חברות ציבוריות בישראל

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

חברות ציבוריות הן חברות המגייסות כספים על בסיס תשקיף, וכמעט בכל המקרים מניותיהן נסחרות בבורסה לניירות ערך.

בישראל ישנה בעיה שבה החברות הציבוריות נשלטות על ידי קבוצה מצומצמת של משפחות ובעלי עניין. משפחות אלו פועלות בשיתוף פעולה פנים משפחתי ובין משפחתי כדי לגרוף רווחים על חשבונו של הציבור: ציבור הצרכנים, ציבור העובדים וציבור המשקיעים.

מול ציבור הצרכנים יש לעיתים קרטלים כמו קרטל הבנקים, קרטל חברות הביטוח או קרטל המרצפות. מול ציבור העובדים, יש מאמצים של המשפחות מול הכנסת כדי לנגוס בהישגים של ארגוני העובדים. מול ציבור המשקיעים קיימת בעלות צולבת הנוגסת ברווחים של המשקיעים הקטנים ובכספי הפנסיה של כלל החברה.

רווח על חשבון המשקיעים בבורסה

בישראל קיים מצב יחודי שבו יש רווח של בעלי המניות הגדולים (משפחות ההון בישראל) על חשבון המשקיעים הקטנים יותר בבורסה, ועל חשבון משקיעים בקרנות פנסיה שמושקעות בבורסה.

לכאורה בתאגיד הנסחר בבורסה יש אינטרס לתת את התשואה הגבוהה ביותר האפשרית לבעלי המניות שלו. בישראל כלל זה אינו נכון. בתאגיד יש את ההנהלה, הדירקטוריון שממונה על ידי ציבור מחזיקי המניות ותפקידו לפקח על כך שההנהלה אכן עושה את מה שטוב לרווח של בעלי המניות, ואת ציבור מנהלי המניות עצמו. בתאגידים בחו"ל יש הפרדה בין 3 הציבורים האלה.

בישראל יש משפחות גדולות שלהן יש אחוז בעלות בחברה מסויימת. לדוגמה 20-30 אחוזים. לשרי אריסון לדוגמה, יש 25 אחוזים ממניות בנק הפועלים. כ-70 אחוזים ממניות בנק הפועלים מוחזקות על ידי הציבור - או באופן ישיר, או על ידי קרנות נאמנות וכו'. אותה משפחה ממנה את עצמה או מקורביה להיות חלק מההנהלה, באופן כזה היא יכולה לגזור לעצמה רווחים גדולים על ידי תשלום שכר מופרז למנהלים.

נניח שחברה ציבורית של בעל הון ישראלי כלשהו, הולכת להרוויח 100 מיליון ש"ח בשנה הקרובה, ושלבעל ההון יש בעלות על 20% מהמניות של אותה חברה. במצב תקין ירוויח בעל ההון מהחזקותיו סכום בסך 20 מיליון ש"ח. כשם שמשקיע אחר שמחזיק אחד חלקי מליון ממניות החברה, לדוגמה, ירוויח מאה ש"ח.

אלא שבישראל המצב אינו תקין. אם בעל ההון הוא גם המנהל (מנכ"ל) של אותה חברה, הוא יכול להשפיע על הדירקטוריון כדי שזה יאשר לו לתת לעצמו בונוס למשכורת, נגיד 20 מיליון ש"ח, ככה שהרווח של הפירמה קטן ל-80 מיליון ש"ח. המשקיע הקטן יקבל כעת רק 80 ש"ח. כעת בעל ההון ירוויח מההחזקות בחברה רק 16 מיליון ש"ח. אלא שסך הרווח שלו יהיה כעת 16+ 20 = 36 מיליון ש"ח.

מובן שתרגיל זה במציאות יכול להיות שונה במקצת - תשלומי מיסים על רווח ועל שכר ישנו מעט את הסכומים, אבל התרגיל נשאר אותו הדבר. יש טענה שזו הסיבה שרוב החברות הציבוריות הישראליות לא משלמות דיבידנדים שכן לא נשאר הרבה ממה לשלם.[דרוש מקור]

בחברה ציבורית שבה התנהלות תקינה הדירקטוריון אמור לשמור על ציבור בעלי המניות מפני התנהגות לא תקינה של ההנהלה. כאן נכנס לסיפור האלמנט המשפחתי. הדירקטוריון מורכב בדרך כלל מחברי משפחה ואנשים שיש להם אינטרס לעשות את מה שההנהלה רוצה (לדוגמה להגדיל את שכרו של המנכ"ל) ולא את מה שטוב בהכרח לציבור מחזיקי המניות.

המשפחות השונות משתפות פעולה, בכך שחברי משפחה אחת נמצאים בדירקטוריון של משפחה אחרת. אלו מאשרים את השכר המופלג של אלו, ואלו בתמורה, מאשרים את השכר המופלג של האחרים בחברות אחרות.

כדי לתת גושפנקה למצב זה, מחזיקים בעלי המשפחות את המשפטנים הטובים בארץ כדי להבטיח שחוקיות מצב זה לא תשתנה.

גם מי שאינו משקיע בבורסה באופן ישיר יכול להיפגע מדבר זה היות וקרנות פנסיה רבות משקיעות בבורסה. שוב, במצב תקין קרנות הפנסיה וקרנות אחרות היו אמורות להתנגד לשכר מופלג מידי עבור המנכ"ל, אבל פעמים רבות מידי קרנות אלה שייכות לאותן בעלי הון שאין להם אינטרס לשנות את המצב. קיימים מקרים בהם משקיעים מחו"ל, שאינם חלק מההסדר של דירקטורים צולבים, התנגדו להעלות שכר של צבי לבנת מבעלי השליטה באי.די.בי. [1]

פעילות בנושא

  • עיתון דה מארקר בהנהגת העורך הראשי שלו, גיא רולניק העלה את נושא הריכוזיות בשוק ההון מספר פעמים במהלך השנים האחרונות. הדבר נעשה הן במספר כתבות ומוספים בנושאי הריכוזיות, והן בכנס שערך עיתון דה מארקר יחד עם המכללה החברתית כלכלית בשנת 2010, על הריכוזיות. בעקבות פעילות זו גדלה מאוד המודעות לנושא. בעקבות כך החלו יוזמות של מספר חברי כנסת לקידום וועדה לבחינת הריכוזיות במשק וועדת הכספים קראה לראש הממשלה לכנס וועדה מיוחדת לבחינת הריכוזיות במשק. ביולי 2011 על רקע המחאה על מחירי הדיור והפגנות הדרישה לצדק חברתי פרסמה הוועדה נייר עמדה הקורא להפרדה בין תאגידים ריאליים לבין גופים פיננסיים[2]
  • הבלוגר ישראל איגרא, כותב בבלוג שלו "אכפת לי" באופן מפורט על הנושא, כגון אי הפעילות של קרנות בהתאם לאינטרסים של החוסכים בהם[3]. איגרא תוקף גם את רשויות הפיקוח על החברות על שאינן עושות דבר. בלוגרים מוזמנים להצטרף לפעילותו של איגרא בנושא.

חובת דיווח על סיכונים סביבתיים וחברתיים

חברות ציבוריות נדרשות לדווח על סיכונים סביבתיים-חברתיים בהתנהלותן כאשר בתשקיפים (לצורכי גיוס הון נוסף) הן נדרשות לדיווח נרחב על ההשפעות הסביבתיות שלהן ועל דרכי הטיפול שלהן בסיכונים סביבתיים.

קישורים חיצוניים