תחבורת אופניים בארצות הברית

מתוך אקו-ויקי, מקום מפגש בנושאי אקולוגיה, חברה וכלכלה.
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מפת שבילי אופניים, השכרת אופניים וחנויות אופניים באי מנהטן בניו יורק (מתוך אתר ridethecity.com). בשנים האחרונות בונה העירייה תשתיות תחבורת אופניים ו-BRT לתגבור והשלמת רשת הרכבת התחתית בעיר.

תחבורת אופניים בארצות הברית היא שימוש בתחבורת אופניים לשם יוממות וכן לצרכים נוספים (כמו קניות, נסיעות לסידורים וכו') בארצות הברית. ברוב הערים בארצות הברית יש מעט תשתיות אופניים ואחוז נמוך מאד של רוכבים, בעיקר בהשוואה לתחבורת אופניים באירופה. תכנון מוטה מכוניות כמו כבישים ראשיים בתוך העיר, פרבור צמוד קרקע שגורם לצפיפות עירונית נמוכה והפרדת שימושי קרקע מקשים על שימוש באופניים, בעיה דומה קיימת גם לגבי הולכי רגל. בשנים האחרונות, ערים בארצות הברית מנסות לקדם תחבורת אופניים באמצעות קידות תשתיות אופניים שונות, כמו נתיבי אופניים, שבילי אופניים ורחובות אופניים. צעדים אלה נעשים על בעקבות גילוי של יתרונות כלכליים, חברתיים ובריאותיים של תחבורה פעילה ועירוניות מתחדשת לתושבים ולכלכלה המקומית. אחוז הרוכבים (במדד פיצול נסיעות) נמצא במגמת עליה בכל ארצות הברית ובמספר ערים במיוחד, אבל הוא בדרך כלל נמוך למדי לעומת ערים במקומות אחרים בעולם.

היסטוריה

בתקופת "תור הזהב" של האופניים, בסוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, היו אופניים כלי תחבורה עירוני פופולרי. "שגעון האופניים" באותה תקופה השפיע גם על האחים רייט בהמצאת המטוס הראשון. המכונית הפרטית הצליחה לדחוק את האופניים את הולכי הרגל ואת התחבורה הציבורית בצורה מהירה. בספר Fighting Traffic מתואר כיצד הרחובות העירוניים השתנו בעקבות עליית המכוניות בארצות הברית, בעשור של 1920, כ-20 שנה לפני ששינוי דומה, וחלש יותר, התרחש במדינות אירופה.

בשנות ה-50 החל גל נוסף של פרבור עירוני משתרע, צפיפות עירונית נמוכה והקמת עוד כבישים מהירים. היבטים אלה מייצרים נעילה טכנולוגית של תכנון מוטה מכוניות בארצות הברית - קשה להתנייד בתוך מטרופולינים באמצעי תחבורה אחרים שהם לא מכוניות. בשנות ה-70 החלו להישמע קולות בזכות עירוניות מתחדשת אבל המשך השימוש במכוניות נמשך ואיתה גם הפרבור והשימוש במכוניות. אחוז המשתמשים שנסעו עם אדם נוסף במכונית המשיך לרדת וכך גם השימוש בתחבורה ציבורית ירד. גם הבעלות על מכוניות במשקי בית היא במגמת עליה. נתונים של פיצול נסיעות משנת 2016 מראים כי אחוז השימוש במכוניות כנהג יחיד לעבודה עומד בארצות הברית על 76% והוא בין הגבוהים בעולם. אחוז השימוש בקאר-פול עומד על 9% ואחוז השימוש בתחבורה ציבורית עומד על 5% בלבד. אחוז הולכי הרגל הוא 2.8%. למרות התקדמויות בטכנולוגיה ונסיונות שונים כמו הקמת רכבות אחוז השימוש בשיתוף נסיעות יורד. [1] נסיונות של עיריות לקדם היבטים של הליכתיות, תכנון מוטה תחבורה ציבורית ותחבורת אופניים אלה החלו להתרחש רק לקראת העשור השני של המאה ה-21.

