הודעה לכל משתמשי אקו-ויקי: הותקנו בהצלחה גאדג'אטים על שרת האתר. ניתן לבחור מביניהם בדף ההעדפות האישיות. כמו כן, מהיום אפשר לכתוב משוב על הערך בתיבה שמתחתיו.

חוק ההסדרים/עורכי דין זרים

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חזור לחוק ההסדרים/2009
חזור לחוק ההסדרים/קטגוריה כללי

תקציר

הסדרת פעילותם של עורכי דין זרים בישראל

  • עמודים 80-81 בהצעת מדיניות 2009
  • החלטת ממשלה מס' 4013, עורכי-דין זרים
  • פרק ח': עורכי דין זרים ומשרדי עורכי דין זרים, סעיפים 20-21 בהצעת חוק ההסדרים 2009
  • פרק ד': עורכי דין זרים ומשרדי עורכי דין זרים, סעיפים 6-7 בהצעת חוק ההסדרים 2009-2010

סעיפים קשורים

כתבות מהעיתונות

ניתוחים והשפעות

אין להצעה כל היבט תקציבי.

דברי הסבר

הצעת מדיניות 2009

חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן – החוק), במתכונתו הנוכחית אוסר על עורך דין מחוץ לארץ שלא עמד בבחינות לשכת עורכי הדין בישראל לעסוק כעורך דין במדינת ישראל, למעט במקרה של סניגור חוץ שמונה במקרים מיוחדים. מוצע לקבוע מבחנים לעורכי דין זרים המבקשים לעבוד בארץ, שעיקרם: הסמכה בחוץ לארץ לעריכת דין ועיסוק במקצוע למשך שנתיים לפחות ועמידה בבחינות לשכת עורכי הדין בארץ לעניין כללי האתיקה בשפה העברית או בשפה האנגלית. וכן מוצע כי עורך דין זר יהיה רשאי לעסוק במדינת ישראל, כיחיד או כשותפות שכל חבריה עורכי דין זרים או בשותפות בה חברים עורכי דין ישראלים, בפעולות הבאות: ייצוג אדם אחר וכל טיעון ופעולה אחרת בשמו לפני בורר בבוררות שחל עליה הדין במדינה שבה הוסמך או בעניין הנוגע לדין האמור, עריכת מסמכים בעלי אופי משפטי בשביל אדם אחר, לרבות ייצוג אדם אחר במשא ומתן משפטי לקראת עריכת מסמך, ובלבד שעל המסמך האמור חל הדין החל במדינה שבה הוסמך וייעוץ וחיווי דעת משפטיים ביחס לדין החל במדינה שבה הוסמך.

בשוק עורכי הדין, אשר מעניק שירותים משפטיים לענפי כלכלה מרובים, קיימים חסמים מוסדיים וכלכליים, המגבילים את התחרותיות בו באופן ניכר. הצעה זו מתמקדת בחסמים במישור הבינלאומי. פתיחה מוגבלת ומבוקרת של השוק לתחרות זרה, יש בה כדי להיטיב עם הלקוחות ולהגדיל את נפח הפעילות של הענף כולו, כפי שאירע בענף רואי-החשבון בו התחרותיות גבוהה יותר על פי מחקרים. סעיף 58, לדוגמה, לחוק קובע כי עורך דין לא יעסוק במקצועו בשותפות עם אדם שאינו עורך דין, ולא ישתף אדם כזה בהכנסותיו. על מנת לאפשר שיתוף פעולה עסקי בין עורכי דין מחוץ לארץ אשר אינם עומדים במבחנים של עורך דין זר כהגדרתו בגוף ההחלטה, המבקש לפעול בארץ ועל מנת לתת מענה לצורך של חברות זרות אשר מעוניינות להיעזר בשירותיהם המשפטיים של עורכי דינם, מוצע כי משרד האוצר יפיץ תזכיר חוק, בתיאום עם משרד המשפטים (להלן –התזכיר), שעיקרו לקבוע כי עורך דין [קטוע במקור!]

עוד מוצע לקבוע בתזכיר כי על עורך דין זר יחולו ההוראות בחוק שעניינם כללי התנהגות ושיפוט משמעתי, ככל שהם רלבנטיים לייעוץ בדין הזר כך שיחולו על עורך הדין הזר אותם הסטנדרטים המקצועיים והאתיים החלים על עורך דין מקומי ותינתן האפשרות ללשכת עורכי הדין לפקח על פעולתם.

