ממגורה

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
ממגורה מעץ שנבנתה במאה ה-19.

ממגורה (Granary או Silo או Hórreo) הוא מבנה לאחסון גרעיני תבואה להספקת מזון לבני אדם או לבעלי חיים אחרים. הממגורות המסורתיות נבנו בדרך כלל במבני אבן, בוץ או עץ מעל הקרקע כדי להגן על התבואה ממכרסמים ומבעלי חיים אחרים. לעיתים קרובות נבנו הממגורות על עמודים. בממגורות עתיקות, התבואה אוחסנה בדרך כלל בכדי חרס. בזמן המודרני משתמשים במבני סילו הבנויים מבטון או מפלדה.

ממגורות מאפשרות ליחידים, קבוצות ועמים שלמים לעבור תקופה של רעב עקב תקופת בצורת קצרה או סיבה אחרת של מחסור במזון או בתנובה חקלאית (כמו מחלה חקלאית, מגפה אנושית, ארבה, שיטפון, מלחמה וכו') ובכך היא מגבירה את הביטחון תזונתי ומהווה סוג של ביטוח.

במונחי קיימות ומערכות מורכבות ממגורה היא אמצעי לקיום יתרות, ובכך היא דוגמה להגדלת היחס בין מלאים ובין זרמים, ולכן משפרת את החוסן של מערכת - את היכולת של מערכת להשתקם לאחר זעזוע. ממגורה גדולה יותר היא סוג של יתרון לגודל שכן היא מאפשרת לצלוח תקופות משבר ארוכות יותר.

היסטוריה

אחסון של גרעינים קיים כנראה מאז המהפכה הנאוליתית מזה כ-12,000 שנה. הממגורות העתיקות ביותר שנמצאו עד כה תוארכו ל-9500 לפני הספירה, והן נבנו ביישוב נאוליתי מלפני תקופת הכדרות שממוקם בעמק הירדן. הממגורות הראשונות מוקמו במקומות בין בניינים אחרים. עם זאת, מאז שנת 8500 לפני הספירה הן הועברו לתוך בתים, ועד 7,500 לפני הספירה האחסון התרחש בחדרים מיוחדים. הממגורות הראשונות הן בעלות מימדים של 3*3 מטרים והן בעלות רצפה על עמודים כדי להגן על התבואה מפני מכרסמים וחרקים וכי לספק איוורור.

ביישוב Mehrgarh שבעמק ההינדוס נמצאו ממגורות מתקופת 6000 לפני הספירה. המצרים העתיקים קיימו מנהג של שימור גרעינים בשנים ברוכות יבול כנגד שנים של מחסור. נוהג זה מוזכר גם בתנ"ך בחלום פרעה אודות 7 הפרות הרזות הבולעות את הפרות השמנות. האקלים המצרי הוא יבש מאוד, וניתן לאחסן בו גרעינים בבורות למשך תקופה ארוכה ללא אובדן משמעותי של איכות הזרע.

"בור סילו" (Silo pit) היה דרך מועדפת לשמירת גרעינים בחלקים נרחבים של מזרח אסיה. בטורקיה ובפרס מלווים בריבית נהגו לקנות חיטה או שעורה כאשר היא הייתה זולה יחסית, ולאחסן אותה בבורות נסתרים לתקופות מחסור. במלטה נשמרה כמות גדולה יחסית של חיטה בכמה מאות בורות (סילואים) שנחצבו בסלע. סילו בודד איחסן בין 60 ל-80 טונות של חיטה, שבתנאים טובים יכלו להישמר במשך 4 שנים ויותר.