מספר הרוכבים בארצות הברית

אחוז יוממי האופניים בארצות הברית הוא נמוך מאד בהשוואה למדינות מערביות אחרות (ראו תחבורת אופניים באירופה). אחוז יוממי האופניים מכלל התושבים המגיעים לעבודה עומד על 1.2% במדינות בהן יש אחוז יוממות אופניים יחסית גבוה, וכחצי אחוז במדינות עם יוממות אופניים נמוכה. בסה"כ עלה מספר יוממי האופניים בארצות הברית מכ-440 אלף בשנת 2000, ל-780 אלף ב-שנים 2008-12. ‏[1], מתוכם, הרוב המכריע - מעל 530 אלף יוממי אופניים הם גברים. במספר ערים יש תחבורת אופניים מפותחת יותר עקב השקעה בתשתיות אופניים כגון שבילי אופניים ותשתיות אופניים וכן קמפיינים המעודדים אנשים לרכוב יותר באופניים.

בעשור שבין 2000-2009 מספר רוכבי האופניים בארצות הברית הוכפל והוא עומד על כ-1%. במקביל גדלה גם בטיחות הרכיבה.[2] כמות האנשים שרכבה על אופניים בשנה בארצות הברית עומדת על 42-51 מיליון איש. בשנים האחרונות יש ירידה קלה בקרב ילדים ונוער בשימוש באופניים, אבל עליה משמעותית ברכיבה בקרב צעירים בגילאים 18-24 - מ-2.8 מיליון צעירים ב-2006 ל-4.3 מיליון ב-2012 [3] כמות מכירות האופניים עלתה בצורה מתונה מ-5.3 מיליון זוגות אופניים ב-2002 ל-6.1 מיליון ב-2012.[2]

בסקר מאוגוסט 2013 של ממשלת ארצות הברית (YouGov) ענו 2.3% מתושבי ארצות הברית שהם רוכבים פעם ביום או יותר. 7.8% רוכבים פעם בשבוע או יותר. ועוד 6.9% רוכבים פעם בחודש או יותר. 25% רוכבים פחות מפעם בחודש או רק בחגים. 51% ענו שהם לא רוכבים אף פעם, אפילו לא פעם בשנה. בנוסף, 5.8% ענו שהם לא רוכבים לעולם, בגלל שהם לא יודעים לרכוב. אין כמעט הבדלים בין נשים לגברים בהיבט זה (5% גברים, 6% נשים) [3]. בעבר יותר אמריקאים למדו לרכוב על אופניים - רק 3% מהאנשים מעל גיל 55 לא יודעים לרכוב, ואילו בקרב אלו שהם בני 18 עד 34 כמות זו עולה ל-9%. עם זאת בקרב הצעירים עד גיל 18 נתון זה ירד ל-6%. בצפון-מזרח ארצות הברית אחוז אלו שלא יודעים לרכוב עומד על 12% לעומת 3% במערב התיכון. שיעור אלו שלא יודעים לרכוב עומד על 4% בקרב לבנים ועל 10% בקרב שחורים. אחוז אלו שלא יודעים לרכוב בעלי השכלה של תיכון או פחות עומד על 7%, אחוז זה יורד עם רמת ההשכלה ועומד על 1% אצל אנשים שיש להם תואר ראשון לפחות. [4] ממצאים אלה מראים שאי ידיעת רכיבה היא לא החסם העיקרי לרכיבה באופניים, וכן שאי ידיעת רכיבה נפוצה יותר בקרב שכבות חלשות. בעבר הרכיבה היתה דבר נפוץ יותר והיה הלכה ודכעה עם הכניסה של מכונית ותכנון שמותאם להן.

יש הבדלים ניכרים בין המינים בהקשר של רכיבה מרובה. שיעור הרוכבים פעם ביום או יותר עומד על - 3% בקרב הגברים ו-1% בקרב הנשים, כלומר יחס של אחד לשלוש. ברכיבות לפחות פעם בשבוע או בחודש אחוז הגברים עומד על 9% והנשים על 5%-6%. באיזור צפון-מזרח ארצות הברית אחוז הרוכבים פעם ביום עמד על 0.5% לעומת כ-3% במערב התיכון ובמזרח ו-2% בדרום. אחוז הרוכבים פעם ביום בקרב שחורים עמד על 5% ועל 4% בקרב מקסיקנים לעומת 2% בקרב לבנים. בקרב צעירים מתחת לגיל 18 5% רוכבים מדי יום או יותר, ולאחר גיל זה הנתון יורד ל-2%-3% בכל הגילאים. אין כמעט הבדלים ברכיבה עקב השכלה. [5] הנתונים אלה מתאימים לכך שאחוז הרכיבות הנמוך בארצות הברית נובע בעיקר עקב חוסר תשתיות ותכנון מוטה רכב פרטי - לדוגמה נשים רוכבות פחות בעקבות חשש גדול יותר להיפגע מתאונות לעומת גברים. מקומות עבודה רחוקים מהבית (עקב פרבור והפרדת שימושי קרקע) גורמים לכך שרכיבה מעל גיל 18 היא עניין נדיר יותר. שחורים רוכבים יותר מלבנים עקב כך שהם חיים יותר במרכזי ערים לעומת מגורים של לבנים רבים בפרברים.

