תורת הצרכן

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

תורת הצרכן (באנגלית: Consumer theory) היא חלק מהתאוריה המיקרו-כלכלית הנאו-קלאסית המנסה לתאר כיצד צרכנים מקבלים החלטות כלכליות, ועל סמך תיאור זה לנסות ולבנות את ההתנהגות הכלכלית של שווקים. היא מקשרת בין העדפות צרכן לבין עקומת ביקוש של צרכנים. המשתנים העיקריים שמתארים את הביקוש למוצרים הם המחיר ליחידת מוצר וההכנסה הכספית של הצרכן.

האקסיומות של בחירת הצרכן

על פי תורת הצרכן הנאו-קלאסית, הצרכן, או אפילו כל סוכן כלכלי, מתואר כ"האדם הכלכלי" (Homo Economics) אשר מבצע החלטות, במסגרת העדפות שיש לו. העדפות אלה מתאורת בתאוריה של בחירת הצרכן, "Consumer choice" על סמך מספר אקסיומות. אקסיומות אלה מתוארת בכמה גרסאות (Frinsch 1926, ניקולס ג'ורג'סקיו-רוגן 1954, jehle 1991, Mas-Colell et al 1995) (התיאור הוא לפי גאודי ומיומי, כלכלה אקולוגית, 2001):

  1. האדם הכלכלי עומד בפני מספר צירופים של סחורות בכמויות שונות וברות מדידה, שלגביהן אין סיכון או אי-וודאות. צירופים אלה קרויים "סלי תצרוכת", או C, כל נקודה C= (X1,X2, X3....) במרחב המוצרים היא אלטרנטיבה אחת.
  2. בהינתן שני סלי תצרוכת C1 ו-C2 האדם הכלכלי יעדיף את האפשרות של הסל האחד או את האפשרות של הסל השני, או יראה בשתי האפשרויות דבר שקול (יהיה אדיש ביניהם). מסמנים את העדפה ביחס מתמטי C1PC2 .P אם סל C1 עדיף על סל C2. ו-C1IC2 ליחס של אדישות בין הסלים. היחס של אדישות הוא סימטרי (מבחינה מתמטית) אבל יחס העדפה אינו כזה.
  3. העדפה של האדם הכלכלי לא משתנה במשך הזמן של הניתוח הכלכלי.
  4. אין נקודת רוויה. בהינתן סל כלשהו C1, הסל C2 יהיה עדיף על C1 אם מקבלים את C2 על ידי הוספת מוצר אחד כלשהו לסל C1. (אפשר לתאר את ההנחה הזאת על ידי אמירה "אני רוצה יותר"). אקסיומה זו נקראת לפעמים אקסיומת המונוטוניות (יש מונוטוניות עולה של התועלת בכמות המוצרים).
  5. היחס של אי העדפה P^, (ההפך של P) הוא יחס טרזיטיבי. כלומר אם C1PC2 וגם מתקיים C2PC3 אז נובע C1PC3.
  6. קמירות של היחס (אי העדפה) - אם C1PC3 וגם C1PC2 אז C1P[aC2+(1-aC3)] כאשר a בין 1 ל-0. פירוש הדבר ש-C1 אינה עדיפה על ערבוב של C2 ו-C3 לא משנה מה היחס בין C2 ו-C3.
  7. קבוצה C אלפא נקראת preferial Set אם אלפא מקבלת את כל הערכים של קטע של מספרים ממשיים, ואם CbethPCgama בכל פעם ש-jamma<beth אם הקבוצה הפריפריאלית C אלפא מכילה את Cgama ואת Cbeth ואם CbethPC וגם CPCgama אז הקבוצה הפריפריאלית מהווה קומבינציה אדישה ל-C.

דוגמה

נניח כי קיימת מערכת כלכלית שבה יש שני סוגים של מוצרים. המוצרים הם הומוגניים (כל פריט דומה לכל פריט אחר, אין הבדלים בין מותגים וכו'), ובני חלוקה. נכנה את המוצרים X ו-Y.