כמו כן, התיקון יאפשר את הגברת התחרות בין עורכי דין ישראלים וזרים, ככל שמדובר בייעוץ על בסיס דין זר, ישפר את טיב השירות הניתן על ידי עורכי דין מקומיים וכן יהפוך את מדינת ישראל לשחקן אטרקטיבי בשוק הבינ"ל.

הצעת חוק ההסדרים 2009

התפתחות הסחר הבין-לאומי בשירותים הובילה לקריאה למדינות להביא, בין השאר, לפתיחת השווקים של שירותי עריכת הדין, הכוללת מתן אפשרות לעורכי דין שהוסמכו במדינה זרה לתת שירותים במדינה מארחת. כך לדוגמה, במסגרת המשא ומתן על הרחבת התחייבויות המדינות בהסכם הסחר בשירותים (GATS) של ארגון הסחר העולמי, התבקשה ישראל (כולל על ידי ארצות הברית וקנדה) להרחיב את התחייבויותיה לגבי שוק שירותי עריכת הדין באופן שיאפשר את פעילותם של עורכי דין זרים ושל חברות זרות בישראל. במקביל, הסרת חסמים המונעים מזרים כניסה לשוק עריכת הדין היא חלק בלתי נפרד מהמהלכים לפתיחתו של המשק הישראלי לפעילות כלכלית בין-לאומית. כניסת חברות בין-לאומיות בתחומי פעילות ריאליים או פיננסיים תקדם באופן משמעותי את הכלכלה הישראלית. תנועה בשירותים משפטיים אפשרית בדרך של מעבר של יחידים שהם בעלי רישיון לעסוק בעריכת דין, וכן בדרך של התקשרות של משרדי עורכי דין מחוץ לישראל עם עורכי דין ומשרדים של עורכי דין בישראל לצורך שיתוף פעולה בדרך של השתלבות עורכי הדין הישראליים במשרד הזר או בדרך של הסכמים מסוג אחר לשיתוף בהכנסות. לפיכך, מוצע לאפשר פעילות מהסוג המפורט לעיל, ובמקביל לקבוע הוראות שיבטיחו שרמת השירות המשפטי לא תיפגע מפתיחת השוק כאמור.

חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן – חוק הלשכה), מייחד שורה של פעולות בתחום השירותים המשפטיים ל"עורך דין", דהיינו מי שהוסמך לעריכת דין בישראל והוא חבר לשכת עורכי הדין. הפעולות כוללות ייצוג אדם אחר לפני בתי משפט או כל גוף אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית, ייצוג אדם אחר לפני שורה של גופים מינהליים המפורטים בחוק, הכנת מסמכים בעלי אופי משפטי בעבור אדם אחר וייעוץ וחיווי דעת משפטיים (סעיף 20 לחוק הלשכה). הסמכה לעריכת דין נעשית באמצעות קבלה לחברות בלשכת עורכי הדין (להלן – הלשכה) ותנאי הסף כוללים השכלה משפטית, התמחות בת שנה ובחינות הסמכה (סעיף 24 לחוק הלשכה). במקביל שורה של איסורים בנוגע לאופן העיסוק המקצועי של עורך דין, הקיימים בחוק הלשכה ובכללים שהותקנו מכוחו, מביאים לכך שעורך דין אינו יכול לשתף בהכנסותיו את מי שאינו עורך דין ואינו יכול לעסוק במקצועו כשכיר של מי שאינו עורך דין אלא אם כן מדובר במתן שירותים משפטיים כיועץ משפטי למעסיק עצמו (סעיפים 58, 59א ו-9ג לחוק הלשכה וכן כלל 11ב לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ד-1984 (להלן – כללי האתיקה)). תכליתן של הוראות אלה היא, בין השאר, למנוע עקיפה של החובות האתיות המוחלות על עורך דין מכוח חוק הלשכה ומכוח פיקוחה של הלשכה על פעילותו של עורך דין. תוצאתן של הוראות אלה היא שעורך דין ישראלי אינו יכול לעסוק במקצועו כחלק ממשרד עורכי דין זר. כתוצאה מכך אין מדינת ישראל יכולה להיענות לבקשות האמורות להרחיב את התחייבויותיה במסגרת הסכמי הסחר הבין-לאומיים. יצוין, כי המגבלות הבין-לאומיות החלות על נוכחות מסחרית של משרדי עורכי דין במדינות זרות פוחתות עם הגידול בתנועה בשירותים וכיום ישנו מספר לא מועט של חברות בין-לאומיות המקיימות נוכחות במעל ל-50 מדינות במודלים שונים, החל משלוחה שבה מועסקים רק עורכי דין זרים ועד לשילוב של עורכי דין מקומיים כשותפים במשרד או התמזגות עם משרדים מקומיים.