נתונים על הרכיבה והליכה בארצות הברית לפי הכנסה מראים כי העניים הולכים ורוכבים באופניים יותר מאשר העשירים. כמו כן ההליכה והרכיבה קיימות בגילאים צעירים ויורדות עם הגיל [6] - נתונים אלה שונים מאד מערים מערביות אחרות באסיה ובאירופה בהן דווקא העשירים והמשכילים רוכבים יותר והליכה ורכיבה נמשכות גם בגיל מבוגר.

בשנת 2015 ערכה People for Bikes, שדולת תעשיית האופניים בארצות הברית, סקר שנגע להרגלי הרכיבה של תושבי המדינה. הסקר בדק 16 אלף נשאלים וניסה לפצות על הטיה של דיווח-יתר (אנשים שרוצים להציג עצמם כרוכבים למרות שהם רוכבים פחות). לפי הסקר כ-100 מיליון מתושבי ארצות הברית, כשליש מהאוכלוסייה מעל גיל 3, רוכבים על אופניים לפחות פעם בשנה. עם זאת רק 14 מיליון אמריקאים (כ-4% מהתושבים) רוכבים לפחות פעמיים בשבוע. כמחצית מהרוכבים פעם בשנה רוכבים רק למטרות טיול ונופש. כ-15% מתושבי ארצות הברית, כ-45 מיליון אנשים, ביצעו טיול באופניים בשנה החולפת.[4]

ערים ידידותיות לאופניים בארצות הברית

בהשוואה לתחבורת אופניים באירופה, השימוש באופניים בארצות הברית הוא נמוך מאד, אבל במספר ערים יש עליה בשימוש באופניים למטרות תחבורה.

תחבורת אופניים בסן פרנסיסקו

סן פרנסיסקו היא העיר עם אחוז יוממי האופניים הגבוה ביותר מבין הערים הגדולות בארצות הברית. בעיר גרים 837 אלף תושבים, (בערך פי 2 מכמות התושבים בתל אביב-יפו). זו כמות נמוכה פי 10 ממספר התושבים בניו יורק. הצפיפות בעיר היא 7 אנשים לדונם - דומה לזו של תל אביב. במטרופולין של סן פרנסיסקו גרים 4.5 מיליון תושבים - נתון דומה למטרופולין גוש דן.

אחוז השימוש באופניים בסן פרנסיסקו עולה. בשנת 2003 נסיעות לעבודה באופניים עמדו על 1.9% ואילו ב-2009 הם עלו ל-3.2% מכלל הנסיעות.[7] 16% מתושבי העיר מוגדרים כ"רוכבים תכופים" שרוכבים על אופניים (למטרות שונות) פעמיים בשבוע לפחות. [8] בשנת 2015, 4% מכלל הנסיעות בעיר בוצעו באופניים. [9] סקר פיצול נסיעות שנערך בקרב עובדים משנת 2014 מצא כי 44% מהם מגיעים במכונית (36% נהגו לבד, 8% נסעו במשותף), 10% הלכו ברגל, 4% רכבו באופניים, 7% עבדו מהבית ו1% הגיעו בצורה אחרת. [10] סה"כ התחבורה הפעילה בעיר עומדת על 14%, נתון שהוא הגבוה ביותר מבין הערים הגדולות בארצות הברית. ‏[5]

עידוד השימוש באופניים בעיר מבוצע על ידי הקמת שבילי אופניים (רובם שבילים לא מוגנים- נתיבי אופניים), ושדרות אופניים - רחובות שבהם לאופניים אמורה להיות זכות קדימה. הדבר הוא חלק ממדיניות כוללת יותר של העירייה לקדם תחבורה בת קיימא שכוללת גם מדיניות לצמצום חניית מכוניות בעיר, שיפורים בתחבורה הציבורית בתוך העיר ואליה עידוד הליכתיות ועוד.