  • סל המוצרים האפשרי מסומן כ-[math]R^2_+[/math] כלומר כל הזוגות האפשריים [math](x,y)[/math] שבהם מתקיים [math]x\geq 0[/math] וגם [math]y\geq 0[/math]. כל סל מכיל כמות לא שלילית של המוצר X ושל המוצר Y.
  • יחס העדפה טיפוסי למודלים כלכליים בייקום כזה ניתן לייצג על ידי אוסף של "עקומות אדישות" כל עקומה כזו מייצגת אוסף של סלים שאמורה לספק לצרכן את אותה תועלת. המודל מניח כי קיימת "פונקציית תועלת", בדרך כלל פונקציית קוב דאגלאס [math]u(x,y) = x^\alpha \cdot y^\beta[/math] שיש לה "עקומות אדישות".
  • אמורה להימצא פונקציית מחירים שנותנת מחיר לכל סוג של מוצר כך שהמחיר של סל נתון [math](x,y)[/math] הוא [math]xp_X + y p_Y[/math]
  • אמורה להיות תשומה ראשונית כלשהי - כלומר הכנסה קבועה, שיחד עם המחירים פירושה מגבלת תקציב. הצרכן יכול לבחור בכל נקודה על מגבלת התקציב או מתחתיה. הקו הזה משתפע למטה והוא לינארי מכיוון שההנחה היא שכל מוצר נמכר באותו מחיר (אין הנחה על כמות). ומתקיים האי-שוויון, [math]xp_X + y p_Y \leq \mathrm{income}[/math]. במילים אחרות הכמות שמוציאים על המוצרים יחד היא נמוכה לעומת ההכנסה של הצרכן.

הצרכן אמור לבחור קו אדישות שבו יש לו את התועלת הגבוהה ביותר במסגרת התקציב.

שימושים נוספים

בכלכלה נאו-קלאסית משתמשים בלוגיקה הבסיסית של תורת הצרכן למספר גדול של בעיות בכלכלה שמצריכות ניתוח של בחירות בין שתי חלופות כמו לדוגמה בחירה בין חסכון לבין קניות או בין כמות העבודה לבין כמות המנוחה שעובד רוצה.

בחירה בין זמן עבודה לבין פנאי

ניתן להשתמש בתורת הצרכן כדי לנתח את הבחירה בין זמן פנאי לבין עבודה. מניחים כי זמן הפנאי הוא "מוצר" שנותן תועלת, וכל סוגי הצריכה הכספית, מיוצגת על ידי מוצר אחר. מכיוון שלצרכן\ עובד יש זמן מוגבל הוא חייב לבצע החלטה בין זמן פנאי (שבו הוא לא מרוויח הכנסה כדי לקנות מוצרים) לבין עבודה (שכן מכניסה לו כסף).

המודל הקודם של תורת הצרכן מיושם עם שינוי קטן. כמות הזמן הכוללת שיש לצרכן מסומנת באות T, וכמות הזמן שמוקצה לעבודה מסומנת ב-L. הצריכה של האדם היא כמות העבודה שמכפילים אותה בשכר לשעה, w. מתוך המודל הזה מניחים שיש השפעות שונות העלאות שכר - מצד אחד שכר גבוה יותר מוביל להשפעות הכנסה, ומצד שני יש אפקט תחלופה. ניתן לנתח הלאה הנחות על מיסוי עבודה, קבלת סובסידיות ועוד.

ביקורת

התאוריה של בחירת הצרכן ותורת הצרכן עומדת תחת מתקפה מצד כלכלנים רבים. בין היתר בגלל חוסר התאמה בינה לבין ממצאים המתארים כיצד אנשים אמיתיים מקבלים החלטות הן בשוק והן מחוצה לו.

גאודי ומיומי לדוגמה מאזכרים את הביקורת על כך שיש הנחה של החלטות מלמעלה למטה בעוד שבמציאות הדבר הוא כנראה הפוך. עוד ביקורות הן על הרציונליות של האדם הכלכלי. עוד ביקורת היא על כך שאי אפשר להגיע לתוצאה לאוכלוסייה רק מתוך העדפות של הפרטים לדוגמה ייתכן כי 3 אנשים שכל אחד מהם מעדיף מסעדה אחרת ורוצים לאכול יחדיו באותה מסעדה, יקבלו החלטה שלא ניתן לחזות אותה רק על סמך ידיעת העדפות של האנשים על המסעדות.