מאגרי מזון בעולם המודרני

לפי René Alex GOMMES שהוא מטאורולוג חקלאי שמתמחה בהערכת תנובת יבולים, גודל מאגרי התבואה של מדינות ובכלל העולם לא ידוע. זאת למרות שיש לדבר זה חשיבות אסטרטגית (או אולי בגלל סיבה זו). הערכות של גודל עתודות המזון הנשמרות מפורסמות על ידי מדינות שונות, ארגון המזון העולמי ועל ידי אגודות של סוחרים וחקלאים, אבל בדרך כלל הערכות של מאגרים כאלה מבוצעת בעקיפין ועם מרווח טעות גדול. בין היצרנים הגדולים של דגנים וסויה חלק הם בעיקר יצואנים (ברזיל, ארגנטינה, תאילנד וויאטנם) ומדינות אחרות הן גם צרכניות גדולות (סין, הודו, אינדונזיה). ניתן להעריך כי המאגרים הגדולים ביותר נשמרים במדינות אלה. ‏[1]

לפי David McKee שהוא יועץ בינלאומי לנושאי זרעים, העתודות העולמיות של דגנים שיש בידי ממשלות נעות בין 200 ל-250 מיליון טונות, שהן בערך מחצית מכמות המזון שיש במאגרים, ומייצגת כמות נמוכה מסך גידול המזון של גרעינים (של תירס, חיטה, אורז ושעורה) שעומדת קרוב ל-2,500 מילוני טונות נכון לשנת 2014. אגירת מזון על ידי מדינות נפוצה יותר באסיה ובמזרח התיכון.‏[1][2]

במדינות רבות יש אי וודאות לגבי המיקום של מאגרי המזון שעשויה לכלול מאגרים בבתים או כפרים בכלכליות קיום עניות, מאגרים שמוחזקים על ידי סוחרים פרטיים גדולים או על ידי אגודות וכן רזרבות שאגורות על ידי ממשלות ב"מאגרי גרעינים אסטרטגיים" ‏[1]

מאגרים אלה - Strategic grain reserves התפתחו בשנות ה-70 של המאה ה-20 כדי למנוע תהליך ארוך של יבוא מזון חירום, שהתרחש במשבר המזון בסהל בשנות ה-60. (Lynton-Evans, 1997) הדבר זכה לעניין מחודש ב[[משבר המזון של 2008]], (Prakash, 2011), שהוביל גם ליוזמות לניטור יבולי מזון ולייצוב מחירי מזון, בתקווה ששקיפות בנושא גידול מזון ומאגרי מזון תמנע משבר מזון עתידי. (FAO 2011) עם זאת לא תמיד יש קשר בין עתודות המזון לבין מחירי המזון. לדוגמה אינדקס מחירי המזון בינואר 2017 היו גבוה ב-16% יותר מאשר רמת המחירים שנה קודם לכן למרות שמאגרי המזון היו לכאורה ב"שיא כל הזמנים" באותו זמן. ‏[1]

בכל מדינה הנושאים שנוגעים לניהול תבואה מסובכים מבחינה כלכלית והם פוליטיים. יש מגוון טענות נגד מאגר זרעים אסטרטגי. ראשית משום שהוא דורש השקעות גדולות לבניית מתקני האחסון והשקעות נוספות למלא אותם. שווקי התבואה תנודתיים ומסוכנים אבל סוכנויות לניהול מאגרי מזון חייבות להחליט כל הזמן כמה ומתי לקנות ואיך לבצע תחלופה של התבואה דרך מכירות ואמצעי הפצה אחרים. ניהול יעיל של מאגר תבואה ציבורי הוא דבר קשה. רוב המתקנים הממשלתיים מחזיקים כמות כוח אדם גדולה פי שתיים או פי שלוש ממתקנים פרטיים דומים והם פתח לשחיתות פוליטית. עלויות התחזוקה הן גבוהות ועלולות להיות אובדן תבואה עקב מחלות, לחות וגניבות. ‏[2]

מדינות מחזיקות מאגרי מזון משתי סיבות עיקריות. סיבה אחת היא הגנה מפני מצבי חירום כמו אסון פתאומי, אסון שמתקדם לאט. סיבה נוספת היא רשת לביטחון מזון כמו מערכת להפצת מזון בהודו ולחם מסובסד בטורקיה טוניס ומצרים. סיבה נוספת היא רצון להתערבות בשוק - קניה כדי לשמור על מחיר גבוה כדי לסייע לחקלאים ומכירות כדי להפחית מחירי מזון גבוהים ולסייע לצרכנים עניים. ‏[2]

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 1.3 Global grain stocks , wergosum.com 04.06.2017
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 Government global grain reserves, March 20, 2014