תחבורת אופניים בניו יורק סיטי

בעוד שרוב הערים בארצות הברית הם בעלי צפיפות מגורים נמוכה יחסית, הצפיפות בעיר ניו-יורק, ובעיקר במנהטן, גבוהה למדי. אחוז השימוש במכוניות במרכז העיר יורד. סקר פיצול נסיעות מראה שבין הערים הגדולות בארצות הברית ניו יורק היא העיר עם השימוש הנמוך ביותר במכוניות - רק 27% מבין העובדים מגיעים לעבודה כנהגים או נוסעים. זאת לעומת נתון של 70%-90% ברוב הערים האחרות בארה"ב. כ-56% מגיעים לעבודה בתחבורה ציבורית וכ-10% ברגל. ‏[6]

עם זאת בניו-יורק אחוז יוממי האופניים הוא נמוך מאד - ועומד על בערך 1%. עם זאת אחוז יוממי האופניים נמצא בעליה מתמדת מאז שנות ה-90 - בשנת 2005 היו בעיר 15 אלף רוכבים יוממים, בשנת 2010 נתון זה עלה ל-25 אלף ובשנת 2015 חל גידול נוסף ל-45 אלף רוכבים. [11] זאת מתוך מתוך 3.6 מיליון יוממים. סקר ספירת רוכבי אופניים ברחובות של העיירה, מצא כי מספר הרוכבים בשנת 2012 עלה פי 3 יחסית לשנת 2000 ופי 2 יחסית לשנת 2005. [12] עם זאת בשנת 2015 אחוז הנסיעות באופניים עמד על 1.2%, נתון דומה לזה של לוס אנג'לס שהיא בעלת אופי של פרבור משתרע. [13] מאז 1990 היתה עליה של פי 3 אחוז הרכיבות וגם ביחס ל-2010 יש עליה של 50% באחוז הרכיבות באופניים. [14]

בשנת 2013, הוחל בעיר שירות השכרת אופניים אליו נרשמו בתוך חודשיים 50,000 מנויים שנתיים [15]

החל משנת 2007, שבה ראש העיר בלומברג מינה את Janette Sadik-Khan כממונה על התחבורה בניו יורק, ועד שפרשה מתפקידה בשנת 2014, עיריית ניו יורק בנתה שבילי אופניים באורך כולל של 366 מיילים. נכון לשנת 2015 סך שבילי האופניים בניו יורק עומד על כ-500 מייל. ‏[7] רשות התחבורה בניו יורק מוסיפה כ-50 מייל של שבילים בשנה. עם זאת רק 10% משבילי האופניים בעיר הם שבילי אופניים מוגנים (נפרדים על ידי מחסום פיזי או מכוניות חונות מהתנועה הממונעת), וכ90% הם נתיבי אופניים בלי הפרדה מספקת - דבר שיוצר תחושה של חוסר בטחון ומרתיע רוכבים וגם מהווה סיכון משמעותי לרוכבים. [16]

ראש העיר de Blasio הכריז על קידום של חזון אפס בעיר בשנת 2014. בשנה זו הוחלט כי המהירות המירבית בעיר תרד ל-25 מייל בשעה (40 קמ"ש) ברוב הרחובות בעיר. [17] [18][19] עד לשנת 2014 היו בעיר כ-600 מייל של רחובות עם מהירות מותרת מעל 40 קמ"ש, נכון לשנת 2016 אורך הרחובות שבהם יש מגבלת מהירות גבוהה יותר היא 200 מייל (מחצית מהם ממוקמים ברובע קווינס), וברוב הרחובות המהירות היא 40 קמ"ש או פחות. יש גם מספר מקומות עם אזורי מיתון תנועה. [20] הרבה מהאכיפה של חזון אפס בעיר הוא דרך משטרה ופחות דרך עיצוב הדרך. כתוצאה מכך יש יותר קנסות בנושא [21]

תחבורת אופניים בפורטלנד

פורטלנד (אורגון), עיר עם 580 אלף תושבים, היא העיר המובילה באחוז השימוש באופניים מבין הערים בארצות הברית. נכון לשנת 2015, 7% מתוך הנסיעות בעיר מבוצעות באופניים מאז שנות ה-90 גדל מספר הרוכבים בפורטלנד פי 5 [22], [23].