בעיות סיבוכיות של חישובים

הכלכלן האוסטרלי סטיב קין תוקף את התאוריה בגלל הסיבוך החישובי שלה. קין מציין כי ניסויים שנעשו כדי לנסות לאמת את התאוריה עם נסיינים אנושיים הסתיימו בכישלון כאשר כמות המוצרים להשוואה הייתה 8 מוצרים. כדי לאפשר את נכונות התאוריה יש צורך בסוג של "טשטוש" שבהם העדפות של הצרכנים לאורך עקומות האדישות הן מעט רנדומליות. אלא שסוג כזה של טשטוש יוצר מצב שבו יכולת הניבוי של התאוריה נמוכה מאוד ואין הבדל בינה לבין ניבוי רנדומלי. מכאן ניתן לקפוץ למסקנה כי הצרכנים "אינם רציונליים". קין תוקף מסקנה זו וטוען שהצרכנים הם רציונליים, אבל יש בעיה בתאוריה עצמה שמניחה בצורה משתמעת הנחות לא הגיוניות על סיבוכיות החישוב.

התאוריה מניחה במפורש הנחות כמו רציונליות של הצרכנים, אבל היא מניחה בצורה משתמעת גם כוח חישוב אינסופי. קין טוען כי דבר זה גורם לתאוריה להיות "מודל צעצוע" שמתאים ל-2 מוצרים, אבל ניסיון להרחיב אותו לחיים האמיתיים נכשל.

קין מציין כי התאוריה מוצגת כמעט תמיד כהשוואה בין שני מוצרים אבל לא יותר. לרוב לא מוצגים הגרפים של התאוריה עם ערכים בדידים, כמו "0,1,2,3,4,5 בננות" מול "0,1,2,3,4 תפוזים". כאשר מבצעים דבר כזה רואים שצרכן שרוצה לבצע השוואה של סלים אלה צריך לבחור בין 4*5=20 אפשרויות של סלים לדוגמה הסל "0 תפוזים, ו-3 בננות ב-9 שקלים" מול סל "2 תפוזים, ו-1 בננות ב-10 שקלים". וכך הלאה, השוואה בין 20 סלים שונים. אם רוצים להשוות עם עוד מוצר - לדוגמה אפשרות לקנות בין 0-5 תפוחים, נקבל כבר 100 אפשרויות של סלים שונים שצריך להשוות ביניהם. הבעיה היא שמדובר בבעיה חישובית שגדלה באופן מעריכי - הוספה של עוד מוצר לסל שאולי נרצה לקנות, בכמות אפשרית של n פריטים, גורמת להכפלת מספר הסלים האפשריים ב-n. בכמות מעשית של פריטים - נניח השוואה בין 100 סוגי מוצרים שונים שמכל אחד מהם נחליט אם לקנותו בכמות 0 או 1, נקבל שכמות הסלים שצריך להתחשב בהם היא 2 בחזקת 100 סלים - זו כמות גדולה מאוד של סלים שלא מאפשרת אפילו למחשבי-על לפתור את הבעיה גם אם המחשבים יעבדו במשך מיליארדי שנים. מכאן שאנשים אמיתיים לא באמת מחשבים את כל אפשרויות של עקומות אדישות ומכאן גם שהתאוריה עצמה לא נכונה ואפילו קשה לקבל אותה כמשל כלשהו.

ראו גם

כלכלה נאו-קלאסית

אישים: ויליאם סטנלי ג'בונס - קרל מנגר - לאון ואלראס - אלפרד מרשל - ג'ון בייטס קלארק - אירווינג פישר - קנת' ארו - פול סמואלסון - מילטון פרידמן - פרדריק הייק

מושגים: ניתוח שולי - תפוקה שולית - פונקציית ייצור קוב דאגלס - תועלת שולית - תאוריית שיווי המשקל הכללי - תאוריית העדפה הנגלית - יעילות פארטו - תחרות משוכללת - כשל שוק - השפעה חיצונית - צמיחה כלכלית - האדם הכלכלי - הון - יתרון יחסי

ביקורת: כלכלה קיינסיאנית - כלכלה אקולוגית - כלכלה התנהגותית - כלכלה מוסדית - כלכלה אבולוציונית - כלכלה בודהיסטית - מחלוקת קיימברידג' על ההון - הפרכת הכלכלה - תורת ההונאה - אמרטיה סן - קנת' בולדינג - ג'ון קנת גלבריית - הא-ג'ון צ'אנג - גבולות לצמיחה - מודל זרמים ומאגרים - ספינת החלל כדור הארץ - מערכות מורכבות

קישורים חיצוניים