עישון פסיבי

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
(הופנה מהדף עישון מיד שנייה)
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

עישון פסיבי (באנגלית: Passive smoking), עישון כפוי או עישון מיד שנייה (באנגלית: Second-hand smoking) הוא השאיפה של עשן או של תוצרי העישון על ידי אנשים שאינם המעשן עצמו. הדבר מתרחש כאשר עשן טבק מגיע לסביבה וגורם לשאיפה שלו על ידי אנשים אחרים. מצב אחר של עישון כפוי מתרחש כאשר עוברים ניזוקים כתוצאה מעישון של אמם. עישון מיד שנייה עלול לגרום למחלות, נכות ומוות. קיים קונצנזוס מדעי שעישון כפוי מהווה סיכון בריאותי. נזיקים אלה היו אחד הגורמים המרכזיים בחקיקה של חוקים לסביבה ללא עשן סיגריות במקומות העבודה ובמקומות ציבוריים סגורים כמו מסעדות, בארים, בתי קפה, מועדונים כמו גם במקומות ציבוריים פתוחים.

במסגרת הכחשת נזקי העישון, חברות הטבק מכחישות את הנזקים של עישון כפוי. בדומה לנושאים של התמכרות לטבק ושיווק סיגריות לקטינים, הנושא של עישון כפוי מקטין את היכולת של החברות לטעון שעישון הוא עניין של חירות הצרכן.

נזקים בריאותיים של עישון פסיבי

להלן נזקים של עישון פסיבי, לפי ארגון הבריאות העולמי:[1]

  • עישון מיד שנייה הוא גורם סיכון לתחלואה בסרטן ריאות. אנשים שנמצאים בחשיפה ארוכת טווח לעישון כפוי הם בעלי סיכון גבוה ב-20% עד 30% לעומת אנשים שאינם חשופים לעישון כזה.
  • אנשים שאינם מעשנים אבל חיים יחד עם מעשן באותו משק בית, הם בעלי סיכון מוגבר של 23% למחלת לב.
  • עישון של הורים אחראי ללפחות 17 אלף מקרי אישפוז של ילדים מתחת לגיל 5 בכל שנה.
  • אמהות שמעשנות מכפילות את הסיכון של הילדים שלהן למות עקב "מוות בעריסה".
  • עישון מיד שנייה הוא גורם סיכון בריאותי לאסתמה, זיהום באוזן התיכונה, ברונכיט ודלקת ריאות בקרב ילדים. בקרב מבוגרים עישון מיד שנייה מקושר לסרטן ריאות ולמחלות לב ומלבד זאת הוא מקושר גם לסרטן האף, החרפה של סיסטיק פיברוזיס, פגיעה בתפקוד הריאות, וסרטן צוואר רחם.

מאמר משנת 2011 של קבוצת מדענים ושל חוקרים של ארגון הבריאות העולמי, מעריך כי חשיפה לעישון כפוי מסיגריות גרמה למוות בטרם עת של 603 אלף בני אדם ברחבי העולם בשנת 2004, שמהווים כ-1% מכלל מקרי התמותה בעולם. וזאת בהתבסס על התרומה של העישון הכפוי למחלת לב כלילית, סרטן ריאות, החמרה של אסתמה, ותסמונת מוות בעריסה ב-192 מדינות. החוקרים העריכו כי ברחבי העולם 40% מהילדים, 33% מהגברים הלא-מעשנים ו-35% מהנשים הלא-מעשנות היו חשופים לעישון מיד שנייה בשנת 2004. על פי הערכות חשיפה זו גרמה ל-379 אלף מקרי מוות ממחלת לב כלילית, 165 אלף מקרי מוות עקב מחלות מדבקות של מערכת הנשימה התחתונה, 39 אלף מקרי מוות עקב אסתמה, ו-21.4 אלף מקרי מוות עקב סרטן ריאה. [2]

לחוקרי בריאות יש בטחון רב בנזקי העישון הפסיבי החל מאמצע שנות ה-80 של המאה ה-20. [1]

