פונקציית תועלת

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה לניווט קפיצה לחיפוש

פונקציית תועלת (באנגלית: Utility functions) היא תאוריה כי לאנשים תועלת אישית מוגדרת מפעילויות שונות. היא כלי עזר חשוב בתורת הצרכן של הכלכלה הנאו-קלאסית. בצורה זו, מנסים כלכלנים להעריך מה בני אדם יבצעו בנסיבות מסויימות, ובעיקר איזה מוצרים הם יקנו, או כמה הם יעבדו, ועל ידי כך הם מנסים לבנות מודל של התנהגות שווקים.

פונקציית תועלת טיפוסית מכילה הנאה או "תועלת חיובית" מצריכת מוצרים (מסומנת לרוב באות C - Consumption), ומפנאי, כלומר מזמן שבו אדם אינו נדרש לעבוד (leasure - l), באופן שקול, לכאורה, לאנשים יש "תועלת שלילית" משעות בהן הם עובדים (מסומן ב-L או Labor). ההנחה היא כי בני האנוש שואפים כל הזמן ובכל עת להביא למקסימום (למקסם) את פונקציית התועלת - היינו לצרוך כמה שיותר מוצרים, ולעבוד כמה שפחות.

במודלים מורכבים מעט יותר, מכניסים אלמנטים נוספים לפונקציית התועלת, לדוגמה, תועלת מהחזקת כסף מזומן (שמשמש לצריכה מיידית, או לשירותי נזילות) במודלים העוסקים בחסכון וריבית - שכן יש להסביר איך קובעים אנשים את כמות הכסף אותה הם מחזיקים באופן נזיל, ולא באפיק השקעה נושא ריבית.

במודלי מאקרו-נאו-קלאסיים, בהם יש תקופות, מוסיפים לפונקציית התועלת מקדם היוון (בדרך כלל האות היוונית בטה), שבא לציין את העובדה שבני האדם מעדיפים לקבל סכום כלשהו של כסף היום, על פני קבלתו של אותו סכום מחר (או בתקופה כלשהי מסויימת בעתיד, במודלים לרוב עוסקים בתקופות, בלי לציין מה משך הזמן האמיתי שלהן). זו "העדפת הווה". שגם נכנסת לפונקציית התועלת.

בדרך כלל בטה קרובה מאוד ל-1, דבר שמציין את ההנחה שהעדפת הווה אינה חזקה - כלומר הכפלת התועלת מצריכה של 4 אגוזים מחר * בטה היא הגודל שנקבל לתועלת מצריכת 4 אגוזים היום. העדפת הווה, היא ההצדקה המקובלת לגביית ריבית על הלוואת כסף - תמורת זה שהמלווה מוותר על הזכות להשתמש בכספו לשם צריכה מיידית, או תמורת "התאפקותו", הלווה מחזיר לו בעתיד את הסכום המקורי + ריבית מסויימת. גובה הריבית הוא כביכול שווה לגדול מקדם ההיוון שהינו זהה לכלל האוכלוסייה, והינו נקבע באופן "טבעי".

הנחות יסוד הקשורות למושג זה

יש מספר הנחות נאו-קלאסיות הדרושות לשם קבלתה של פונקציית תועלת טיפוסית.

  • לכל בני האדם יש פונקציית תועלת, וכל פונקציות התועלת דומות.
  • התועלת אינה מקיימת סדר של העדפה לקסיקוגרפית.
  • התועלת היא קרדינלית (דהיינו, מספרית) ולא אורדינלית (דהיינו, של סדר). כלומר שמעבר לעובדה שאדם יכול להגיד שהוא מעדיף תפוחים על פני בננות, הוא גם יכול לומר שתפוחים נותנים לי תועלת גדולה פי 1.73...
  • ניתן לתייג את כל התועלות על פני סולם אחיד: אני אמור להיות מסוגל לתת ערך לתועלת מתפוזים, חולצות, מכונית, הצגות, וכו'.
  • התועלת היא טרנזיטיבית: אם אני מעדיף תפוחים על אשכוליות, ואשכוליות על תמרים, אזי אני מעדיף תפוחים על תמרים.
  • לרוב, פונקציית התועלת אינה דבר המתפתח לאורך חיי האדם, והתנסויות שלו אלא היא דבר נתון מראש.

במקרים בהן פונקציית התועלת משתנה, הדבר נובע לדוגמה ממצב בו אנשים מזדקנים, או מולידים ילדים, אבל בכל מקרה הדבר אינו נובע מחוויית, תחושות, התנהלות המערכת הכלכלית, השפעה של פרסומות וכו' אלא שזה דבר נתון מראש בלי קשר להתנהגות המודל אותו בודקים.

  • בדרך כלל התועלת של אדם אחד מושפעת רק מהמצב שלו, ולא ממצבם של אנשים אחרים, לא לטובה ולא לרעה. כלומר רגשות כמו אמפתיה, או קנאה אינם קיימים.
  • ההנחה היא כי תועלת מצריכת מוצר מסויים תעלה, ככל שנצרוך ממנו יותר (מונוטונית).
  • הנחה נוספת היא כי יש תועלת שולית יורדת (תועת שולית היא נגזרת התועלת לגבי צריכת מוצר מסויים, או לגבי שעות מנוחה). דוגמה לטענה זו היא שתוספת התועלת שנפיק מאכילת התפוח השני, תהיה גדולה יותר מתוספת התועלת שנפיק מאכילת התפוח הרביעי. כך גם, ההבדל בין 5 ל-6 שעות פנאי הינו משמעותי יותר מאשר ההבדל בין 6 ל-7 שעות פנאי.

קישורים חיצוניים