוא יתרום להפקת לקחים לניסיון הבא.
  10. יש להרבות בשימוש בהומור. בדיחה אינה רק הנאה, היא יכולה לשמש נשק פוליטי יעיל. פוליטיקה אינה חייבת להיות משעממת או קודרת.

יש להציע פתרונות דמוקרטיה ישירה לכל בעיה חברתית ופוליטית. אין להסתפק בביקורת הקיים, חובה להציע פתרונות לשינוי הקיים. יש לפתח יצירתיות.

אין להירתע מביקורת הטוענת ש"הדבר בלתי אפשרי". מומחים בעלי שם עולמי טענו שהאדם לעולם לא יצליח לעוף, להגיע לירח, לנצל אנרגיה אטומית, לבטל עקרות, לשנות תורשה. כולם התבדו. אלה הטוענים שמשהו "בלתי אפשרי" בפוליטיקה מתכוונים שהוא בלתי רצוי להם.יש לבדוק אם מי שטוען כי דמוקרטיה ישירה היא "בלתי אפשרית" רוצה בה.

ראו גם