נכון לשנת 2015 מעריך משרד הבריאות של מדינת ישראל כי כ-8,000 ישראלים נפטרים מדי שנה כתוצאה מתחלואה שנגרמה מעישון, ומתוכם כ-818 מתו עקב עישון כפוי. לחישוב ההשפעות החיצוניות של השימוש בטבק, מקובל לשקלל את אובדן חיי אדם הנגרמים מעישון פסיבי ומשריפות מגורים בשל סיגריות (12 איש בשנה), דברים אלה מסתכמים בנזק כלכלי שנתי למשק של כ-9 מיליארד ש"ח בשנה. עלות זו גבוהה בכ-150% מסך המיסים המתקבלים מסיגריות ומוצרי טבק אחרים (כ-6 מיליארד ש"ח), ואינה כוללת את העלות של נזקי העישון הישיר למעשנים, ולכלל המשק. [3]

חוקרים מנסים לבדוק האם יש קשר בין עישון פסיבי לבין סרטן השד בקרב נשים צעירות. [2]

כינויים לתופעה

יש מספר כינויים לעישון פסיבי - השם המקובל ביותר - עישון פסיבי - מצייר את הלא מעשן כפסיבי. שם אחר הוא עישון כפוי - שם שמדגיש את זה שהמעשן או הסביבה החברתית כולה (כולל חברות הטבק, הרגולציה והמדיניות בתחום) גורמים לכך שאנשים לא מעשנים נחשפים שלא מרצונם החופשי לנזקי העישון. עישון מיד שנייה הוא עוד כינוי לתופעה Secondhand smoke (SHS) אבל דבר זה מזניח היבטים כמו עישון מיד שלישית, דרך נוספת לתאר זה היא "עישון טבק סביבתי" - Environmental tobacco smoke.‏ [3]

עישון

הכחשת נזקי העישון הפסיבי

"מילה למעשנים" מודעת הסברה ותעמולה של מכון הטבק משנת 1979. הפרסומת מתארת עישון במרחב הציבורי כמעין הרמוניה בין אנשים עם טעמים שונים - יש מי שמעשנים ויש מי שלא מעשנים והם כביכול מנגנים יחד במין "הרמוניה", בלי צורך בהפרעה מצד "מיעוט זעיר ולא רציונלי" שרוצה למנוע עישון כפוי במרחב הציבורי. המודעה מנסה לחבר יחד את המעשנים והלא מעשנים בתמיכה מאחורי הקו של חברות הטבק - המשך עישון במטוסים, במסעדות ועוד, ולהציג את המתנגדים לעישון כזה כאנשים קיצוניים ולא מנומסים. בסוף שנות ה-70 מחקרים פנימיים של חברות הטבק כבר הצביעו על נזק בריאותי עקב עישון פסיבי. במודעה אין שום איזכור לאפשרות של נזק בריאותי למעשן או לסובבים אותו. המעשנים מוצגים כמי שבוחרים לעשן תוך הכחשה של התמכרות לעישון טבק.
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – הכחשת נזקי העישון

העיסוק בעישון שנכפה על אנשים בסביבת המעשן מאתגר את תעשיית הטבק בשתי דרכים. ראשית אמצעים להגן על לא-מעשנים מקטינות את ההזדמנויות לעשן ותורמות לאי-מקובלות חברתית של העישון. שנית, טיעונים של "חופש לעשן" הופכים להיות בעייתיים יותר אם אנשים לא מעשנים נפגעים מעישון. התעשייה סירבה להכיר בקונצנזוס שקיים בקרב מדענים וגורמי בריאות ביחס לנזקי עישון כפוי, תחת זאת התעשייה עוסקת בהכחשה ובערפול וניסתה להשפיע על הדיון על ידי מאמץ רחב היקף לקנות מדענים ולהשפיע על המחקר.[1]

בסוף שנות ה-70 מחקרים פנימיים של תעשיית הטבק הצביעו על בעיות בריאות שנגרם לשוהים לצד מעשנים בגלל עישון פסיבי. התעשייה המשיכה להכחיש דבר זה בפומבי וניסתה למצוא דרכים להקטין את זרימת העשן לצדדים. בשנות ה-90 הצליחה התעשייה להקטין בצורה מסויימת את פליטת העשן. [1]