תחבורת אופניים במיניאפוליס

מיניאפוליס (באנגלית: Minneapolis) היא הגדולה בערי מדינת מינסוטה, עם 380 אלף תושבים. נכון לשנת 2015, כ-5% מהנסיעות בעיר היו באופניים. [24] במיניאפוליס יש רשת שבילי אופניים ונתיבי אופניים, ובחלק גדול משטחה הכולל של העיר [25] לפי מדד walkscore.com מיניאפוליס נחשבת לעיר הידידותית ביותר לאופניים בארצות הברית - עם ציון של 82 מתוך 100, בהשוואה לפורטלנד שנמצאת במקום השני עם ציון של 81, וסן פרנסיסקו שנמצאת במקום השלישי בעלת ציון של 70 [26] במינסוטה פועל ארגון streets.mn שמקדם תחבורה בת קיימא. [27] העיר זכתה גם ב"ציון זהב" של ארגון "ליגת הרוכבים". [28]

תחבורת אופניים בערים נוספות

יש מספר ערים נוספות עם שיעור תחבורת אופניים גבוה יחסית (באופן יחסי לערים אחרות בארצות הברית), ועם תכניות להגברת הרכיבה בעיר: כוללות את וושינגטון הבירה, סיאטל, ניו-אורלינס, אוקלנד, טוסון, פילדלפיה ודנבר. [29] [30]


  • סיאטל, וושינגטון עם 4% רוכבים במדד פיצול נסיעות. העיר מקדמת תכנית לשבילי אופניים ומקדמת תכנית חינוך לאופניים. העיר זכתה במדד "זהב" של ליגת הרוכבים הלאומית , נכון לשנת 2016. עם זאת חסרים בעיר שבילי אופניים בעיקר במרכז העיר. [31]
  • וושינגטון הבירה בעלת 4% רוכבים במדד פיצול נסיעות, זכתה בציון "זהב" של ליגת הרוכבים. [32]
  • אוקלנד, קליפורניה, עיר בעלת 410 אלף תושבים בצפיפות של 7 תושבים לדונם, אחוז הרוכבים בעיר עומד על 3% מתוך היוממים. קיבלה ציון "זהב" בליגת הרוכבים. [33]
  • מדיסון, ויסקונסין עיר של 240 אלף תושבים, בצפיפות של 3.5 תושבים לדונם. אחוז הרוכבים בעיר בשנת 2015 עמד על 5%, והיא גם קיבלה ציון "פלטינה" מליגת הרוכבים הלאומית. [34] בעיר יש רשת שבילי אופניים, אבל רובם ללא הפרדה קשיחה מהתנועה הממונעת (נתיבי אופניים). [35]


ערים נוספות שבהן יש אחוז רוכבים גבוה כוללות "ערי אוניברסיטה". בערים אלה יש בהן אחוז סטודנטים גבוה, וכן קרבה בין המעונות לקמפוס, תשתיות אופניים ותפיסה ליברלית וסביבתית. אלו כוללות את ברקלי (קליפורניה) שהכינה רשת שבילי אופניים ושדרות אופניים ברחבי העיר. בעיר מתגוררים 100 אלף תושבים ויש בה כ-7% יוממי אופניים. בפאלו אלטו (בקליפורניה), בקרבת אוניברסיטת סטנפורד גרים 60 אלף תושבים, 9% מהעובדים והלומדים מגיעים לעבודה וללימודים באופניים. בבולדר (קולורדו) גרים 97 אלף תושבים, 12% מתוך העובדים מגיעים לעבודה באופניים. [36]

בשנים האחרונות יותר ויותר ערים בארצות הברית מקדמות שבילי אופניים בתחומן. עם כי ברוב הערים מדובר בנתיבי אופניים - שבילי אופניים על הכביש ללא הפרדה. הדבר כולל את:

בטיחות הרוכבים בארצות הברית

אחוז הנפגעים בקרב יוממי האופניים בארצות הברית הוא גבוה מאד, כך לדוגמה בטקסס נהרגו 47 רוכבים בשנת 2009, כאשר כמות יוממי האופניים בה היא 26,000 אנשים בלבד.[51]

נכון לשנת 2011 הסיכון למות בתאונה לרוכבי אופניים בארצות הברית גדול פי 5 יחסית לסיכון בדנמרק, הולנד או גרמניה. בין יתר הסיבות - מעט תשתיות של שבילי אופניים, כאשר יש תשתיות אלה לא תמיד מתאימות, ואין ממש אכיפה נגד נהגים שחונים או חוצים שבילי אופניים. גם תוכניות של מיתון תנועה אינן פופולריות. בניגוד לכך מי שעובר את המהירות המותרת באיזורי מיתון תנועה באירופה מקבל קנס כבד ועבירה חוזרת עלולה לגרור שלילה של הרישיון.[8]

