חוק ההסדרים/זכויות דייר ממשיך בדיור הציבורי

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש
חזור לחוק ההסדרים/2009
חזור לחוק ההסדרים/קטגוריה בינוי ושיכון

תקציר

ביטול זכאות לדיור ציבורי לדייר ממשיך.

סעיפים קשורים

כתבות מהעיתונות

ניתוחים והשפעות

דברי הסבר

חוק זכויות הדייר בדיור הציבורי, התשנ"ח-1998 מעניק לדיירים ממשיכים כהגדרתם בחוק (בן-זוג, ילד, נכד, הורה או האפוטרופוס של הזכאי, ובלבד שהתגורר בד ירה תקופה של שלוש שנים בסמוך למועד פטירת הזכאי או מועד יציאתו למוסד סיעודי) זכאות להמשיך ולהתגורר בדירה הציבורית במקרים בהם הזכאי המקורי עבר להתגורר במוסד סיעודי, או נפטר. במקרה כאמור, קובע החוק כי הדייר הממשיך ישלם את אותו שכר דירה ששילם הזכאי, למשך תקופה של שנתיים לפחות.

עקרון מרכזי במדיניות הסיוע בדיור הוא כי הסיוע הניתן לזכאי נקבע בהתאם למצבו הסוציו-אקונומי. בניגוד לעקרון זה, החוק מעניק לדיירים ממשיכים זכאות להמשך המגורים בדירה הציבורית, באותו שכר דירה ששילם הזכאי, וזאת תוך התעלמות ממאפייני והסוציו אקונומיים של הדייר הממשיך, להבדיל מהזכאי המקורי, למעט הדרישה הקבועה בחוק שאין בבעלות הדייר הממשיך דירה אחרת, אולם ללא בחינה נוספת של מעמדו הסוציו-אקונומי, שהינה כאמור הבסיס לבחינת זכאות לדיור ציבורי, דרך כלל.

כפועל יוצא מכך, הקצאת דירות ציבוריות לדיירים ממשיכים, אשר על פי כללי הסיוע של משרד הבינוי והשיכון לא היו זכאים לדירה ציבורית על יסוד מאפייניהם הסוציו אקונומיים, באה על חשבון מאות זכאים הממתינים לפתרונות דיור במסגרת הדיור הציבורי, והינם עומדים בתנאים הסוציו-אקונומיים שנקבעו לכך, תוצאה שמשמעותה פגיעה בשכבות החלשות ביותר. על פי נתוני משרד הבינוי והשיכון, הקצאת דירות לדיירים ממשיכים מהווה כ-15%-10% מכלל האוכלוסים החדשים של דיור ציבורי בשנה, שהינם כ-300 יח"ד בשנה.