דוגמה להכחשת נזקי העישון הפסיבי קיימת במודעת פרסומת של מכון הטבק משנת 1979. הפרסומת מתארת את עישון כמין טקס מיוחד למעשן, בחירה אישית שלו, עניין של סגנון. ואילו את מי שהעישון מפריע להם היא מחלקת ל-2 אלו שהם אנשים מנומסים (אשר סובלים מעשנים בקרבתם) ו"אנטי מעשנים" - אנשים שלא מעוניינים שיעשנו לידם - אותם מציגה המודעה כאנשים לא סובלניים, מיעוט קטן מאוד, קולני ומרגיז, אנשים לא רציונליים שפשוט מנסים לריב עם כולם.[4]

מחקר משנת 1999 העריך את מידת הכיסוי של עיתונים ומגזינים אודות מחקרים על עישון פסיבי. המחקר בדק 180 פרסומים בעיתונות היומית ו-92 פרסומים במגזינים בשנים 1981-1994 שעסקו בעישון פסיבי. מספר הכתבות בנושא גדל מ-4 בשנת 1981 ל-57 בשנת 1992 ו-32 בשנת 1994. 62% מהכתבות (168 מתוך 272) הסיקו שהמחקרים על הנזק הבריאותי מעישון פסיבי נמצאים במחלקות. נציגי חברות הטבק צוטטו הרבה יותר בכתבות בעיתונות (52%) לעומת כתבות במגזינים (12%) (p<0.0001). מתוך 121 מחקרים שהוזכרו בעיתונות רק 15 היו מטעם פרוייקטים או פרסומים במימון חברות הטבק. במגזינים קבלה של פרסומות של חברות הטבק מקושרת באופן סטטיסטי למסקנה של המאמר כי נזק מעישון פסיבי הוא דבר שנוי במחלוקת (p<0.0001). מסקנת המחקר היא כי למרות שבשנים 1981 עד 1994 המחקרים על ההשפעות המזיקות של עישון פסיבי הלך והצטברו, הכיסוי של העיתונות הפופולרית על המחקרים יצרה את הרושם לפיו העמדה המדעית בנושא נתונה בוויכוח. מעט מחקרים צוטטו כדי לתמוך בטענת תעשיית הטבק כי עישון פאסיבי אינו מזיק לבריאות, אבל היה ציטוט נרחב של נציגי תעשיית הטבק שהביעו ביקורת על שיטות המחקר של המחקרים על ההשפעות הבריאותיות של עישון פסיבי. [5]

חוקים נגד עישון כפוי

בשנת 1975 פורסם בארצות הברית, the Minnesota Clean Indoor Air Act, שהיה החוק המדינתי הראשון שחייב הפרדה בין מעשנים ללא מעשנים במתקנים ציבוריים. בשנה שלאחר מכן בוצעה תביעה משפטית נגד New Jersey Bell Telephone שהיתה התביעה הראשונה נגד עסק על כך שלא הגן על העובדים שלו מפני נזקים של עישון מיד שנייה. [4]

ראו גם

קישורים חיצוניים

הערות שוליים

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 Tobacco Explained האמת על תעשיית הטבק, במילים שלה עצמה, ארגון הבריאות העולמי
  2. ^ Öberg M, et al. Worldwide burden of disease from exposure to second-hand smoke: a retrospective analysis of data from 192 countries. Lancet. 2011;377(9760):139–146. doi: 10.1016/S0140-6736(10)61388-8.
  3. ^ דו”ח שרת הבריאות על העישון בישראל 2015, משרד הבריאות
  4. ^ A WORD TO SMOKERS (ABOUT NONSMOKERS AND ANTI-SMOKERS), מכון הטבק, פברואר 1979
  5. ^ Kennedy, Gail E., and Lisa A. Bero. "Print Media Coverage of Research on Passive Smoking". Tobacco Control 8, no. 3 (1999): 254-60.