חוקרים מעריכים כי הסיכון למוות בתאונה פר קילומטר של רוכבים בארצות הברית גדול פי 1.5 עד פי 10 לעומת נהג מכונית. (חלק מהקושי הוא להעריך כמה רוכבים יש וכמה הם רוכבים). ניתן להסיק מכך שערים עם אחוז גבוה של רוכבים יהיו בעלי כמות גבוהה יותר של הרוגים לעומת ערים עם שיעור גבוה של נהגים או משתמשי תחבורה ציבורית. אבל זה לא כך . ערים עם כמות גבוהה של רוכבים הן בעלות אחוז נמוך של הורגים בתאונות דרכים, לא רק בקרב רוכבים אלה בקרב כלל המשתמשים. לדוגמה דיוויס קליפורניה, היא העיר עם אחוז הרוכבים לעבודה הגבוה ביותר בארצות הברית. במשך תקופה של 20 שנה היו בעיר 28 מקרי מוות בתאונות בעיר, מתוכם 19 מקרי מוות בכבישים מהירים ורק שניים מתו בתאונות אופניים. שיעור הרוגים זה עומד על 2.3 מקרי מוות למאה אלף תושבים, לעומת שיעור של 12.4 מקרי מוות למאה אלף תושבים שיש בארצות הברית כולה -שיעור גבוה פי 5. דוגמה נוספת היא פורטלנד, שיעור הרוכבים בה עלה מ-1.2 % בשנת 1990 ל-6% בשנת 2010, שיעור ההרוגים בתאונות בעיר ירד ב-75% , והוא עומד על 4.5 הרוגים למאה אלף תושבים, נתון שהוא בר השוואה לשיעור ההרוגים במדינות בעלות שיעור ההרוגים הנמוך בעולם כמו הולנד, שבה יש 3.4 הרוגים למאה אלף איש. ‏[9]

גורמים המשפיעים על רכיבה באופניים

אחוז התחבורה הפעילה (תחבורת אופניים והליכה ברגל) מתוך סך התחבורה העירונית, והשוואה בין בגרמניה, הולנד וארצות הברית לפי קבוצות גיל. השפעת הגיל זניחה יחסית למשתנים אחרים הקשורים בתכנון עירוני ובתרבות.

קיימים מספר הסברים אפשריים לסיבות ליוממות אופניים הנמוכה בארצות הברית. הסבר אחד הוא פרבור נרחב ובנייה לא צפופה שגורמים לכך שברוב הערים מרחקי הנסיעה הם גדולים מאד ולא נוח להשתמש באופניים לשם כך. הפרדת שימושי קרקע מרחיקה את יעדי הנסיעה עוד יותר.

הסבר נוסף הוא שהצירוף של פרבור עם תחבורה מוטת רכב פרטי גורם לשיעור גבוה מאד של יוממות במכוניות - 76% יוממי מכוניות, ודבר זה תורם לכך שתחבורת אופניים היא מסוכנת ולא נוחה וכן שהיא נתפסת כמסוכנת על ידי התושבים.

בנוסף לכך אופניים בארצות הברית נתפסו עד לפני מספר שנים כסוג של ספורט ולא כאמצעי תחבורה [52] ולפי הסבר זה ההבדל המרכזי בין אירופה לארצות הברית הוא בתפיסה החברתית ובמדיניות (ולא רק בתשתיות לאופניים). תמיכה בטענה זו אפשר לראות בצפיפות הגבוהה של ניו יורק שלא מובילה למספר רוכבים משמעותי. היכולת של תשתיות אופניים לתרום לנושא מודגמת בפורטלנד שבה מצד אחד יש אחוז אופניים גבוה יחסית לארצות הברית, אבל אחוז יוממי אופניים נמוך יחסית לערים אירופאיות ואסיאתיות.

הסברים אחרים יכולים להיות בהיבטים פסיכולוגיים וחברתיים - אופניים נתפסים כדבר מסוכן, ככלי תחבורה לעניים בלבד, וכן לכך שרוב התשתיות העירוניות, וכן החוקים והשיטור מוטים לטובת רכב פרטי. היבט נוסף הוא הרגלי נסיעות - אנשים לא משנים את דעתם על הדרך לבצע יוממות ונסיעות בכלל רק על חשבון שיקולים רציונליים אלא מתבססים בצורה משמעותית על הרגלים שרכשו בעבר.