בנוסף, הוראות אלה אינן מאפשרות לעורך דין שלא הוסמך בישראל והוא אינו חבר הלשכה לפעול בישראל. על רקע הגידול בתנועה של נותני שירותים בשווקים הבין-לאומיים קם, לא אחת, הצורך לקבל בישראל שירותים משפטיים בעניין דין של מדינה זרה ממי שהוא בעל רישיון לעסוק בעריכת דין במדינה הזרה, וזאת אף שלא התקבל כחבר הלשכה בישראל. התנועה של עורכי דין זרים צפויה לגדול עוד יותר עם פתיחת השערים לכניסה של משרדי עורכי דין זרים לישראל. בהקשר זה מתעורר ספק באשר למשמעותן של ההוראות בחוק הלשכה. מצד אחד, המינוח בחוק הלשכה לעניין פעולות המיוחדות לעורכי דין אינו מתייחס לדין הישראלי בהכרח ומשכך ניתן לסבור כי הוא מקיף כל עיסוק משפטי בישראל בין בדין המקומי ובין בדין הזר; מצד שני, מקצוע עריכת הדין הוא טריטוריאלי מטבעו וההכשרה לעריכת דין נוגעת לדין המקומי, אשר על כן יש יסוד לטענה כי החוק אינו אוסר על מתן ייעוץ משפטי שאינו נוגע לדין הישראלי. הנה כי כן, לא ניתן לקבוע בעניין זה עמדה פרשנית חד-משמעית. יתרה מזו, למסקנה שאין מניעה כי עורך דין זר ייתן בישראל ייעוץ משפטי שאינו נוגע לדין הישראלי ישנן תוצאות בעייתיות, מכיוון שעל מי שאינו חבר הלשכה לא חלות הוראות הדין הישראלי לעניין אתיקה מקצועית ושיפוט משמעתי, כך שאין פיקוח על עיסוקו המקצועי בישראל. למותר לציין כי הוראות אלה מטרתן העיקרית להגן על צרכנים של שירותים משפטיים בשל אופיו המיוחד של שירות זה, שבו הלקוח מפקיד את זכויותיו בידי עורך הדין. יתר על כן, ישנו חשש כי הוראות הדין בעניין חיסיון עורך דין-לקוח גם הן לא יחולו כאשר מדובר בשירות שניתן בידי עורך דין זר שאינו חבר הלשכה. לפיכך, יש צורך לתקן את חוק הלשכה באופן שיבהיר את ההיקף והתנאים שבהם מי שהוא בעל רישיון לעסוק בעריכת דין מחוץ לישראל יוכל לתת שירותים משפטיים בעניין דין זר, בישראל.

יצוין כי גם במדינות זרות נקבעו הסדרים המאפשרים פעילות של עורכי דין זרים ושל משרדים זרים בשטחן. כך למשל, באנגליה ב-Courts and Legal Services Act, 1990 (סעיף 89), בחלק מהמדינות בארצות הברית, בהתבסס על מודל שהציעה לשכת עורכי הדין האמריקנית (ABA Model Rule for the Licensing and Practice of Foreign Legal Consultants), למשל במחוז קולומביה Rules of the District of Columbia Court of Appeals (כלל 46(4)(c)), בחלק מהמחוזות באוסטרליה, למשל ה-Legal Profession Act, 2004 ב-New South Wales (סעיפים 183 עד 239). מודלים להסדרת פעילותם של עורכי דין זרים הוצעו גם על ידי לשכת עורכי הדין הבין-לאומית (IBA Statement of General Principles for the Establishment and Regulation of Foreign Lawyers).

פרק זה נועד להסדיר בחוק הלשכה את העיסוק בישראל, של מי שהוא בעל רישיון לעסוק בעריכת דין מחוץ לישראל ואינו חבר הלשכה ושל משרדי עורכי דין זרים, לרבות לעניין תחולת דיני האתיקה והמשמעת עליהם.