לפי סקר משנת 2015 של לובי תעשיית האופניים, קיים עניין גדול של אמריקאים באופניים. 53% מכלל משתתפי הסקר ציינו כי הם רוצים לרכוב באופניים לעיתים תכופות יותר. המכשול הגדול ביותר לרכיבה הוא דאגה מפני פגיעה על ידי כלי רכב ממונע - 54% ציינו כי הם מודאגים שיפגעו על ידי מכונית או משאית, ו-46% ציינו כי סביר שירכבו יותר אם יהיו להם איזורים שבהם יש הפרדה פיזית מהתנועה. מסקנת החוקרים היא כי הגדלת תשתיות לאופניים היא הדרך הטובה ביותר להגדיל את כמות הרוכבים בארצות הברית. המחסום השני בחשיבותו לפי הסקר היא העדר גישה לאופניים עובדות. 52% מתושבי ארצות הברית טענו שיש להם גישה לאופניים תקינות, אחוז זה קטן ביחס למדינות מערביות אחרות. שירותים כמו השכרת אופניים או "ספריות אופניים" יכולים להגדיל את הגישה לקבוצות אלה. [4]

תרבות אופניים בארצות הברית

רכיבות המאורגנות על ידי יחידים וארגונים התנדבותיים קיימים מזה כמה עשורים. במשך השנים התפתחה תרבות אופניים של אירועים ותוכניות שונות המקודמות הן על ידי ארגונים והן על ידי מספר עיריות.

מסה קריטית

אירוע "מסה קריטית" לעידוד הרשויות להשקיע בתשתיות לאופניים, נוסד לראשונה בסן-פרנסיסקו. המסה קריטית הראשונה, התקיימה ב-25 בספטמבר 1992 בסן פרנסיסקו, בהשתתפות 48 רוכבי אופניים. השם "מסה קריטית" ניתן רק לאירוע השני, שהתקיים ב-30 באוקטובר 1992, ובו השתתפו 85 רוכבים. השם אומץ על ידי משתתפים באירועים דומים שחלקם נערכו עוד לפני 1992 אך בשמות אחרים. על פי ההערכה, עד היום התקיימו אירועי מסה קריטית בלמעלה מ-325 ערים ברחבי העולם.

מלבד קידום תשתיות רכיבה, מקדמות עיריות שונות תוכניות התערבות לעידוד הרכיבה. דוגמאות בולטת לכך הן פורטלנד, סן-פרנסיסקו וניו-יורק.

שיעורים וסדנאות לרכיבה באופניים

עיריית פורטלנד מקיימת "סשן ארוחת צהריים ולימוד" בבניין העירייה. הסדנא נמשכת במשך שעה החל מ-12 בצהריים בימי שלישי פעם בחודש. בנוסף, העירייה מקיימת שיעורים חופשיים בנושאים שונים הקשורים לאופניים בחודשים הנוחים לרכיבה - מאי יוני וספטמבר, שמתקיימים במקומות שונים ברחבי העיר בשעות הערב, פעמיים בשבוע ונמשכים כשעה וחצי. הנושאים כוללים הכרות עם מפות אופניים ויישומי מיפוי, טיפים לשימוש בסיסי באופניים (כמו מציאת נתיבי נסיעה נוחים ובטוחים), סדנת תיקון בסיסי לאופניים, סדנה לביצוע קניות באופניים, רכיבה לכל המשפחה ורכיבה בכל העונות. [53].

טיולי רכיבה

בחודשי הקיץ - יולי, אוגוסט - מארגנת עיריית פורטלנד טיולי רכיבה בשעות הערב. בחודשי הסתיו מאורגנות רכיבות בוקר ביום שבת (מקביל לשישי בישראל). [54].

סדנאות לימוד לתיקון אופניים של חנויות וארגונים

עיריית פורטלנד מפרסמת קבוצות המסייעות לרוכבים ללמוד כיצד לתקן אופניים (לבד או בקבוצה), חנויות המציעות מרחב להשכרה שבו ניתן לבצע תיקון עצמי של האופניים, הכשרה מקצועית בתיקון אופניים. [55] הדבר כולל קבוצות כמו community cycling center, הקולקטיב bikefarm המסייע לרוכבים במידע על בטיחות אופניים ותיקוני אופניים ועוד.

חודש מאי לאופניים

בחודש מאי מסייעת עיריית פורטלנד לאירועי רבים הקשורים לאופניים, ומסייעת לאנשים שרוצים להתחיל לרכוב באופניים. הדבר כולל אירועים של "National Bike to Work Day", מסיבות ריקודים, רכיבות, שיעורים, סדנאות ועוד. [56]

משפחה רוכבת

עיריית פורטלנד הוציאה "ספר רכיבה למשפחה" - חוברת לסיוע לרכיבה של כל בני המשפחה. כולל עצות לרכיבה בתקופת ההיריון, הרכבת ילדים קטנים על אופניים או על עגלה נגררת, רכיבה משותפת עם ילדים.

יום רוכבים לעבודה

עיריית וארגונים רבים ברחבי ארצות הברית מציינים את "יום רוכבים לעבודה" (Bike to Work Day) שמקיים בכל שנה בחודש מאי. היום נועד לעודד את תושבי העיר להגיע לעבודה וללימודים באופניים, כתחליף בריא של הגעה לעבודה. הדבר נעשה על ידי ארגון קבוצות של רוכבים לרכוב מתוך שכונות מסויימות, כאשר משדכים בין רוכבים חדשים לבין רוכבים מנוסים יותר, "Bike Buddies", וכן הספקה של מאכלים קלים וקפה ב"תחנות אנרגיה" ("Energizer Stations") לאורך הנתיבים העמוסים יותר. יום רוכבים לעבודה מעודד את המודעות לרכיבה כאמצעי תחבורה. בשנים האחרונות, בימי "רוכבים לעבודה", ברחוב המסחרי הראשי, Market Street בשעות הנסיעה אל ומהעבודה, כמות הרוכבים גבוהה בהרבה ביחס לכמות המכוניות. אירוע "יום רוכבים לעבודה" החל בשנת 1994 בסן פרנסיסקו, במשך 20 שנה. [57]

פסטיבל סרטי האופניים

פסטיבל סרטי האופניים (Bicycle Film Festival) הוא פסטיבל סרטים עצמאי שמתרחש בניו יורק מידי שנה החל משנת 2001. הוא מקרין סרטים שקשורים לתרבות אופניים עירונית, בערים מכל רחבי העולם. [58]

מחאת אופניים

הקריקטוריסט אנדי סינגר, תושב סיינט פול במינסוטה, יצר עשרות קריטקטורות המתארות את מצבם של הרוכבים בארצות הברית, את ההתמכרות למכוניות והפרבור ואת המחירים הכבדים שגובה שימוש במכוניות מתושבי ארצות הברית כולל זיהום אוויר, מלחמות על נפט, תאונות דרכים, שעבוד כספי, ועוד. סינגר הוציא גם שני ספרים על תרבות הרכב.

ראו גם

קישורים חיצוניים

כללי
נתונים על הליכה רכיבה ועל פיצול נסיעות בארה"ב
תשתיות אופניים
מפות של שבילי אופניים

מפות מפרוייקט Open street map בעלת נתונים חופשיים על שבילי אופניים בכל העולם:

תרבות אופניים
ארגונים ופעילות
אתרים של סוכנויות תחבורה בערים ומדינות

הערות שוליים

אופניים

תחבורת אופניים: תחבורת אופניים - תחבורה פעילה - אופניים חשמליים - תובלה באופניים - תיירות אופניים - כלכלת אופניים

אופניים

תחבורת אופניים ברחבי העולם: אופניים באירופה - הולנד (אמסטרדם) - דנמרק (קופנהגן) - גרמניה - צרפת - בריטניה - שוודיה - ספרד (סיביליה) - ארצות הברית - ישראל (תל אביב-יפו, אופניים חשמליים בישראל)

תשתיות ומדיניות: תשתיות אופניים - שבילי אופניים - רחוב אופניים - צומת ידידותי לאופניים - חניית אופניים - מדרגות אופניים - תחבורת אופניים בעיר הררית - שילוב אופניים ברכבת - תחבורה בת קיימא - עירוניות מתחדשת - עירוב שימושי קרקע - חזון אפס תאונות דרכים - מיתון תנועה - תוכנית אב ארצית לתחבורה בת קיימא - עיר ללא מכוניות - איזור ידידותי להולכי רגל - קסדת אופניים

מדריכים ופעילות: כיצד ללמוד לרכוב על אופניים - טיפים ליוממות אופניים - כיצד להימנע מפגיעת מכוניות - מסה קריטית - מסה קריטית בישראל - עירוניות טקטית - סיקלוביה - יום האופניים העולמי - ישראל בשביל האופניים