הצעת חוק ההסדרים 2009-2010

התפתחות הסחר הבין-לאומי בשירותים הובילה לקריאה למדינות להביא, בין השאר, לפתיחת השווקים של שירותי עריכת הדין, הכוללת מתן אפשרות לעורכי דין שהוסמכו במדינה זרה לתת שירותים במדינה מארחת. כך לדוגמה, במסגרת המשא ומתן על הרחבת התחייבויות המדינות בהסכם הסחר בשירותים (GATS) של ארגון הסחר העולמי, התבקשה ישראל (כולל על ידי ארצות הברית וקנדה) להרחיב את התחייבויותיה לגבי שוק שירותי עריכת הדין באופן שיאפשר את פעילותם של עורכי דין זרים ושל חברות זרות בישראל. במקביל, הסרת חסמים המונעים מזרים כניסה לשוק עריכת הדין היא חלק בלתי נפרד מהמהלכים לפתיחתו של המשק הישראלי לפעילות כלכלית בין-לאומית. כניסת חברות בין-לאומיות בתחומי פעילות ריאליים או פיננסיים תקדם באופן משמעותי את הכלכלה הישראלית. תנועה בשירותים משפטיים אפשרית בדרך של מעבר של יחידים שהם בעלי רישיון לעסוק בעריכת דין, וכן בדרך של התקשרות של משרדי עורכי דין מחוץ לישראל עם עורכי דין ומשרדים של עורכי דין בישראל לצורך שיתוף פעולה בדרך של השתלבות עורכי הדין הישראליים במשרד הזר או בדרך של הסכמים מסוג אחר לשיתוף בהכנסות. לפיכך, מוצע לאפשר פעילות מהסוג המפורט לעיל, ובמקביל לקבוע הוראות שיבטיחו שרמת השירות המשפטי לא תיפגע מפתיחת השוק כאמור.

חוק לשכת עורכי הדין, התשכ"א-1961 (להלן – חוק הלשכה), מייחד שורה של פעולות בתחום השירותים המשפטיים ל"עורך דין", דהיינו מי שהוסמך לעריכת דין בישראל והוא חבר לשכת עורכי הדין. הפעולות כוללות ייצוג אדם אחר לפני בתי משפט או כל גוף אחר בעל סמכות שיפוטית או מעין שיפוטית, ייצוג אדם אחר לפני שורה של גופים מינהליים המפורטים בחוק, הכנת מסמכים בעלי אופי משפטי בעבור אדם אחר וייעוץ וחיווי דעת משפטיים (סעיף 20 לחוק הלשכה). הסמכה לעריכת דין נעשית באמצעות קבלה לחברות בלשכת עורכי הדין (להלן – הלשכה) ותנאי הסף כוללים השכלה משפטית, התמחות בת שנה ובחינות הסמכה (סעיף 24 לחוק הלשכה). במקביל שורה של איסורים בנוגע לאופן העיסוק המקצועי של עורך דין, הקיימים בחוק הלשכה ובכללים שהותקנו מכוחו, מביאים לכך שעורך דין אינו יכול לשתף בהכנסותיו את מי שאינו עורך דין ואינו יכול לעסוק במקצועו כשכיר של מי שאינו עורך דין אלא אם כן מדובר במתן שירותים משפטיים כיועץ משפטי למעסיק עצמו (סעיפים 58, 59א ו-59ג לחוק הלשכה וכן כלל 11ב לכללי לשכת עורכי הדין (אתיקה מקצועית), התשמ"ד-1984 (להלן – כללי האתיקה)). תכליתן של הוראות אלה היא, בין השאר, למנוע עקיפה של החובות האתיות המוחלות על עורך דין מכוח חוק הלשכה ומכוח פיקוחה של הלשכה על פעילותו של עורך דין. תוצאתן של הוראות אלה היא שעורך דין ישראלי אינו יכול לעסוק במקצועו כחלק ממשרד עורכי דין זר. כתוצאה מכך אין מדינת ישראל יכולה להיענות לבקשות האמורות להרחיב את התחייבויותיה במסגרת הסכמי הסחר הבין-לאומיים. יצוין, כי המגבלות הבין-לאומיות החלות על נוכחות מסחרית של משרדי עורכי דין במדינות זרות פוחתות עם הגידול בתנועה בשירותים וכיום ישנו מספר לא מועט של חברות בין-לאומיות המקיימות נוכחות במעל ל-50 מדינות במודלים שונים, החל משלוחה שבה מועסקים רק עורכי דין זרים ועד לשילוב של עורכי דין מקומיים כשותפים במשרד או התמזגות עם משרדים מקומיים.

בנוסף, הוראות אלה אינן מאפשרות לעורך דין שלא הוסמך בישראל והוא אינו חבר הלשכה לפעול בישראל. על רקע הגידול בתנועה של נותני שירותים בשווקים הבין-לאומיים קם, לא אחת, הצורך לקבל בישראל שירותים משפטיים בעניין דין של מדינה זרה ממי שהוא בעל רישיון לעסוק בעריכת דין במדינה הזרה, וזאת אף שלא התקבל כחבר הלשכה בישראל. התנועה של עורכי דין זרים צפויה לגדול עוד יותר עם פתיחת השערים לכניסה של משרדי עורכי דין זרים לישראל. בהקשר זה מתעורר ספק באשר למשמעותן של ההוראות בחוק הלשכה. מצד אחד, המינוח בחוק הלשכה לעניין פעולות המיוחדות לעורכי דין אינו מתייחס לדין הישראלי בהכרח ומשכך ניתן לסבור כי הוא מקיף כל עיסוק משפטי בישראל בין בדין המקומי ובין בדין הזר; מצד שני, מקצוע עריכת הדין הוא טריטוריאלי מטבעו וההכשרה לעריכת דין נוגעת לדין המקומי, אשר על כן יש יסוד לטענה כי החוק אינו אוסר על מתן ייעוץ משפטי שאינו נוגע לדין הישראלי. הנה כי כן, לא ניתן לקבוע בעניין זה עמדה פרשנית חד-משמעית. יתרה מזו, למסקנה שאין מניעה כי עורך דין זר ייתן בישראל ייעוץ משפטי שאינו נוגע לדין הישראלי ישנן תוצאות בעייתיות, מכיוון שעל מי שאינו חבר הלשכה לא חלות הוראות הדין הישראלי לעניין אתיקה מקצועית ושיפוט משמעתי, כך שאין פיקוח על עיסוקו המקצועי בישראל. למותר לציין כי הוראות אלה מטרתן העיקרית להגן על צרכנים של שירותים משפטיים בשל אופיו המיוחד של שירות זה, שבו הלקוח מפקיד את זכויותיו בידי עורך הדין. יתר על כן, ישנו חשש כי הוראות הדין בעניין חיסיון עורך דין-לקוח גם הן לא יחולו כאשר מדובר בשירות שניתן בידי עורך דין זר שאינו חבר הלשכה. לפיכך, יש צורך לתקן את חוק הלשכה באופן שיבהיר את ההיקף והתנאים שבהם מי שהוא בעל רישיון לעסוק בעריכת דין מחוץ לישראל יוכל לתת שירותים משפטיים בעניין דין זר, בישראל.

יצוין כי גם במדינות זרות נקבעו הסדרים המאפשרים פעילות של עורכי דין זרים ושל משרדים זרים בשטחן. כך למשל, באנגליה ב-Courts and Legal Services Act, 1990 (סעיף 89), בחלק מהמדינות בארצות הברית, בהתבסס על מודל שהציעה לשכת עורכי הדין האמריקנית (ABA Model Rule for the Licensing and Practice of Foreign Legal Consultants), למשל במחוז קולומביה Rules of the District of Columbia Court of Appeals (כלל 46(4)(c)) בחלק מהמחוזות באוסטרליה, למשל ה-Legal Profession Act‏, 2004 ב-New South Wales (סעיפים 183 עד 239). מודלים להסדרת פעילותם של עורכי דין זרים הוצעו גם על ידי לשכת עורכי הדין הבין-לאומית (IBA Statement of General Principles for the Establishment and Regulation of Foreign Lawyers).

פרק זה נועד להסדיר בחוק הלשכה את העיסוק בישראל, של מי שהוא בעל רישיון לעסוק בעריכת דין מחוץ לישראל ואינו חבר הלשכה ושל משרדי עורכי דין זרים, לרבות לעניין תחולת דיני האתיקה והמשמעת עליהם.